כסף שלי יקר

צורות חדשות של כסף ומערכות תשלום הן למעשה צורות חדשות של מערכות יחסים בין אנשים
X זמן קריאה משוער: 12 דקות

מערכות התשלומים הדיגיטליות הולכות ומתרבות בקצב חסר תקדים: ApplePay, ביטקוין, M-Pesa (שיטת התשלום הסלולארי בקניה) ועוד. יש מי שכבר חוזה את סוף עידן השטרות והמטבעות. חברות רבות בתחום התשלומים משווקות את השירותים שלהן בתור השלב הבא באבולוציה של הכסף – ואפילו בתור השלב הסופי!

לעתים גם הפרסומות הפונות לציבור הרחב נוקטות גישה דומה. אפליקציית פּייפַּאל (PayPal), שמאפשרת למשתמשיה להעביר סכומים קטנים זה לזה על-ידי הקשה קלה בין הטלפונים, שווקה בעזרת קמפיין שהשתמש בנרטיב האבולוציוני הזה. הפרסומת כללה ציורי מערות והירוגליפים מדומים, עם קריין שדיבר בנימה האופיינית לסרטי טבע (הוא אפילו התייחס לשתי הדמויות בפרסומת כאל "זָנים", מונח שכאילו לקוח מסרטים כאלה). גם הספקית הסלולרית Zain פרסמה את שירות הכספים הסלולרי שלה, Zain Zap, בעזרת דימויים של מערכות מוניטריות "קדומות"; וגם אצלה האבולוציה מסתיימת בהווה או בעתיד הקרוב עם הופעת השירות החדש.

עודף בבאלי

עודף בבאלי. תצלום: בינדלפרודו

מי שחושב שהכסף באמת עבר התפתחות אבולוציונית – סחר חליפין, קונכיות, מטבעות, שטרות נייר, כרטיסי פלסטיק וכלה באלקטרונים – עלול להגיע לכמה הנחות מוטעות.

הנרטיב האבולוציוני חשוב לא רק מפני שהוא מככב בפרסומות. הוא חשוב גם כי הוא מַבְנֶה את התפיסות שלנו לגבי תפקידיו של הכסף בעבר ובהווה, וכן את התפיסות שלנו לגבי תפקידיו האפשריים של הכסף – והכסף הסלולרי – בעתיד. מי שחושב שהכסף באמת עבר התפתחות אבולוציונית – סחר חליפין, קונכיות, מטבעות, שטרות נייר, כרטיסי פלסטיק וכלה באלקטרונים – עלול להגיע לכמה הנחות מוטעות.

ישנו נרטיב מקובל לגבי תפקידיו של הכסף, והוא מבוסס על סיפור מקובל באשר להולדתו של הכסף. בתחילת הדרך חיו אנשים בקהילות משפחתיות קטנות שדאגו כל אחת לעצמה. הם צדו וליקטו למחייתם ולמדו כיצד לנכש צמחים שאינם רצויים כדי להגיע בקלות לצמחים שמניבים מזון. ככל שהשתפרה מיומנות עיבוד האדמה כך צמחה האוכלוסייה. בני האדם גילו שהם אינם תמיד יכולים לגדל או להשיג ישירות מן הטבע את כל שנדרש להישרדותם. כך נולד המסחר.

אנשים מקהילות שונות צברו עודפים של סחורות שונות. הם החליפו את העודפים אלה עם אלה. הם קבעו את שווי הסחורות, ובהתאם לכך החליפו כמות מסוימת של סחורה אחת תמורת כמות מסוימת של סחורה אחרת. כל מי ששמע את הסיפור יודע שבמהרה נקלע הסוחר הקדום לבעיה: הוא לא תמיד הצליח למצוא מישהו שיקבל את הסחורה שלו ובתמורה ייתן לו את מה שהוא צריך (ודוק: בנרטיב האבולוציוני, הסוחר הקדום הזה הוא תמיד זכר). הבעיה הזו מכונה בשם "מקריות רצונות". היו עוד כמה בעיות: לעתים הוא היה זקוק לדברים ששכניו לא ייצרו. ובשלב מסוים היה זה לא מעשי להסתובב עם כמות גדולה של סחורה להחלפה. יתר על כן, אם הוא אגר עודפים למשך תקופה ארוכה מדי, העכברים ומזג האוויר פגעו בה ותוך זמן קצר היא הפכה חסרת ערך.

מה הפתרון לכל הבעיות האלה? להמציא את הכסף! אבל כאן הסיפור מתפצל לכמה גרסאות שונות.

לפי גרסאות אחדות אנשים החליטו להשתמש בדבר מה שערכו המהותי ברור לכל. בתחילה הוא ישמש כאמצעי של סחר חליפין ואט אט ירכוש לעצמו את הפונקציות הקלאסיות של הכסף: אנשים ישתמשו בו לקנסות, מתנות או תשלום אגרות (כמו במערכות אדמיניסטרטיביות קדומות, אימפריות המבוססות על מתנות או גובי המס בתנ"ך). סוגים מסוימים של קונכיות התאימו למשימה: הן היו נאות, בעלות גודל וצורה אחידים, קלות לנשיאה ועמידות. מתכות יקרות התאימו אף יותר: היה להן ערך אוניברסלי; הן לא נרקבו, החלידו או התפרקו; והיה קל לאחסן ולהוביל אותן.

האם הכסף עצמו הוא סחורה? או שמא הוא ייצוג להסכם קיים, הסכם המתבסס, בתורו, על מערכת יחסים חברתית קודמת?

גרסאות אחרות לסיפור המצאת הכסף לא קיבלו את ההנחה שדברים מסוימים הם בעלי ערך אינהרנטי. לדוגמה, אף על פי שהפילוסוף ג'ון לוֹק האמין שמתכות יקרות מתאימות לשמש ככסף, הוא חשב שהבחירה בזהב ובכסף למטרה זו נבעה מקונבנציה אנושית ולא מערך אינהרנטי כלשהו. וכאן אנו מזהים בעיה חשובה בתולדות הכסף: האם הוא סחורה בפני עצמו, או שמא ייצוג להסכם קיים, הסכם המתבסס, בתורו, על מערכת יחסים חברתית קודמת?

בננות על המשקל

בננות על המשקל. תצלום: ג'ני מנינג

האופן שבו מיישבים את הבדלי הגרסאות האלה משפיע על המשך הסיפור. לפי אחת הגרסאות, לאחר שאנשים השתמשו בקונכיות, מתכות יקרות וחפצים אחרים שנבחרו בזכות עמידותם, נדירותם ויופיים, הם עברו להשתמש בחפצים שמייצגים את המתכות האלה. קונכיות, מטבעות, סימונים על גבי חֵמר או נייר, שטרות, כרטיסי פלסטיק ונתונים אלקטרוניים – כל אלה מופיעים בזה אחר זה בסיפור המתאר את תהליך ההפשטה ההדרגתית שעבר הכסף מאז שהחל לייצג סחורות בעלות ערך אוניברסלי. רק עם שקיעתו של תקן הזהב הפסיק הכסף לייצג ערך אמתי. מאותו רגע הוא הפך למשהו שנתון למניפולציות פוליטיות והושחת לעד. זו הסיבה שמדי פעם בפעם, לאורך 150 השנים האחרונות, קוראים גורמים פוליטיים מסוימים להחזרת תקן הזהב ועמו הכסף "האמתי" כביכול.

אך לפי גרסה אחרת של הסיפור, הכסף תמיד היה ייצוג של מערכת יחסים ותו לא. את האבולוציה של הכסף יש להבין כשינויים שהתרחשו עם הזמן בשיטות הסימון והייצוג של מערכת היחסים הזו. גם גרסה זו מדברת על אותם חפצים המופיעים בזה אחר זה: קונכיות, מטבעות, שטרות, פלסטיק, נתונים אלקטרוניים. לעתים קרובות משמיטים את לוחות החֵמר שעליהם תועדו עסקאות בכתב יתדות, הלוא הם ספרי החשבונות העתיקים של מסופוטמיה, או את מקלות הספירה שעליהם תועדו (בעזרת חריצים) עסקאות ותשלומים באירופה של ימי הביניים.

הסיפורים האבולוציוניים האלה עלולים להוביל אותנו לכמה הנחות שגויות. ראשית, אנו עלולים להניח שכל צורה חדשה של כסף החליפה את קודמתה. אך עלינו רק להביט בתוך הארנקים שלנו כדי לראות ש"שלבים" שונים של כסף מתקיימים זה לצד זה באקולוגיה המוניטרית הנוכחית. יש לנו מטבעות, נייר ופלסטיק. הפלסטיק לא החליף את הנייר. רבים מאתנו עוסקים גם בסחר חליפין. ורבים מאתנו משתמשים בצורות מסוימות של כסף עבור צורות מסוימות של עסקאות מוניטריות. שנית, אנו עלולים להניח שכל צורה חדש של כסף יעילה יותר מקודמתה. אם היא יעילה יותר הרי שהיא טובה יותר, ואם היא טובה יותר הרי שמדובר בקִדמה. מבחינת הכלכלנים, משמעות הדבר שהיא זולה יותר.

אך האם צורות חדשות של כסף הן באמת יעילות יותר? אחרי ככלות הכול, גם עליהן אנו משלמים מחיר.

אך האם צורות חדשות של כסף הן באמת יעילות יותר? אחרי ככלות הכול, גם עליהן אנו משלמים מחיר. מה משמעותה של יעילות בהקשר זה? באילו מקרים צורות הכסף האלה יעילות יותר, ומתי? כרטיסי אשראי הם נוחים, מהירים ופשוטים להפליא, אך רק עד שנתקעים במקום שמקבל מזומן בלבד, או שמכשיר הסליקה של נהג המונית התקלקל והוא שכח להביא את הטפסים הישנים עם ניירות הקוֹפּי למילוי פרטי אשראי. גם סוחרים משלמים מחיר על יעילותם של כרטיס האשראי, בעמלות שהם מחויבים לשלם על כל עסקה.

יעילות עשויה להעיד על מהירות. אך ישנם מקרים רבים שבהם אנו מעוניינים להאט את העסקה: כדי להימנע מרכישה פזיזה, או להתענג על תהליך הענקת וקבלת המתנות. החל ממטבעות דולר עשויי-כסף הניתנים כפרס לילד, עבור בצ'ק שניתן כמתנה לצד כרטיס ברכה וכלה בתלושי קנייה – לעתים קרובות אנו משתמשים בצורות נוחות, נזילות ויעילות פחות של כסף כדי לציין את איכותה המיוחדת של המתנה. שלישית, וזה הדבר החשוב ביותר, אם נקבל את הסיפור האבולוציוני אנו עלולים להחמיץ את התשתיות שבלעדיהן צורות חדשות של כסף לא יוכלו להתקיים, או את התשתיות שמאפשרות לנו להחליף צורה אחת של כסף לאחרת. אנחנו עלולים לחשוב, למשל, שהמטבעות שמשמשים בעולמות וירטואליים כגון World of Warcraft (משחק תפקידים וירטואלי) נוצרו יש מאין.

כסף אינו נולד סתם כך, בהחלטה שרירותית. הוא נולד מתוך קונבנציות, הסכמה, אוסף של מערכות יחסים והתחייבויות בין אנשים במסגרת ארגונים מורכבים כמו מדינות.

וכאן אנחנו מתקרבים לתובנה חשובה יותר, אף על פי שעדיין לא הצלחנו לחדד אותה. כסף אינו נולד סתם כך, בהחלטה שרירותית. הוא נולד מתוך קונבנציות, הסכמה, אוסף של מערכות יחסים והתחייבויות בין אנשים במסגרת ארגונים מורכבים כמו מדינות.

מכיוון שאיננו רגילים להתבונן בקונבנציות או מערכות היחסים האלה כפי שאנו מביטים באובייקטים כגון שטרות או תמונות על צג, אנו מתעלמים מהן. המשמעות איננה שהכסף הוא "סתם" מערכת יחסים: כיצורים חברתיים, כל דבר בחיינו הוא "סתם מערכת יחסים". ואחת ממערכות היחסים האלה היא הכסף שלנו. בין מערכות היחסים האלה נמצאים גם כל המנגנונים הטכנולוגים, המשפטיים, הרגולטוריים, הארגוניים והתקשורתיים שמייצרים כסף, ושבזכותם הוא עובד, בכל צורותיו השונות. בסרטים המתארים את סוף העולם אנו רואים לעתים קרובות את הדמויות השורדות משחקות מונופול או פוקר עם כסף אמתי. הבדיחה היא שלאחר קריסת הממשלות והתשתיות שהקנו ערך לכסף, מתברר עד כמה היו שטרות הנייר האלה חסרי ערך בעצם. אבל הם לא היו חסרי ערך במקורם. אמנם תמיד היה מדובר בנייר, אבל חתיכות הנייר האלה ייצגו מנגנון נרחב ליצירת, הקצאת, ניהול וחלוקת העושר הקולקטיבי.

חלקים אחדים מהמנגנון הזה, או מהתשתית הזו, גלויים יותר מאחרים. איננו רואים בקלות את התשתיות הרגולטוריות שמבטיחות כי הכסף שלנו יתקבל אצל הסוחרים, שכרטיסי האשראי שלנו יחויבו בכמות המתאימה וללא עמלות מיותרות בנקודת המכירה, או שנזוכה במידה שיש טעות בבנק.

אבל אנחנו כן יכולים לזהות חלק מהתשתיות הטכנולוגיות בצורתן הפיזית של מערכות התשלום שלנו: מטבעות ושטרות נייר, כרטיסי פלסטיק עם פסים מגנטיים, שבבים של תיוג אלקטרוני באמצעות גלי רדיו (rfid) או של תקשורת טווח אפס (nfc) שעליהם מבוססים שירותי הארנק הסלולרי. במדינות מפותחות, מערכות כסף סלולריות רבות מסתמכות על שבבי rfid או nfc: מערכות התחבורה כבר משתמשות בהם; אנשים רגילים לרעיון של העברת נתונים בנגיעת כרטיס; ואין זה קשה להטמיע שבב בטלפון נייד. יש התרגשות רבה בתעשייה בכל הקשור לטלפונים חכמים המשלבים טכנולוגיית nfc. בעקבות מקרי הפריצה לכרטיסי אשראי ב-2013-14 , החלו גורמים רבים לחזות שינויים גדולים באופן שבו אנשים יבצעו רכישות בארצות הברית. כרטיסים המבוססים על שבבים, כמו אלה שיש כיום באירופה, הופכים לסטנדרט החדש – אך המעבר אינו חלק כיוון שהטכנולוגיות האלה אינן מוכרות לרוב הצרכנים והקופאים בארצות הברית.

בעולם המתפתח, שירותי כסף ניידים משתמשים בחלקים גלויים פחות של התשתית הטכנולוגית הסלולרית. שירותים רבים משתמשים בתוכנות שנכתבו על כרטיס ה-SIM שבתוך הטלפון. שירותי ה-SMS מוכרים לנו בזכות הודעות הטקסט שהם מעבירים, אך ניתן להשתמש בהם גם להעברת כסף. פרוטוקול ה-USSD דומה ל-SMS בכך שהוא מתאים כמעט לכל המכשירים הניידים וספקיות השירותים, ובכך שגם בו משתמשים להפעלת שירותים כספיים ניידים. הוא דורש מהמשתמש לפתוח ערוץ תקשורת עם קוד מיוחד. מרגע שנוצר הקשר, הטלפון של המשתמש נותר מקושר לשרת בערוץ מאובטח עד שהמשתמש מתנתק. שירותים כגון SIM, SMS ו-USSD יכולים לפעול גם על טלפונים פשוטים (אלה עדיין רוב הטלפונים בעולם). מכירות הטלפונים החכמים עלו לראשונה על מכירות הטלפונים הניידים הפשוטים ב-2013. אבל לטלפונים הפשוטים האלה יש כמה יתרונות בכל הקשור לתשלומים ניידים (כפי שאמרנו, אפליקציות ה-SMS וה-USSD שלהם אינן חייבות להיות תלויות במכשיר או בספקית).

תשלומים במערכת סלולרית בהאיטי

תשלומים באמצעות מערכת סלולרית, האיטי לאחר רעידת האדמה, 2010. תצלום באדיבות USAID

זה אומר שאתם יכולים להעביר כסף מכל טלפון או שירות סלולרי לכל טלפון או שירות סלולרי – אם השירות הוגדר כך. ספקיות סלולריות אחדות, המנסות לפתח את בסיס הלקוחות שלהן באמצעות שירותי תשלום סלולריים, התנגדו לגישה הזאת.

כמה קל יהיה לברוא צורה חדשה של כסף, כפי שעשתה המדינה? אנשים מסוימים, המנסים לפתח צורות חדשות של כסף אלקטרוני וסלולרי, חולמים להוציא את הבנקים – קרי המתווכים – מהתהליך וליצור מטבעות בלתי-ממשלתיים.

אך נכון לרגע זה רוב מערכות הכסף האלקטרוניות והסלולריות תלויות בקיומו של חשבון בנק, בין אם הוא של הלקוח או של השירות עצמו.

אין זה אומר שהחלום הוא בלתי אפשרי. חסידי המטבעות החלופיים והמשלימים הצליחו לייצר, בקנה מידה קטן, צורות מקומיות של כסף שמופצות באזורים גיאוגרפיים מוגבלים לצד המטבעות המקובלים של המדינה. אך גם החדשנים הפיננסיים האלו גילו שכדי לפתח מטבע חדש אין זה מספיק להדפיס שטרות או לייצר שבבים. אז בעוד שהנרטיב האבולוציוני הוא כלי שיווקי יעיל המאפשר לספקיות השירותים לטעון שהן מביאות לנו את השלב הבא בהתפתחות הכסף, בפועל התמונה מורכבת יותר.

במסגרת התחקיר לספרי How Would You Like To Pay? (ראה אור ב-2015), נפגשתי עם אנשים שחיים בעולמות כספיים שונים ומשתמשים במקביל בצורות שונות של כסף. אחת מהן היא סחר חליפין, פרקטיקה שעדיין קיימת, גם בעולם המפותח. כלכלת עמיתים (קשר ישיר בין שני אנשים, ללא גורם מתווך) המתנהלת בפלטפורמות שונות (ושנויות במחלוקת) כגון קְרֵייגסלִיסט ו-airbnb, מסתמכת על רשתות של מערכות יחסים המזכירות את כלכלת סחר החליפין או ניסויי מטבעות חלופיים כגון LETS   (ראשי תבות של Local Exchange and Trading System), אף על פי שבמקרה של כלכלת עמיתים, מדובר במיזמים עם גיבוי תאגידי שמקבלים סכומים עצומים של כסף מקרנות הון-סיכון.

הסיפור האבולוציוני מיטיב עם שחקנים מסוימים – ובייחוד אלה שרוצים לשלוט בנוף המוניטרי, ואולי אף לקחת את השליטה עליו מידי הבנקים ואף מידי הרגולטורים. מבחינת שחקנים אלה, הכסף אינו אלא עוד סחורה, והם מעוניינים לשלוט בשוק של הסחורה הזאת.

אבל כסף הוא סחורה מיוחדת. הוא אינו יכול לעבוד בלי התשתיות הטכנולוגיות והרגולטוריות המתאימות. הסיפור האבולוציוני משמיט את ההגנות הרגולטוריות והצרכניות שבלעדיהן צורות חדשות של כסף או מערכות תשלום אינן יכולות לתפקד. המדינה אוכפת תשלומי חובות הנעשים במטבע שלה – אבל אם אתם רוצים לגבות חוב במטבע פרטי, או לפחות לדאוג שיתייחסו אליו כאילו הוא חוב אמתי, תצטרכו לדאוג לעצמכם. נוסף לכך, המדינה אינה נוהגת לקבל מטבעות חלופיים כתשלום על חובות ציבוריים: מסים, עמלות וקנסות. בהקשר זה אנו רואים בבירור את חשיבותו של הכסף כאמצעי תשלום: החשיבות הזו מעידה על כוחה של המדינה לייצר כסף, וגוברת כאן על חשיבותו של הכסף כאמצעי חליפין ועל כוחו של השוק לקבוע מחירים.

הסיפור האבולוציוני משמיט גם את העובדה שאנשים עושים עם כסף דברים נוספים מלבד להרוויח אותו, לשלם באמצעותו ולחסוך אותו. ומובן שאנשים עושים כל מיני דברים גם עם השלב ה"אחרון" באבולוציה של הכסף – הטלפון הנייד. הכסף – והטלפון הנייד – הם פריטים מיוחדים מאוד; הם אינם מייצגים רק מערכות יחסים; במובן מוחשי מאוד הם מערכות יחסים בעצמם. זה מה שהסיפור האבולוציוני מפספס, וזה הדבר החשוב באמת בכל הקשור לחדשנות בתחום התשלומים. כשאנו הוגים צורות חדשות של כסף ומערכות תשלום אנו הוגים למעשה צורות חדשות של מערכות יחסים בין אנשים. אם כך לא נותר אלא לשאול: איך תרצו לשלם?

 

ביל מאורר הוא מרצה לאנתרופולוגיה תרבותית באוניברסיטת קליפורניה באֵירוַויין. ספרו האחרון הוא How Would You Like to Pay?: How Technology Is Changing the Future of Money (ראה אור בשנת 2015)

 

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי ביל מאורר, AEON.


תגובות פייסבוק

3 תגובות על כסף שלי יקר

01
ד.

כסף, כמו לחיצת יד, הוא אחת הצורות של מחוות מתן אמון. ההבדל בין כסף ללחיצת יד הוא שכסף שייך לקבוצת מחוות האמון שהן טרנזיטיביות, כלומר אם א' נותן אמון ב-ב' ו-ב' ממליץ על ג' (מדווח על האמון שלו ב-ג') אז א' נותן אמון ב-ג'.
אמון לעולם איננו מוחלט, ואם נציין את מידת האמון באחוזים הרי שאמון טרנזיטיבי הוא מכפלת כל האברים בשרשרת האמון.
זה כל הסיפור: אין חשיבות לטכניקה של אמצעי התשלום אלא לאמינותו בעיני המשתמשים.