כולנו כמו כולם

אנחנו אוהבים להיות שונים ומיוחדים. אבל האם ייתכן שהקונפורמיזם רצוי, ואפילו טבוע בנו מלידה?
X זמן קריאה משוער: 10 דקות

בואו נודה על האמת: אנשים שהולכים בתלם לא עושים היסטוריה. נדרש מישהו כמו נלסון מנדלה או אוּנג סן סו צ'י כדי לעורר מודעות לעוול נורא; נדרש מישהו כמו ג'ורג' לוקאס או מדונה כדי לחולל מהפכה בתחום הבידור; ונדרש מישהו כמו דונלד טראמפ או ג'ון סטיוארט כדי להביא לתמורה יסודית בשיח הפוליטי.

לרוב האנשים נעים יותר ללכת בתלם מאשר לצאת נגד המוסכמות, אבל קונפורמיזם מוליד גם תופעות שליליות

אבל לרוב האנשים נעים יותר ללכת בתלם מאשר לצאת נגד המוסכמות. הנטייה האנושית הזאת היא שהפיצה בחברה הרגלים כמו מִחְזוּר, ניקוי צרכים של חיות מחמד והשארת טיפים במסעדות. אבל קונפורמיזם מוליד גם תופעות שליליות – חברי מושבעים עלולים להגיע לפסק דין פה אחד רק כי אחד או שניים מהמושבעים חששו לחלוק על האחרים; אדם עלול להרגיש צורך לצחוק מבדיחה סקסיסטית רק כי חבריו צוחקים ממנה; ומתבגרים עלולים לשתות אלכוהול רק כי "כולם עושים את זה".

המחקר הפסיכולוגי בתחום הקונפורמיזם התקדם רבות מאז שסולומון אָש (Asch) ערך את הניסויים הידועים שלו בנושא לחץ חברתי, בשנות החמישים. מחקרים חדשים מלמדים שקונפורמיזם אינו רק התנהגות נרכשת, אלא נטייה מולדת שבולטת בבני אדם הרבה יותר מאשר בפרימטים אחרים.

אם נראה בקונפורמיזם מנגנון חברתי רב-עוצמה המסוגל לשנות את תפישות העולם שלנו, נוכל להשתמש בו למטרות טובות

חוקרים בוחנים כיום את התהליכים המוחיים שאחראים לקונפורמיזם ולחריגה מהקונפורמיזם. מחקרים אלה מספקים לנו תובנות חדשות לגבי אופן ההתמודדות שלנו עם מחלוקות, ולגבי הסיבה שאנחנו מצייתים לכללים, מנהגים והוראות אפילו אם הם מעוררים בנו התנגדות. יתרה מזאת, המחקרים החדשים שואפים להבין לעומק את המנגנונים הנוירולוגיים שגורמים לסטייה חברתית.

מצעד צבאי, מדריד, ספרד

מצעד צבאי ביום הלאומי של ספרד, מדריד. תצלום: גרווין פיליוס

תגובת התגמול

אחד החוקרים העוסקים בקשר שבין המוח לקונפורמיזם הוא כריסטופר ד. פְרית' (Frith), פרופסור אמריטוס לחקר המוח מהמרכז לדימות מוחי של קרן וֶלְקאם ביוניברסיטי קולג' לונדון. פרית' משתף פעולה עם הפסיכולוג הניסויי דניאל קמפבל-מיקלג'ון (Campbell-Meiklejohn) מאוניברסיטת סאסקס. עבודתם מלמדת כי כאשר אנשים אחרים מסכימים איתנו, מתרחשת אצלנו פעילות מוגברת באזורי המוח המעורבים ביצירת תחושת התגמול.

במחקר שערכו לפני שנים אחדות, קמפבל-מיקלג'ון, פרית' וצוות בינלאומי של חוקרים גייסו עשרים ושמונה נבדקים וביקשו מהם להכין רשימה של עשרים שירים שהם אוהבים אך לא רכשו בשום פורמט. המשתתפים דירגו בסולם של 1-10 עד כמה הם רוצים כל אחד מהשירים. הם גם קראו פרופילים של שני מבקרי מוזיקה ודירגו באיזו מידה הם סומכים על כל אחד מהם בבחירת המוזיקה עבורם.

שבוע לאחר מכן עברו הנבדקים דימות תהודה מגנטית תפקודי (fMRI), ובמהלך הסריקה צפו במסך מפוצל: בצד אחד הופיע שמו של אחד השירים מהרשימה שלהם ובצד האחר שם של שיר שהחוקרים בחרו. הנבדקים קיבלו את הזכות להצביע לאחד השירים (השיר שלהם או השיר שבחר החוקר), והחוקרים אמרו להם שבסוף המטלה הם יקבלו דיסק ועליו השירים שזכו למספר ההצבעות הרב ביותר.

אבל לפני שהנבדקים הצביעו, החוקרים הראו להם איזה מהשירים העדיף כל אחד מהמבקרים. בסוף המטלה, הנבדקים דירגו מחדש את השירים הנחשקים שלהם.

תוצאות ה-fMRI הראו כי בכל פעם שמישהו הצביע לשיר שלהם, הפעילות בסטריאטום הוֶונְטרַלי, אזור במוח המקושר לתגמולים, הייתה רבה יותר מאשר במקרים שבהם השיר השני קיבל קול נוסף. הפעילות הייתה רבה אף יותר כשדעתם של הנבדקים הייתה זהה לדעתם של שני המבקרים, בייחוד אצל נבדקים שדירוגי השירים שלהם הושפעו מדעתם של המבקרים.

בשלב מאוחר יותר בניסוי הזה התמקדו החוקרים באזור במוח המשפיע, להערכתם, על התגובה שלנו לתמימות דעים. הם מצאו שלנבדקים בעלי נפח רב יותר באזור ספציפי של המוח – הקורטקס האורביטו-פרונטלי הלטרלי – הייתה נטייה חזקה יותר מאחרים לשנות את דירוגיהם כך שיתאימו לדירוגי המבקרים.

החוקרים טוענים שלפי הממצאים, הקורטקס האורביטו-פרונטלי הלטרלי רגיש במיוחד לאיתותים על מחלוקות חברתיות שעלולות לגרום לנו לשנות את דעתנו.

"התוצאות שלנו מלמדות כי הקונפורמיוּת החברתית מוטמעת, לפחות באופן חלקי, במבנה המוח", אמר פרית'.

איום העונש

חוקרים אחדים, ובהם מנפרֶד שְׂפּיצֶר (Spitzer) מאוניברסיטת אוּלְם בגרמניה וארנסט פֶר (Fehr) מאוניברסיטת ציריך, בוחנים את הפעילות המתרחשת במבני המוח האחראים לעיבוד איומים בשעה שאנו מפרים נורמות חברתיות. במחקר שהתפרסם ב-2007 הם בחנו את הפעילות המתרחשת במוחנו כשאנו נאלצים להתמודד עם השלכות הסטייה מהציפיות החברתיות. נוסף לכך הם רצו לבדוק כיצד אישיותנו משפיעה על התגובה שלנו לעונשים הניתנים על נון-קונפורמיזם.

שפיצר, פר ועמיתיהם גייסו עשרים וארבעה גברים וביקשו מהם למלא שאלון שנועד לאמוד תכונות מקיאווליסטיות כגון אנוכיות ואופורטוניזם. אחר כך הם חילקו את הקבוצה לזוגות כדי שישחקו במשחק. כל זוג קיבל מאה יחידות כסף וירטואליות, ושחקן א' קיבל את הזכות לחלק את הכסף בינו לבין שחקן ב'. הם קיבלו גם מענק משנִי של עשרים וחמש יחידות.

הנבדקים שהוגדרו כשחקן א' חבשו משקפי וידאו תואמות-fMRI והשתתפו בשורה של עשרים וארבעה מבדקים, בכל פעם מול שחקן ב' אחר, באחד משני מצבים שנבחרו בכל משחק מחדש באקראי.

במצב הביקורת בניסוי, שחקן ב' פשוט השלים עם כל מה ששחקן א' הציע לו. במצב העונש, שחקן ב' – במידה שהרגיש כי הוא קיבל סכום לא הוגן – היה יכול לבזבז את המענק המשני, או חלק ממנו, כדי להפחית את הרווח שלהם וכך להעניש את שחקן א'. לדוגמה, אם שחקן א' שמר את כל מאה היחידות לעצמו, שחקן ב' היה יכול לתת לו את העונש המקסימלי ולבזבז את כל עשרים וחמש היחידות מהמענק המשני. כך לא היה נותר לשחקן א' דבר מהמענק הנוסף.

החוקרים מצאו שבמצב הביקורת, שחקן א' נתן לשחקן ב' כעשר יחידות בממוצע, ובמצב העונש כארבעים יחידות. למעשה, חלק מהנבדקים שהוגדרו כשחקן א' והחליטו שלא לתת דבר לשחקן ב' במצב הביקורת, שינו את התנהגותם במידה ניכרת במצב העונש. ממצא זה המחיש כי הנבדקים חשו צורך להיות הוגנים במקרים שבהם היו עלולים להיענש על אנוכיות. כצפוי, ככל ששחקן א' נתן פחות במצב העונש, כך שחקן ב' העניש אותו בחומרה רבה יותר.

עונש, ילד יושב בפינה

עונש: לשבת לבד בפינה. תצלום: אנריקה סלדיבאר

כיצד התוצאות האלה באו לידי ביטוי בדימות המוחי? החוקרים מצאו כי במצב העונש, כשניסו להחליט כמה כסף לתת לשחקן שמולם, הייתה אצל שחקני א' פעילות גדולה הרבה יותר באזור הקורטקס האורביטו-פרונטלי הלטרלי וכן באזור הקורטקס הפרה-פרונטלי הדורסו-לטרלי. האחרון הוא אזור במוח המעורב בהערכת עונשים צפויים, ולכן ממצא זה מאשש את ההנחה שהלחץ לעמוד בציפיות החברתיות מפעיל במוחנו מין מערכת התראה מפני עונשים (ב-2013 היה פֶר חבר בצוות שהוכיח זאת שוב, בניסוי שבו השתמשו החוקרים בגירוי בלתי פולשני של הקורטקס הפרה-פרונטלי הדורסו-לטרלי כדי לשנות בפועל את מידת הציות לנורמות).

אין זה מפתיע שהנבדקים שקיבלו דירוגים גבוהים בתכונות המקיאווליסטיות נתנו פחות כסף במצב הביקורת ויותר כסף במצב העונש. יתר על כן, נרשמה אצלם פעילות מוגברת באזורי מוח הקשורים לציות לנורמות חברתיות. כל זה עולה בקנה אחד עם החשיבות הרבה שטיפוסים מקיאווליסטים מייחסים לאינטרסים האישיים שלהם.

כדי להשוות בין תגובות המוח האלה לבין מצבים של ענישה לא חברתית, ערכו החוקרים ניסוי נוסף שבו שחקן א' ישב מול מחשב, ולא מול שחקן אנושי אחר. החוקרים ראו כי העונש שהמחשב נתן, עורר הרבה פחות פעילות באזורי המוח הרלוונטיים מאשר העונשים שנתנו השחקנים האנושיים. החוקרים טענו כי ממצאיהם עשויים לשפוך אור חדש על נושא ההתנהגות הפסיכופתית, כיוון שאנשים הסובלים מנזק באזורים הפרה-פרונטליים של המוח מתקשים להתנהג בהתאם לנורמות חברתיות אפילו כשהם מסוגלים לתפוש אותן.

בקרת קונפורמיזם

אם המדע מסוגל לקשר בין אזורי מוח שונים לקונפורמיזם חברתי, האם הוא יהיה מסוגל גם לפתח טכניקות שישפיעו על הנטייה שלנו ללכת בתלם או לחרוג ממנו? קמפבל-מיקלג'ון ופרית' היו חלק מצוות חוקרים שבדק אם ריטלין ומתילפנידאטים אחרים, המשמשים לטיפול בהפרעת קשב וריכוז, הופכים אותנו לקונפורמיסטים יותר לא רק בהתנהגות, אלא גם בכושר השיפוט.

החוקרים נתנו לשלושים ושמונה מתנדבות בוגרות מנה של מתילפנידאט או פלצבו והמתינו שעה. אחר כך ביקשו מהן החוקרים לצפות בתמונות של מאה חמישים ושלושה פרצופים ולדרג כל פרצוף על סמך מידת המהימנות שהוא מקרין. לאחר כל דירוג אמרו החוקרים לנבדקות מה הדירוג הממוצע שהפרצוף קיבל על-ידי נבדקות שהשתתפו באותו ניסוי באוניברסיטאות אירופאיות אחרות – כלומר, הם אמרו להן מהי הנורמה החברתית.

לאחר שביצעו מטלה אחרת כלשהי במשך חצי שעה, הנבדקות התבקשו שוב, באופן בלתי צפוי לכאורה, לדרג את הפרצופים על פי מידת מהימנותם. בממוצע, הנבדקות שקיבלו מתילפנידאט שינו את דירוגיהן בסבב השני פי שניים מאשר הנבדקות בקבוצת הפלצבו – כלומר הן קירבו את הדירוג שלהן לנורמה החברתית, במידה שהדירוג המקורי שלהן סטה מהממוצע שדווח להן (השינוי הזה לא קרה במקרים שבהם דעתן של הנבדקות חרגה במידה רבה מאוד מהנורמה). החוקרים טוענים כי ייתכן שמתילפנידאט מעצים אותות מוחיים המעודדים קונפורמיזם.

במקרים רבים, נטייתנו לקונפורמיזם עלולה להוביל לתוצאות שליליות – כמו אצל אנשים המצטרפים למחאה אלימה או נסחפים אחר תעמולה פוליטית. צוות בראשות חוקר הפסיכולוגיה וסילי קלוצ'ארב (Klucharev) מאוניברסיטת ראדְבּאוּד בהולנד, בדק אם ניתן לשלוט בדחף ללכת בתלם. החוקרים ניסו למתן את הדחף הקונפורמיסטי על-ידי שליחת פוּלסים אלקטרו-מגנטיים לקורטקס הפרונטלי המדיאלי-אחורי, אזור נוסף בקורטקס הפרונטלי המעורב בעיבוד תגמולים ובהתאמות התנהגותיות, שככל הנראה משפיע גם על מידת הקונפורמיות החברתית.

קלוצ'ארב ועמיתיו גייסו ארבעים ותשע סטודנטיות וחילקו אותן באקראי לשלוש קבוצות. קבוצה אחת עברה גרייה מגנטית טרנס-גולגולתית (transcranial magnetic stimulation, או TMS) של הקורטקס הפרונטלי המדיאלי-אחורי, וקבוצה אחרת עברה גרייה מגנטית תת-סִפּית של אותו אזור (קרי טיפול חסר השפעה). קבוצת הביקורת עברה גרייה מגנטית של אזור אחר במוח – הקורטקס הפריאטלי-מדיאלי.

אחר כך צפו הסטודנטיות ביותר ממאתיים ועשרים תמונות של פרצופים נקביים בסדר אקראי ודירגו כל אחד בסולם של 1-8, כש-8 הוא המושך ביותר. עם כל פרצוף, החוקרים הציגו להן בזריזות השוואה בין הדירוג שלהן לדירוג הממוצע של מאתיים נבדקות אחרות. בסבב השני הורו להן החוקרים לדרג שוב את הפרצופים בסדר אקראי.

החוקרים ניתחו את ההבדלים בין שני הסבבים ומצאו שהמשתתפות בכל שלוש הקבוצות שינו את דירוגיהן בסבב השני, כך שיתאימו לדירוג הממוצע של הנבדקות האחרות. אבל אלה שעברו גרייה מגנטית מלאה של הקורטקס הפרונטלי המדיאלי-אחורי, שינו את דירוגיהן פחות מאשר הנשים בשתי הקבוצות האחרות. קלוצ'ארב ועמיתיו סבורים שיש להרחיב את המחקר ולבדוק גם גברים ומצבים חברתיים נוספים.

פסל של פנים

"פָּנים", תצלום: זנו פופוביצ'י

קונפורמיזם למען טובת הכלל

חוקרים אחדים בוחנים את המנגנונים הנוירולוגיים שמעודדים קונפורמיזם פרו-חברתי, או בריא. ג'מיל זָכּי (Zaki) מאוניברסיטת סטנפורד ערך מספר ניסויים נוירו-פסיכולוגיים בנושא קונפורמיזם וזיהה מגוון יתרונות, החל מבריאות הציבור וכלה בתרומה לצדקה.

לדוגמה, בניסוי שערכו בשנה שעברה זכי והדוקטורנט אריק נוּק (Nook) מאוניברסיטת הרווארד, הם ביקשו מהנבדקים לעבור סריקות fMRI בעודם מדרגים עד כמה הם אוהבים פריטי מזון בריאים ולא בריאים. לאחר מכן הם הראו לנבדקים דירוגים ממוצעים שניתנו כביכול לכל פריט על-ידי מאתיים נבדקים אחרים, ואז ביקשו מהם לדרג מחדש את פריטי המזון – כל זאת כשהם עדיין בתוך מכשיר ה-fMRI.

דירוגי הסבב השני התקרבו לממוצעים שהמציאו החוקרים. הנבדקים, שחוו פעילות רבה יותר בגרעין האקומבַּנְס, אזור במוח, בעל תפקיד מהותי בתגובתנו לתגמולים, התקרבו יותר מאחרים לממוצע. יתרה מזאת, כשנאמר לנבדקים שהנבדקים האחרים אהבו פריט מסוים יותר מהם, נרשמה אצלם פעילות רבה יותר בקורטקס הפרה-פרונטלי הוונטרו-מדיאלי, אזור המעורב בתהליכי הערכה וקבלת החלטות. וכשהנבדקים ראו את הפריטים האלה שוב בדירוג השני, הם נתנו להם דירוג גבוה יותר.

זכי ונוק אומרים שמחקריהם הבאים יבדקו גם כמה זמן נמשכים שינויי ההעדפה האלה, אבל הם חושבים שתוצאות המחקר עשויות לסייע בטיפול בהשמנת יתר. האם אנשים יפתחו סלידה מג'אנק פוד אם הם יחשבו שחבריהם ושכניהם אוכלים ירקות, פירות ודגנים מלאים?

זכי אומר שמחקרים כמו שלו מלמדים כי קונפורמיזם אינו רק שימוש בשקרים וזיופים שמטרתם לעזור לנו להשתלב חברתית – כפי שמציגים אותו לעתים: הוא עשוי להיות כלי לשינוי דעותינו וערכינו.

"אנחנו תופשים את הקונפורמיזם כחולשה. אנחנו אומרים שהוא מעודד התנהגות שלילית, כמו עישון או אכילת יתר", הוא אומר. "אבל אם נראה בקונפורמיזם מנגנון חברתי רב-עוצמה המסוגל לשנות את תפישות העולם שלנו, נוכל להשתמש בו למטרות טובות", כמו למשל לעודד אנשים להצביע או לתרום לצדקה.

סקוט סליק (Sleek) הוא מנהל מחלקת החדשות והמידע שלAPS

המאמר פורסם במקור ב-Association for Psychological Science. כל הזכויות שמורות לאלכסון.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: מתוך טקס הפתיחה של אולימפיאדת בייג'ינג, 2008. תצלום: US Army

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי סקוט סליק, APS Observer.


תגובות פייסבוק