גם אוהדות מקללות

על מגדר ותפיסת ההוגנות בכדורגל הטורקי
X זמן קריאה משוער: חצי שעה

בדומה למדינות אחרות, הכדורגל בטורקיה נתפס בשיח החברתי ובמחקר כמשחק של גברים וכפעילות פנאי המתאימה להם. בד בבד, המחקר מראה שנשים צוברות בהדרגה נוכחות בעולם הכדורגל הטורקי, הן כאוהדות באצטדיונים והן כמושא לדיון תאורטי ומחקרי על המשמעות והמיקום של נשים בעולם הכדורגל (לדוגמה, Altınsay 2010).

פרק זה ידון בכדורגל בטורקיה בהיבט של מגדר באמצעות בחינת המדיניות של התאחדות הכדורגל הטורקית (TFF) בנושא ההתנהגות באצטדיון, בעיקר בנושא קללות, שעוצבה בשנת 2011. מדינות זו קבעה שבמקום להעניש קהל אשר מתפרע בקיום משחק ללא קהל, תיענש הקבוצה בכך שבמשחק הבא שלה תתאפשר כניסה לנשים וילדים בלבד. הפרק מתבסס על מחקר שדה אתנוגרפי שערכתי בשנים 2011–2012 בנושא האידיאל של משחק הוגן והדיון על הוגנות בכדורגל הטורקי. במהלך המחקר ביקרתי ב-34 משחקי כדורגל, רובם באיסטנבול. נוסף על כך, נסעתי למשחקי חוץ והצטרפתי לאוהדים במקומות שהם מתקהלים בהם. כמו כן ניהלתי ראיונות עומק עם אוהדים, שחקני עבר, מאמנים, שופטים, עיתונאים, אנשי התאחדות ומנהלי מועדונים, וערכתי ניתוח של טקסטים במדיה המודפסת והמקוונת על אודות משחק הוגן, שהופצו על ידי אנשי מנהלה, שחקנים ואוהדים בכדורגל הטורקי (Yağmur 2013).

FootballBookResling-300x450

בספטמבר 2011 הוצפו העיתונות הטורקית והבין-לאומית בתמונות ממשחק ליגת-העל הטורקית בכדורגל בין קבוצת פנרבחצ'ה מאיסטנבול הבירה למניאספור מהעיר מניסה שבמערב טורקיה. בניגוד לתמונות השגרתיות מאצטדיונים שבהם מצולמים כמעט לחלוטין רק אוהדים גברים, בתמונות אלו היה ניתן לראות כ-40 אלף נשים וילדים מעודדים את קבוצתם פנרבחצ'ה באצטדיון הביתי שלהם בקאדיקוי, איסטנבול, כשהם לבושים במדי הקבוצה בצבע צהוב-כחול כהה. כאמור, המדיניות של ה-TFF מאז 2011 קבעה שאם אוהדי קבוצה יתפרעו במהלך משחק כלשהו, במשחקם הביתי הבא היציעים יאוכלסו על ידי נשים וילדים בלבד, וזאת בניגוד לעונש הקודם, שקבע שהמשחק יתקיים מול יציעים ריקים. ההתאחדות הטורקית אף הרחיבה לעשות וקבעה שנשים וילדים ייכנסו חינם לאותו המשחק. על פי מדיניות זו שעדיין ממשיכה לנהוג בטורקיה גם היום, האוהדים מורחקים ממשחקים או מוחלפים על ידי נשים וילדים בשני מקרים: (1) אם הם מפגינים אלימות פיזית (זריקת חזיזים, זריקת חפצים אל עבר כר הדשא וכד'); (2) אם במסגרת העידוד הם מקללים כקולקטיב.

המאבק נגד אוהדים שמקללים באופן קולקטיבי באצטדיוני כדורגל מהווה מטרה ראשונה במעלה עבור ההתאחדות, והיא מוצבת כדרך אפשרית להשיג "משחק הוגן". ואולם לטענתי, הקישור בין שפה נקייה מקללות למשחק הוגן הוא שגוי.

להלן אבחן מדיניות זו משתי נקודות ראות: בתחילה אעלה את הטענה שמדיניות זו היא סקסיסטית ביסודה עקב ההנחות שלה בנוגע למיקום הנשים בכדורגל הטורקי. הטענה השנייה מערערת על ההנחות המגדריות בנוגע לקללות במגרשי הכדורגל, שעל בסיסן אסרה ההתאחדות על השימוש בקללות במגרשים.

נשים בכדורגל הטורקי
המדיניות החדשה בכדורגל מוצגת כמעודדת השתתפות נשים לקחת חלק בזירת האהדה שהן כמעט אינן מיוצגות בה; התאחדות הכדורגל בטורקיה טוענת שכניסה חינם למשחקים של נשים וילדים מאפשרת להן נגישות רבה יותר לעולם הכדורגל הטורקי. נראה שאיגוד התאחדות הכדורגל האירופי (אופ"א, UEFA) נוטה להסכים עם גישה זו, על סמך העובדה שהם העמידו את פנרבחצ'ה כמועמדת לזכייה בפרס פיפ"א (הפדרציה הבין-לאומית לכדורגל, FIFA) למשחק ההוגן. גופי השידור הלאומיים של טורקיה, הרדיו הטורקי וחברת הטלוויזיה, דיווחו על המכתב מאופ"א שמוען לפנרבחצ'ה, אשר פירט כך את הסיבות להיותה מועמדת לזכייה בפרס: "המשחק אשר שוחק באווירה חסרת-תקדים יצר עניין רב"; "הגישה השמחה, הנלהבת, והשלווה של קהל הנשים זכתה לשבחים" (TRT 2011).

ואולם לטענתי, מדיניות ה"נשים וילדים בלבד" היא סקסיסטית מיסודה מכיוון שהיא טומנת בחובה הנחות בעייתיות הקשורות לדימוי הנשיות. נוסף על כך, מדיניות זו, אולי שלא מדעת, מעלה שאלות יסוד בנוגע לאופי ולמשמעות האהדה של נשים, ובנוגע לנשים אוהדות עצמן: היא יוצרת בקביעות חיץ בין המרחב הזמין לנשים בעולם הכדורגל לבין קהל רוכשי הכרטיסים, ובעצם מסמנת הבדל בין מי שנחשבים לאוהדים "אמיתיים" לבין נשים. מכאן, על פי מדיניות זו, התפיסה שאישה אינה יכולה להיות "אוהד אמיתי" מתחברת לתפיסה נפוצה בטורקיה, כמו במדינות אחרות, שלגברים נטייה טבעית להיות אוהדים ולכן אינם צריכים להוכיח שהם "אוהדים אמיתיים". זאת בזמן שאהדה של נשים נתפסת כחריגה ולא-טבעית. בהנחה שגישות אלו כלפי נשים רווחות בחברה הטורקית, עולה השאלה, כיצד נשים יכולות להתמודד עם מציאות שמתעלמת מהן והן מודרות ממנה, ולהמשיך להיות נוכחות במרחב הכדורגל הטורקי?.

קריאה לעומק של המדיניות מעלה רשימה של הנחות בעייתיות מבחינת מגדרית, אשר מובלעות בה:

1) נשים הן שלוות ומנומסות: ההסבר היחיד של ההתאחדות להילחם בקללות שבוקעות מהיציעים באמצעות הכנסת נשים וילדים בלבד ליציעים, מקורו בכך שההתאחדות רואה כמובן מאליו שרק גברים מקללים במהלך משחק כדורגל. הנחת היסוד היא שנשים אינן מקללות, וחשוב מזאת – מכיוון שהן נשים הן אינן רוצות או מסוגלות לקלל, ולכן הן בעלות נטייה טבעית שלא להפגין סוג זה של התנהגות מילולית. מעצם טבען הן נוטות להשתמש רק בשפה נקייה ומנומסת, ולהתנהגות שלווה ולא-אלימה.
2) על הנשים לנקות אחרי גברים: מדיניות זו מצפה מנשים למלא את התפקיד החברתי של עקרת הבית ולשמש דוגמה לגבר כיצד עליו להתנהג באצטדיון. למעשה, מצפים מהאישה להיות אחראית לאילוף הגבר – לרסן אותו, לשלוט בו ולטהר את שפתו והתנהגותו מביטויים אלימים.
3) נשים הן כמו ילדים: עצם הכריכה יחד של נשים וילדים מצביעה על כך שמדיניות זו מתייחסת לנשים כאינפנטיליות. בדומה לילדים שמתלווים אליהן, נשים נתפסות "תמימות", "לא-מזיקות" ונזקקות. כריכה זו מזכירה גם את הדימוי המסורתי של המשפחה הפטריארכלית האידיאלית, שלפיו מקום האישה הוא במשפחה, ותפקידה לטפל ולדאוג לבני ביתה ולהיות אישה מתמסרת וכנועה לבעלה. תמונת הנשים והילדים ש-TFF הציגו לראווה אמורה ללמד את הגברים להתנהג בדרך שלווה ומתונה, כמו שנשים וילדים אמורים להתנהג.
4) נשים אינן אוהדות אמיתיות: חלוקת הכרטיסים חינם לנשים מדירה אותן מהקהל ההיסטורי של המשחק. המטרה העיקרית של הכנסתן לאצטדיון היא ענישה של הגברים, ולא עידוד השחקנים. כך מדיניות הענישה מונעת מהן את הזכות לתפקד כקהל או לקחת חלק באהדה הנורמטיבית באמצעות שירת שירי עידוד שכוללים קללות.

בניגוד להנחות וציפיות אלו, בכמה מהמשחקים שבהם צפו נשים וילדים בלבד, הן שרו שירים גסים וקראו קריאות עידוד פופולריות שכללו, בין השאר, ביטויים כמו "נקבות", "זבל" ו"הומו" ("cunts", "asses", "fags"). סוגיית הקללות של קהל הנשים נעשתה מוחשית במשחק השני שבו יושם עונש הרדיוס לגברים, שנערך בין בשיקטש לדיארספור. המשחק התקיים ביום קפוא וגשום בינואר 2012 באצטדיון הביתי של בשיקטש באיסטנבול. למרות העובדה שהמשחק נערך במסגרת שלבי העפלה לגביע הטורקי והיה חסר חשיבות יחסית לבשיקטש, דווח שכ-3,500 נשים וילדים באו לצפות בו. אמנם בשיקטש הפגינה משחק חלש ביותר, אך כצפוי, את עיקר תשומת הלב של המדיה תפסו השירה והעידוד של הנשים ולא רמת המשחק או תוצאתו, שהסתכמה בניצחון 2:1 לקבוצה הביתית.

נשים כן מקללות בכדורגל
הנשים שצריכות להתמודד עם השליטה ואף הכפייה של ההגמוניה הגברית בחיי היום-יום שלהן, משתמשות ביציעים בשירים שהן שרות ובפרקטיקות אחרות של עידוד בשפה גברית, וכך הן בעצם נעשות שותפות לשליטה הגברית עליהן (Birkalan-Gedik 2010). את קללות הנשים במשחקי כדורגל ניתן לפרש כבעיה מכיוון שהשימוש בשפה סקסיסטית רק ממחיש, מעמיק ומשעתק את השליטה הגברית בחברה ובמגרש הכדורגל (Connell 1987). לטענתי, ניתוח כזה מסתמך יותר מדי על ההנחה המוטעית שלפיה הנשים המדוכאות אינן מודעות לדיכוי שהן חוות, ולכן בבלי דעת הן ממשיכות לקחת חלק במערכת אשר מדכאת אותן, וכך הן פועלות למעשה בניגוד לטובתן האישית. אפשרות אחרת לפרש את תופעת הנשים המקללות היא דרך בחינת הקללות בראי של המחקר העוסק באידיאולוגיה של השפה.

דבורה קמרון (Cameron 2003) הגדירה את אידיאולוגיות השפה כ"מערכת של ייצוגים שדרכם משמעויות תרבותיות של חברה כלשהי מוטמעות אל תוך השפה" (שם: 447). הכווונה היא למערכת של אמונות והנחות שאנו מחזיקים בהם בנוגע לשפה. קמרון מרחיבה וטוענת שרוב אידיאולוגיות השפה הנפוצות ואלו ששרדו לאורך ההיסטוריה קשורות קשר הדוק לתחום המגדר. הן מתבטאות בציפיות שלנו מגבר נורמטיבי לדבר בדרך מסוימת, אשר שונה מהציפיות שלנו מאישה נורמטיבית. לפיכך, הנורמות בנוגע לדרך הדיבור האופיינית של גברים ונשים מיישרות קו עם הגדרת התפקיד החברתי של שני המגדרים. אך פעמים רבות הפערים בין דרכי דיבור אלו נתפסים בחברה כנובעים מהבדלים ביולוגיים בין המינים, כלומר "טבעיים". החוקר אלסנדרו דוראנטי (Duranti 1997) מסביר תופעה זו בלשון של "ההבניה הלשונית של מגדר": "סוג מסוים של הבעה לשונית הופך להיות מזוהה עם דוברים נשים או גברים, וזאת, בדרך כלל בגלל סוג הפעילות שבמהלכו הדברים נאמרים, בגלל גישה מסוימת או עמדה רגשית של גברים ונשים זה כלפי זה" (שם: 210).

מחקרים אנתרופולוגיים-בלשניים עסקו מעט בנושא קללות ומצאו שדרך דיבור זו קשורה במהודק לדרך שבה אנו מדמיינים מגדר. לדוגמה, במחקרה על שוטרות בארה"ב, טענה בוני מקהליני (McElhinny 1995) שסמוך לזמן שבו החלו לראשונה את שירותן במשטרה, שוטרות נטו לגדף בתכיפות גבוהה יותר, וזאת כדי להישמע ולהיתפס כקשוחות ו"גבריות". הראיונות שערכה הראו שהקללות שימשו את השוטרות החדשות כאמצעי להשתוות לשוטרים הגברים בניסיון לבסס את הסמכות והאמינות שלהן.

בדומה לארצות ותרבויות אחרות, גם בטורקיה רווחת אידיאולוגיה הקשורה לשפה, ובכלל זה להשמעת קללות, אשר טבועה עמוק בהיסטוריה ובתרבות. על פי אידיאולוגיה זו, השימוש בקללות הוא סוג של שפה שמהווה חלק בלתי נפרד מהשיח הגברי. הקללה נתפסת כמעשה גס, בוטה ולא-מנומס, ולפיכך כסותר את האופן הראוי לנשים להציג את עצמן, להיראות ולהישמע בחברה. יתרה מזאת, גברים עלולים לחוש שהם משחיתים את האישה התמימה כאשר הם חושפים אותה לסוג זה של שפה, מכיוון שהיא שברירית מכדי להתמודד עם ניבולי פה או אפילו עם תכנים מיניים. אורהן 1, אחד המרואיינים במחקר שלי, אמר לי את הדברים הבאים בהתייחס לאוהדות: "היא [האוהדת] צריכה רק לבקש ממני לקלל [עבורן], [החילופין בין לשון יחיד לרבים הוא במקור] אני יכול לעשות את זה בשבילה. קללות אינן מתאימות לפה של אישה, היא לא צריכה לקלל. פשוט אל תקללי עם הקול הצווחני והצורמני שלך, זה פשוט לא מתאים להן". אורהן הביע זלזול בקול הנשי שנשמע לו צורמני, ומתייחס לפיהן של הנשים כאיבר נקי אשר לא נועד לקלל.

בהצגת הסתירה בין קללות לנשיות כ"טבעית" מובלעת ההנחה של התאחדות הכדורגל הטורקית שעומדת ביסוד המדיניות של נשים וילדים בלבד. כאשר החלה להתפשט השמועה על כך שקללות המשיכו להיזרק לחלל האוויר גם כאשר היו באצטדיון רק נשים וילדים, הגיב לכך השר לענייני נוער וספורט, סואט קיליק, בהשמיעו את ההצהרה הבאה:

מהמדיה החברתית למדתי שהיו שירים שהכילו קללות. דבר זה היה חייב להיות מלאכתם של גברים אשר התגנבו פנימה, אני לא חושב שנשים יעשו דבר שכזה. אם היו קללות, זה היה חייב להיות גברים שהתגנבו אל האצטדיון. ועדיין, העובדה שנשים מילאו את האצטדיון מעוררת הערכה, עלינו לעודד נשים ללכת לאצטדיונים (NTV 2011).

השר פעל באופן מחושב כאשר טען שבלתי מתקבל על הדעת שנשים הן שקיללו. הוא הכחיש בפומבי אפשרות כזו, אף שייתכן מאוד שהוא היה מודע למה שהתרחש ביציעים הלכה למעשה. השר, שלא היה מוכן להצהיר שהנשים קיללו, פעל כשומר הסף של הגישה האסנציאליסטית – מהותנית – בנוגע למגדר.

הנשים המקללות ניפצו תפיסות דומיננטיות באידיאולוגיית השפה על אודות דיבור ממוגדר. השימוש שלהן בקללות ובשפה גסה אמנם יוצר מחדש, כאמור, את ההגמוניה גברית, אבל הוא גם מנוגד לחלוקת התפקידים המגדרית הנורמטיבית בשפה.

בערך שמופיע בקהילת ויקיפדיה, הפופולרית ביותר 2 בטורקיה, שנכתב על ידי אישה שנכחה במשחק בין בשיקטש לבין גזיאנטפ בלדיארספור (שתואר לעיל), הציגה הכותבת את היותה אוהדת אותנטית על ידי התייחסות למנהג של השמעת קללות:

הו כן...מה אתם חושבים, היינו מעטות אבל היינו מסונכרנות, yaprağım(הזין שלי) 3! . כולנו ידענו, למשל, את השם של כל חלק מהאצטדיון 4, ידענו זאת טוב כל כך שאפילו כללנו את הבלשטפה (Beleştepe) 5. למען האמת, הקאפלי (Kapalı – החלק המזרחי של האצטדיון) לא היה שונה כל כך מאיך שהוא בדרך כלל, למעט כמות האוהדים הקטנה יותר. קיבלנו מבטים המומים מאנשי האבטחה, והייתה שם "דודה זקנה" שהסתובבה ואמרה לקהל "ההנהלה התקשרה, תפסיקו לקלל". על שלט שעמדתי לפניו היה כתוב "בשיקטש זה אהבה ללא קללות" שממנו התעלמנו, כמובן.... הו, ודרך אגב, אני חושבת שאנחנו נתנו תשובה יפה לאנשי ההתאחדות שאינם מחשיבים נשים כאוהדות (Ekşi Sözlük 2011).

באמצעות לגלוג על קמפיינים למלחמה בקללות שנתמכים על ידי הנהלת המועדון, הכותבת מכריזה על עצמה כאוהד לגיטימי. היא מודעת היטב לכך שנוכחותה באצטדיון באותו היום אפשרית מכיוון שהיא אינה נתפסת אוהדת אמיתית. באמצעות היציאה נגד הקמפיין היא משחררת את הקול שלה מההגבלות המגדריות הנורמטיביות, ויוצאת נגד מי שמשתמשים בה לתעמולה נגד קללות.

הקללות של הנשים אינן פותחות בפניהן מרחב שבו הן יכולות לאהוד בנפרד מהאוהדים הגברים, אלא מאפשרות להן להיות חלק מפעילות שנתפסת כמאפיינת באופן בלעדי את ההגמוניה הגברית. אלא שכאן טמון פרדוקס, שהרי אין בנמצא "מודל נשי של אהדה". אם נשים אוהדות ישתמשו ב"נשיות מודגשת" וימצאו מפלט בנשיותן, הן לא תוכלנה לפלס לעצמן מרחב אהדה משלהן. לפי חוקרת המגדר רייווין קונל "התנהגות נשית נורמטיבית מוקצנת" היא תוצר של ציות לחלוקה המגדרית הדיכוטומית ולחוסר שוויון מגדרי בחברה. דוגמה לכך נמצאה במחקרה של ורנה לניס (Lenneis 2013), שבחנה בדנמרק התארגנות של אוהדות בלבד בשם "האריות הוורודים" ("The Pink Lions"):

[הנשים במועדון] האריות הוורודים הריצו אתר משלהן, שהיה כולו ורוד. נוסף על כך, היו להן מוצרים כמו חולצות ועליהן הסמל של הקבוצה, "האריה הוורוד". הן הסבירו את הבחירה בצבע הוורוד "הנשי" כבחירה מודעת שנעשתה כדי להדגיש שאהדת כדורגל אינה רק פעילות עבור גברים, וניתן להיות אוהד כדורגל ואישה בו-בזמן (שם: 4).

אפשר לטעות ולחשוב שדוגמה זו מייצגת דגם חלופי של אהדה עבור נשים, אבל לטעמי אין בהקמת המועדון משום קריאת תיגר על ההגמוניה הגברית, מכיוון שהוא כוללת נסיגה חזרה לדימוי של נשיות מודגשת.

ככלל, אפשר לטעון שהפרשנות של השימוש בקללות מצד אוהדות כדורגל ופענוח הזהות החברתית שלהן נותרים בבחינת משימה קשה לפיצוח. מצד אחד ניתן להציג דרכים שבהן השימוש שלהן בשפה סקסיסטית תומך בהחרפת הדיכוי שלהן, בייחוד בזירה כמו זירת הכדורגל, שהן מודרות ממנה. מצד אחר ניתן לטעון שהאוהדות עצמן תופסות את קללותיהן הסקסיסטיות וההומופוביות במשחקים כהוכחה לאהדה האותנטית שלהן וכתשובה הולמת למערכת הסקסיסטית אשר מנסה בשיטתיות לפסול את הלגיטימיות שלהן בתור אוהדות אמיתיות. ואולם שני הפירושים האלה כאחד אינם מציעים מודל של אוהדת שמצליח להתחמק הן מהדימויים של ההגמוניה הגברית והן מהדימויים של "הנשיות המודגשת" (ראו לעיל). על בסיס זה אני טוענת שמדיניות של נשים וילדים בלבד מאפשרת לא רק לאתר במדויק את מקור הסקסיזם בכדורגל הטורקי, אשר מגולם בהחלטת ההתאחדות, אלא היא גם פותחת בפנינו הזדמנות לבחון דילמה, תיאורטית ופרקטית, הקשורה למקרים שבהם תגובת הנשים לסקסיזם וליחס מפלה בכלל אינה מאפשרת להן להיחלץ מהמודלים הממוגדרים הנורמטיביים.

קללות, מיניות והוגנות
כאמור, התאחדות הכדורגל הטורקית זיהתה קללות בשירת האהדה בכדורגל כבעיה החריפה ביותר. בשנת 2006, קוד המשמעת של ההתאחדות (TFF 2012a) העלה את הקנסות באצטדיונים והחמיר את התנאים להרחקת הקהל ממשחקים. רמת ההוגנות של קבוצה נמדדת על ידי התייחסות (ספירה) לכל ה"עונשים" שהקבוצה קיבלה, ממספר הכרטיסים הצהובים והאדומים שנשלפו לעבר שחקניה ועד להתנהגות האוהדים במהלך המשחקים, כולל קללות. פרמטר מרכזי בהתייחסות זו הוא הקללות שהקהל משמיע כקולקטיב. כחלק מקידום המהלכים להגברת ההוגנות, העלאת המודעות אליהם והדיון סביבם, ארגנה ההתאחדות הטורקית מושב משותף עם הוועדה האולימפית הלאומית (National Olympic Committee) תחת השם "המלחמה באלימות ואפליה בספורט על פי רוח המשחק ההוגן" (TFF 2006). באותה השנה נפגשו הנשיאים של שלושת מועדוני כדורגל הגדולים באיסטנבול 6 כמה פעמים במסגרת ההכרזה על "מלחמה נגד הקללות" (Hürriyet 2006).

מלבד מאמצים אלה לחסל את הקללות, ה"ליגה למשחק ההוגן" של ההתאחדות או בשמה האחר, "הליגה הג'נטלמנית" ("Gentlemanly League") שמדרגת את המועדונים לפי מידת המשחק ההוגן שלהם, מפחיתה נקודות לקבוצה אם קהל האוהדים שלה קילל במהלך המשחק (TFF 2012b). בסופו של דבר החזירה ה-TFF ליועצים המשפטיים ולחוק סמכויות לכלול סעיפים בדבר קללות ב"חוק למניעת אלימות וחוסר סדר בספורט" (aka Violence Law" "Law to Prevent Violence), שהועבר באפריל 2011. בד בבד, מנהלי המועדונים וערוץ הטלוויזיה ליג טי.וי. (Lig TV) 7 הצטרפו לקמפיין של ההתאחדות במאבק נגד הקללות. תחילה הופצה ברשת האינטרנט הודעה מטעם נשיא איגוד השחקנים, שהעביר מסר אישי אשר מזהיר את האוהדים מלקלל. נוסף על כך, הופצו באצטדיונים שלטים עם הכיתוב "אהבה ללא קללות" 8. דרך אחרת להעברת מסרים נגד קללות הייתה החלשת עוצמת הקול במהלך שידור תכניות כדורגל בטלוויזיה בזמן שהקהל מקלל.

מעניין הדבר, שהסוכנים הפיננסיים החזקים בכדורגל הטורקי – ההתאחדות, מנהלת הקבוצות וחברות השידור – כולם מעורבים בדרכים שונות בניסיון להעלים את הקללות מהמגרשים באמצעות שיח שמעמיד את הקללות כסתירה למשחק הוגן בכדורגל הטורקי. לדוגמה, המאמן של בורסאספור 9, ארטוגרול סאגלם, שחרר הכרזה לעיתונות (ספטמבר 2010) שנועדה "לשלוח מסר" לכל אוהדי הקבוצה שחגגו את הזכייה של הקבוצה באליפות הליגה לראשונה, וכך נכתב בו:

[...] יש לי עוד בקשה לאוהדים שלנו שהתנהגו יפה כל כך אורך העונה האחרונה והם עדיין ממשיכים להתנהג כך, שיאמצו את הרגישות שלהם למשחק הוגן במהלך המשחק מחר [...] אנחנו לא רוצים לשמוע קללות באצטדיון שלנו. זה לא יאה לנו מפני שאנחנו קבוצה למופת עם קהל למופת. ככאלה, אנו דורשים מהאוהדים שלנו שיתמכו בנו באופן מוחלט ועל פי רוח המשחק ההוגן. אנחנו לא רוצים לשמוע שום קללה אחת מתחילת המשחק ועד סופו – עד שהם יעזבו את האצטדיון, ללא קשר לנסיבות (Sabah 2010).

באופן דומה, במרס 2012, לפני הדרבי מול גלאטסראיי, פרסם אלכס (Alex), הקשר לשעבר של פנרבחצ'ה, את הדברים הבאים ברשת החברתית טוויטר: "בואו לא נשכח את המשחק ההוגן. בואו לא נעבור את הגבול. בואו לא נקלל בכלל, אבל בכלל..." (Hürriyet 2012). כאמור, מלבד מיתוג קללות כבעיה המתנגשת עם המשחק ההוגן, חוק האלימות מנסה גם הוא למזער את הקללות. החוק כולל שלושה סעיפים, אחד מהם בשם "שירים מעליבים", וזה תוכנו: אנשים שנמצאים באירוע ספורטיבי או סביבו, אשר ישתמשו בשפה שמעליבה מגזר מסוים בחברה על ידי אפליה או על בסיס דת, שפה, גזע, מוצא אתני או מגדר, יוענשו בעונש מאסר שינוע בין שישה חודשים לשנתיים.

פיפ"א ואופ"א הגדירו קווים מנחים וקמפיינים רשמיים אשר מתווים מהו משחק הוגן, וכיצד ניתן להשיג אותו בתוך המגרש ומחוצה לו. כמה מהדוגמאות לכך כוללות את "קוד המשחק ההוגן" של פיפ"א (2010) וקמפיין ה"כבוד" של אופ"א (2012). התקנון של פיפ"א מגדיר הוגנות כיושר וכבוד לזכויות; הוגנות מתבטאת בהוכחה של אומץ, אופי ואצילות, והיא אמורה להביא עונג, סיפוק ושמחה, ואפילו ראויה לתגמול. לעומת זאת, חוסר הוגנות מוגדר כרמאות והטעיה, וכמעשה מביש. החוקים מורים לאדם-אוהד להיות הוגן, לעודד את האחר להיות הוגן ולחשוף את מי שאינם הוגנים. דוגמאות להוגנות בכדורגל כוללות מעשים כמו לברך את המנצח על ניצחונו, גם אם מדובר בקבוצה היריבה. דוגמאות לחוסר הוגנות קשורות למעשים כמו להקל ראש ביריב חלש, להתווכח עם השופט ולהמציא תירוצים אחרי הפסד. בהמשך המסמך, האבחנות המופשטות יותר של תפיסת ההוגנות מוחלפות בסוגיות חברתיות קונקרטיות שמאפיינות הוגנות כחיובית, בניגוד לשימוש בסמים ולנקיטת אלימות, גזענות, סקסיזם, לאומנות, הימורים ו"שאר סכנות". מעניין שהמושג "משחק הוגן" (fair play) בכדורגל בטורקיה נטבע בשפה האנגלית ולא הטורקית. לעתים, המושג מקושר למונח לועזי אחר, "ג'נטלמניות", וזאת במקרה של ליגת ההוגנות של ההתאחדות הקרויה, כאמור, "הליגה הג'נטלמנית". אם כן, ההתאחדות נלחמת נגד הקללות באמצעות קידום "שפת הוגנות" אוניברסלית ולא מקומית.

כפי שאראה בהמשך, ההגדרות הפורמליות של הוגנות נמצאות במתח ואף סותרות את הדרך שבה אוהדי הכדורגל בטורקיה עצמם מגדירים הוגנות, וזאת לפי ה"החוקים הבלתי כתובים בכדורגל הטורקי" (Nuhrat 2013). מלבד הגדרת הקללות בטורקיה כחלק טבעי מהז'רגון הגברי מכיוון שהן נחשבות להתנהגות גסה ובוטה, האידיאולוגיה סביב הקללות מכילה מרכיבים נוספים. הציטוט של ארטוגרול סאגלם שהובא לעיל מצביע על כך שהקללות מובנות גם כ"בלתי הולמות", סרות טעם ומכוערות. נוסף על כך, בחברה הטורקית רווחת המוסכמה שבקללות בכלל יש משום בורות וחוסר מוסריות. ההנחה התרבותית היא שאנשים חסרי השכלה או מיעוטי השכלה הם חסרי נימוס, ולכן הם משתמשים בשפה כזו. כמו כן, המילים הטורקיות ל"קלל" ו"חוסר אמונה" מקורן באותו השורש בשפה הערבית. אפשר לשער שזה הבסיס לפרשנויות המוסרניות (moralistic) המוצמדות לקללה. בהתחשב בקונוטציות שליליות אלו, אפשר להבין גם את המאמץ של ההתאחדות להעלים את הקללות כחלק ממשימה מרכזית רחבה יותר: "לנקות" ו"לתרבת" את הכדורגל בטורקיה, וזאת בהתאמה למשמעות האירופית המערבית של נימוס ותרבות. אך מהלך זה כולל משמעות נוספת – חיסול הבורות וחוסר המוסריות.

הוגנות ושפה הומופובית
הניסיון לתרבת את הכדורגל הטורקי כולל מרכיב של הטפת מוסר שמסתמך על הערכים של המודל הבין-לאומי ל"משחק הוגן". רבים תופסים מודל זה כמודל הראשי והאוניברסלי ל"משחק הוגן". אך לטענתי, אוהדי הכדורגל בטורקיה תופסים ומיישמים את עקרון ההוגנות בדרך שונה מהדרך שמציעים המודלים הבין-לאומיים של משחק הוגן. כפי שאראה להלן, בעיני האוהדים הטורקים עקרון ההוגנות כולל שימוש בשפה הומופובית, והוא אפילו מוגדר בעזרת שימוש בשפה כזו. השיר הפופולרי 10 בקרב אוהדי בשיקטש הוא דוגמה טובה להבהרת טענה זו:

היבולים מגיעים עד ברכיי, פֶנֶר 11 בוא לכאן לביקור קצר
אולי אראה לך משהו שמתרומם מהמפשעה שלי ועד ברכיי
בוא ותקבל, האם אתה מסוגל? איזה סוג של גבר צעיר [delikanlı] אתה?
נעמדתי על הקצה ופיסקתי את רגליי
לקק לי את הביצים, פנר, כשאתה עובר מתחתיי
בוא ותקבל, האם אתה מסוגל? איזה סוג של גבר צעיר [delikanlı] אתה?
קלף את התפוז, האם אתה יכול אי-פעם לקבל מספיק?
פנר, כרגע דחפתי את זה לך, האם ישמעו אותך עד לוב [Fezzan]?
בוא ותקבל, האם אתה מסוגל? איזה סוג של גבר צעיר [delikanlı] אתה?

לעתים קרובות שיר זה מושמע כאשר האוהדים מתאספים לפני המשחק או כחלק מחגיגת ניצחון, במהלך המשחק ובזמן שהם יוצאים מהאצטדיון. שיר זה, כמו רבים אחרים, מציג את היריב כאובייקט מיני, כמי ש"אינו מספיק גבר", וכמי שיש לתקוף אותו באופן מיני מכוון. מילות השיר מאשימות את היריב על כך שהוא אינו גבר צעיר – Delikanlı – מושג שמשמש כמסמן משמעותי של ההגמוניה הגברית בטורקיה; המשמעות המילולית של המילה Delikanlı היא אדם "בעל דם חם", ומשתמשים בו בעיקר לתאר גברים צעירים. אבל המשמעות של המילה עמוקה יותר מתיאור הגיל או שלב החיים של האדם. אדם שהוא delikanlı נחשב קשוח, נאמן למילה שלו, מי שזוכה לגיבוי ולתמיכה של החברים שלו, אדם כן, ישיר וכריזמטי. מכאן, שאדם שאינו כזה לא ניתן לסמוך עליו והוא אינו אמין במיוחד במצבים שקרוביו או חבריו זקוקים לעזרתו.

ברבים משירי האהדה בכדורגל הטורקי האוהדים מתארים את עצמם כ-delikanlı, בזמן שהם לועגים ליריביהם בכינויים כמו "נקבות" (yavşak) או "הומואים" (ibne). האוהדים מתייחסים לכל מי שאוהד קבוצה אחרת כהומוסקסואל, וגם שופטים מקבלים יחס דומה. הביטוי "השופט הוא הומו" ("ibne hakem") הוא אחד מהנפוצים בשירי האוהדים באצטדיוני טורקיה (ולא רק שם). בהתייחסות ליריבים כאל מי ש"סוחרים או מציעים את ישבנם" (götoğlanı) או בתיאור השופט כאחד ש"מנענע את המותניים כמו רקדנית בטן" 12, האוהדים לועגים ומטילים ספק בגבריות של אוהדי הקבוצה היריבה בניסיון ליצור הבחנה ברורה בינם לבין קבוצות אחרות, הנשענת על מגדר ומיניות. במסגרת השימוש בשפה הומופובית והתייחסות לאידיאלים של גבריות, האוהדים גם מתייגים תכונות מסוימות כ"רצויות" או "בלתי רצויות". בדרך זו הם מתכתבים עם הנורמטיביות הגברית: הם מושפעים מאידיאל ההגמוניה הגברית ומעצבים אותו בו-בזמן, מייחסים לעצמם דימוי אידיאלי של גבריות, ובד בבד הם גוזלים מיריביהם אפיון זה. על ידי התייחסות ישירה לדימוי של הגבר הצעיר, ההדרה ההומופובית של האחר מקדמת את מעלות ההטרוסקסואל.

תופעת הקללות נחקרה על ידי צ'רלס מנזיס (Menzies 1991) בקרב דייגים בקולומביה הבריטית. במחקר הוא מראה שבאמצעות שימוש תכוף בקללות סקסיסטיות והומופובית זה נגד זה חיזקו הדייגים את הדימוי של עיסוק בדיג כעבודה גברית. על ידי השוואת דייגים אחרים לנשים שאינן מושכות מבחינה מינית, הדייג מצליח לייחס לעצמו תכונות גבריות חיוביות. מסקנתו היא ש"השפה הפוגענית שגברים משתמשים בה זה נגד זה חיזקה את הסולידריות הקבוצתית ואת הגדרתם העצמית כגברים [...] ונוסף על כך חיזקה את האידיאולוגיה המגדרית הדומיננטית" (שם: 16). אם כן, נראה שבקרב הדייגים בקולומביה הבריטית המושג של "להיות גבר" מתקשר עם תועלת וחשיבות, ואילו בטורקיה, "להיות גבר" מתקשר למובן של הוגנות (שמגולם, כפי שראינו, במונח delikanlı). הדוגמה הבאה ממחישה זאת בבהירות: בקהילת הוויקיפדיה "Ekşi Sözlük I" (ראו לעיל) מופיע הערך "delikanlı play". הכיתוב שמתייחס למשחק של גבר צעיר –"delikanlı – בהוראה של משחק הוגן, טוען שאנשים נוטים לתרגם את המושג "משחק הוגן" בטורקית ל"משחק ישר", אך הם לא מבינים שבטורקית ניתן לתרגם את המושג ל"delikanlı play"-. לטעמו הדבר נובע משימוש במילים לועזיות, לא-טורקיות, והוא מציע לתרגם את המושג לטורקית.

דוגמה קלאסית למשחק הוגן באנגליה היא התנהגותו של שחקן הכדורגל רובי פאולר (Robbie Fowler): כאשר השופט שרק לנבדל שלא הגיע לו, והוא ידע שלא היה נבדל, הוא החטיא בכוונה 13. אך בטורקיה המצב אחר: המודל הראשוני שהילדים נחשפים אליו בהקשר להוגנות הוא delikanlı. זאת בעיקר בשכונות של מעמד הפועלים, בכפרים קטנים באנטוליה וכד', שבהם כדורגלנים משמשים מעין "אחים גדולים" 14; הם האחים הגדולים שעומדים לצדם של החלשים, חסרי האונים, וכנגד מה שנתפס כלא צודק או כעוול: שומרים על אחיהם הקטנים בשכונה, דואגים שאיש לא יתעמר בהם וגם מונעים מהם להפגין חוסר כבוד למבוגרים. מכאן, אם רוצים ללמד את המשמעות של משחק הוגן בטורקיה, צריך לאסוף את כל האוהדים ולומר להם שלהבקיע שער כאשר בקבוצה היריבה יש שחקן פצוע, נוגד את עקרון ההוגנות (Sözlük 2007). אך, כאמור, מעשים מסוג זה לא רק מאפיינים ומעידים על משחק הוגן, אלא גם משויכים ל-delikanlı, מעשים ש"גברים אמתיים" מבצעים. בהקשר זה, שאלתי את אחד המרואיינים שלי, אמיר (Emir), אוהד בשיקטש בן 31, לדעתו בנושא, וכך השיב:

דמייני משחק של בשיקטש נגד גלאטסראיי. עכשיו, דמייני ששחקני גלאטסראיי מתחילים לשחק מכוער ולבצע עברות מכוערות – (çirkef) 15– בכוונה לפצוע את השחקן היריב, או ניסיון להטעות את השופט. מה יתחילו אוהדי בשיקטש לשיר? הם ישירו "הו, תראו איך גלאטסראיי נהיו הומואים עוד פעם, הו, אבל גלאטסראיי היו תמיד הומואים" 16. שירה כזו תתחיל רק כשגלאטסראיי יתחילו לשחק בדרך לא-הוגנת ומכוערת.

אנו לומדים מאמיר שכאשר אוהדים מפרשים מהלך שנעשה בתחומי המגרש כבלתי הוגן ומכוער, הם מתחילים למחות נגדו בקריאות המתקשרות לסוג של גבריות שהם תופסים כנחותה – ההומוסקסואליות. ה"הומו" סותר את הדימוי של ה-delikanlı, לא בגלל הנטייה המינית אלא בעיקר בגלל השיוך המגדרי שלו. בטורקיה, ובתרבויות אחרות ה"הומו" מקביל לאישה וולעתים קרובות הוא משולב בכדורגל הטורקי בשירי האוהדים ובקריאות שלהם, הן במסגרת הקללות והן כחלק מקריאות עידוד. אם כן, נראה שהגורמים שמתאמצים לסלק את הקללות מהכדורגל בעודם מאמצים מושג מושאל, זר, של משחק הוגן, מתעלמים מכך שעבור הקהל הטורקי הדרך להשיג תחושת הוגנות היא בעזרת השימוש בגידופים ובקללות. צעד מחקרי כזה מבהיר את הדרך שבה פועלת ההגמוניה הגברית בטורקיה.

סיכום
ההדרה של נשים מכדורגל נוגעת בי אישית הן כאישה-אוהדת והן כחוקרת כדורגל. ידיד הומוסקסואל אמר לי פעם (מניסיונו) שהחשיפה העצמית היא תהליך שנמשך לאורך כל החיים. אני מרגישה תחושה דומה לגבי היותי אישה אוהדת כדורגל. בכל שיחה על כדורגל ובכל משחק שאני נוכחת בו אני צריכה להוכיח מחדש שאני אישה שמתעניינת באמת בכדורגל, לבסס מחדש שוב ושוב את הכוונה והרצינות שלי כאוהדת. אפילו אישה כמוני, שצופה במשחקים כבר מילדות, ומאז שאני זוכרת את עצמי יש לי חתימות של שחקנים בחדר הילדים וכבר יותר מחצי עשור אני מבלה בחקר כדורגל – כאשר אני מסבירה את ההתעניינות המחקרית, את התחביב שלי, למישהו שאינו מכיר אותי, גדול הסיכוי שהדבר יביך ויבלבל אותו רק בגלל היותי אישה. להיות אישה בשדה הכדורגל מצריך מאמץ, אישור והוכחה מתמידים; ההישג לעולם אינו שלם, והספק בנוגע לאותנטיות של האהדה שלה תמיד קיים.

הדרת הנשים בכדורגל אינה ייחודית לטורקיה ואפשר אף לטעון שמדובר בתופעה אוניברסלית, אם כי מאפייניה ועוצמתה משתנים ממקום למקום. המחקר מלמד שנשים בתפקידים שונים הקשורים בכדורגל מופלות תמיד. מצב זה גורם להן לחפש דרכים לתבוע את השתתפותן בכדורגל בתפקידים של שחקניות וצופות בזירה שהיא (גם) שלהן. בהקשר זה, השאלה המרכזית היא, האם נשים יכולות לעשות אהדה מבלי "להמיר נורמות נשיות בגבריות"?, האם הנשים יכולות לאתגר נורמות אלו? (Welford 2011). ביקשתי להראות שהסוגיה של אהדת נשים (ונשים משחקות כדורגל שלא דנתי בה כאן) דוחקת את המחקר לסבך תיאורטי. האתגר הוא לפענח את האופנים המגדריים השונים והדומים של התנהגות חברתית באהדה. לטענתי, אף על פי שניתן לפרש את העובדה שנשים מקללות בעת שירת פזמוני האהדה כחיקוי אגב היצמדות לנורמות גבריות, ניתן גם להבין התנהגות זו כדחייה של נורמות נשיות, ובעיקר נורמות לשוניות. לנוכח השיח המוסרי האינטנסיבי בטורקיה אשר מתייחס לקללות בחומרה רבה, הקללות שנשים משמיעות מערערות נורמות אלו. שיח זה מתבטא גם בדרכים אחרות, כאשר לדוגמה חבר הפרלמנט בולנט ארנץ' (Bülent Arınç) הכריז ביולי 2014 שעל נשים טורקיות להיות צנועות ולכן אל להן לצחוק בקול רם בציבור (Letsch 2014). גם בכך לא נבדלת טורקיה מארצות אחרות, כאשר היא מעלה את עוצמת הדיכוי עקב אכיפה של סטנדרטים מוסריים. לדוגמה, ממקום ותחום אחר, ביולי 2014 אסרה רוסיה על ניבול פה באמנות כדי להבטיח את "טוהר" השפה הרוסית (Omidi 2014). תכתיבים מוסריים מסוג זה תובעים את מחירם בעיקר מנשים, מכיוון שהן המופקדות העיקריות על שמירת המוסר בחברה.

חוקרי כדורגל כתבו כיצד שירה של נשים וגברים יחד בונה ומתחזקת את היחסים החברתיים ואת הקהילתיוּת (Back 2003; Kytö 2011), כיצד באמצעות השירה והקריאות ובאמצעות החִברות לאהדה מועברים גם ערכים. כאמור לעיל, בשיר הפופולרי של קבוצת בשיקטש ששרו הנשים האוהדות במשחק נגד גאזינטפ בלדיאספור הן האשימו את הגברים של פנרבחצ'ה בכך שהם אינם מספיק גברים. בעצם שירה זו הן תייגו את הגברים על פי הגדרת הגבריות בכדורגל הטורקי, שמציבה את "הגבר הצעיר" ו"הומו" זה לצד זה. נוסף על כך שהן הקימו קול צעקה נגד האכיפה של מוסר בציבוריות, הנשים האוהדות מסרבות לייצג את התפיסה של משחק הוגן שהתאחדות הכדורגל הטורקית מקדמת, שלפיה משחק הוגן הוא נשי מטבעו. לחלופין, הנשים רוצות להדגיש את האותנטיות של האהדה שלהן על ידי כך שהן כוללות את עצמן בשיח הנורמטיבי של האוהדים בקבוצתן.

המדיניות של נשים וילדים בלבד נהוגה בטורקיה גם כיום. יתרה מזאת, התאחדות הכדורגל האירופית UEFA דנה בימים אלו בשאלה אם להרחיב מדיניות זו לכלל אירופה כאמצעי להיאבק בגזענות במגרשי הכדורגל. באמצעות ניתוח וביקורת של מדיניות זו הראיתי שביסודה זו מדיניות סקסיסטית, וגם הצבעתי על הדרכים שבהן ניתן וצריך לחשוב מחדש על תפקיד הנשים באהדת כדורגל בטורקיה ובמדינות אחרות.

תרגמו וערכו: תמר רפופורט ובועז ברגר

יאמור נוהראט (Yağmur Nuhrat) היא אנתרופולוגית המלמדת באוניברסיטת בראון בארצות הברית.

מתוך: "כדורגל שייך לאוהדים! – מסע מחקרי בעקבות הפועל קטמון ירושלים", בעריכת תמר רפופורט, שראה אור בהוצאת "רסלינג", 2016

תמונה ראשית: שחקנית נבחרת תורכיה בכדורגל חוגגת שער, אולימפיאדית הנוער, סינגפור 2010. תצלום: Singapore 2010 Youth Olympic Games

מקורות


Altınsay, G. (2010). "Afrika Zamanı, Seksist olmadan Futbolu Sevme Zamanı". ("Time for Africa, Time to Love Football without being Sexist). In: Cogito: Dünya Gözüyle Futbol (Cogito: Worldly Football), Şeyda Öztürk ed. Issue 63, Yapı Kredi Yayınları, Istanbul.
Andrews, D. L. Robert P. Detlev Z. and Darren A.(1998). "Soccer’s Racial Frontier: Sport and Suburbanization of Contemporary America". in: Armstrong, G. and Giulianotti, R. (eds.), Entering the Field: New Perspectives on World Football, Berg: Oxford, UK.
Archetti, E. (1999). Masculinities: Football, Polo and the Tango in Argentina. Oxford: Berg.
Back, L. (2003). "Sounds in the Crowd". in: Bull, M. and Back, L. (eds.), The Auditory Culture Reader, Oxford: Berg.
Birkalan-Gedik, H. (2010). "Futbolun Cinsiyeti, Fubotlun Cinselliği: Feminist bir İmkan ve İmkansızlık olarak Futbol" ("The Gender and Sexuality of Football: Football as a Feminist Possibility or Impossibility") in: Cogito: Dünya Gözüyle Futbol (Cogito: Worldly Football), Şeyda Öztürk ed. Issue 63, Yapı Kredi Yayınları, Istanbul.
Bora, T. (2013ׁ). "Futbolda Erkeklik, Militarizm, Milliyetçilik". (Masculinity, Militarism and Nationalism in Football"). in: Yeşim Nurseli Sümbüloğlu (ed.), Erkek Millet Asker Millet (Manly Nation, Military Nation), İstanbul: İletişim.
Cameron, D. (2003). "Gender and Language Ideologies". in: Holmes, J. and Meyerhoff, M. (eds.), The Handbook of Language and Gender, Malden, MA: Blackwell.
Caudwell, J. (2011). "Gender, Feminism and Football Studies". Soccer & Society, 12(3): 330-344.
Collinson, I. (2009). "'Singing Songs, Making Places, Creating Selves': Football Songs & Fan Identity at Sydney FC". Transforming Cultures eJournal, 4(1: http://epress.lib.uts.edu.au/journals/TfC, Accessed: June 12, 2014.
Connell, R.W. (1987). Gender and Power, Stanford: Stanford University Press.
Duranti, A. (1997). Linguistic Anthropology, Cambridge: Cambridge University Press.
Ekşi S. (2007). "11 Ocak 2012 Beşiktaş Gaziantep BŞB Maçı". ("January 11, 2012 Beşiktaş versus Gaziantep BŞB"), https://eksisozluk.com/11-ocak-2012-besiktas-gaziantep-bsb-maci--3203715?p=15, Accessed: January 12, 2012.
-----, (2012). "Delikanlı Oyun". ("Manly Play"), https://eksisozluk.com/delikanli-oyun--1733973, Accessed: September 29, 2014.
FIFA 2010. "FIFA Fair Play Code: 10 Golden Rules". http://www.fifa.com/aboutfifa/worldwideprograms/fifacampaigns/fairplay/code.html, Accessed: September 15, 2011.
Guardian, The. 2014, "Michel Platini Mulls Women and Children Entry to Closed-Door Matches". http://www.theguardian.com/football/2014/oct/22/michel-platini-women-children-entry-closed-door-fixtures, Accessed: October 24, 2014.
Hürriyet (2006)."“Özhan Canaydın: Küfürle Mücadelede Çok Kararlıyız". ("Özhan Canaydın says: We are Determined to Combat Swearing"). http://hurarsiv.hurriyet.com.tr/goster/haber.aspx?id=5126420&tarih=2006-09-21, Accessed: March 13, 2012.
-----, (2012), "Küfür Etmeyin Bize Güvenin". ("Don’t Swear, Trust in us"), http://www.hurriyet.com.tr/spor/futbol/20112820.asp, Accessed: March 13, 2012.
Jeanes, R. (2011). "'I’m into High Heels and Make Up but I Still Love Football': Exploring Gender Identity and Football Participation with Preadolescent Girls". Soccer & Society, 12(3): 402-420.
Kytö, M. (2011). "'We Are the Rebellious Voice of the Terraces, We Are Çarşı': Constructing a Football Supporter Group through Sound". Soccer and Society, 12(1): 77-93.
Lenneis, V. (2013). "Female Football Fans in Denmark: Sexism, Gender Constructions and Negotiations in the Stadium". Unpublished Conference Paper, FREE (Football Research in an Enlarged Europe) Conference, University of Copenhagen, http://www.free-project.eu/documents-free/Working%20Papers/Lenneis%20Female%20football%20fans%20in%20Denmark.pdf, Accessed: July 19, 2014.
Letsch, C. (2014). "Turkish Women Defy Deputy PM with Laughter". http://www.theguardian.com/world/2014/jul/30/turkish-women-defy-deputy-pm-laughter, Accessed: 30 July 2014.
Magazine, R. (2007). Golden and Blue Like My Heart: Masculinity, Youth and Power among Soccer Fans in Mexico City. Tucson, AZ: University of Arizona Press.
Menzies, C. (1991). "Obscenities and Fishermen:
The (Re)production of Gender in the Process of Production". Anthropology of Work Review, 12(2): 13-16.
McElhinny, B. S. (1995). "Challenging Hegemonic Masculinities: Female and Male Police Officers Handling Domestic Violence". in: Hall, K. and Bucholtz, M. (eds.). Gender Articulated: Language and the Socially Constructed Self, New York: Routledge.
Nuhrat, Y. (2013). "Playing by the Book(s): The Unwritten Rules of Football in Turkey". Fair Play: Revista de Filosofía, Ética y Derecho del Deporte, 1(1): 89-112. Universitat Pompeu Fabra, Barcelona.
-----, (2013). "Fair Enough? Negotiating Ethics in Turkish Football". Unpublished PhD Dissertation, Brown University.
NTV (2011). "Kılıç: Küfür varsa Erkekler Etmiştir". ("Kılıç: If there was Swearing, It must have been the Men"), http://www.ntvmsnbc.com/id/25252597/, Accessed: September 21, 2011.
Omidi, M, (2014). "WTF? Russia Bans Swearing in the Arts". http://www.theguardian.com/world/2014/jul/01/russia-bans-swearing-arts, Accessed: November 11, 2014.
Pascoe, CJ. (2005). "'Dude, You’re a Fag': Adolescent Masculinity and the Fag discourse". Sexualities, 8(3): 330-346.
Sabah, L. (2010). "Küfür Duymak İstemiyoruz". ("We Don’t Want to Hear Swearing), http://www.sabah.com.tr/Spor/2010/09/09/kufur_duymak_istemiyoruz, Accessed: March 13, 2012.
Schlessinger, T. and Yvonne W.S. (2012). "'Poor thing' or 'Wow, She Knows How to Do It' – Gender Stereotypes as Barriers to Women’s Qualification in the Education of Soccer Coaches". Soccer & Society, (13)1: 56-72.
Selmer, N. & Sülzle, A, (2010). "(En-)gendering the Euoropean Family: the Changing Discourse on Women and Gender at EURO 2008". Soccer & Society, 11(6): 803-814.
Teng, E. (2014), "European Soccer Has a Racism Problem. Its solution: Sexism". http://www.newrepublic.com/article/119955/soccer-racism-wont-be-solved-uefa-women-children-policy, Accessed: November 10 2014.
TFF (2006). "TFF ve TMOK’dan sporda şiddete karşı panel". (Panel against Violence in Sport from TFF and TMOK"), http://www.tff.org/default.aspx?pageID=202&ftxtID=255, Accessed: March 13, 2012.
-----, (2011). "Sporda Şiddet ve Düzensizliğin Önlenmesine Dair Kanun". ("Law to Prevent Violence and Disorder in Sport"), http://www.mevzuat.adalet.gov.tr/html/31000.html, Accessed: January 18, 2012.
-----, (2012a). "Disciplinary Code in Football". http://www.tff.org/Resources/TFF/Documents/000013/TFF/TALIMATLAR/Futbol-Disiplin-Talimati.pdf, Accessed: August 16, 2012.
-----, (2012b). "Digiturk Centilmen Lig". ("Digiturk Gentlemanly Leagues"), http://www.tff.org/Default.aspx?pageID=1108, Accessed: July 15, 2012.
TRT (2011). "Fenerbahçe Fans Nominated for the FIFA Award". http://www.trt.net.tr/trtworld/en/newsDetail.aspx?HaberKodu=e8a7ddcd-247f-45ce-b166-0d3caa0dc6cf, Accessed: November 26, 2011.
UEFA (2012). "Respect". http://www.uefa.com/uefa/socialresponsibility/respect/index.html, Accessed: January 18, 2012.
Welford, J. (2011). "Tokenism, Ties and Talking Too Quietly: Women’s Experiences in Non-playing Football Roles". Soccer & Society, (12)3: 365-381.

 

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי יָאמוּר נוּהְרָאט.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על גם אוהדות מקללות

01
מרקו

מאמר מעניין! תודה על התרגום. לצערי הוא חסר שני נתונים משמעותיים מאוד שהיו תורמים לדיון:
1. מה האחוז בו נשים מקללות בספורט? האם הוא שווה או שונה מאחוז הגברים? (במילים אחרות: האם יש הצדקה עובדתית להחלטה של ההתאחדות?)
2. בינתיים חלפו 5 שנים. האם חל שיפור במשחקי הכדורגל, מבחינת מושג "המשחק ההוגן"? (במילים אחרות: עד כמה מבחן התוצאה מצדיק את האמצעים?)

    02
    יורם

    תודה על התגובה. קח בחשבון שמדובר בפרק מתוך ספר שראה אור, כך שהשאלות שלך צריכות להיות מופנות למחברת, או לעורכי הספר. משמח לדעת שנהנית!