כך גיליתי שחיקו את המוצר שהמצאתי ומכרו אותו בכל העולם
X זמן קריאה משוער: 3 דקות
לפני כשנה העליתי פרוייקט מימון המונים בקיקסטאטר בשם פונהנדל, המדובר באובייקט הומוריסטי, אשר תכליתו ידית החזקה וצילום מעט בארוקית למכשיר האייפון. הפרוייקט עלה בקול תרועה, עם כמה עשרות אלפי צפיות בסרטון, לא מעט איזכורים ברשת אך מעולם לא הגיע ליעד הגיוס ואפילו לא קרוב לכך.
מבחינתי הפרוייקט היה מעין בלון ניסוי, להבין ולראות כיצד פרוייקט במימון המונים מתנהל, איך עובדת המטא-מערכת, החל מה-PR הנדרש והקובע את היקף החשיפה (ומכאן גם את היקף הגיוס) ועד לקשר הבלתי אמצעי עם התומכים בפרוייקט. מבחינה זו, פלטפורמות מימון המונים למיניהן יוצרות תיווך ישיר בין יוצר לקהל, לא עוד מוצר הנמצא על מדף אלא שבירת הקיר הרביעי. כך יכולתי להתווכח מחד עם סעודי שטען כי כספי הפרוייקט יופנו לאלימות ישראלית ומאידך לקבל פידבקים מתומכים ומדיה מהונג קונג, דרך אנגליה ועד מערב ארה"ב. במובן זה, אותן פלטפורמות הופכות לאירוע תרבותי, בו תומכים ויוצרים נוטלים חלק אמיתי ביצירת סיפור משותף.
בתמונה מימין ניתן לראות את המוצר מתוך הקמפיין כפי שפורסמה ע"י בלוג עיצוב, לאחריה תמונה של חברה סינית המשווקת העתק של המוצר (עוד טרם ייצורו), תמונה של האריזה של המוצר/חיקוי שהזמנתי לעצמי ולבסוף תמונה שהועלתה של המוצר בשימוש אי שם בפנמה.
אך הסיפור ממשיך עוד מעבר לטיים-ליין של הפרוייקט, היכן שהמציאות פוגשת בעצמה. כמה שבועות לאחר תום הזמן הקצוב לפרוייקט לגיוס הכסף הנדרש למימונו, מתוך ההרגל הכפייתי לגגל את שם הפרוייקט ולראות היכן הוא הוזכר, או אילו תמונות הועלו ע"י אילו אתרים, ראיתי כי התוצאות שונות מאילו להן ציפיתי. תחת אותה מילת חיפוש נמצא אותו מוצר שלעולם לא יוצר, משווק עם אריזה תואמת ואף אותו לוגו. יותר מכך, חיפוש תחת ההאשטאג באינסטגרם הוביל לתמונות של משתמשים עם המוצר, מסין ועד פנמה. כמובן שהצעד הראשון היה להזמין לעצמי את אותו המוצר שתוכנן והופק אך לא זכה להיות ממומן, ולאחר מכן לשאול - מה עכשיו?
לאחר חיפוש מעמיק התברר שישנם כמה יצרנים בכמה וריאציות של המוצר. עוד התגלה כי הוא משווק במספר אתרים המקושרים כולם לאותו מפיץ. יותר מכך, נעשה שימוש בכל החומר השיווקי - הטקסטים אשר ליוו את השקת הפרוייקט (עד לרמת ההיפרלינקים...), תמונות ואף לוגו, כאמור. מבחינתי כיוצר/ממציא הדבר היה כמחמאה, פרוייקט כושל אשר זוכה להעתקים, ועוד נמכר בשלל אתרים, הפך להצלחה, גם אם לא חומרית אז לפחות ברמת החיוך וההנאה. שמחתי לראות כיצד אותו רעיון כן התממש ובא לידי ביטוי במציאות. במקביל ניסיתי לנהוג באחריות ולהבין על מה ניתן להגן וכיצד (המוצר היה רשום כפרוביז'ונאל, רישום מקדים של פטנט בארה"ב). לאחר מספר פגישות עם אי אילו עו"דים אשר מבטיחים הון בתמורה להון בהוצאות משפטיות הבנתי כי את המרץ והכח יש להשקיע ביצירה הבאה ולא במרדף אחרי תביעה או בתי משפט.
מוצרים ופרוייקטים זוכים ללא הרף לחיקויים. בחלק מהמקרים, החיקוי הזול מגיע לשוק עוד לפני המוצר האמיתי, כמו Pressy, הכפתור הנוסף למכשירי אנדרואיד. ויש אף מקרים בהם משתמשים בפלטפורמת מימון ההמונים עצמה כדי לשווק חיקויים כדוגמת המדפסת של TangiBot המהווה העתק זול (מבחינת המחיר) של makerbot.
אני חושב כי הפלטפורמה עצמה (לסוגיה השונים) והקשר אותו היא יוצרת עם התומכים הוא ללא תחליף, והעתקים למוצרים (קיימים או לא) תמיד יהיו חלק נכבד מן הכח המניע את היצירה. אם לא הועתקת כנראה שלא הצלחת. אמנם גישה פשרנית וסלחנית כלפי העתקות עלולה לנבוע מחוסר היכולת לרדוף אחר העתקות ומעתיקים מחד גיסא, ומההבנה שכל "המצאה" היא רק גלגול של רעיון קודם מאידך. ממנוע הקיטור של ג'יימס וואט ועד לפלטפורמה של קיקסטארטר עצמה, הזוכה לרפליקות בינ"ל ומקומיות, כל קונפיגורציה של רעיון עונה על צורך, מומצא או אמיתי, אחרת לא הייתה קיימת. והאבולוציה זקוקה לכל הרעיונות, קטנים כגדולים, כדי להתקדם. לאן? זו כבר שאלה אחרת.
יונתן אסולין הוא מפתח וממציא מוצרים.
תגובות פייסבוק
3 תגובות על חיקוי ללא מקור
כל הכבוד על הרוח הספורטיבית! תכלס צובט בלב...
ברוך הבא למועדון - מועדון היוצרים שעבודתם הועתקה לפני שהספיקו להגיד "קניין רוחני"...
יתרונות בחברות במועדון:
- העתיקו אותך? מחמאה גדולה! חושבים שהמוצר שלך מצוין! שווה!
- הצלחת לרכוש העתק? יש לך את המוצר שיצרת ביד! שווה!
אתה מוכשר, ללא ספק, אז קדימה לעיצוב הבא!!
המאמר הזה הוא העתק מאמר שפרסמתי לפני כמעט שנה.
איך זה שכוכב אחד לבד
יותם יזרעאליכיצד ציור מהמאה ה-14 הביא את הצייר ג'וטו די בונדונה להיות שותף...
X 17 דקות
פגישה בפלנטה אחרת
יוחאי עתריהבין חנה ארנדט וק. צטניק מתוחים קווים של דמיון על אף ביקורתה...
X 10 דקות
כמה עשו הפועל?
האם קבוצת כדורגל או כדורסל היא יצור ממין זכר או שמא היא נקבה? פעם, בעיתונות העברית, היה מקובל להתייחס לקבוצות ספורט בלשון זכר: "הפועל תל אביב זכה בגביע" ו"מכבי חיפה ניצח במשחק הקובע". לאחר מכן נפוצה התייחסות בלשון נקבה: "הפועל באר שבע הפסידה בשבת" ו"בית"ר הודחה מהמוקדמות". אין פה עניין של זהות מגדרית: הדברים נכונים לקבוצות גברים וגם לקבוצות נשים, למועדונים שיש בשמותיהם רכיב זכרי או נקבי, והדבר גם אינו קשור לכך ששמות של ערים בעברית זוכים על פי רוב להתייחסות נקבית.
ואם לא די בכך, במשך השנים, ובעיקר בלשון הדבוּרה, נעשה מקובל להתייחס לקבוצה בלשון רבים: "בית"ר צריכים להחליף מאמן", "בשבת הפועל משחקים על כל הקופה". כלומר, לא רק שעם הזמן, בעברית, השתנה המין של קבוצות ספורט, אלא שבהמשך גורלן היה גם לשנות את אופיין מיחיד לרבים. והדבר אינו שמור רק לקבוצות ספורט. גם יחידות צבאיות זוכות לא פעם להתייחסות בלשון רבים: "גולני כבשו את החרמון" היא צורה מקובלת לחלוטין. גם חברות מסחריות מסוימות מופיעות בהתייחסות בלשון רבים, מהסוג "בזק עושים עבודות בשכונה", והדבר נכון גם לגורמים רשמיים, כמו במשפט "מס הכנסה עיקלו לו את המכונית". אפשר לשער שכשאנו רואים את הקבוצה, את הגוף המוגדר, אך גם את היחידים המרכיבים אותו, יש לנו, כדוברי עברית, נטייה להתייחס לגוף בלשון רבים.
וכך קורה הפלא הלשוני: מזכר לנקבה, מיחיד לרבים, ואין לעניין שום הקשר פוליטי-מגדרי אופנתי או אחר, אלא הגמישות של השפה והתהליכים הפנימיים בה הם שמתבטאים.
השפה העברית החיה מאפשרת לראות קבוצה או ארגון, יחידה מוגדרת, ובה בעת להתייחס לאנשים הפועלים בשם הגוף הכולל ובמסגרתו, ולשקף את כפל המבט הזה באמצעי לשוני זמין ופשוט: השם נותר על כנו – "בזק", "גולני", "בית"ר" – ואילו הפעלים או התארים יכולים להיות ברבים, לרמוז שגוף או ארגון אמנם יכול להיות חסר פנים ולהחליף את הפועלים או המוציאים לפועל בשמו ומטעמו, אך תמיד מדובר בבני אדם: שחקני כדורגל, טכנאי טלפון, שחקניות כדורסל או חיילים קרביים. כלומר לא המין או המגדר קובע, לא מינו של שם העצם ולא המגדר המיוחס למייצגים אותו, אלא ההקשר ונקודת המבט של מה שמסופר לנו.
אילו גופים, קבוצות או ארגונים משוקפים כך בעברית? כדי לדעת זאת נצטרך לאסוף דוגמאות אמיתיות מכמות משמעותית של טקסטים בעברית. במבט ראשון נראה כי גודל הגוף המדובר וגם אופיו הם פרמטרים רלוונטיים. דומה שהגוף האמור צריך להיות מגובש ומוגדר, וגם לא גדול מאוד או קטן ביותר.
דבר מכל אלו לא נמצא בספרי הדקדוק, ובוודאי אין הדברים נלמדים בבית הספר. השפה מתפתחת בפי דובריה, ומתגבשות בה תופעות שאינן ממתינות לאישור משום אקדמיה או סטנדרט המוקנה ללומדים. ביום שתימצא דוגמה מהסוג "האקדמיה קבעו כלל חדש" נדע שהכוונה היא להאיר על אנשיה, וכשנקרא ש"אנגליה לקחה את הגביע" נדע שהכוונה להצלחה של שחקניה, יותר מאשר להצלחה של המדינה שהם מייצגים.