איך זה שכוכב אחד לבד

כיצד ציור מהמאה ה-14 הביא את הצייר ג'וטו די בונדונה להיות שותף בתכנית החלל האירופאית? ואיך זה קשור לג'ינגס חאן ולאסטרופיזיקה של ניוטון? על ההיסטוריה מנקודת-מבט של כוכב שביט
X זמן קריאה משוער: 17 דקות

ב-2 ביולי 1985 סוכנות החלל של אירופה שיגרה לחלל את הלוויין "ג'וטו", על שם הצייר ג'וטו די בונדונה (Giotto di Bondone) שידוע בין היתר כאבי תקופת הרנסנס בציור האירופאי. לג'וטו (הלוויין) היתה מטרה אחת מוגדרת: לגשש ולאסוף מידע ובמידת האפשר גם תצלומים מהכוכב 1P/Halley, הידוע גם בכינויו – כוכב השביט היילי (Halley’s Comet), אשר מקיף את השמש אחת ל-76 שנים בערך, והיה צפוי להופיע בשמי כדור הארץ ב-1986, כשנה לאחר שיגורו של ג'וטו. הלוויין ג'וטו עמד בכל הציפיות הנגזרות משמו והצליח לספק תמונות ייחודיות וחסרות תקדים באיכותן וביופיין.

כוכב השביט היילי הוא כנראה כוכב השביט המתועד ביותר בהיסטוריה האנושית, הודות לעובדה שהוא כוכב השביט היחידי שמופיע במחזוריות קצרה יחסית ושניתן לראות אותו בעין בלתי מזוינת ללא כל עזרים טלסקופיים. ישנם כוכבי שביט גדולים וקרובים ובוהקים יותר (בקיצור מרשימים יותר), אך הם עשויים לחלוף על פנינו באופן חד פעמי (כמו למשל הכוכב אייסון שכתב עליו עמי בן-בסט לפני כמה חודשים) או שהם חולפים על פנינו אחת לאלפי שנים. כוכב השביט היילי, לעומת זאת, עשוי להופיע פעמיים במהלך חייו של אדם אחד. רצה הגורל ומסלולו של היילי שזור במסלולו האסטרופיסי של כדור הארץ בצורה כזו שהוא גם שזור בנתיבות חייו של המין הזה המכונה "אדם".

על פי התורות המיתולוגיות-אסטרולוגיות של העולם העתיק, ההופעה של כוכב שביט התפרשה בדרך כלל כאות רע, כי זו היתה הפרה משמעותית של הסדר השמימי

אנקדוטה נחמדה שיש בה להמחיש את מערכת היחסים המיוחדת הזו מוגשת לנו באוטוביוגרפיה של מארקט טוויין. טוויין נולד ב-30 לנובמבר 1835, שבועיים אחרי שכוכב השביט היילי הופיע בנקודת הקרבה לשמש (נקודה הקרויה פריהליון, מילולית – על-יד השמש, והכוונה לנקודה על המסלול האליפטי שהיא הקרובה ביותר לשמש, בניגוד לנקודה הקרויה אפהליון, המציינת את נקודת המרחק הרב ביותר מהשמש). לעת זקנה כתב טוויין אוטוביוגרפיה שנונה וסאטירית כהרגלו, שהתפרסמה בשנת 1909, ובה הוא כותב כך (בתרגום שלי):

נכנסתי לעולם עם כוכב השביט היילי ב-1835, והוא מגיע שוב בעוד שנה, ואני מצפה גם לצאת מן העולם ביחד איתו. במידה ולא אצא מהעולם עם כוכב השביט היילי, זו תהיה האכזבה הגדולה ביותר בחיי. אדון העולם אמר, ללא ספק: הנה הם שני הפריקים התמוהים האלה; הם נכנסו לעולם ביחד, ועל-כן הם חייבים לצאת ממנו ביחד.

ב-1910 שב כוכב השביט היילי לשמי כדור הארץ, כצפוי, ונקודת הפריהליון שלו היתה ב-20 לאפריל. טוויין נפטר למחרת, ב-21. (אגב, גם את המוות הפתאומי של אחיו טוויין חזה בפורטרות בחלום כשבוע לפני מותו). מעבר לצירוף המקרים, או אם תרצו, להתגשמות הנבואה או הבקשה של טוויין בנוגע ליום מותו, האנקדוטה הזו משרתת אותנו בעיקר כדוגמה יפה לאופן שבו כוכב השביט היילי שזור בחיינו, בעולמנו, בסיפורינו, בהיסטוריות ובתיאולוגיות הדתיות שלנו, ולו בלבד מתוקף העובדה שמשך המחזור השמשי שלו קרוב למשך שנות חיי האדם, גם אם לא כולנו נולדים ונפטרים ביחד איתו בדייקנות מארק טוויינית.

כוכב

שביט הייל-בופ בשנת 1997

למשל ב-28 בספטמבר 1222, באחת מהופעותיו של היילי בשמיי כדור ארצנו, קיים יסוד להניח שנווד-לוחם מערבות מונגוליה שזה עתה איחד כמה שבטים תחת הנהגתו ראה את כוכב השביט ופירש את הופעתו כסימן שמימי שמאמת את המסר שהועבר לו מרוחות אבותיו בדבר ייעודו לכבוש את העולם. מי אי פעם יוכל להפריך את ההשערה – האפשרית לכשעצמה – שהאות השמימי הזה היה נצור בליבו של ג'ינגס חאן והניע אותו לייסד את מה שתוך שנים הפכה להיות האימפריה הגדולה ביותר בעולם נכון לימיו, והשניה בגודלה נכון לימינו אנו, אחרי האימפריה הבריטית.

אגב בריטניה, שני מחזורים קודם לכן, ב-20 למרץ 1066, הופעת כוכב השביט היילי בשמי אנגליה התפרשה גם היא כאות משמיים, אלא שהפעם כאות שלילי שפירש את מותו של המלך הרולד, המלך האנגלו-סקסי האחרון בשושלת המלוכה האנגלית. אלה רק שתי דוגמאות ספציפיות, אבל עשרות עדויות על הופעתו של כוכב השביט היילי קיימות עוד מן המאה ה-3 לפני הספירה, מסין ועד אירלנד, כאשר לא פעם הן מהוות מצע לפרשנות וביאור של ה"טקסט השמימי". והפרשנויות הללו לא אחת השפיעו על האופן שבו בני אדם הבינו את ההמאורעות שזה עתה התרחשו (כמו במקרה של הרולד), ולא אחת השפיעו על ההחלטות שעיצבו את המאורעות שעמדו להתרחש (כמו במקרה של ג'ינגס חאן).

בשונה מתפיסתנו המודרנית, שהיא צאצא של הנאורות והרומנטיקה, ביקור של כוכב שביט הוא אירוע מרגש ויפה, אבל על פי התורות המיתולוגיות-אסטרולוגיות-אסטרונומיות של העולם העתיק – שבו לא תמיד התקיימה ההבחנה בין שלושת הקטגוריות הללו – ההופעה של כוכב שביט התפרשה בדרך כלל כאות רע, כי זו היתה הפרה משמעותית של הסדר השמימי. חודשים, מזלות, שנים, אלים ואלות, לרבים מאלה היו רפרנטים בכוכבים, והעולם הזה, הקוסמוס כפי שכונה בתרבות ההלניסטית, נתפס כמושפע מהסדר השמימי. לכן הופעה בלתי צפויה של כוכב שביט או אסטרואיד סימלה על פי רוב אסון קרב ובא. לתפיסת העולם המיתית הזו יש גם שאריות בשפה. המילה באנגלית disaster, אסון, מקורה האטימולוגי הוא במילה הצרפתית de’sastre ובמילה האיטלקית disastro, שמקורן הן במילים הלטיניות dis (שונה, נפרד, אחר, תחילית שלילה כמו 'אי') וastrum (כוכב). כלומר המשמעות המילולית של המילה 'אסון' באנגלית היא "אי-כוכב" או "כוכב שונה" או "סטייה בכוכבים".

המדע המודרני כמובן לא מקבל את הפרשנות הזו, ואכן היה זה האסטרונום בן המאה ה-18 אדמונד היילי, ידידו של ניוטון, שהשווה בין כמה מן העדויות ההיסטוריות והרישומים שהיו לנגד עיניו, ושיער לראשונה שכל העדויות הללו דומות במאפייניהן ושלמעשה הן מתייחסות אל אותו הכוכב ממש, שכנראה נע סביב השמש במחזוריות של 76 שנים. כלומר לא הפרעות אקראיות בסדר השמימי, אלא חוקיות קבועה. בשנת 1705, על סמך תיאוריית הפלנטות של קפלר ובעזרת חישובים מתמטיים המבוססים על חוקי כוח-הכבידה שזה עתה נוסחו בקולמוסו של ידידו אייזיק, פרסם אדמונד היילי את ממצאי המחקר שלו. הוא הביא בחשבון את כוחות הכבידה של הפלנטות השונות שבסמוך להן עתיד לחלוף כוכב השביט, וחזה את הופעתו הבאה בשנה 1758, כ-76 שנים מאז הופעתו המתועדת האחרונה. התחזית התגשמה, כל העדויות ההיסטוריות אודות הכוכב הובנו עתה מחדש, לראשונה הוכח שלא רק פלנטות מקיפות את השמש, ולא פחות חשוב מכל אלה, זו היתה אחת ההוכחות הראשונות לכך שהפיזיקה של ניוטון עובדת. למעשה, זו היתה אחת מנקודות התפנית ההיסטוריות של המדע המודרני.

גילוף בעץ משנת 1668 המתאר את השלכותיו ההרסניות של כוכב שביט מהמאה ה-4 לספירה, ככל הנראה.

גילוף בעץ משנת 1668 המתאר את השלכותיו ההרסניות של כוכב שביט מהמאה ה-4 לספירה, ככל הנראה.

על-כן שימו לב, יוצא אפוא שלא רק שהמדע העתיק והמדע המודרני עקבו אחרי כוכב השביט היילי, אלא שעצם ההגדרה של המדע המודרני כמדע חדש קשורה בו, כי עצם התגלית שזיהתה אותו וניסחה את מסלולו היא חלק מעצם תחילתו של עידן מדעי חדש, המבוסס בין היתר על הפיסיקה של ניוטון. היילי עצמו לא זכה להאריך ימים כדי לגלות שהוא צדק, אבל הוא זכה שלכוכב השביט יקראו מעתה על שמו. אבל אילו היה זה סיפור רק על מדע עתיק ומדע מודרני ועל האופן שבו השמיים מתפרשים מחדש, אז היה בידינו סיפור נחמד על האופן שבו רעיונות מתגלגלים בהיסטוריה, אבל לא מאוד חדשני. ונדמה לי שלא כך הוא הסיפור של כוכב השביט היילי, שבנוסף לכל האמור לעיל, גם מצא את עצמו – והוא רק משוטט לו בשמיים – במרכז פולמוס תיאולוגי, ואולי גם מחטף היסטורי.

תראו, לא רק המדע המודרני שולל את הפרשנות העתיקה של האסטרולוגיה ההלניסטית שנוטה לפחד מכוכבי שביט, וכבר ראינו שלא כולם נטו לפרש את הופעתם של כוכבי שביט על דרך השלילה. הזכרנו למשל את הדוגמה של גי'נגס חאן שפירש את הופעת הכוכב שראה באופן חיובי, אבל היא ממש לא דוגמה יחידאית. באסטרולוגיה הסינית, למשל, כוכבי שביט נתפסים לעתים גם כמבשרי רעות, כמעין דרקונים שמימיים בעלי זנבות אור, אבל באותה המידה כוכבים בעלי זנב אור לעתים נתפסים כמטאטאים ענקיים שמנקים ומזככים את העולמות העליונים. וזו דוגמה יפה לאופן שבו גם המימד הצורני – במקרה זה זנב האור - מתפרש פעם לכאן ופעם לכאן.

אבל יותר מכל, אולי הדוגמה המעניינת ביותר שנתקלתי בה בכל הנוגע להתייחסויות ההיסטוריות המתועדות בנוגע לכוכב השביט היילי, דוגמה מאלפת במיוחד, מצויה במסורת העברית, בתלמוד הבבלי. דווקא התיעוד עצמו אינו מרשים במיוחד, אין בו שום פירוט ובטח שלא רישום חזותי. הוא לא משתווה בכלל לתיעוד בן זמנו שהעמידו האסטרולוגים המוכשרים של שושלת האן הסינית כשצפו בהיילי כמה שנים קודם לכן. בכלל, אם נודה על האמת, עצם הזכרת הכוכב נאמרת כאילו בדרך אגב, אבל זה בדיוק מה שכל-כך מעניין בתיעוד הספציפי הזה, כי יש משהו מיוחד – לעניות דעתי - שמשתמע מן הדרך המינימליסטית שבה כוכב השביט היילי מוזכר. ולא זו בלבד אלא שמספיק המעט שמוזכר בכדי להעלות שאלות בדבר חלוציותו המדעית של אדמונד היילי.

מישהו טעה בניווט?

במסכת הוריות בתלמוד הבבלי (דף י' עמוד א') מסופר על רבן גמליאל (אותו רבן גמליאל שהיהודים שבינינו פוגשים אחת לשנה בהגדה של פסח) ורבי יהשוע שהיו על ספינה, ולכל אחד היה כיכר לחם לאכול, אלא שלרבי יהושע היה בנוסף גם קמח להכנת כיכר לחם נוסף. כשרבן גמליאל מסיים את כיכר הלחם שלו הוא שואל את רבי יהושע מה הביא אותו להצטייד בתוספת הקמח. רבי יהושע עונה לרבן גמליאל את התשובה הבאה, ואני מצטט: "יש כוכב אחד לשבעים שנה עולה ומתעה את הספינות ואמרתי שמא יעלה ויתעה אותנו". במילים אחרות, ישנו כוכב שמופיע אחת ל-70 שנה בשמיים (כן כן קראתם נכון!) ומבלבל את המנווטים, ומכיוון שזו התקופה שבה הכוכב עלול להופיע, אני, רבי יהשוע, הצטיידתי למסע בקמח לכיכר לחם נוספת, למקרה שהספינה תתברבר קצת בים.

אם התלמוד הבבלי אכן מתייחס כאן לכוכב השביט היילי זו עדות מדהימה (!) לבקיאות של חז"ל בתורת הכוכבים, בקיאות שמקדימה את בקיאותם של חכמי אוקספורד ביותר מאלף שנים

אין דרך לדעת בוודאות שרבי יהשוע מתייחס כאן לכוכב השביט היילי, מן הטעם הפשוט שהוא איננו מוסר לנו פרטים על איך הוא נראה, האם יש או אין לו זנב אור, וכיוצא בזה. מצד שני, כמו שכבר הזכרנו בתחילת המאמר, היילי הוא כוכב השביט היחידי שניתן לראות אותו בעין בלתי מזוינת והוא בעל מחזוריות של 76 שנים, בערך. בהינתן העובדה שאת הטלסקופ הראשון ימציאו רק 1500 שנים אחרי שרבי יהשוע ורבן גמליאל מנהלים את השיחה הזו - או אם תרצו ניסוח ביקורתי יותר – 1000 שנים אחרי שמספרים לנו את הסיפור על השיחה הזו, הסיכויים שהכוכב המוזכר – בין אם זה רבי יהשוע שמזכיר אותו ובין אם אלה הכותבים של הסיפור שמזכירים אותו – הוא אכן כוכב השביט היילי הם גבוהים מאוד, ואכן זו הסברה הרווחת בקרב ההיסטוריונים. והמסקנה המתבקשת היא שאם התלמוד הבבלי אכן מתייחס כאן לכוכב השביט היילי זו עדות מדהימה (!) לבקיאות של חז"ל בתורת הכוכבים, בקיאות שמקדימה את בקיאותם של חכמי אוקספורד ביותר מאלף שנים.

האם ייתכן שאדמונד היילי קרא את מסכת הוריות? בתקופה זו לא היו יהודים רבים באנגליה, אבל חלק מבני דורו הכירו היטב טקסטים עבריים. הפילוסוף הפוליטי ג'ון לוק הכיר את התנ"ך מצוין, וידידו ניוטון, למשל, למד חלקים מתורת הקבלה בגלגול הנוצרי שלה (מה שמכונה קבלה נוצרית) והתעניין מאוד בפילוסופיה האריסטוטלית של הרמב"ם. ידוע שניוטון גם התעניין מאוד בתכניות המשכן בספר שמות, כי הוא הכיר את המסורת המדרשית על-פיה המשכן הוא מפה להבנת הבריאה וחוקיות העולם (ראו למשל מדרש תנחומא פרק לח), ולאחר מותו חלק מן המדרשים הללו נמצאו בספריה שלו בתרגומים לטיניים, לצד גם חלקים מתורגמים מן התלמוד הירושלמי, וכן מן הבבלי. עם זאת, לא מצאתי ראיות לכך שהיילי הכיר או קרא בהם, כל שכן במסכת הספציפית הזו.

כמו בני האדם, לא כל המידע מהגר לכל המקומות, גם אם הוא מאוד מתקרב לפעמים. ובכל אופן, כנראה שתגליתו היא עדיין מקורית ועצמאית וראויה להיקרא על שמו. אבל האמת היא שכל ענייני הקדימות הם רק העניין השולי, למרות שהם ללא ספק יותר "עסיסים". לדעתי, מה שלא פחות מעניין בסוגיית הכוכב בתלמוד הבבלי, זו ההתייחסות האדישה לחלוטין לקיומו של הכוכב.

הערך היחידי שיש להופעת הכוכב מבחינת רבי יהשוע הוא שלפעמים קברניטי הספינות מתבלבלים בניווט ולכן כדאי להיערך מראש ולהביא עוד לחם

חילון השמיים

מי שקשוב לאופן שבו הסיפור התלמודי מגיש את עצמו, בוודאי ירגיש שלא רק שאין כאן פרשנות שלילית של הקריאה בכוכבים, בדומה לפרשנות המיתולוגית הקדומה, אלא שגם אין כאן פרשנות חיובית. למעשה, אין כאן פרשנות בכלל. נקודה. (מי שרוצה לקרוא את הסיפור מתוך התלמוד עצמו יכול למצוא אותו בתחתית העמוד כאן.) כלומר, עבור רבי יהשוע, עצם קיומו של הכוכב והופעתו בין גרמי השמיים היא חסרת כל ערך מבחינה אסטרולוגית ו/או הורוסקופית, ובטח שלא מיתולוגית. היא לא מגלה לרבי יהושע שום מידע שקשור בגורלו האישי, או בעולמו הדתי או בפחדיו או בתקוותיו. הערך היחידי שיש להופעת הכוכב מבחינת רבי יהשוע הוא שלפעמים קברניטי הספינות מתבלבלים בניווט ולכן כדאי להיערך מראש ולהביא עוד לחם. במילים אחרות, הסיפור על רבי יהושע בספינה מחלן לחלוטין (!) את משמעותו של כוכב השביט ומפשיט אותו מכל מלבושי הסמליות הדתית. יש כאן מגמה רעיונית מנוגדת למגמה הרעיונית של האסטרולוגיה ההלניסטית, לאמור, "הכוכבים הם לא מקור התופעות".

במילים אחרות – זה טקסט פולמוסי. גם אם אין עליו את הכותרת "הסיפור על רבי יהשוע שממחיש את הויכוח עם האסטרולוגיה/המיתולוגיה ההלניסטית", הוא עדיין משתתף בתוך דיון או ויכוח תרבותי-תיאולוגי רחב ממנו. רבי יהשוע, אגב, ידוע כמי שנהג להתווכח עם הפילוסופים בדורו. אבל ניתן אף לשער, שהפולמוס כאן הוא כפול, כי מעבר לחזית התיאולוגית שיש לחז"ל עם האסטרולוגיה/מיתולוגיה ההלניסטית, יש לה גם חזית נוספת עם כמה חברה' שקרובים אליהם קצת יותר, ומפרים להם את הסדר. אני מתכוון כמובן לתנועה הנוצרית שבימיהם היא כבר תנועה שהולכת וצוברת תאוצה.

בחזית הראשונה מדובר במערכת אמונית שונה אשר מכונה במקורות העבריים "עובדי כוכבים ומזלות", ובקיצור – זו "עבודה זרה", והחילון של כוכב השביט משחק כאן תפקיד מובן. אבל איזה פולמוס כבר יכול להיות לחז"ל עם הנוצרים שקשור בכוכבים ובמשמעויות דתיות? בבשורה על-פי מתי, פרק ב', פסוקים 1-12, מתוארים הדברים הבאים:

בעת שנולד ישוע בבית לחם יהודה, בימי הורדוס המלך, באו לירושלים חכמים מן המזרח. שאלו: "היכן מלך היהודים אשר נולד? כי ראינו את כוכבו במזרח ובאנו להשתחוות לו." [...] והנה הכוכב שראו במזרח התקדם לפניהם עד אשר בא ונעמד מעל למקום שהיה שם הילד. כראותם את הכוכב שמחו שמחה גדולה עד מאד. הם נכנסו לבית וראו את הילד עם מרים אמו. נפלו על פניהם והשתחוו לו, ופתחו את צרורותיהם והגישו לו מתנות: זהב ולבונה ומור.

אז קודם כל השאלה המתבקשת הראשונה היא: האם כוכב בית-לחם אף הוא כוכב השביט היילי? תיאולוגים רבים לאורך ההיסטוריה ניסו להבין מה היה אותו הכוכב המפורסם, והיו מגוון של תיאוריות בנושא. אבל מאז תגליתו של אדמונד היילי במאה ה-18, הלכה והתבססה ההשערה – בקרב מי שמתייחס אל הסיפור כמהימן היסטורית – שכוכב בית-לחם וכוכב השביט היילי אחד הם. היילי הופיע בשמי כדור הארץ ב-10 לאוקטובר בשנת 12 לפנה"ס, אירוע מתועד ומתוארך מדעית שהסטייה שלו מחישובי שנת ה-0 של לידת ישוע היא בהחלט בגדר הסטיה התקנית, במיוחד כשמביאים בחשבון שישו בעצם נולד בשנת 4 לפנה"ס, ובמיוחד כאשר אנחנו מביאים בחשבון שכוכב השביט אינו רק מופיע ליום אחד ונעלם, אלא נשאר בשמי האזור, לפעמים למשך שבועות רבים, כפי שניכר מסצנת הפתיחה של "בריאן כוכב עליון".

אם נחזור רגע לחכמינו שבספינה, הם בוודאי הכירו את הסיפור הזה. מה גם שיש הסכמה רחבה בקרב חוקרי הברית החדשה שהטקסט של הבשורה על-פי מתי נכתב בסוף המאה הראשונה לספירה – שימו לב! - בדיוק בשנים בהן רבן גמליאל ורבי יהשוע היו פעילים מבחינה פוליטית ורוחנית. ואל נשכח שזו גם תקופה מאוד רגישה, בעשורים הראשונים שלאחר החורבן, שגם הוא – החורבן! - ארע מספר שנים לאחר הופעתו של כוכב השביט היילי, בשנת 66 (החורבן ארע בשנת 70), והיו גם היו יהודים שפירשו את הופעתו של הכוכב כמבשר את חורבן ירושלים.
לכן שוב, כאשר שני הרבנים בספינה מתייחסים אל הכוכב באדישות כה קיצונית, אפילו במעין בדיחות קלת דעת של "מקסימום נתעכב ולכן הבאתי עוד קצת קמח ללחם", הם לא רק מחלנים את הגישה ההלניסטית של התרבות השלטת שהם מהווים בה מיעוט דתי, אלא הם מתחרים נגד אחד הנרטיבים התיאולוגים הלוהטים באזור, ומבקשים גם לחלן את יסודותיו וגם לעקר את אמינותו, לאמור:

"הם בסך הכל עקבו אחר כוכב השביט שמופיע אחת ל-70 שנה, זה לא כוכב מיוחד והוא לא מבשר על שום דבר מיוחד, לא על חורבן בית המקדש ולא על לידתו של מלך המשיח, ולא על כל אסון (disaster) אחר. הוא פשוט מבלבל לפעמים את הנווטים, זה הכל, בין אם אלה נווטי ספינות ובין אם אלה נווטים 'חכמים מן המזרח'. וכשהכוכב מגיע, אז לא זהב ולא מור ולא לבונה הם מה שיש להצטייד בו, אלא במעט קמח ובכיכר של לחם".

ומי שיוסיף ויעמיק בפירוש הסיפור יראה שיש קשר מטונימי1 בין הלחם ובין התורה, לאמור, "אנחנו לא מתעניינים בכוכב הזה יותר מדי, יש לנו תורה, היא הלחם שלנו". ובכלל, האם המילה "לחם" לא מהדהדת לנו משהו, שם של עיר או כוכב?
נזכיר (שוב ושוב) שהסיפור על השיחה הזו אינו תופס יותר משורה וחצי בתוך אלפי עמודי הגמרא, וזו דרך אחת שאני מציע להבין אותו. בהתחשב באווירה הפולמוסית הרב חזיתית של אותה התקופה, אני חושב שזו פרשנות מתקבלת על הדעת. בינתיים, הסיפור על כוכב בית-לחם הלך ותפס לו מקום בדברי הימים. עזרה לכך במיוחד העובדה שבעריכת הברית-החדשה הבשורה על-פי מתי מוקמה כראשונה מבין הארבע (למרות שהיא לא הראשונה להיכתב מבחינה כרונולוגית), וכך יוצא שהסיפור הפותח את אחד הספרים – אם לא הספר – הנקראים ביותר בהיסטוריה האנושית מתחיל עם תיאור של כוכב בית-לחם, אותו כוכב מיסתורי שרבים נוטים להאמין כיום שהיה לא אחר מאשר כוכב השביט היילי.

חיי ישו, הערצת שלושת האמגושים, מאת ג'וטו די בונדונה ב-1305. פרשנים מאמינים שהייצוג של כוכב בית לחם בציור מבוסס על תצפית של כוכב השביט היילי 4 שנים קודם לכן

חיי ישו, הערצת שלושת האמגושים, מאת ג'וטו די בונדונה ב-1305. פרשנים מאמינים שהייצוג של כוכב בית לחם בציור מבוסס על תצפית של כוכב השביט היילי 4 שנים קודם לכן

התחלנו את הסקירה הזו עם ג'וטו הלווין ששוגר על ידי סוכנות החלל האירופאית, ואחרי שעברנו מסלול רחב שמקיף כמה נקודות בהיסטוריה, נחזור לגו'טו לסיום, אבל הפעם לג'וטו הצייר.
הביקור של שלושת החכמים מן המזרח – שכינוים המדויק יותר הוא 'אמגושים', ובלטינית 'מאגוסים', על שם כהני הדת הזראטוסטרים שכונו 'מאגוס', (ומכאן המילה 'מאגיה') – זכה לייצוגים רבים בתולדות האמנות. אחד הציורים המפורסמים ביותר של שלושת החכמים הוא ללא ספק הפרסקו של ג'וטו בקפלה סקרוביני שבפדואה, בצפון איטליה, שאת כל קירותיה מילא ג'וטו בין השנים 1303-1305. חשוב להבין שבפרסקואים הללו ג'וטו מפגין יכולות טכניות חדשות בכל הנוגע לפרספקטיבת העומק, לקומפוזיציות ולאיכות הצבעים, ושובר חלק מן הקונוונציות של מסורת הציור הימי-ביניימית, מסורת שהיתה בעיקר איקונוגרפית, דו-מימדית וסימבולית. ג'וטו הציב קומפוזיציות הרבה יותר ריאליסטיות מן המקובל (למשל שמיים כחולים כפי שהם במציאות במקום שמיים מוזהבים, ודמויות תלת מימדיות). אבל בנוסף לחלוציות הטכנית, גו'טו הוא גם חלוץ רעיוני במובן של התמות שאותן צייר. את הסדרה הזו של הציורים הוא מבסס על מקור טקסט שבכלל לא זכה להיכנס אל הקאנון של הברית החדשה, "הבשורה על-פי יעקב", אחיו למחצה של ישו, שמגולל בין היתר את סיפור משפחתה של מרים והוריה, יואכים וחנה, הסבא והסבתא של ישוע. ההחלטה לצייר את הבשורה של יעקב איננה מובנת מאליה. מצד אחד היא משרתת את הרעיון שהקפלה מוקדשת למרים הקדושה, ובבשורה של יעקב מתוארים גם ימי חייה לפני הולדת ישוע. אבל אי אפשר שלא להתרשם מן התעוזה האנטי ממסדית לצייר כנסייה שלמה על סמך מקור של ספרות חיצונית.

התעוזה הזו חשובה לענייננו, כי בפרסקו המכונה "הערצת האמגושים", ג'וטו דאג להכניס בשמיים גם את כוכב בית-לחם, שוב, כחלק מן המאפיינים הריאליסטים שהוא חידש. אלא מה, שהכוכב שהוא צייר לא היה נראה כמו כוכב רגיל, אלא כמו כוכב השביט היילי. כבר הזכרנו שג'וטו כנראה ראה את הכוכב כשנתיים קודם לכן, באוקטובר 1301, וסביר להניח שאת האירוע הזה הוא ביקש לתעד דרך הציור בקפלה, כמעין חתימה תקופתית, קריצה היסטורית.

אבל מה אם זו לא הייתה חתימה תקופתית בלבד? כאשר אנחנו יודעים שייתכן שתנאי ארץ ישראל מן המאה הראשונה לספירה הכירו את מסלולו של היילי, אנחנו חייבים להניח, או לכל הפחות לשאול, האם קיים סיכוי שגם ג'וטו ידע, או לפחות שיער, שכוכב בית-לחם אינו אלא כוכב השביט המחזורי, במיוחד אם הוא איחד את השניים ביצירתו. אם אכן ג'וטו ידע, או שיער, ששני הכוכבים אחד הם, אז משמעות הדבר היא שגם הוא הקדים את אדמונד היילי ב-400 שנים, ולא זכה לקבל על כך את ההערכה. אפשרות נוספת, שראויה שיבדקו אותה, היא שג'וטו הכיר את מסכת הוריות בתלמוד הבבלי, או הכיר תלמידים חכמים בפדואה או סביבתה שמהם הוא שמע על כך, אולי בזמן הופעתו של הכוכב שנתיים קודם לכן. כמובן שתמיד גם קיימת האפשרות שזה רק היה ניחוש פרוע, ואז, בדומה למארק טוויין, גם הוא ניחן בהשראה האינטואיטיבית שכוכב השביט היילי נוטה להשרות כאן.

ואולי גם בסוכנות החלל האירופית הבינו שג'וטו הקדים את היילי, וראו לנכון לנחם את ג'וטו בכך שלפחות את הלוין שיחקור את כוכב השביט ויצלם אותו מקרוב – קרי יצייר אותו בטכנולוגיה של ימינו - ייקראו על שמו של מי שצייר אותו 650 שנים קודם לכן. אם כי כדי לברר את ההשערה הזו אין צורך בספקולציות וגם לא בפרשנויות טקסטואליות וגם לא קריאה בכוכבים. את זה אפשר פשוט לשאול אותם.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

13 תגובות על איך זה שכוכב אחד לבד

02
יהויכין

" "הבשורה על-פי יואכים". יואכים היה אביה של מרים; הסבא של ישו"
לא בטוח שוויקיפדיה זה ראיה, אבל נראה שמדובר על הבשורה על פי יעקב (ג'יימס).
על פי וויקיפדיה:
Joachim ("he whom YHWH has set up", Hebrew: יְהוֹיָקִים Yəhôyāqîm, Greek Ἰωακείμ Iōākeím) was the husband of Saint Anne and the father of Mary the mother of Jesus, according to the Roman Catholic, Orthodox, and Anglican traditions. The story of Joachim and Anne first appears in the apocryphal Gospel of James. Joachim and Anne are not mentioned in the Bible.[1] His feast day is July 26.

03
יותם יזרעאלי

יהויכין - תודה, אתה צודק (וגם ויקיפדיה במקרה זה). הדמות הראשית בחלק הראשון של הבשורה היא יואכים וגם ג'וטו מקדיש לה קיר שלם בכנסיה, על כן הטעות בהיפוך השמות. תודה ששמת לב.

06
איתן

התדהמה מכך שחז"ל הכירו את השביט עוד לפני היילי, והבינו שהוא מחזורי לא נראית לי כל כך מדהימה בהתחשב בכך שתצפיות כוכבים היו מפותחות למדי בתקופה העתיקה. אין לשכוח שחז"ל נדרשו לתצפיות וחישובים אסטרונומים כדי לחשב את לוח השנה העברי.
ואולם, כל הידע הזה היה תצפיתי, הוא לא העניק מסגרת תיאורטית לתנועת גרמי השמיים ובוודאי לא הפיק חישוב מדויק - את זה סיפקה רק האסטרונומיה המודרנית.
ובאשר לכוכב בית לחם, סטייה של 12 שנה במחזור של 76 שנה אינה סטייה זניחה כפי שהכתבה רומזת, ולכן השיוך לשביט האלי קצת מאולצת. ייתכנו אפשרויות אחרות כמו שביט חד-פעמי אחר או סופרנובה.

07
יותם יזרעאלי

איתן - הטענה במאמר בנוגע למה ש"מדהים" בכך שחז"ל הכירו את היילי זה לא שהם עשו זאת בלי תצפיות, כמובן שהם עשו תצפיות, אלא שבדיוק כמו כל האחרים (הזכרתי במאמר את היוונים ואת הסינים אבל היו גם הודים ובבלים ומצרים) גם חז"ל עשו תצפיות ומשום מה רק הם הבינו שזה אותו הכוכב (לפחות מבחינת התיעודים שהם הותירו, ושוב - בהנחה שהם אכן מתייחסים אל אותו הכוכב, כאמור אפשרות סבירה מאוד).
בנוגע לסטייה, היילי אכן הופיע ב12 לפנה"ס, לפי מחזורו הקבוע. זה אנחנו יודעים. כוכב בית לחם, בהנחה שהיה כזה, מיוחס בסיפור שנכתב 100 מאוחר יותר ללידת ישו, וזו הסטייה האפשרית בסיפור, במיוחד אם מביאים בחשבון את הסברה שישו נולד כמה שנים לפני שנת ה-0. אם זה לא הובן מדבריי זו היתה הכוונה.

08
אודי

תודה, מעניין ויפה.
עם זאת, כמו עוד טקסטים כאן, ממש זקוק לעריכה לשונית. מתסכל לקרוא טקסט עם כל כך הרבה טעויות הקלדה וטעויות לשוניות. זה גם מקשה לתת אמון בהיבטים אחרים של הטקסט.
הנה מה שקפץ לעיניי:
"מארק טווין" ולא "מארקט טוויין"
"בפרוטרוט" ולא "בפורטרות"
"בשמי כדור ארצנו" ולא "בשמיי כדור ארצנו"
"הבינו את המאורעות" ולא "הבינו את ההמאורעות"
"בתפיסתנו המודרנית... אירוע מרגש ויפה" ולא "בשונה מתפיסתנו המודרנית, שהיא צאצא של הנאורות והרומנטיקה, ביקור של כוכב שביט הוא אירוע מרגש ויפה"
"הדפס (או "הדפס עץ") משנת 1668" ולא "גילוף בעץ משנת 1668"
"רבי יהושע" ולא "רבי יהשוע" (חוזר פעמים רבות)
"עם כמה חבר'ה" ולא "עם כמה חברה'"

09
יותם יזרעאלי

אודי, תודה! מקווה שבמערכת רואים את התגובה ויתקנו.
אם כי לא כל ההערות נכונות.
טוויין זו הצורה הנכונה. גם רבי יהשוע זו צורה מקובלת ואפשר כך או כך (עד כמה שידוע לי) אם מישהו יודע משהו אחר אנא תקנו.
לגבי השאר, כאמור, תודה.

    10
    אודי

    תודה על התגובה.
    בנוגע למארק טוויין, מה שהפריע לי היה "מארקט" במקום "מארק" ולא הטוויין.
    בנוגע ליהושע/ליהשוע, גם אם שניהם מקובלים נראה לי שמאמר צריך לבחור אחד מהם ולדבוק בו.

13
יוסף דעת

מאמר יפה מאד, ופורץ דרך בפרשנות החדשנית שלו.
אמנם, כמי שעוסק רבות ב"אגדות חז"ל מוצפנות" המכוונות כלפי הנצרות, בשלבים השונים של התגבשותה, כמדומני שמסקנת המאמר אינה מושלמת. אם אכן פרשנותך נכונה, (ולדעתי ברובה אכן כן) והכוכב שמטעה את הספנים רומז לתיאולוגיה הנוצרית של "כוכב בית לחם" המבשר את לידתו של "מלך היהודים". אם כן הפרשנות של מסע החכמים בספינה, צריכה להיות בעיקרה כנגד הנצרות עצמה שטענה שהופעתו של ישו הביאה בכנפיה בשורה חדשה לעולם (ה"ברית החדשה"), ואילו חכמים טוענים הפוך מכך, הופעתו של אותו "כוכב" (במובן המטפורי, ולא האסטרונומי), אינה אלא הטעייה שמטעה את הספנים מנווטי הספינות, שהמנווט את דרכו על פיו לא יגיע בסופו של דבר לחוף מבטחים, כהבטחת התיאולוגיה הנוצרית.
יש להעיר, מאמרים מפורשים ומרומזים כנגד התיאולוגיה הנוצרית ישנם בספרות חז"ל כבר משלביה הראשונים של הנצרות, תקופת השליחים (לדוגמה, תפיסתו של רבי אליעזר הגדול ע"י הממשל הרומי, בעוון סיוע להפצת הנצרות, עי' תלמוד בבלי ע"ז יז, ב ובנוסח המדויק של התוספתא שם שנתפס "על (אשמת) מינות" ולא ע"י המינות). אין זה סותר כמובן גם את פרשנות המאמר במימד האסטרונומי הפשוט, שישנם כוכבים נדירים שעלולים להטעות את הספנים וכו' (איני סבור שבנושא זה היו חז"ל פורצי דרך. היו קיימות בזמנם כבר אסכולות אסטרונומיות מבוססות שלא ראו בכוכבים השפעה מיסטית). מאמרים כפולי משמעות בספרות חז"ל מצויים לרוב. רבן גמליאל זה, הנוסע ביחד עם רבי יהושע, הוא "רבן גמליאל דיבנה" שתיקן את ברכת המינים כנגד הכתות השונות הנוצריות והגנוסטיות. גם רבי יהושע בן חנניה עסק רבות בויכוחים תיאולוגים, כפי שציינת נכון. לפיכך מסתבר מאד שה"כוכב המטעה" אכן רומז ל"כוכב בית לחם", שמטעה רבים ללכת אחריו.
יישר כוחך