העור בקצה המנהרה

מסימן תרבותי של השתייכות לביטוי אישי ואמירה על המציאות העכשווית: קעקועים הם חלק מתרבותנו
X זמן קריאה משוער: 18 דקות

הארמון המלכותי של בני משפחת סבויה בטורינו הוא מאטרקציות התיירות החשובות בעיר. לצד שכיות החמדה שאספו בני המשפחה לדורותיהם מציגים מנהלי האתר מדי שנה עבודות עכשוויות בחצר הארמון ובחלק מחדריו. השנה נפל הכבוד בחלקו של פאביו ויאלה (Fabio Viale), אמן בן העיר המפסל בעיקר בשיש. מזה חמש שנים מתמקד ויאלה ביצירה מחדש של פסלים איקוניים כמו וונוס ממילו או דוד של מיכלאנג'לו כשהוא מוסיף כתובת קעקע משלו להעתק הנאמן של הפסל המקורי. המרחב שלפני הארמון, בו מוצבים רבים מהפסלים, הוא מיקום מושלם לעבודות המונומנטליות שמשתלבות בארכיטקטורה של המבנה בסגנון הבארוק ומציתים את הדימיון באמצעות הניגוד יוצא הדופן בין נקיונו של השיש והצבעוניות הבוטה של כתובות הקעקע. התערוכה הנקראת "בין לבין" מסמלת לדברי האמן את אפשרות המעבר ממה שישנו למה שיכול להיות, את היחסים בין הווה ועבר וחשוב יותר – בין החולף והנצחי. עבודתו האחרונה של ויאלה היא קעקוע יצירת המופת הניאו קלסית של קנובה "אמור ופסיכה". על גופה של פסיכה הוא מקעקע מוטיבים של טקסי נישואים מהמזרח התיכון ומציע בכך אמירה על התנאים שבהן מצויות נשים בהקשר גיאופוליטי עכשווי ובמקרה הזה: מצוקתן של נשים באפגניסטן בשנה האחרונה. ויאלה האמן מיטיב להבין את טבעה המשתנה של כתובת הקעקע בתרבותנו ואת הפוטנציאל לאמירה אישית שהיא מיצגת עבורו. כמו עבור כולנו.

פאביו ויאלה, קעקועים, ונוס

עבודה של פאביו ויאלה (2018). תצלום: לואיג'י טריטיקו

כתובות קעקע נפוצו בעולם מאז התקופה הנאוליטית (4,500-10,000 שנה לפני הספירה) כפי שניתן לגלות מבחינת עורן החנוט של שרידי גופות מתקופה זאת

כתובות קעקע נפוצו בעולם מאז התקופה הנאוליטית (4,500-10,000 שנה לפני הספירה) כפי שניתן לגלות מבחינת עורן החנוט של שרידי גופות מתקופה זאת. כתובת הקעקע העתיקה בעולם נמצאה על גופתו הקפואה של אצי (Ötzi), איש הקרח הפצוע שקפא למוות בהרי האלפים שבגבול בין איטליה ואוסטריה לפני יותר מ-5400 שנה וגופתו נשמרה בשלמותה מתחת לשלג העד. על עורו נתגלו לא פחות מ-61 כתובות קעקע. אצי, שגופתו התגלתה בשנת 1991, הוא הזוכה בתואר כתובת הקעקע העתיקה בעולם בפער מרשים של 400 שנה.

המתחרות העיקריות האחרות במרוץ המוזר שמנהלים הארכיאולוגים דווקא לקו ההתחלה היו גופותיהם החנוטות של גבר בן ארבעים מדרום אמריקה, שכונה צ'ינצ'ורו ונשא קעקוע של שפם, ומומיה מצרית בת יותר מ- 5,000 שנה שעל אמת ידה ניתן היה להבחין בדמויות של שור פראי ועז צפון אפריקאית, והיא נחשבת למומיה הראשונה שלקעקוע שעליה יש צורה פיגורטיבית.

עדויות נוספות המאששות את ההנחה שגיל כתובות הקעקע כגיל התרבות נמצאו בגרינלנד, אלסקה, סיביריה, מונגוליה, סין, סודן, הפיליפינים והרי האנדים. לילידים בצפון אמריקה יש היסטוריה ארוכה של כתובות קעקע. לאופי הכתובות היתה משמעות עמוקה לדרך שבה הם תפשו את העולם, יחסם למשפחה, לחברה ולמקום. חפירות ארכיאולוגיות באירופה גילו כלים מהתקופה הפליאוליטית המאוחרת (10,000-38,000 שנה לפני הספירה) ששימשו כנראה לביצוע קעקועים.

אצי, איש הקרח, כתובות קעקע

אצי "איש הקרח" מלפני יותר מ-5000 שנה נשא 61 קעקועים על גופו, שנעשו מפיח מדורות ולא פעם שבו ונעשו באותם מקומות (כאן: שחזור ראשו). תצלום: סימון קלאסן.

בין השנים 1766-1779 ערך ג'יימס קוק שלושה מסעות לדרום האוקינוס השקט. כשחזרו ממסעם הראשון, סיפרו קוק ואנשיו על התופעה שראו שם: סימני צבע שהוטבעו בעור לצמיתות, ואותם כינו לראשונה בשפה האנגלית Tattoo הנגזרת מהמילה tatua שמשמעותה בפולינזית "לסמן". המסורת הפולינזית נחשבת לאמנותית ביותר בעולם העתיק והתפתחה במהלך אלפי שנה. חלק מהכתובות קועקע במסגרת טקסי המעבר השונים בחייו של האדם תוך האמונה כי ה"מאנה", כוח החיים, משתקף בקעקועים אלה. בתרבויות שונות ביטאו כתובות הקעקע גם מעמד חברתי, סמלי פיריון, דת, אמונה רוחנית, אומץ, קמעות ועוד.קעקועי גופם של המאוּרים בניו זילנד (הקרויים מוקו) הצטיינו במיוחד בעדינותם ובעושר ההבעה שלהם.

מלחים בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 קעקעו את גופם גם כדי להקל על על זיהוי גופתם אם יישטפו לים או יפגעו בדרך אחרת. סימני הקעקוע הופיעו במסמכים הרשמיים שהונפקו להם לצד שמם, תאריך לידתם ונתונים מזהים אחרים

רבים ממלחיו של קוק חזרו לאנגליה עם קעקועים על עורם – והחלו בכך מסורת שאחראית לקשר שבין מלחים וכתובות קעקע. מכאן ועד להתפשטות הקעקועים בכל אירופה ובעולם היתה הדרך קצרה ועברה בין הנמלים השונים. מלחים בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19 קעקעו את גופם גם כדי להקל על על זיהוי גופתם אם יישטפו לים או יפגעו בדרך אחרת. סימני הקעקוע הופיעו במסמכים הרשמיים שהונפקו להם לצד שמם, תאריך לידתם ונתונים מזהים אחרים. הם זכרו את הרולד השני, המלך האנגלו-סקסוני שהובס בקרב בשנת 1066 על ידי המנהיג הנורמני ויליאם הכובש וגופתו הושחתה עד כדי כך שרק כתובות הקעקע שעל גופו איפשרו את זיהויו.

הרולד השני, שטיח באייה

זוהה על פי קעקועיו: הרולד השני ברגע מותו (לפי המסורת: מפגיעת חץ בעינו), שטיח באייה (1070), תצלום: ויקיפדיה

עולי רגל שחזרו לאנגליה מארץ הקודש עם כתובות קעקע בנושאים דתיים כבר בתחילת המאה ה-17 הקדימו את קפטן קוק. בסוף המאה ה-19 התפשט המנהג גם לבני החוגים הגבוהים בחברה הבריטית, ובכלל זה המלך ג'ורג' החמישי (דרקון בכחול ואדום). גם מלכים רבים אחרים באירופה קעקעו את גופם, לרבות הצאר הרוסי ניקולאי. קארל יוהן מי שהיה מלך שוודיה ונורבגיה במחצית הראשונה של המאה ה-19 חרט על גופו את הכתובת המתריסה: Mort aux rois – "מוות למלכים".

סקר שנערך בארצות הברית בשנת 2012 גילה כי לראשונה שיעור הנשים המקוקעות (23%) עולה על זה של הגברים (19%). בחמישים השנה האחרונות הפך הקעקוע מסמל שכיח של התרסה חברתית לסימן מקובל של ביטוי עצמי

בשנת 1891 רשם המקעקע האמריקני סמואל או'ריילי פטנט על מכונת הקעקוע החשמלית הראשונה, שבישרה את התפשטות התופעה בעקבות קיצור התהליך של חריטת הקעקוע והוזלתו. בשנת 1936 הייתה לאחד מכל עשרה אמריקנים כתובת קעקע ומאז שנות השבעים של המאה הקודמת הפכו כתובות הקעקע לזרם המרכזי של אופנה תרבותית שמקיפה את כל המינים והמעמדות. סקר שנערך בארצות הברית בשנת 2012 גילה כי לראשונה שיעור הנשים המקוקעות (23%) עולה על זה של הגברים (19%). בחמישים השנה האחרונות הפך הקעקוע מסמל שכיח של התרסה חברתית לסימן מקובל של ביטוי עצמי. מאסירים, פרוצות וחברי כנופיות פשע נדדה התופעה לכל שכבות החברה הנורמטיבית. נערת הפלייבוי הראשונה הופיעה עם כתובת קעקע על גופה בגיליון פברואר 1977 ובשנת 2013 הוכתרה נערה מקועקעת כמיס קנזס. תערוכות אמנות של קעקועים הפכו חזיון נפרץ ובשנת 2010 היו לרבע מהאוסטרלים מתחת לגיל 30 כתובות קעקע כמו לחמישית מהבריטים. איטליה מובילה כיום במספר המקועקעים, 48% מהאוכלוסיה (אחריה שוודיה וארה"ב) ואיש אינו מופתע עוד לגלות כי הכנס החשוב של התעשייה ייערך גם השנה בטורינו.

מיס קנזס, תרזה וייל, קעקועים, צבא ארצות הברית

מיס קנזס 2013, תרזה וייל, סמלת במשמר הלאומי של קנזס ולימים בעלת תואר שני בפסיכולוגיה - עם כתובת קעקע, בתחרות "מיס אמריקה" 2014, שלב בגדי הים. תצלום: סמ"ר ג'סיקה בארנט, משרד יחסי הציבור של המשמר הלאומי, קנזס (2014), ויקיפדיה

במהלך תרבותי מבריק הצליחו הפושעים להפוך את אות הקלון למכשיר לביטוי עצמי שהתגלגל בסופו של דבר אל כתובות הקעקע המרשימות שמפארות את גופם של צאצאיהם התרבותיים של אותם פושעים

הזיהוי של כתובות קעקע עם עולם הפשע חייב הרבה למסורת הקעקועים של חברי היקוזה היפנית והמאפיה הרוסית. האמונה העממית כי כתובות קעקע ביפן קשורות ליקוזה מחמיצה את העובדה כי למדינה יש היסטוריה ארוכה של חריטה בעור האנושי ולא רק בו. העדויות הראשונות לתופעה מתוארכות ל-5000 שנה לפני הספירה על פניהם וגופם של פסלוני חימר מהתקופה. במאה השמינית לספירה קועקעו מצחיהם של פושעים כעונש וכדרך להזהיר את החברה מפניהם. אלה הצליחו במהלך תרבותי מבריק להפוך את אות הקלון למכשיר לביטוי עצמי שהתגלגל בסופו של דבר אל כתובות הקעקע המרשימות שמפארות את גופם של צאצאיהם התרבותיים של אותם פושעים: חברי היקוזה – כנופיות פשע מזרות אימה שאימצו את שמן מהמינוח היפני ליד לא מוצלחת במשחק קלפים ישן כסמל, אולי, לקלפים הלא מוצליחם שהחיים חילקו להם.

במאה ה-19 אסרו השלטונות היפניים על קעקועים, כדי שלא להיתפש על ידי מדינות המערב כנחותים (בדומה למדינות רבות אחרות באסיה של אותה תקופה שנפלו קורבן לתאוות הכיבוש של המערב). איסורים אלה בוטלו בשנת 1948 עם הכיבוש האמריקני אך התקופה הארוכה שבה התקיימו הצליחו לדחוק את הקעקועים לתת התרבות שהתגלגלה במהירות לעולמם של פושעים ושל אחרים בשולי החברה.

קעקועי חברי היקוזה משקפים את המיתולוגיה היפנית ונבחרים כך שייצגו היטב את הזהות שמבקש בעליהם להציג לעולם, בדרך כלל באמצעות קעקוע שמכסה את כל הגוף

קעקועי חברי היקוזה משקפים את המיתולוגיה היפנית ונבחרים כך שייצגו היטב את הזהות שמבקש בעליהם להציג לעולם, בדרך כלל באמצעות קעקוע שמכסה את כל הגוף (קיצוץ הזרת אינו מספיק עוד). מקורות ההשראה מחזירים את אמני הקעקועים של היום אל הדימויים ששימשו מקעקעים לפני מאות שנים. דרקונים נפוצים במיוחד ואחריהם נמרים ופרחים. כל אחד מאלה מסמל "מאפיין" אחר של המיתולוגיה היפנית ונחרט על חלק שונה של הגוף. דרקונים, למשל, נבחרים בגלל האמונה בכוח העצום אך הבלתי מוסבר שלהם. הם מתקעקעים היטב ומבטיחים את רמת ההפחדה הדרושה, במקרים שבהם על חבר היקוזה לחשוף את גופו. דרקונים בתרבות היפנית הם שליטי השמיים ומקועקעים לפיכך בחלקו העליון של הגוף. הם מסמלים את המלחמה בין השמיים והארץ ומייצגים מלבד כוח גם סבלנות רבה מאחר שהקרב הזה מעולם אינו מסתיים באמת. הנמרים, מאידך, נתפשים כשליטי האדמה, לכן מקומו של קעקוע כזה יהיה בפלג הגוף התחתון. פניהם של הנמרים מופנות תמיד מעלה במיוחד אם יש דרקון מעליהם. היפנים גם מאמינים כי בידי הנמר להציע הנחיה לחיים שלאחר המוות. הבוחרים בקעקוע הפריחה של עץ הדובדבן מבקשים להזכיר לעצמם ולאחרים כי החיים הם בני חלוף ויש לחיות אותם כראוי. קעקועים אחרים מייצגים את חשיבות קוד הכבוד (סמוראי) או מזל טוב ועושר (דג הקוי). אם תנסו להעריך באיזה מסמלים אלה הייתם בוחרים כקעקוע בלתי הפיך לתקופת חיים שלמה תוכלו גם להבין כיצד הפכו הקעקועים לאתגר המרתק של הגדרה זהותית.

יקוזה, קעקועים

גאוות יחידה במפגש אנשי יקוזה (אנושימה, יפן, 2007). תצלום: ג'ף לאיטילה

דווקא העובדה שקעקועי היקוזה אינם מוצגים בפרהסיה הופכת אותם למיוחדים כל כך, מעין סוד פרטי הגלוי רק לבעל הכתובת ולקרובים לו ביותר. גם בברית המועצות של המאה העשרים נפוצו כתובות הקעקע בין אסירים ואירגוני פשע, אך להבדיל מקעקועי היקוזה אלה דווקא נועדו להיות מוצגים לראווה. כתובות אלה, שנפוצו בעיקר בגולאגים, נועדו במקור להבחין בין אסירים פוליטיים ואסירים פליליים ולציין את דרגתם של נושאי הכתובות בהיררכיית ארגון הפשע שאליו השתייכו. התופעה צמחה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, הגיעה לשיאה בשנות ה-50 והחלה דועכת מאז שנות ה-70. למעשה, מסורת מיתוג הפושעים ברוסיה על ידי כתובות הקעקע החלה עוד במאה ה-19. צלב על זרוע שמאל סימן אז עריקים מהצבא. עד 1846 נהגו לחרוט על מצחם ולחייהם של נידונים לעבודת פרך את סוג העבירה שלהם. בשנות ה-30 של המאה הקודמת החלו להתפתח אירגוני הפשע המאורגן ברוסיה כאירגונים היררכיים ואתם כתובות הקעקע לסימון ההירככיה, בדרך כלל צירוף של כתובות שונות רבות.

אוסף הקעקועים של פושע רוסי נקרא "חליפה" וייצג את מעמדו בקהילת הפשע ואת רמת השליטה שלו על פושעים אחרים בארגון

אוסף הקעקועים של פושע נקרא "חליפה" וייצג את מעמדו בקהילת הפשע ואת רמת השליטה שלו על פושעים אחרים בארגון. הנה כמה מהדימויים השכיחים: כוכב (על הכתפיים או הברכיים) המייצג סמכות ("לא אכרע ברך בפני אף אחד"); לנין או סטלין נחקקו על החזה מתוך ההנחה שכיתת היורים לעולם לא תמלא את ההוראה לירות בהם; גולגולת מייצגת רוצח, עין על הבטן מייצגת נטיה הומוסקסואלית ומעגל ונקודה בתוכו מייצג יתום או את האמירה "אין לך על מי לסמוך מלבד על עצמך". פעמונים מקועקעים מסמלים עונש מאסר ארוך ללא אפשרות ערעור. חלק מהכתובות נכפה על הפושע על ידי אחרים, בדרך כלל כדי לסמן את מי שהורשע בעבירות מין או לא שילם את חובו. הנה כי כן הופכות כתובות הקעקע על גופם של פושעים רוסיים לשפה בפני עצמה המתעדת את "הישגיו" וכשלונותיו של נושא הכתובת, תקופות המאסר שנגזרו עליו וסוג העבירות שהיה מעורב בהן.

קעקועים, פושע, רוסיה, ליטא

רוצח ב"חליפתו" בכלא בליטא, תיעוד אישי, גאווה, הצהרת זהות. תצלום: www.pvz.lt

גם אם אנו מבינים שלארגוני הפשע היפניים והרוסיים סיבות משלהם לקעקע את גופם, אלה גם אלה אינם יכולים להסביר את בחירתם של רבים אחרים, אזרחים מהשורה, לחרוט בעורם מתוך רצון או נכונות לשנות את גופם לצמיתות. כתובות קעקע אינן ניתנות כמעט למחיקה מוחלטת ואם אצל פושעים הן מגדירות מחויבות גורפת שלא לחזור לאורח חיים קודם, הרי שכל האחרים מבינים היטב שהחלטתם לקעקע את גופם מייצגת יוזמה אישית בלתי הפיכה, אחת ממעט מאד יוזמות כאלה בחיינו שרובן בינינו לבין גופנו. ואמנם, מחקר מגלה כי רוב הבוגרים בעלי כתובות הקעקע אינם מתחרטים עליהן לאחר שהשקיעו חודשים רבים במחשבה, בתכנון ובהחלטה לקעקע את עורם.

מאז שאנו מודעים לעצמנו הגוף אינו קבוע עוד עבורנו ואנו מנסים לשנות אותו, ולעיתים למלא דבר מה חסר, כדי להתחרות באחרים ובעצמנו בדרך לעצמי מוצלח יותר

את העליה המתמשכת בשיעור המקועקעים באוכלוסיה ניתן לייחס להתפתחות שחלה בהסכמה החברתית לחשיפת הגוף במתאם עם דעיכת הפוריטניות במערב ועם עיסוקה של התרבות המודרנית במה שאנו יכולים לעשות עם גופנו, החל בענייני משקל וכושר גופני וכלה בהבעה של מין ומיניות.

מאז שאנו מודעים לעצמנו הגוף אינו קבוע עוד עבורנו ואנו מנסים לשנות אותו, ולעיתים למלא דבר מה חסר, כדי להתחרות באחרים ובעצמנו בדרך לעצמי מוצלח יותר. ואמנם, כתובות קעקע אמורות לגרום לאנשים להרגיש טוב יותר עם גופם בדומה לדיאטה, ניתוח פלסטי או פאה. נשאלים בעלי כתובות קעקע מדווחים כי הם מרגישים מושכים יותר, חזקים יותר ובטוחים יותר בעצמם. נראה שהחדרת מחט הדיו מתחת לעור חודרת לפרקים עמוק יותר. עד לנפש.

בעוד שנשים רואות בכתובות הקעקע אמצעי לקישוט הגוף ולתחושת עצמאות הרי שגברים רואים בהן יותר עניין של זהות ייחודית או קבוצתית

השאיפה ליצור ולקיים זהות עצמית ייחודית על ידי שליטה בהופעה החיצונית שלנו היא הסיבה השכיחה ביותר לאימוץ כתובת קעקע. היא בולטת יותר אצל מתבגרים ומבוגרים צעירים, שבגילם גיבוש הזהות הוא מטרה מרכזית. גם כאן קיימים הבדלים בין המינים: בעוד שנשים רואות בכתובות הקעקע אמצעי לקישוט הגוף ולתחושת עצמאות הרי שגברים רואים בהן יותר עניין של זהות ייחודית או קבוצתית.

אישה, קעקוע, אופנה

"לוק" שלם: שיער, בגד, חגורה וגם קעקוע. תצלום: ג'יי ג'יי ג'ורדן

קשה שלא להבחין כי כתובות קעקע נפוצות במיוחד במקומות שבהם נמצא גם מדים: צבא (לשליש מהמתגייסים בארה"ב כתובת קעקע אחת לפחות), בתי סוהר או סיפון של ספינה. עובדה זאת מחזקת את התחושה כי כתובת הקעקע משרתת את הצורך להבחין בינינו ובין האחרים הלבושים כמונו ולייחד לנו זהות. אך הסיבה עשויה להיות עמוקה יותר: אנו יצורים חברתיים. תשומת הלב מצד האחרים היא זאת שמעניקה לקיומנו ממשות, בעוד גלות, בידוד או הרחקה חברתית מותירים אותנו רעבים אליה. כתובות הקעקע מבטיחות שנזכה במשאב החשוב הזה של תשומת הלב של האחרים. על פי גישה זאת, המוצאת ביטוי שכיח גם ברשתות החברתיות, ככל שיותר אנשים מבחינים בנו כך חלק גדול מאיתנו מאתנו קיים.

יש מי שמסמנים באמצעות כתובת הקעקע אובדן של נפש יקרה, כאמצעי להשיג קרבה למי שאבד גם לאחר מותו

פרופ' וירֶן סוואמי (Viren Swami) מאוניברסיטת אנגליה רסקין בבריטניה, חוקר כתובות קעקע כבר שנים רבות. גם הוא סבור כי הן דוגמה לאופן שבו אנשים משתמשים בגופם למימוש עצמי באמצעות בטוי זהות והפגנת בעלות על הגוף. הוא אינו שוכח לציין את אלה שמסמנים באמצעות כתובת הקעקע אובדן של נפש יקרה, כאמצעי להשיג קרבה למי שאבד גם לאחר מותו. אמני קעקוע מסוימים מוכנים גם לערבב את אפרו של הנפטר בדיו המשמשת אותם לקעקע את האבל.

ד״ר ג'וזף פייר מאוניברסיטת קליפורניה מסכים שהמשיכה שלנו לכתובות קעקע אינה מוגבלת לערך האסתטי שבהן. הוא קורא לכתובות הקעקע "חלון לנפש" בבחינת סוג של סיפור באמצעות האמנות שמילים אינן יכולות להביע. הוא ממליץ לפסיכולוגים להתחיל את הטיפול בבעלי כתובות קעקע בשיחה על הכתובת והנסיבות שבהן היא נוצרה, כקצה חוט שיוביל להבנה טובה יותר של המטופל ועולמו. השחקן ג'וני דפ כבר אמר כי" הגוף שלי הוא יומני וכתובות הקעקע שלי הם הסיפור שלי". פייר מציע דרך לקרוא ביומן הזה מתוך הבנה כי כתובות קעקע מציעות אילוסטרציה בלתי הפיכה של מה שחשוב ביותר לאדם הנושא אותן וכי הן חקוקות על הקנבס האינטימי ביותר שלו. החוקרים מעריכים כי כתובת הקעקע עשויה במקרים לא מעטים להיות מעוגנת בטראומות עבר ויכולה להוות גם אמצעי ל"הגנה עצמית" עבור אותם מקועקעים, רבים מדי, שחוו פגיעה וניצול מיני בעברם.

אמי בלואל הקימה את "פרויקט הנקודה פסיק" לאבחון ותמיכה נפשית והיא מציעה למי שסובלים מחרדה, דיכאון ומחשבות אובדניות לקעקע על אמת ידם את סימן הפיסוק נקודה פסיק (;) כדי להזכיר להם כי לקשיים שהם חווים אין נקודה סוף מוחלט וכי החיים ממשיכים ודברים משתפרים. היא עצמה נושאת קעקוע זהה לזכר אביה שהתאבד.

מחקר בקרב מחלימים ממחלת הסרטן מגלה כי תכנון כתובת קעקע על גופם מסייע בתהליך השיקום: תפישתם העצמית משתנה לחיוב, כך גם תפישתם את יחסם לאחרים - מרכיבים חשובים בתהליך השיקום

לכתובות הקעקע יש יתרונות במקומות בלתי צפויים: מחקר בקרב מחלימים ממחלת הסרטן מגלה כי תכנון כתובת קעקע על גופם מסייע בתהליך השיקום: תפישתם העצמית משתנה לחיוב, כך גם תפישתם את יחסם לאחרים ולעיתים, גם את פילוסופית החיים שלהם - מרכיבים חשובים בתהליך השיקום.

אמני קעקוע מעידים על גידול בביקוש בתקופת המגיפה האחרונה. ניתן לייחס זאת לתחושה שהביאה אתה המגיפה לחלקנו, כי החיים קצרים וחשוב למצות אותם, בעוד החלק האחר מחפש דרך לציין את התקופה יוצאת הדופן הזאת בחייו. אלה (חולי הסרטן) וגם אלה (ניצולי המגיפה) מבקשים להנציח את הישרדותם על גופם.

צעיר, קעקועים

מדברים עם ההווה, כי המחר פחות חשוב או בשליטה. תצלום: Jamakassi

גברים חשים טוב יותר עם כתובות הקעקע שלהם לאורך זמן ובקרב אלה שמבקשים למחוק את כתובת הקעקע מגופם יש רוב לנשים

בעלי כתובות קעקע מוטרדים פחות מהעתיד ונוטים לחיות את הרגע. שאם לא כך, הם היו נותנים את דעתם לימים שבהם כתובת הקעקע תאבד מרענונותה על פני העור המתכרכם בזקנה. בעלי כתובות קעקע גם נוטים יותר ליטול סיכונים בריאותיים כמו עישון, סיכון לזיהום אפשרי או הסיכון שבשיבוש בלתי הפיך עקב עבודה רשלנית של המקעקע. החוק בכל מדינות ארה"ב אוסר על קעקוע של קטינים, ולפיכך קטינים שעושים אותה מגלים מלכתחילה נטיה מסוימת ליטול סיכון מעצם המעשה. שני מחקרים שכללו מדגמים קטנים מציעים את ההבחנה כי הסיכוי של בעלי כתובות קעקע למות מוות מוקדם (לא מהתאבדות) הוא גדול יותר מהממוצע באוכלוסיה.

גברים חשים טוב יותר עם כתובות הקעקע שלהם לאורך זמן ובקרב אלה שמבקשים למחוק את כתובת הקעקע מגופם יש רוב לנשים. הדרמטולגית מירנה ארמסטרונג שאלה נשים שביקשו להסיר מגופן כתובות קעקע מדוע עשו אותן מלכתחילה ומדוע הן מבקשות להסירן עכשיו. התשובה השכיחה לשאלה הראשונה היתה הרצון להרגיש ייחודית. התשובה השכיחה לשאלה השנייה הייתה תחושת המבוכה שהתלוותה לכתובת לאחר שמלאו למקועקעות 30. כבודם של מחקרים במקומו מונח אך אמני הקעקועים מעריכים כי מחצית מהקעקועים הלא רצויים בעולם כוללים שם של מישהו.

נראה כי הקעקוע אצל צעירים הוא דרכם למחות נגד כוחות העל של ממשלים ועסקים שחודרים לפרטיותם ומאיימים לאיין אותם כבני אדם בעלי זהות עצמית ייחודית

"לכתובת קעקע יש כוח כסמל. השאיפה לבלוט מייצגת תיאבון ליותר חיים, הרגשה טובה יותר לגבי עצמנו ויתר תגובה מאחרים" מסכם את הנושא דר קירבי פארל במאמר שפרסם ב-Psychology Today. אך עיקרו של המאמר עוסק בקשר שבין קעקועים והההתרסה כנגד המוות. אומר פארל: "קעקוע עשוי לשמש כאמצעי להילחם בחרדת המוות ומי שמקעקע גולגולת על גופו כאילו אומר לעולם: ראו, איני פוחד מהמוות גם לא ממותי שלי". והוא מוסיף "הקעקוע מתיימר לעצור את הזמן ולקיים אותנו לעד בהווה מבלי לחשוש שהקעקוע יהפוך לקלישאה במבוך הקמטים על עורה העייף של איזו סבתא". לדעתו, הקעקוע אצל צעירים הוא דרכם למחות נגד כוחות העל של ממשלים ועסקים שחודרים לפרטיותם ומאיימים לאיין אותם כבני אדם בעלי זהות עצמית ייחודית. הם גם מבקשים בכך, הוא מוסיף, להביע את תסכולם מהקושי להצליח בעולם תחרותי שבו דור ההורים מותיר להם מעט מדי מקום.

נער, קעקועים, שקיעה

לפחות נעשה מה שאנחנו רוצים ונקבע מה יהיה על הגוף שלנו. תצלום: דילן זאוורוויין

מחקרים רבים שניסו לבסס נטיה לסטיה מהנורמות החברתיות אצל בעלי כתובות קעקע הובילו לממצאים בלתי מובהקים או שהצליחו להוכיח הבדל שולי בלבד בין מקועקעים והאוכלוסיה הכללית. עם זאת, התגובה הציבורית לבעלי כתובות הקעקע משתנה מאד על פי מקצועו של בעל הכתובת ומינו. כתובות קעקע על גופם של מועמדים לנשיאות, שופטים, מורי בתי ספר יסודיים ורופאים יוצרים אי נוחות בציבור בעוד אתלטים, טכנאים ושפים אינם מעוררים כל תגובת נגד. נשים עם כתובות קעקע עדיין נתפשות, ללא כל בסיס מחקרי, כמתירניות יותר. במחקר שרק מוכיח כמה רחוק החוקרים מוכנים להגיע כדי לנצל את תקציבי המחקר שלהם, איתר החוקר נשים שנתפשו אטרקטיביות, ביקש מחלקן להדביק על גופן בתחתית הגב קעקוע זמני בצורת פרפר ולשכב כך על החוף. המחקר בדק כמה זמן יקח לגבר לגשת אליהן ולפתוח בשיחה לעומת קבוצת הביקורת שכללה נשים ללא קעקוע. גברים ניגשו מהר יותר לנשים עם קעקוע הפרפר אך כשנשאלו לאחר מכן אמרו שהם לא תפשו את הנשים המקועקעות כמושכות יותר. הם העריכו כי הסיכוי לדייט איתן גדול יותר.

עצם העובדה שלמישהו יש על גופו כתובת קעקע אינה הופכת אותו למתירני יותר מבחינה מינית או שונה בתפקודו החברתי, קבעו החוקרים

האמנם? חוקרים בפולין סקרו את הרגלי המין של בעלי כתובות הקעקע לעומת אלה שאינם מקועקעים, כדי לברר את ההערכה הנוהגת בציבור שהראשונים פעילים יותר ופתוחים יותר בהתנסויות המיניות שלהם. המחקר מצא שבעלי כתובות קעקע אמנם התחילו את ההתנסות המינית שלהם בגיל מוקדם יותר וכי תדירות יחסי המין שהם מקיימים גדולה ממי שאינם מקועקעים, אך לא נמצאו כל הבדלים בין הקבוצות בכל מה שקשור לנטייה מינית, העדפות מיניות או אופי הסיכונים שחברי הקבוצה מוכנים ליטול ביחסים אלה. עצם העובדה שלמישהו יש על גופו כתובת קעקע אינה הופכת אותו למתירני יותר מבחינה מינית או שונה בתפקודו החברתי, קבעו החוקרים.

כתובות הקעקע היו אתנו מאז ומתמיד. בחמישים השנה האחרונות הן הפכו מסימן תרבותי מובנה לאמצעי שכיח יותר ויותר של ביטוי אישי. אך ייתכן שהשינוי היה מהיר מדי מכדי שנוכל להתגבר לחלוטין על הנטיה האנושית כל כך לתיוג חברתי.

תמונה ראשית: דיוקן של צעיר מקועקע. תצלום: Westend61, אימג'בנק / גטי ישראל

מאמר זה התפרסם באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על העור בקצה המנהרה

02
יפתח רייכר עתיר

מקעקע את הדעה הקדומה המקשרת בין תופעת הקעקועים לבין הקלות הבלתי נתפסת לעשותם: פרי הטכנולוגיה הבטיחותית המתקדמת והדעה הרווחת ש'הכל מותר'.

מעשיר ופוקח עיניים לראות גם את מה שמוסתר ועונה גם על השאלה: למה בני אדם עושים קעקועים במקומות שאין איש רואה. האמנם?

וגם נשאלת השאלה (אולי במאמר הבא): מה הקשר בין נפוצות הניתוחים הפלסטיים והקעקועים.
כלומר: יש למה לחכות.
תודה

03
רבקה רייכר-עתיר

מרתק מעורר מחשבה. תודה.
מה בין מקעקע: חורט, חורת או חותם (בבשר) לבין מקעקע: מערער, הורס מחריב. (ר' קעקוע מילון אבניאון).
המאמר נותן תשובה מאלפת לכך.
מסתמן שהאדם היודע מקדמת דנא לסמן בגופו בעזרת דימויים נידון להלך בין שני הניגודים הרדיקליים: האלמותי הנצחי והחתום לעד לבין המעורער, ההרוס, והנחרב.
אין כמו העברית להכיל את שני הניגודים במילה אחת – קעקוע ובמעשה אחד- לקעקע.