אם ניתן לילד עני 4,000$, האם הוא יהיה חכם יותר?
X זמן קריאה משוער: 2 דקות
על רקע המשברים הכלכליים האחרונים והתרחבות הפערים בחינוך בארצות הברית, שורה ארוכה של מחקרים טוענת כי ההשפעה על עתיד הילדים והחברה בכלל הן מרחיקות לכת ואולי בלתי הפיכות. אך האם כפי שפערים נוצרים בעקבות מחסור בכסף, אפשר גם למחוק או לצמצם אותם על-ידי תוספת קטנה יחסית של כסף מזומן?
פרופ' גרג דנקן מאוניברסיטת קליפורניה באירווין, חוקר מוביל בתחום החינוך וחבר האקדמיה הלאומית למדעים, זכה השבוע בפרס קלאוס ג'יי ג'ייקובס ומתכוון , להשתמש בסכום הזכייה – מיליון פרנקים שוויצרים (כ-900 אלף דולר) – כדי לבדוק את ההנחה.
דנקן השתתף במשך עשרים וחמש שנה ב- Panel Study of Income Dynamics, אחד המחקרים ארוכי הטווח והמשפיעים ביותר בתחום ההתפתחות האנושית. מאז שנת 1968 עקב המחקר אחר משפחות אמריקאיות וילדיהן, עד העשור הרביעי לחייהם. הנתונים שעלו מהמחקר הראו קורלציה בין רמת ההכנסה של משפחות הילדים ובין עתידם: לילדים ממשפחות מעוטות הכנסה יש, כצפוי, סיכויים נמוכים יותר לסיים את חוק לימודיהם, והם עובדים פחות ומרוויחים פחות בהשוואה לקבוצת הגיל שלהם.
חלק מהסיבות לפערים מובנות מאליהן - המצב הכלכלי של המשפחה משפיע מן הסתם על איכות החינוך שיקבלו הילדים, וכן על היקפו – אם מדובר רק בחינוך חובה בבתי ספר או גם בחוגי העשרה שונים. הם משפיעים על הסיכוי שהילדים יסיימו את התיכון, על הציונים שלהם ובעקבות כך גם על סיכויי הקבלה לקולג', על מציאת עבודה ועל רמת השכר. מציאת עבודה מושפעת גם בהיכרויות וקשרים, שתלויים בהשתייכות לעולם סוציו-אקונומי מסוים. אולם יתרה מזאת, מחקרים אחרונים בתחום שמתבססים על סריקות MRI טוענים שרמת ההכנסה משפיעה על התפתחות המוח. ילדות ענייה עלולה לגרום לשינויים בלתי-הפיכים במוח, שמובילים לבעיות למידה, דיכאון וחוסר יכולת להתמודד עם מתח.
לפי הנתונים העולים מה-PSID, מסתבר שהקורלציה הגבוהה ביותר היא עם רמת ההכנסה בחמש השנים הראשונות לחיי הילד, ולכן המחקר החדש של דנקן יתמקד בתקופה זו של ראשית הילדות. המחקר ייערך על כאלף אמהות טריות בעלות הכנסה נמוכה. קבוצה אחת של אמהות תקבל מענק שנתי של 4000 דולר במשך שלוש השנים הראשונות לחיי הילדים, ואילו הקבוצה השנייה תקבל מענק נמוך בהרבה.
4000 דולר זה לא הרבה, וסביר להניח שהתוספת הזו לא תשפיע על סוג החינוך שהילדים יקבלו או על העולם שבו יגדלו; אולם אם אמנם קיים קשר בין רמות המתח בילדות לבין התפתחות קוגניטיבית, הרי שגם לשינויים קטנים בתנאי החיים של הילדים, כמו זמינות של חיתולים נקיים ותזונה מתאימה, יכולה להיות השפעה של ממש.
לפי דנקן, "ילדים ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה נכנסים לגן כשהם בפיגור ניכר מילדים ממשפחות בעלות הכנסה גבוהה, מבחינת ידיעת קרוא וכתוב ומיומנויות מתמטיות, והם מתקשים להתרכז בנעשה בכיתה. המחקר שלי מבקש להבין טוב יותר מדוע." הפערים הללו הולכים ומתרחבים במשך ארבעים השנה האחרונות, אומר דנקן – ציוניהם של ילדים ממשפחות מבוססות ואחוזי מסיימי הקולג' מקרבם עולים בחדות, בזמן שאצל משפחות בעלות הכנסה נמוכה הם אינם משתנים כמעט.
צוות המחקר של דנקן יכלול מומחים מתחום מדעי המוח, הפסיכולוגיה ההתפתחותית והכלכלה, שינסו להעריך איך תוספת הכנסה יכולה להשפיע על ההורות ועל ההתפתחות הקוגניטיבית של הילד.
מקורות:ההודעה על המחקר של דנקן באתר האוניברסיטה ההודעה על הפרס באתר קרן ג'ייקובס
תגובות פייסבוק
כך חטפנו את סינטרה
בדיוק כשנדמה שבעולם הפודקאסטים המבוססים על פשע אמיתי כבר שמענו הכול, מגיעה סדרת הפודקאסטים "The Grand Scheme: Snatching Sinatra" ומוכיחה שגם סיפורי פשע ניתן לספר כאילו היו סיפור אנושי קטן, דרמתי אבל לא כזה שאחריו אי אפשר להירדם בלילות, סיפור שיש בו אפילו מרכיבים של סיפור אגדה.
הכול התחיל בשנת 1963. בארי קינאן (Keenan), שהיה איש עסקים מצליח ובגיל 21 נחשב לחבר הצעיר ביותר בבורסה האמריקנית, ניסה ללא הצלחה להתאושש מן המשבר שאליו נקלע בעקבות תאונת דרכים. הוא התמכר למשככי כאבים, אט אט איבד את כל הונו ומצא את עצמו על סף קריסה כלכלית מוחלטת. לימים הוא יספר שגם החל לשמוע קולות - אולי בהשפעת התרופות - והקולות החלו דוחקים בו לעשות מעשה נועז שיציל את משפחתו מעוני.
קינאן, שהיה גם סוג של מתבודד-חברתי-שלא-מרצון החליט לעשות את זה בגדול: לחטוף אדם מפורסם ולדרוש תמורתו כופר. בשלב התכנון היו לו כל מיני הסתייגויות. הוא לא רצה, למשל, לחטוף תינוק או ילד קטן כדי לא לגרום להם טראומה גדולה מדי, והוא כמובן לא רצה להסתכן. הפור נפל על בן של, צעיר כריזמטי בפני עצמו שלו ולקינאן הייתה לפחות מכרה אחת משותפת: פרנק סינטרה הבן.
החטיפה אכן התרחשה, קינאן והשותפים שגייס קיבלו את הכסף שדרשו, אבל תוך ימים ספורים אחרי שסינטרה הבן שוחרר, האף בי איי לכד את החשודים והם הועמדו לדין ונכלאו. קינאן נידון למאסר עולם ועוד 75 שנה, אבל שוחרר כעבור ארבע וחצי שנים בלבד, משום שנקבע כי היה בלתי שפוי בעת ביצוע הפשע. כעת הוא מספר לראשונה את סיפורו, שגם ממרחק של כמעט שישים שנה נשמע מוזר, מפתיע ומכמיר לב לפרקים. לקראת סוף הסדרה מובא הסיפור גם מנקודת המבט של סינטרה. המנחה הוא השחקן ג׳ון סטאמוס (John Stamos) המוכר מהסדרה ״צער גידול בנות״.
סוף העוני
סטיוארט פטרסוןבדרך לחיסולו האפשרי של העוני אולי נצליח להבין מה צריך כדי לחיות...
X 5 דקות
בתים של אשכנזים
עפרה טנאהבית בתל אביב לפני קום המדינה עוצב על ידי עבודת הנשים...
X 18 דקות