סוכני המהפכה

מתרגמים הם כוח המסוגל לחולל שינוי לשוני.

מתרגמים הם כוח המסוגל לחולל שינוי חברתי.

הטענה הראשונה ברורה יותר מהשנייה. ביסודו של דבר מתרגמים כותבים טקסט בעברית, וכולנו קוראים את הטקסטים האלה - ספרים, מאמרים, ידיעות חדשותיות. לכן מתרגמים נמצאים בעמדה שמאפשרת להם להשפיע על השפה שאנחנו נחשפים אליה. הם יכולים להעשיר אותה, לרדד אותה, לעצב אותה.

אבל מתרגמים הם גם כוח המסוגל לחולל שינוי חברתי. זו טענה ברורה פחות, ומאמר מעניין שתרגמתי לאחרונה עבור אלכסון סיפק לי שתי דוגמאות מצוינות לעניין זה. כבר שנים לא מעטות מקובל באנגלית אקדמית ועיתונאית להשתמש בצורות גנריות כחלק מהמאמץ לייצר שוויון מגדרי. אחת הצורות היא ה-they הגנרי. בעברית השימוש בצורת רבים מרכך את המתח המגדרי, אך בסופו של דבר עדיין מדובר בצורת זכר. אפשרות נוספת היא צורת הנקבה הגנרית. הנה, מתוך המאמר שהזכרתי, העוסק בלחצים הלימודיים המופעלים כיום על ילדי הגן האמריקאים:

Pick the “wrong” preschool and your child might not go to college. She might not be employable. She might not even be allowed to start first grade!

זוהי דוגמה כללית המדברת על ילדה היפותטית. אף שיש מי שמשתמש היום בעברית בצורת הנקבה הגנרית, זה נדיר הרבה יותר מאשר באנגלית. יש משמעות לבחירה הזו, ויש חשיבות לכך שהצורה הזו נהייתה נורמטיבית באנגלית. מדוע לא להשתמש בה גם בעברית, במיוחד בהתחשב בכך שהחלופה הקיימת (הוא/היא, ילד/ה) מסורבלת להפליא?

אחת הסיבות היא התכונות הבסיסיות של השפה. צורת הנקבה בעברית "מסומנת" יותר מאשר באנגלית. הנה התרגום שלי למשפט הנ"ל:

"אם לא תבחרו את הגן ה'נכון', לא בטוח שהילדה שלכם תתקבל לאוניברסיטה. לא בטוח שהיא תמצא עבודה. אולי אפילו לא יתנו לה לגשת לכיתה א'!"

לא רק שבתרגום העברי מופיעה המילה "היא", המקבילה ל-she, אלא ש-child הניטרלי הופך ל"ילדה". באנגלית אין מין לשמות עצם, אבל בעברית יש גם יש, ולכן הבחירה הלא שגרתית הזו בולטת לעין יותר מאשר באנגלית. מובן שבאנגלית הבחירה הזו בולטת פחות גם מעצם היותה נורמה, אך מתרגמים מסוגלים לסייע בהפיכת הצורה הזו לנורמה גם בעברית. מצד שני, עליהן ועליהם לבחור כאן בין נאמנות לאידיאולוגיה חברתית (שוויון מגדרי) לבין נאמנות למשימה הבסיסית: לייצר טקסט קריא ככל האפשר. מכיוון שהשימוש בצורת הנקבה בולט לעין, הוא מעכב בהכרח את הקריאה. הקוראים נאלצים להתמקד בצורה במקום להתמקד בתוכן (ואף על פי שפעמים רבות הצורה חשובה מאוד, בטקסט עיוני היא לרוב חשובה הרבה פחות). יתר על כן, הבחירה הלא שגרתית הזו עלולה להגחיך את המתרגמים עצמם בגלל זרוּתה, ואף מוזרותה, בתוך הסביבה הלשונית הישראלית.

אז מדוע במקרה שלפנינו בחרתי בכל זאת לשמר את צורת הנקבה שבאנגלית? התשובה היא שלא מדובר במדע מדויק, אלא בעניין של שקלול בין תמורות - במקרה הזה הרגשתי שההפרעה פעוטה יחסית, ושזו הזדמנות טובה להשתמש בצורת הנקבה.

אבל במאמר הזה ישנה בעיה נוספת הנובעת גם היא מאותן תכונות בסיסיות של השפה. המאמר עוסק, כאמור, בגני ילדים, ולכן מדובר בו לא מעט על גננוֹת. גננות? הרי באנגלית כתוב teachers. הסוגיה המהותית אינה הבדלי המשמעויות (המילה האנגלית מאגדת בתוכה שתי מילים עבריות שונות - מורה וגננת). העניין, גם כאן, הוא העדר המין הדקדוקי. האנגלית מותירה ספק ומשתמשת בספק הזה לטובתה. בעברית נדרשתי לקבל החלטה. מובן שרוב "מורי הגן" בישראל הם נשים. זהו רוב גדול כל כך שהצורה "גננים" נשמעת בעברית מוזרה ואף מגוחכת. "גננות" היא הצורה הטבעית ביותר, המקובלת ביותר, זו שרוב הקוראים והקוראות לא יתעכבו בגללה בקריאה. יש במאמר הזה תוכן מעניין, ואותו הם באו לצרוך. אבל הצורה "גננות" היא גם צורה שתורמת לשימור מבנה חברתי-מגדרי שלילי. איני רוצה לטעון שאם היינו מחליטים (אנוכי, העורכת הלשונית והעורך הראשי) לכתוב "גננים", חוסר האיזון המגדרי בישראל היה נפתר באחת. אבל אולי היינו מסירים עוד לבנה קטנטונת מהחומה. נדרשות פעולות רבות כאלה. ניסינו לעקוף איפה שאפשר, לשחק עם זה קצת, אך בסופו של דבר בחרנו להשתמש ב"גננת" וב"גננות", כי המטרה שלנו היא בראש ובראשונה לייצר טקסט שהקוראים ייהנו לקרוא, טקסט שהקוראים ייהנו לדבר עליו, טקסט שיעורר את מחשבתם.

מתרגמות ומתרגמים נמצאים בעמדה ייחודית שאותה הם יכולים לנצל לטובתם, לטובת השפה, וכן, אפילו לטובת החברה. זו אינה זעקת קרב מהפכנית. איני חושב שכל המתרגמים צריכים להפוך בן רגע לשליחים המבשרים שינוי חברתי אדיר. אנחנו רק צריכים להיות מודעים לאפשרויות. הן קיימות.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על סוכני המהפכה

    04
    תומר

    תודה לאון,

    אלה שתי שאלות טובות ושונות. אם נכון, במובן של "תקין", אני חושב שכן. אם ברור - לדעתי לא כל כך, או לפחות, לא באופן מידי (וזה בדיוק מעיד עד כמה המקצוע הזה נתפס כ"נשי" בחברה שלנו, או ברוב החברות בעולם, אני מתאר לעצמי).