ראש של כלב

הם בעלי החיים הראשונים שבייתנו, והם התפתחו לצדנו כיוון שגידלנו אותם כדי לשרת את צרכינו. הזאבים שהיו הפכו ליצורים חברתיים להפליא. מה בדיוק הם יודעים עלינו, על העולם סביבם ועל עצמם?
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

לדבר עם כלבים

לא רק נביחות באוצר המילים

אם אתם רוצים לעורר ויכוח בין פסיכולוגים, ביולוגים התנהגותיים ובעלי כלבים מהשורה, אתם צריכים רק לשאול: האם כלבים מבינים שפה ומשתמשים בה? הוויכוחים האלה נוטים להתמקד ביכולתם של כלבים להבין מילים וביטויים שבני אדם משתמשים בהם. ובהמשך לזה: האם כלבים משתמשים בנביחות, נהמות, יבבות ויללות, לצד כשכושי זנבות, תנוחות גוף ותנוחות אוזניים, כדי לתקשר עם בני אדם וזה עם זה?

יש חוקרים שטוענים כי כלבים קשובים בעיקר לממד הרגשי של הצלילים הבוקעים מפינו ולא למשמעות מילותינו, ושהאותות שהם עצמם משדרים הם בסך הכול מבעים גלויים של מצבם הרגשי. לפי גישה זו, המידע שהאותות האלה מוסרים לנו בנוגע לכלב ולכוונותיו אינם אלא תוצר לוואי: הם אינם מעידים על קיומה של יכולת לשונית, בדיוק כמו שחיוך של אדם שמח או מבט זועף של אדם כועס אינם מעידים בפני עצמם על קיומה של יכולת לשונית אצלנו.

הכלב הממוצע מסוגל ללמוד לזהות כ-165 מילים ומחוות. "כלבי-על" –עשרים האחוזים העליונים מבחינת אינטליגנציה כלבית – מסוגלים ללמוד למעלה מ-250 מילים ומחוות.

באמצעות הכלים המתאימים, אפשר לחקור את היכולות הקוגניטיביות של הכלבים. חקר הקוגניציה של בעלי החיים באופן כללי, ושל הקוגניציה הכלבית בפרט, הוא מיזם שהולך וצובר תאוצה.

כלב, ים, חוף

רוזי על החוף. תצלום: טים קיינס.

בתחילת שנות התשעים הבנתי שאחת הדרכים לגלות אם כלבים משתמשים בשפה היא לקחת בדיקות שפותחו להערכת ילדים ולהתאים אותן לכלבים. שאלתי את הכלי המחקרי המכונה MacArthur Communicative Development Inventory, המשמש להערכת כישורי שפה בילדים צעירים מאוד – לא רק שימוש במילים אלא גם במחוות גוף. כשמישהו מצביע ואנחנו יודעים שהוא מנסה להסב את תשומת לבנו למיקומו של דבר מה, זוהי מחווה לשונית. וכשאנחנו מפנים את המבט בכיוון ההצבעה, אנחנו מוכיחים שאנו מבינים את המסר הבסיסי הזה.

הנתונים שלי הובילו למסקנה שהכלב הממוצע מסוגל ללמוד לזהות כ-165 מילים ומחוות. "כלבי-על" –עשרים האחוזים העליונים מבחינת אינטליגנציה כלבית – מסוגלים ללמוד למעלה מ-250 מילים ומחוות.

במהרה החלו חוקרים אחרים לבדוק את התחזיות שלי. חוקרים הוכיחו, למשל, שבורדר קולי בשם ריקו מסוגל לזהות יותר ממאתיים מילים. ויכול להיות שהכלבה המפותחת ביותר מבחינה לשונית עד כה היא בורדר קולי בשם צ'ייסר. היא שייכת לפסיכולוג בפנסיה בשם ג'ון פּילי (Pilley), ואוצר המילים שלה מכיל בערך אלף מילים. יתר על כן, צ'ייסר מבינה חלק מכללי הדקדוק הבסיסיים שאנו משתמשים בהם כאשר אנו מרכיבים משפטים פשוטים, ואף נראה שביכולתה להקיש את כוונתם של דוברים.

ראיות מניסויים שנערכו עם כלבים מלמדות ששפה אינה נחלתם הבלעדית של בני האדם. הידיעה שלכלבים יש כישורי שפה בסיסיים פותחת בפנינו צוהר נוסף למוח הכלבי. תוצאות המבחנים שאני עצמי ערכתי לכלבים, מאפשרות לי לייחס לכל כלב גיל מנטלי המייצג את יכולתו הקוגניטיבית. לכלבים יש יכולת מנטלית השקולה פחות או יותר לזו של פעוט בן שנתיים עד שנתיים וחצי. היכולת המנטלית של כלבי-על כמו צ'ייסר שקולה לזו של ילד בן שלוש.

ניסויים הבודקים את היכולת הלשונית של כלבים מאפשרים לנו לבחון את כישוריהם המנטליים מזווית חדשה. אם ילד בן שנתיים או שלוש אינו מסוגל לפתור בעיה נתונה, סביר להניח שגם כלב לא יצליח לפתור אותה. ואם טכניקת תרגול מסוימת אינה עוזרת לפעוט, סביר להניח שהיא לא תעזור גם לכלב.

סטנלי קורן

מבחן מנת המשכל

איך מודדים מנת משכל של כלב?

לבני אדם יש יכולת לשונית, ונדמה שיש להם גם נכונות רבה להישמע לציווי המהדהד המוכר לנו מימי הלימודים, "אתם יכולים לעבור לדף הבא במבחן". אף-על-פי-כן, נדרש זמן רב לפתח מבחן מהימן לבדיקת מנת משכל. במינים בעלי נכונות קטנה יותר להפוך דפי מבחן – הם פשוט מעדיפים לאכול אותם – קשה הרבה יותר לפתח מבחנים מהימנים מסוג זה.

בשנה שעברה פרסמנו, מארק ג' אדמס (Adams) ואני, מחקר שבמסגרתו ערכנו סדרה של שישה מבחנים לשישים ושמונה כלבי בורדר קולי. רצינו לדעת אם היכולות הקוגניטיביות של כלבים "מתכנסות" כמו בבני אדם. ארבעה מהמבחנים היו קשורים זה לזה (מנקודת המבט האנושית). הם כללו מכשולים שונים שהוצבו סביב כל כלב, והכלבים היו צריכים לנווט ביניהם כדי למצוא מזון. המבחן החמישי בחן את יכולתם של הכלבים להבחין בין כמויות (לבחור חטיף גדול יותר או קטן יותר). המבחן האחרון העריך את יכולתם להבין מחוות אנושיות ולהגיב להן. אם לדייק, בדקנו את תגובתם לזרוע המצביעה על שתי כוסות הפוכות המכסות כל אחת פרס בדמות מזון.

מצאנו שכלבים שהיו טובים יותר באחת המטלות האלה, היו טובים יותר גם באחרות, ושכלבים מהירים יותר היו גם מדויקים יותר. זיהינו מתאם בין שלושה מדדים – זמן השיהוי, זמן בחירה, ודיוק בבחירה – והמתאם הזה הוא הראיה לכך שאצל כלבים, כמו אצל בני אדם, היכולות הקוגניטיביות קשורות זו לזו, והדבר בא לידי ביטוי גם ברמת התכונה הבודדת. וכמו בני אדם, נראה שישנו גורם בסיסי המשפיע על התהליך הקוגניטיבי כולו – מנת משכל כללית של כלבים, או "גורם g" כלבי. השורה התחתונה: לא כל הכלבים חכמים באותה מידה. אולי זה נשמע מובן מאליו, אבל בכל זאת מדובר בטענה שצריך לאשש בכלים אמפיריים.

כלבים הם מודל נהדר לבחינת הקשר בין יכולות קוגניטיביות לבין מקבצים של תכונות ומאפיינים כמו בריאות, סיכון לדמנציה, תוחלת חיים וכשירות ביולוגית

כלב רץ

"אני מגיע!", סטיוארט דוטסון

איך אימונים משתלבים בסיפור הזה? כל הכלבים במדגם שלנו היו כלבים שהוכשרו לעבודה בחווה, כלומר הם עברו אימונים דומים. אבל רקע דומה באימונים אין פירושו שכל הכלבים זהים. כמו בני אדם, כלבים חכמים יותר לומדים טריקים חדשים מהר יותר. כלבים מפורסמים כמו בֶּטְסי, שמסוגלת ללמוד מילה חדשה אחרי שתי "חשיפות" בלבד, זכו לאינספור שעות אימון, אבל סביר להניח שהם היו חכמים מלכתחילה.

כדי שכלב יגיב היטב לאימונים, לא מספיק שהוא יהיה חכם, הוא צריך להיות גם צייתן. אצל כלבים, לא קל להפריד בין אישיות וביצועים במבחנים, כי כמו בארטלבי של מלוויל, כלב שמעדיף לא לעשות, פשוט אינו עושה. הסרבנות הזאת מקשה על בוחנים פסיכומטריים שעובדים עם כלבים (ובאופן כללי עם בעלי חיים שאינם בני אדם). היה נחמד מאוד אילו יכולנו להפריד בבירור בין אינטליגנציה והיבטים אחרים של התנהגות כלבית, כמו מוטיבציה וצייתנות, אבל על כלב אי אפשר לאיים בכישלון בפסיכומטרי. לכן אין ברירה אלא לשחד אותם במזון.

איך אמור להיראות, באופן אידיאלי, מבחן להערכת אינטליגנציה כלבית? כל כלב אמור להיות מסוגל לבצע אותו במידה כזאת או אחרת; הוא חייב לשקף יכולת מנטלית, ולא כישורים מוטוריים או הכשרה מוטורית; צריך להיות לו ציון, ולא רק תוצאה של עובר או נכשל. יועיל לנו מאוד לפצח את חידת האינטליגנציה הכלבית, שכן כלבים הם מודל נהדר לבחינת הקשר בין יכולות קוגניטיביות לבין מקבצים של תכונות ומאפיינים כמו בריאות, סיכון לדמנציה, תוחלת חיים וכשירות ביולוגית. אצל בני אדם, לדוגמה, אינטליגנציה היא גורם מנבא לבריאות. מכיוון שכלבים אינם מושפעים מהתותחים האפידמיולוגיים הכבדים – עישון, אלכוהול והתמכרות לסמים – הם בעלי חיים שנהדר לשתף איתם פעולה. יתרה מזאת, מכיוון שהם חולים באופן טבעי באותן מחלות שאנו סובלים מהן (כולל דמנציה), ההתעמקות בקוגניציה הכלבית אמורה להיות במיקום גבוה בסדר העדיפויות המחקרי.

רוזלינד ארדן

מוסר כלבלבי

כלבים יודעים ליהנות, אבל הם גם מבינים מה פירוש משחק הוגן

זה קורה בכל פעם. כשכלבים משחקים, הם נראים כאילו הם משתגעים. הם מתגוששים בטירוף, נוהמים, נושכים, רודפים זה אחרי זה ומתגלגלים. ככה הם ממשיכים עד שאינם מסוגלים עוד לעמוד. הם משתמשים, בדרכים אקראיות ובלתי צפויות, בפעולות המזכירות לחימה או הזדווגות. אבל רצפי המשחק הכלבי אינם משקפים את דפוסי ההתנהגות הצפויים יותר שאנו רואים בלחימה אמיתית ובהזדווגות אמיתית. האקראיות של המשחק היא שמראה לנו כי הכלבים בסך הכול משחקים. הם מבינים את זה, וגם אנחנו.

למשחק הכלבי יש ארבעה היבטים של הוגנות: לבקש רשות תחילה, להקפיד על כנות, לציית לכללים, ולהודות כשטעית

למרות מגוון אדיר של צורות, גדלים, מהירויות ועוצמות, כלבים משחקים יחד בפראות כזאת – קופצים, מתגלגלים, מתנגחים, נושכים ורצים, לעתים בקצב שלא ייאמן – עד שקשה להבין איך ייתכן שהם כמעט אף פעם לא רבים באמת או נפצעים (לפי מחקרים, משחקים של כלבים מסלימים לאלימות אמיתית רק כחצי אחוז מהזמן, אף שרוב האנשים חושבים שזה קורה בתדירות גבוהה יותר, כנראה מכיוון שהמקרים האלה מבהילים ומושכים את תשומת לבם). אז איך קורה שכלבים מצליחים לשמור על רוח משחקית? הסיבה לכך היא שמוחם של כלבים הוא פעיל מאוד, והם מעבדים מידע במהירות וברמת דיוק גבוהה, אפילו תוך כדי ריצה.

חקר המשחק הכלבי מלמד אותנו רבות על הוגנות, על אמפתיה ועל אמון. מחקרים מקיפים מלמדים אותנו שלמשחק הכלבי יש ארבעה היבטים של הוגנות: לבקש רשות תחילה, להקפיד על כנות, לציית לכללים, ולהודות כשטעית. כלבים עוקבים אחרי כל מה שקורה כשהם משחקים. הם מבינים מה כלבים אחרים עושים, והם נותנים בהם אמון ומניחים שהם רוצים לשחק ולא להילחם.

כלבים משחקים

מילו והנרי משחקים. תצלום: מת'יו

מבט מעמיק מגלה לנו שכלבים יודעים טוב מאוד איך לומר לכלבים אחרים "אני רוצה לשחק איתך". הם משתמשים במספר פעולות: קידות, ליטוף פנים בכפותיהם ונסיגה מהירה, הטעיות כיוון (הם מעמידים פנים שהולכים שמאלה, ואז הולכים ימינה, למשל), נשיכות משחק וריצה בעקבות בן זוג פוטנציאלי למשחק. קידה היא גם דרך לומר לכלב אחר, "אני מצטער שנשכתי אותך בכוח, בוא נמשיך לשחק".

הקידה – מעין כריעה ומתיחה של הרגליים הקדמיות, לעתים בליווי נביחה וכשכוש בזנב – היא למעשה חוזה למשחק, והיא משנה את משמעות הפעולות שבאות אחריה, כמו נשיכות או טיפוס מאחור על הכלב אחר (בדומה להזדווגות). הקידות האלה משמשות גם ככלי לחידוש משחק אחרי הפוגה.

כלבים לא היו יכולים לדעת שכלבים אחרים רוצים לשחק – ולא להילחם או להזדווג – אלמלא היו יודעים מה הם חושבים ומה כוונותיהם

כלבים ובעלי חיים אחרים יודעים שהם חייבים לשחק בהוגנות, אחרת המשחק לא יצלח. כלבים גדולים, חזקים ודומיננטיים מרסנים את עצמם באמצעות חילופי תפקידים, וגם מחילים על עצמם מגבלות. חילופי תפקידים בשעת משחק מתרחשים כשכלב דומיננטי מבצע פעולה שהוא לא היה מבצע במצב אמיתי של תוקפנות. כלב דומיננטי ו"בכיר" לא יתגלגל על גבו בזמן לחימה, אבל יעשה זאת בזמן משחק.

אחד הנושאים החמים באתולוגיה ובחקר בעלי החיים כיום, הוא שאלת קיומה של תיאוריה של תודעה בבעלי חיים שאינם בני אדם – כלומר, האם בעלי חיים יודעים שלפרטים אחרים יש מחשבות משלהם ורגשות משלהם; שהמחשבות והרגשות האלה עשויים להיות דומים או שונים למחשבות והרגשות שלהם; ושהם יכולים לצפות את המחשבות והרגשות האלה או להסביר אותם?

כלבים לא היו יכולים לדעת שכלבים אחרים רוצים לשחק – ולא להילחם או להזדווג – אלמלא היו יודעים מה הם חושבים ומה כוונותיהם. כל כלב צריך להקפיד לשים לב למעשיו של הכלב האחר, וכל אחד מהם משתמש במידע הזה כדי לחזות מה חברו יעשה כעת. הולכות ומצטברות הראיות לכך שלכלבים יש, ככל הנראה, תיאוריה של תודעה, ורוב הראיות מגיעות ממחקרים בנושא משחק.

בשעת משחק יש לא מעט "קריאת מחשבות", וללא אמפתיה ואמון המשחק לא היה אפשרי. רוב הכלבים הם יצורים מוסריים: כשאין הוגנות, אין משחק.

מארק בקוף

איך פועלים מוחותיהם של כלבים

כלבים משתמשים באותם נתיבים עצביים כמונו כדי להגיע למקומות שאליהם הם אינם יכולים ללכת

בשעת משחק, וכן בזמן פעילויות אחרות, כלבים מפגינים מידת מה של שליטה עצמית כדי לרסן את הדחפים שהיו פוסלים אותם ממשחק או פוגעים במערכות היחסים החברתיות שלהם. במובן הזה הם דומים מאוד לבני אדם. למעשה, משחק הוא אחת הדרכים העיקריות שאמצעותן ילדים קטנים לומדים לווסת את עצמם. ואף על פי שגודל מוחם של כלבים הוא עשירית מגודל מוחנו, הם שולטים בהתנהגותם בדומה לאופן שבו אנו שולטים בהתנהגותנו – כלומר באותו אזור במוח ובאמצעות אותו מנגנון ביולוגי.

אנחנו יודעים את זה כי הפסיכולוגים גרגורי בֶּרְנְס (Berns) ופיטר קוּק (Cook), מהמעבדה לחקר קוגניציה של כלבים באוניברסיטת אמורי, העזו ללכת למקום שאליו אף אחד לא הלך לפניהם: הם אימנו בקפידה מספר כלבים להיכנס לסורק fMRI מרצונם. הכלבים למדו לשאת אטמים באוזניהם (זה היה נחוץ כדי לחסום את הרעש המטריד של המכשיר), לשבת בשקט בעת הצורך ולהגיב למגוון של פקודות במצב של ערנות מלאה.

במסגרת מחקריהם הם הצליחו לזהות את הנתיבים העצביים המופעלים בכל מיני מצבים התנהגותיים. המטרה, כך דיווחו ברנס וקוק באחד הגיליונות האחרונים של Current Directions in Psychological Science, שהוקדש לקוגניציה של כלבים, היא אכן ללמוד על אודות המוח הכלבי, אבל גם להשוות בינו לבין המוח האנושי כדי להפיק מכך תובנות באשר לתפקוד המוחי שלנו.

דיוגנס עם כלבים, ז'אן-לאון ז'רום

"דיוגנס עם כלבים" (1860), ז'אן-לאון ז'רום, Walters Art Museum, תצלום: ויקיפדיה

החוקרים סרקו את הכלבים האלה, שאומנו להגיב למחוות יד של המשך/עצור, כדי לראות מה קורה להם בתוך המוח כשהם צריכים להדחיק את התגובה הטבעית שלהם לדעת באפם במטרה שמולם. אינהיביציה (עיכוב, או ריסון) של תגובות הוא תפקוד ניהולי המתבצע באונות הקדמיות בקליפת המוח האנושית.

בדומה לבני אדם, ישנם הבדלים אישיים בין תגובותיהם העצביות של כלבים, ויש מתאם בין ההבדלים האלה להתנהגותם ולאופיים

מוחם של כלבים הוא בערך בגודל של לימון, והאונות הקדמיות שלהם קטנות מאוד. אצל בני אדם, האונות הקדמיות – מוקד החשיבה המופשטת, התכנון, קבלת ההחלטות ועוד – תופסות את השליש הקדמי ממוחנו. אצל כלבים האונות הקדמיות תופסות רק כעשירית מהמוח.

ככל שמוחו של מין מסוים גדול יותר, כך הוא נעשה מודולרי יותר. אף-על-פי-כן, החוקרים מצאו חלק מקביל במוחנו ובמוחם של כלבים – אזור קטן באונה הקדמית – שמופעל בזמן ניסיונו של הפרט לרסן את עצמו. יתר על כן, הם מצאו מתאם בין רמת הפעילות במוח לבין הביצועים ההתנהגותיים של הכלבים במשימת האינהיביציה ובמשימות אחרות של שליטה עצמית – כולל גרסה כלבית למבחן המרשמלו המפורסם. החוקרים בטוחים שהיכולת הזאת של כלבים לשלוט בעצמם היא מאפיין התנהגותי כללי, חלק מהמזג הכלבי.

בדומה לבני אדם, ישנם הבדלים אישיים בין תגובותיהם העצביות של כלבים, ויש מתאם בין ההבדלים האלה להתנהגותם ולאופיים. שליטה עצמית אינה עניין פשוט. כלב אחד נבח לאורך כל המשימה –אבל עדיין הצליח לא לגעת באפו בשום דבר עד שקיבל את אות השחרור.

חקר המוח מתקדם בקצב מסחרר ומספק לנו עוד ועוד מידע חסר תקדים בנוגע למצבים מנטליים. אחד הדברים שמחקרי המוח מלמדים אותנו הוא שיש קווי דמיון רבים בין האופן שבו מוחם של כלבים מאורגן לבין האופן שבו המוח שלנו מאורגן. לפי ברנס, קווי דמיון בתהליכים הפיזיולוגיים מעידים על קווי דמיון בחוויות פנימיות סובייקטיביות. לכל הפחות, הם מרמזים על כך שהחוויה הפנימית של הכלב עשירה יותר משנדמה לרבים מאיתנו.

ברנס מזהה דבר נוסף שהמחקר בתחום זה מלמד אותנו: הידע בנוגע למבנה המוח ולתפקוד הקוגניטיבי טומן בחובו את המפתח להבנת החוויה הכלבית. בספרו החדש, What it’s Like to Be a Dog (משנת 2017), הוא כותב, "כשהקשרים בין מבנה המוח לתפקוד המוח של בעל חיים כלשהו דומים לקשרים המקבילים במוחנו שלנו, סביר להניח שבעל החיים מסוגל לחוות חוויות סובייקטיביות דומות". כל אחד מאיתנו יודע איך זה לנסות לשלוט בעצמו, הוא אומר. "הנתונים המתקבלים מסריקות מוח מעידים על כך שהחוויה של הכלב דומה לזה מאוד".

הארה אסטרוף מראנוֹ

קשורים לכאן ולעכשיו

האם כלבים יודעים שאנחנו יודעים שהם חושבים עלינו?

על אף התחכום העצבי של הכלבים, מחקרים מצביעים גם על הבדלים ברורים בין אופי החוויה האנושית לאופי החוויה הכלבית.

כשאנחנו חושבים על נפשם של כלבים, אנחנו מאנישים אותם באופן אוטומטי, כלומר מייחסים להם מחשבות שדומות במידת מה למחשבות שלנו, אף שהן פחות מתוחכמות

כשאנחנו חושבים על נפשם של כלבים, אנחנו מאנישים אותם באופן אוטומטי, כלומר מייחסים להם מחשבות שדומות במידת מה למחשבות שלנו, אף שהן פחות מתוחכמות (במובן בלתי מוגדר כלשהו). אבל אפילו בחינה זריזה של ההבדלים בין שני המינים מלמדת שהאנשות מסוג זה הן לכל היותר אומדן גס. כלבים בונים את תמונת העולם שלהם באמצעות חוש ריח חד, ואילו בני האדם פועלים בראש ובראשונה על סמך ראייה. מוחם של כלבים פועל לפי הדפוס שמאפיין את רוב הטורפים – הוא מייחס חשיבות עליונה לעיבוד מידע חושי ולתרגומו לפעולה מדויקת ומהירה. המוח שלנו, לעומת זאת, נשלט על-ידי קליפת המוח, המעניקה לנו יכולות חשיבה שאין כמותן, ובהן היכולת להשתמש בשפה.

לאורך חיינו אנחנו אוצרים בזיכרוננו אלפי פרצופים. כלבים, לעומת זאת, משננים את ריחותיהם של מאות ישבנים.

אנחנו נבדלים גם באופן שבו אנו מעבדים מידע. לא זאת בלבד שמוחנו בוחן מחדש ללא הרף את מערכות היחסים שלנו עם הזולת, אלא שאנחנו מנסים להבין איך האנשים השונים בחיינו מתקשרים אלה לאלה. אבל כלבים נוקטים גישה שאפשר להגדירה: "רחוק מהאף, רחוק מהלב".

כלב ישן, חריט דו

"כלב ישן" (1650), חריט דו (Gerrit Dou). תצלום: ויקיפדיה

הפערים החושיים והקוגניטיביים בין כלבים לבעליהם מלמדים שחוויית העולם הרגעית של הכלבים שונה משלנו במידה רבה. נדמה שכלבים חיים כמעט אך ורק בהווה, ושהם אינם מהרהרים בעבר או מתכננים לעתיד.

המורשת האבולוציונית של הכלבים מבהירה לנו שהאינטליגנציה החברתית שלהם מגיעה מאביהם הקדמון, הזאב. זאבים חיים בלהקות הפועלות בתיאום, ולכן הם צריכים להיות מסוגלים לתקשר ביעילות, ויתרה מזאת, לחזות את כוונותיהם של חברי הלהקה האחרים על-ידי קריאת שפת הגוף שלהם. הכלבים ירשו מהזאבים את אבני היסוד האלה, אבל תהליך הביות ערך בהן התאמות והוסיף לכלבים יכולת מדהימה ממש להבין את שפת הגוף האנושית – מדהימה כל כך שאנו נוטים לייחס לכלבים מידה רבה של אינטליגנציה רגשית, אף שזה כנראה לא מדויק.

ההתנהגות של בני האדם בסיטואציות חברתיות מתבססת על ההנחה היסודית שהאנשים שאנו מתקשרים עמם מסוגלים לחשוב עלינו, ושהם יודעים שאנחנו יודעים שהם מסוגלים לזה. האינטליגנציה החברתית של הכלבים, לעומת זאת, מבוססת ככל הנראה על תהליכים פשוטים הרבה יותר, אך יעילים מאוד, שעוזרים להם להשוות בין מה שקורה כאן ועכשיו לבין מה שקרה בנסיבות דומות בעבר. מסיבה זאת יש להם יכולת כמעט מיסטית להתנתק ממטען הציפיות והדאגות העתידיות, המשרתת אותם היטב כחבריהם הטובים ביותר של בני האדם.

ג'ון בראדשו

 

סטנלי קורן (Coren) הוא פרופסור אמריטוס לפסיכולוגיה באוניברסיטת בריטיש קולומביה בקנדה. מחקרו עוסק בקוגניציה האנושית ובאינטליגנציה כלבית. ספרו האחרון הוא Gods, Ghosts, and Black Dogs: The Fascinating Folklore and Mythology of Dogs (משנת 2016)רוזלינד אַרְדֶן (Arden) היא חוקרת במרכז לפילוסופיה של הטבע ומדעי החברה בבית הספר לכלכלה של לונדון.מארק בֶּקוֹף (Bekoff) הוא פרופסור אמריטוס לאקולוגיה וביולוגיה אבולוציונית באוניברסיטת קולורדו בבולדר.ג'ון בְּרֶדְשוֹ (Bradshaw) הוא המנהל המייסד של Anthrozoology Institute באוניברסיטת בריסטול באנגליה. ספרו האחרון הוא The Animals Among Us: How Pets Make Us Human (משנת 2017).Reprinted from Psychology Today. Copyright 2017 Sussex Publishers LLC.Distributed by Tribune Content Agency.The original article appeared here.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: מבט של כלב שחור. תצלום: פרדי מריאג', unsplash.com

Photo by freddie marriage on Unsplash

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי Psychology Today.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על ראש של כלב

01
שם מלא

בעניין הלשוני, יש הבדל גדול מאד בין הבנה של מילים (אפילו מאות מילים) לבין היכולת להכריע אם משפט בנוי כהלכה. כדי להראות שלכלבים יש יכולת לשונית צריך להראות שהם מבחינים בין צירופים לשוניים דקדוקיים לבין כאלה שאינם. יכולת שינון היא דבר מועיל ומרשים, אבל אינו שפה.