האם אהבה היא התמכרות?

אהבה רומנטית נחשבת לעתים קרובות למעין התמכרות או מחלה; תפיסה קיצונית פחות אומרת שבמקרים מסוימים אנשים פשוט אוהבים "יותר מדי." אין ספק שאהבה כוללת עיסוק מתמשך באהוב, מהסוג שקיים לא אחת בהתמכרות או בהתנהגות מופרזת באופן כללי. אבל האם העיסוק המתמשך באהוב תמיד מזיק לנו, בדומה להתמכרות לאלכוהול? והאם אפשר לאהוב יותר מדי? זיהוי האהבה עם ההתמכרות נפוץ בספרות, בפילוסופיה, בפסיכולוגיה, בפסיכיאטריה ובחקר המוח. אבל "התמכרות לאהבה" ו"התמכרות לסקס" הם מונחים שנויים במחלוקת. הם לא מוזכרים במדריך ה-DSM של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית; למעשה, ה-DSM-5, שפורסם ב-2013, מתייחס לתופעות האלה בשם "היפר-סקסואליות". וה-ICD-10, הגרסה האחרונה של מדריך המחלות של ארגון הבריאות העולמי, מכנה את התופעות האלה "דחף מיני מופרז." המחלוקות הללו ממחישות את מורכבות הנושא.

אני מאמין שאהבה רומנטית עמוקה אינה התמכרות, אף על פי שמאפיינים מסוימים של התמכרות, כגון עיסוק מתמשך במושא ההתמכרות, קיימים בה לעתים. עם זאת, תשוקה מינית עזה עלולה להיות ממכרת. יתרה מזו, לא כל סוגי העיסוק המתמשך מזיקים; כשהעיסוק באהוב תורם לשגשוג, הוא מועיל ואי אפשר לראות בו התמכרות.

יותר מדי מדבר טוב זה נפלא. מיי וסט

אובססיה, שנחשבת לתסמין העיקרי של כל התמכרות, מוגדרת כ"עיסוק מתמשך ומטריד במחשבה או בתחושה שלעתים קרובות הינן בלתי הגיוניות." (מילון מרים-וובסטר). השימוש במונחים "מטריד" ו"בלתי הגיוני" הינו מהותי. עיסוק מתמשך במחשבה או באדם אינו מזיק כשלעצמו, כל עוד הוא לא פוגע בפריחתו של האדם. למען הבהרת הדברים, אדון כעת במושגים "חזרתיות" ו"לאהוב יותר מדי."

תשוקתו העזה של האהוב עלולה למנוע ממנו לשים לב, או לפחות להודות, שגישתו של האהוב כלפיו משפילה, או שלמערכת היחסים שלהם יש סיכויי הישרדות נמוכים

"חזרתיות" מתייחסת לפעולה או לאירוע שחוזרים באופן קבוע או לסירוגין. בכל הנוגע להתנהגות אנושית, חזרתיות נתפסת לעתים קרובות כדבר שלילי, בייחוד כשאין ערך מוסף לחזרה על הפעולה או על האמירה. החזרתיות אכן מייצרת שעמום ופוגעת ביכולותיו של האדם. למה עלינו לבזבז משאבים נפשיים על משהו שחוזר על עצמו?  האם אפשר לדבר על פעילות חזרתית שמוסיפה ערך לפעולה הראשונית? מיומנויות אנושיות רבות, כגון נגינה בפסנתר, ריקוד ושחייה, מתגבשות ואף מועצמות רק בעזרת חזרתיות. במקרים אלה, הפעילות החזרתית היא בעלת ערך, כי בלעדיה, המיומנות תידרדר או לא תתפתח – ומכאן האמרה האנגלית use it or lose it. פעולה חזרתית עלולה להזיק כשהיא מבוצעת בהפרזה או מזיקה לפעילויות אחרות התורמות לשגשוג. מכיוון שאהבה עמוקה כוללת עיסוק חיובי באהוב שמעצים את השגשוג האישי של בני הזוג, אי אפשר לראות בה אובססיה, שהרי אובססיה היא חוויה שלילית מעצם הגדרתה.

כשפעילות חזרתית לא תורמת להתפתחותו ולשגשוגו של האדם, סביר להניח שהיא תהפוך להתמכרות. דוגמה אחת לכך היא סקס. בניגוד לאהבה עמוקה, שמתפתחת עם הזמן ותורמת לשגשוג האדם, פעילויות מיניות הן חזרתיות למדי וכמעט זהות זו לזו בכל נקודה בזמן; לכן יש סיכוי רב יותר שסקס מופרז יוביל להתמכרות. הדבר נכון גם להפרזה בצפייה בטלוויזיה, ברכילות ובמשחקי מחשב.

האם אפשר לאהוב יותר מדי?

"אני אוהב אותך יותר מדי, ידעתי זאת מהתחלה, אך כזו אהבתי, ואיני מסוגל לשלוט בלבי". דין מרטין

האהבה היא דבר חיובי מבחינה מוסרית כי ביסודה יש אכפתיות ודאגה לזולת. קשה לבקר רגשות כאלה. ובכל זאת, יש שמבקרים את האוהבים, ובייחוד את אלה שאהבתם נראית מופרזת. האם ייתכן שאדם יאמר לאהובתו שהוא אוהב אותה יותר מדי? זיהוי האהבה כהתמכרות תלוי בשאלה האם אהבה יכולה להיות מופרזת ומזיקה. כאן תעזור לנו ההבחנה בין חוזק רומנטי, המבטא את ערכם הרגעי של רגשות עזים, ובייחוד את התשוקה המינית, לבין עומק רומנטי, המגלם בתוכו אהבה לאורך זמן הכוללת התנסויות רומנטיות לצד פעילויות משותפות מתמשכות התורמות לשגשוג בני הזוג. מכיוון שאהבה עמוקה היא מנוע לשגשוג אנושי, ערכה רב. כפי שלא נגנה סופר על שכתב ספר עמוק מדי, איננו יכולים לבקר אדם שאהבתו לזולת עמוקה מדי. לאהבה עמוקה יש ערך רב מכיוון שהיא שזורה באופיו של האוהב ובנסיבות ייחודיות המעצימות אותו. לכן נושא ההתמכרות המזיקה לא בא כאן לידי ביטוי.

אפשר להבין את הרצון להיות עם האהוב, מפני שבפעילויות רומנטיות עצמותיות עמוקות (הקשורות לעצמי ומעצימות את האדם) אנו נהנים מהפעילות כשלעצמה, ואין סיבה שלא נרצה לחזור עליה. הדבר נכון בעיקר לפעילויות עצמותיות עמוקות כגון כתיבה, ציור, וכל עבודה שטמון בה סיפוק עמוק מעשייתה. אין תדירות "ראויה" לעיסוק בפעילויות האלה, והן אינן אמורות למנוע מהאדם לעסוק בפעילויות אחרות בעלות ערך.

פעילויות שטחיות, כגון יחסי מין מזדמנים וצפייה בטלוויזיה, יכולות גם הן להיות מהנות אף על פי שהן לא תורמות רבות לשגשוג ארוך טווח. יחד עם זאת, ההפרזה בהן עלולה להזיק, כי האדם מתמכר להן ומזניח פעילויות ערכיות אחרות. חוזק רומנטי – אבל לא עומק רומנטי – עלול להיות מופרז. תשוקתו העזה של האהוב עלולה למנוע ממנו לשים לב, או לפחות להודות, שגישתו של האהוב כלפיו משפילה, או שלמערכת היחסים שלהם יש סיכויי הישרדות נמוכים בטווח הארוך. מכיוון שאהבה עמוקה היא יסוד חיוני בשגשוב אישי, אי אפשר לדבר על שגשוג מופרז. תרגום האהבה העמוקה למעשים עלול להזיק אם האוהב לא מבין שמעשיו אינם טובים לאהוב (בן-זאב וגוסינסקי, 2008).

ישנו גבול ברור בין התנהגות הנובעת מעומק רומנטי, שהוא היבט חיוני בשגשוגנו, לבין תופעות שזוכות לביקורת רבה ומכונה "התמכרות לאהבה" או "התמכרות לסקס". הגבול הזה נשען, בראש ובראשונה, על ההבדל בין פעילויות עמוקות לפעילויות שטחיות. המאפיין המייחד את ההתמכרות אינו חוזק התשוקה, אלא שטחיותה.
אדם שמתאהב עמוקות חותר לקיים פעילויות משותפות רבות עם האהוב המעצימות כל אחד מהם לחוד ואת הקשר בינם; התמכרות לסקס מגבילה את עולמך למגוון צר ביותר של פעילויות חזרתיות. האופן החזרתי והשטחי המאפיין את האינטראקציה המינית של המכורים לסקס פוגע בהתפתחות ובפריחה האישית שלהם. אנשים מאוהבים יכולים לעזור לאהוביהם לשגשג בטווח הארוך. באהבה עמוקה, הרצון להיות עם האהוב שונה מאוד מהצורך האובססיבי שמניע את המכור.

אהבה רומנטית עמוקה אינה מופרזת או שגויה מטבעה, שהרי האוהב נותר רגיש לצרכיו של האהוב ולשגשוגו. חוזק רומנטי, ולא עומק רומנטי, הוא זו שעלול להיות מופרז ולהזיק לשגשוג האוהבים

שאלנו קודם האם אפשר לאהוב יותר מדי; נסכם ונאמר שדבר טוב הוא מופרז כשההפרזה אינה תורמת לשגשוג האדם ואולי אף מגבילה אותו, בעיקר על-ידי מניעת פעילויות אחרות, מהנות פחות אך משמעותיות יותר. כלומר, בנסיבות רבות, "עד נקודה מסוימת כמה שיותר, יותר טוב," ואחר כך אפשר להגיע ל"יותר מדי מדבר טוב". לרוב סקס הוא חוויה נפלאה, אבל התמכרות לסקס מזדמן היא תופעה שלילית שיש לטפל בה. בסרט תיעודי על פידל קסטרו נאמר שהוא שכב עם 35,000 נשים – שתיים ביום (אחת בשעת הצהריים, אחת בערב) לאורך כל שנות שלטונו. אימלדה מרקוס, שהייתה הגברת הראשונה של הפיליפינים, החזיקה אוסף של 3,000 זוגות נעליים. זמרת הקאנטרי דולי פרטון חשפה שהיא מעולם לא לבשה את אותו בגד פעמיים; ולכן סביר להניח שהיו לה הרבה בגדים.

המקרים האלה הם אכן דוגמאות ל"יותר מדי מדבר טוב." בייחוד כשהדברים הטובים האלה הם חוויות וסחורות שטחיות, וכשהעיסוק המתמשך בהם עלול לפגוע בשגשוג האדם, כי הוא לא מותיר זמן ומרץ לפעילויות עמוקות יותר. בדומה לכך, אפשר לומר שבני זוג מבלים יותר מדי זמן זה עם זה אם הדבר מונע מהם פעילויות משמעותיות אחרות.

כשאנשים מדברים על "לאהוב יותר מדי", הם לרוב מתייחסים לחוזק שמכריע את האוהב ולא מאפשר לו לראות את ההיבטים העמוקים הקיימים במערכת יחסים אוהבת, כמו הצורך באוטונומיה ובשגשוג אישי. לכן, כשהחוזק הרומנטי מסנוור ודוחף אותנו להתנהגות מוגזמת, אפשר לומר שהחוזק גדול מדי. הערה כגון, "לא הצלחתי לשלוט בעצמי; הייתי מאוהב בה על מעל לראש" מעידה על אהבה מופרזת שחסרים בה מעצורים ובקרות המאפשרים לפתח אוטונומיה ופריחה אישית. אהבה זו אף עלולה, במקרים קיצוניים, להוביל לרכושנות ושליטה. מכאן שאפשר לבקר אהבה עזה אם חוזקה מונע מהאוהב להבחין בפגמים משמעותיים של האהוב. זו הסיבה שקופידון, אל האהבה הרומאי, מוצג כילד שעיניו קשורות, דימוי המרמז שהאוהבים לא רואים זה את פגמיו של זה, או את חוסר ההתאמה שלהם.

במשך זמן מה היה לי דחף בלתי נשלט – התמכרות לסכנה. עכשיו אני מביט לאחור וחושב, 'איזה אידיוט הייתי. סיכנתי את חיי רק בשביל התחושה שזה עורר בי. סטיבן סיגל

ישנו גבול ברור בין התנהגות הנובעת מעומק רומנטי, שהוא היבט חיוני בשגשוג האישי, לבין "התמכרות לאהבה" או "התמכרות לסקס", תופעות המתאפיינות בחוזק רומנטי שטחי. אהבה רומנטית עמוקה אינה מופרזת או שגויה מטבעה, שהרי האוהב נותר רגיש לצרכיו של האהוב ולשגשוגו. חוזק רומנטי, ולא עומק רומנטי, הוא זה שעלול להיות מופרז ולהזיק לשגשוג האוהבים. האהבה העמוקה עוזרת לאוהבים לשגשג בטווח הארוך. ההתמכרות לסקס משבשת פעילויות אחרות, והשלכותיה ארוכות הטווח הרסניות. באהבה עמוקה, הרצון להיות עם האהוב שונה מאוד מהצורך האובססיבי שמניע את ההתמכרות. לכן אהבה עמוקה היא לא התמכרות, ואדם המאוהב עמוקות לא אוהב "יותר מדי".