לא שלנו, לא אצלנו

כשלבעלי חיים יהיו זכויות, לא יהיו חיות מחמד, לא יהיו אקווריומים, לא יהיו גני חיות. לא עדרי כבשים ולא רפתות מלאות בפרות.
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

יש לנו שישה כלבים מאומצים. מלבד אחת, שנולדה בבית מחסה לכלבות בהיריון, כולם הגיעו מרקע עצוב מאוד, כולל רקע של התעללות חמורה. הכלבים האלה הם פליטים שאינם בני אדם, ואנו חולקים איתם את ביתנו. אף על פי שאנו אוהבים אותם מאוד, אנחנו טוענים בתוקף שהם מעולם לא היו אמורים להיות כאן.

אנו מתנגדים לביות של בעלי חיים ולבעלוּת על חיות מבויתות, כי התופעות האלה מפרות את זכויותיהן היסודיות של חיות.

המונח "זכויות בעלי חיים" כמעט והתרוקן מתוכן. כל מי שחושב שצריך להגדיל מעט את שטח כלובי הסוללה שהתרנגולות מוחזקות בהם, או שצריך לשכן עגלים המגודלים לשחיטה יחד עם עגלים אחרים, במקום להכניס אותם לבידוד לפני שהם מובלים לטבח, מייצג עמדה המכונה באופן כללי "זכויות בעלי חיים". אחד האחראים המרכזיים לכך הוא פיטר סינגר, מחבר הספר "שחרור בעלי החיים" (1975, 1998 בעברית), שנחשב ל"אבי תנועת זכויות בעלי החיים".

כשאנחנו מדברים על זכויות בעלי חיים, אנחנו מדברים בראש ובראשונה על זכות אחת: הזכות לא להיות רכוש

הבעיה הטמונה בהגדרה זו, היא שסינגר הוא תועלתן הדוחה את עצם קיומן של זכויות מוסריות ותומך בכל אמצעי המצמצם, לדעתו, את הסבל בעולם. במילים אחרות, "אבי תנועת זכויות בעלי החיים" דוחה את קיומן של זכויות בעלי חיים, ואף נותן את ברכתו לגידול תרנגולות מחוץ לכלובים, לגידול חזירות ללא "תיבות היריון" ולכל אמצעי אחר של "ניצול בדרכי נועם" (happy exploitation) – אמצעים שכמעט כל עמותות בעלי החיים הגדולות מעודדות את השימוש בהם. סינגר אינו בעד זכויות בעלי חיים. הוא בעד רווחת בעלי חיים. הוא אינו דוחה מכול וכול את השימוש בבעלי חיים על-ידי בני אדם. הוא מתמקד רק בסבלם. בריאיון למגזין The Vegan ב-2006 הוא אמר, למשל, שהוא יכול "לדמיין עולם שבו אנשים אוכלים בעיקר מזון צמחי, אבל מדי פעם מרשים לעצמם לאכול ביצי חופש, או אפילו בשר של בעלי חיים הנהנים מחיים טובים בתנאים הטבעיים של המין שלהם ונשחטים באופן הומני בחווה".

תרנגולות מטילות בכלובים

תרנגולות מטילות בכלובים. תצלום:
Dzīvnieku brīvība

לבעלי חיים שאינם בני אדם יש זכות מוסרית לא לשמש כמשאב אנושי ותו לא

אנחנו משתמשים במונח "זכויות בעלי חיים" באופן שונה, הדומה לאופן שבו משתמשים כיום במונח "זכויות אדם" בכל הקשור לאינטרסים היסודיים של המין שלנו. לדוגמה, אם נאמר שלכל אדם יש זכות לִחְיוֹת, הכוונה היא שאנו מגנים על האינטרס היסודי של אותו אדם, קרי להמשיך לחיות, אפילו אם לקיחת איבריו בניגוד לרצונו תציל את חייהם של עשרה אנשים אחרים. זכות היא דרך להגן על אינטרס. היא מגנה על אינטרסים גם אם ההשלכות הן שליליות. ההגנה אינה אבסולוטית. ניתן לבטל אותה בנסיבות מסוימות. אבל אי אפשר לבטל אותה על סמך השלכותיה בלבד.

לבעלי חיים שאינם בני אדם יש זכות מוסרית לא לשמש כמשאב אנושי ותו לא, גם אם היחס אליהם "הומני", ואפילו אם השימוש המתמשך בהם כמשאב יניב לבני האדם תוצאות רצויות.

כשאנחנו מדברים על זכויות בעלי חיים, אנחנו מדברים בראש ובראשונה על זכות אחת: הזכות לא להיות רכוש. הסיבה לכך היא שאם לבעלי חיים יש מעמד מוסרי, כלומר אם הם אינם רק חפצים, הם אינם יכולים להיות רכוש. אם הם רכוש, הרי שאינם אלא חפצים. חשבו על זה בהקשר האנושי. כולנו מסכימים באופן עקרוני שכל בני האדם באשר הם, יהיו מאפייניהם אשר יהיו, הם בעלי הזכות היסודית, הקדם-משפטית, לא לשמש כרכוש. כולנו מתנגדים לעבדות. אין הכוונה שהעבדות אינה קיימת. היא עדיין קיימת. אבל אף אחד לא מגן עליה כעיקרון.

הסיבה שאנו מתנגדים לעבדות היא שעבדים אינם זוכים ליחס של בני אדם, כלומר עבדים מאבדים את מעמדם המוסרי. עבדים אנושיים מתקיימים מחוץ לגבולות הקהילה המוסרית. כל האינטרסים של העבדים האנושיים נתונים לשיקולו של מישהו אחר – בעליהם – והבעלים עשוי לראות בעבדים בני משפחה, או רק לספק להם תנאי מחייה מינימליים ולהתייחס אליהם נורא. הבעלים עשוי להחליט כי לעבדיו אין אינטרסים יסודיים.

בארצות הברית ובבריטניה נחקקו חוקים רבים שהתיימרו להסדיר את העבדות הגזעית. החוקים האלה לא היו יעילים כי חוקי אסדרה הם רלוונטיים רק כשיש מחלוקת בין עבדים לבעליהם. ואם הבעלים אינו צודק תמיד, מוסד העבדות קורס. לא תיתכן קריאת תיגר משמעותית על זכויות הרכוש של הבעלים.

אותה בעיה קיימת בכל הקשור לבעלי חיים שאינם בני אדם. אם בעלי חיים הם רכוש, לא יכול להיות להם ערך מהותי, יסודי. ערכם תלוי בגורמים חיצוניים בלבד. הם חפצים שאנחנו מייחסים להם ערך. להם אין זכויות. לנו יש הזכות, כבעלי הרכוש, לייחס להם ערך. ואנו עשויים להחליט שהערך שלהם אפסי.

ישנם חוקים רבים המסדירים לכאורה את אופן השימוש שלנו בבעלי חיים שאינם בני אדם. למען האמת, מספר החוקים העוסקים בנושא הזה גדול יותר ממספר החוקים שניסו להסדיר בעבר את העבדות האנושית. וכמו החוקים שהסדירו את העבדות האנושית, גם הם אינם יעילים. החוקים האלה רלוונטיים רק כשיש התנגשות בין האינטרסים של בני האדם לאינטרסים של בעלי החיים. אבל לבני האדם יש זכויות, ובהן הזכות להחזיק רכוש ולהשתמש בו. בעלי חיים הם רכוש. כשהחוק מנסה לאזן בין האינטרסים של בני האדם לאינטרסים של בעלי חיים שאינם בני אדם, התוצאה ידועה מראש.

יתרה מזאת, מכיוון שבעלי חיים הם רכוש, אמות המידה לרווחתם נמוכות מאוד בהכרח. ההגנה על אינטרסים של בעלי חיים עולה כסף, ולכן ברוב המקרים אנו נגן על האינטרסים האלה רק במצבים שבהם נפיק מכך תועלת כלכלית. ואכן קשה לחשוב על אמצעי רווחה שאינו מייעל את ניצול בעלי החיים. חוקים הדורשים גרימת אובדן הכרה לבעלי חיים גדולים לפני שחיטתם, מצמצמים את הנזקים לבשרן של החיות ואת כמות פציעות העבודה. אכלוס עגלים בתאים קטנים יחד עם עגלים אחרים, במקום בבידוד, מצמצם את החרדה שהעגלים חשים ואת המחלות הנובעות ממנה, ולכן מצמצם גם את העלויות הנגרמות בשל הצורך בטיפול וטרינרי.

השימוש באמצעי רווחה (לדוגמה, המעבר מכלובי סוללה רגילים לכלובים משודרגים באיחוד האירופי) מגדיל את עלויות הייצור במעט בלבד, ולאור גמישות הביקוש בקושי משפיע על הביקוש הכולל למוצר. ובכל אופן, לוּ בני אדם היו מקבלים יחס "הומני" כמו זה שניתן לבעלי חיים המגודלים למטרות שחיטה, הדבר היה נחשב לעינוי. ניצול "בדרכי נועם" הוא אוקסימורון.

אף על פי שהזכות לא להיות רכוש היא זכות המוגדרת על דרך השלילה ואינה מרמזת על הזכויות החיוביות שמגיעות לבעלי החיים, הרי שההכרה בזכות היחידה הזאת תחייב את כולנו, ברמה המוסרית, לדחות את כל סוגי הניצול הממוסד, כיוון שניצול ממוסד מתבסס על ההנחה שבעלי חיים אינם אלא אובייקטים שאנו יכולים לעשות בהם שימוש כרצוננו ולהרוג אותם כאוות נפשנו.

אנחנו רוצים לעצור לרגע ולציין כי אף על פי שהטיעונים שלנו עלולים להישמע קיצוניים, הרי שבפועל הם אינם קיצוניים כלל: החוכמה המקובלת לגבי בעלי חיים מובילה כמעט לאותה מסקנה, גם בלי לעסוק בזכויות.

החוכמה המקובלת אומרת שמותר לבני האדם, מבחינה מוסרית, להשתמש בבעלי חיים ולהרוג אותם כל עוד לא נגרם להם סבל מיותר או מוות מיותר. ישנן דרכים שונות לפרש את המילה "מיותר" בהקשר הזה, אך ברור שאסור להרשות סבל או מוות למטרות זניחות. בהקשרים מסוימים זה ברור לכולנו. לדוגמה, אנשים רבים עדיין מגיבים באופן שלילי ביותר למקרה של שחקן הפוטבול האמריקני מייקל ויק. ב-2007 התגלה כי הוא מעורב בארגון קרבות כלבים. למה עדיין נוטרים לו טינה, כמעט עשר שנים אחר כך? התשובה ברורה: אנחנו מתנגדים לדברים שהוא עשה, כי ההצדקה היחידה להם הייתה ההנאה או השעשוע שהוא הפיק מהנזק הנגרם לכלבים האלה, והנאה ושעשוע אינם הצדקות מספקות לכך.

אנשים רבים – ואולי אף רוב האנשים – מתנגדים למלחמות פרים, ואפילו רוב חברי המפלגה השמרנית בבריטניה מתנגדים לציד שועלים. למה? כי הפעילויות הרצחניות האלה לעולם אינן נובעות מצורך או הכרח המצדיקים גרימת סבל ומוות לבעלי חיים. אף אחד לא קם ואומר שוויק היה אשם פחות לוּ היה מארגן קרבות כלבים "הומניים" יותר. אף אחד ממתנגדי מלחמות השוורים וציד השועלים לא טוען שהפתרון הוא להפוך את הפעילויות האלה להומניות יותר. הם מתנגדים לפעילויות האלה באופן מוחלט ודורשים את הפסקתן מכיוון שהן בלתי מוסריות בהכרח, בכל צורה שהיא.

מלחמת פרים, מטדור, ספרד

מלחמת פרים בספרד, תצלום: ארילד אנדרסן

הבעיה היא ש-99.999 אחוז מצורות השימוש שלנו בבעלי חיים שאינם בני אדם, בעייתיות מבחינה מוסרית בדיוק כמו הפעילויות האלה שרובנו מתנגדים להן.

השימוש הרווח ביותר בבעלי חיים הוא כמזון. מדי שנה אנחנו הורגים יותר משישים מיליארד בעלי חיים למטרת ייצור מזון, וההערכות הזהירות אומרות שאם נכלול גם את חיות הים נגיע לטריליון. אנחנו לא חייבם לאכול בעלי חיים כדי לשמור על בריאות אופטימלית. רשויות בריאות רבות, כולל המכונים הלאומיים לבריאות של ארצות הברית, האיגוד האמריקאי לבריאות הלב, שירות הבריאות הלאומי של בריטניה ואגודת התזונאים של בריטניה, הצהירו כי תפריט טבעוני מאוזן הוא מזין לא פחות מתפריט הכולל בעלי חיים. ישנם גופים שהגדילו לעשות ואמרו כי תפריט טבעוני עשוי להיות בריא יותר מאשר תפריט הכולל את כל סוגי המזון האפשריים. כך או כך, אין תוקף לטענה שאנו צריכים לאכול בעלי חיים למטרות בריאות. יתרה מזאת, גידול תעשייתי של בעלי חיים הוא אסון אקולוגי.

אנו צורכים מזון מן החי כי אנחנו נהנים מטעמו. במילים אחרות, איננו שונים ממייקל ויק, מלבד העובדה שרובנו משלמים לאחרים כדי לגרום לבעלי החיים נזק במקום לגרום אותו בעצמנו. והשימוש בבעלי חיים למטרות בידור או ספורט הוא מיותר בהגדרה. השימוש היחיד בבעלי חיים שאינו מיותר בבירור, הוא מחקר שמטרתו מציאת תרופות למחלות קשות. אנו מתנגדים לניסויים בבעלי חיים למטרות מחקר, כיוון שאין לכך הצדקה מוסרית גם במקרה של הכרח (וההנחה שיש הכרח בעייתית בעינינו, גם לפי קריטריונים אמפיריים), אבל מעמדם המוסרי של ניסויים בבעלי חיים דורש ניתוח מעמיק יותר מאשר מעמדו המוסרי של השימוש בבעלי חיים למטרות אחרות, כמו מזון, ביגוד או בידור. כל השימושים האחרים האלה בבעלי חיים אינם מוסריים, גם בראי החוכמה המקובלת.

השורה התחתונה: בין אם אתם דוגלים בזכויות בעלי חיים ומכירים בכך שלבעלי חיים יש זכות יסודית, קדם-משפטית שלא להיות רכוש, ובין אם אתם מסתפקים בחוכמה המקובלת, התוצאה זהה – עלינו להפסיק כמעט את כל צורות השימוש שלנו בבעלי חיים.

כשאנו אומרים שלבעלי חיים יש זכות לא לשמש כרכוש, אנו מתכוונים לומר שלבני האדם יש מחויבות מוסרית לא להשתמש בבעלי חיים כבחפצים, אפילו אם נפיק מכך תועלת. ובכל הקשור לבעלי חיים מבויתים, משמעות הדבר היא להפסיק לייצרם מלכתחילה. יש לנו מחויבות מוסרית לטפל בבעלי הזכויות שכבר קיימים. אך בה בעת יש לנו מחויבות לדאוג שלא יהיו עוד בעלי חיים מבויתים בעתיד.

ובכך אנו כוללים גם כלבים, חתולים ובעלי חיים אחרים המשמשים לנו כ"בני לוויה".

יש לנו שישה כלבים ואנו נותנים להם יחס של בני משפחה. החוק מגבה את החלטתנו זו כיוון שמותר לנו להשתמש ברכוש שלנו כפי שנרצה. לחילופין, נוכל להשתמש בהם ככלבי שמירה ולהשאיר אותם מחוץ לבית בלי להעניק להם כל יחס של חיבה. נוכל להכניס אותם למכונית ממש עכשיו ולקחת אותם לבית מחסה שם יהרגו אותם במידה שאף אחד לא ירצה לאמצם, או שנוכל לתת לווטרינר להרוג אותם. החוק יגבה גם את ההחלטות האלה. אנחנו בעלי הרכוש. הם הרכוש. אנחנו הבעלים שלהם.

רוב הכלבים והחתולים בארצות הברית אינם מתים בשיבה טובה בבתים חמים ואוהבים. יש להם בית למשך זמן קצר יחסית לפני שהם מועברים לבעלים אחרים, נלקחים לבית מחסה, נזרקים לרחוב או מומתים.

אין זה משנה אם נגדיר את הבעלים כ"אפוטרופוסים", כפי שעושים כמה מהתומכים בבעלות על חיות. ההגדרה הזאת היא חסרת משמעות. אם יש לכם זכות חוקית לקחת את הכלב שלכם לבית מחסה שהורגים בו כלבים, או לדאוג להריגתו ה"הומנית" בעצמכם, אין זה חשוב איך את מגדירים את עצמכם או את הכלב שלכם. הכלב שלכם הוא רכוש. אנשים שחיים עם חיות הם בעלים בעיני החוק, ויש להם זכות חוקית לעשות בחיות האלה ככל העולה על רוחם, כל עוד הם מספקים להן מזון, מים וקורת גג ברמה הבסיסית ביותר. כן, אלה המגבלות החלות על מימוש זכות הבעלות שלנו. אבל המגבלות האלה מעידות על כך שאנו מייחסים ערך נמוך ביותר לאינטרסים של בני לווייתנו הבלתי אנושיים.

חלקכם מזדעזעים מהמחשבה על החיים בלי כלבכם האהוב, בלי החתול המקסים שלכם או בלי כל בעל חיים אחר שאותו אתם אוהבים ומוקירים לא פחות מבני משפחתכם, ולכן אתם חושבים: "אבל רגע אחד. מה אם נדרוש מכולם להתייחס לחיות שלהם כמו שאנחנו מתייחסים לחיות שלנו?"

הבעיה בתשובה הזאת היא שגם אם נצליח לכונן מסגרת חוקית מעשית, הדורשת מבעלי החיות המבויתות להוכיח כי הם משקיעים רבות ברווחתן של החיות, בעלי החיים האלה עדין יהיו בחזקת רכוש. עדיין נהיה רשאים לייחס לחייהם ערך אפסי ולהרוג אותם, או לקחת אותם לבית מחסה שבו יהרגו אותם, במידה שאף אחד לא יאמץ אותם.

אולי גם לטיעון הזה לא תסכימו, ותאמרו שעלינו לאסור הרג חיות מלבד במקרים מסוימים של המתת חסד (מחלה סופנית, כאב בלתי פוסק וכו'), ואף לאסור על בתי מחסה להרוג חיות אלא במקרים שבהם זהו באמת הגורל הטוב ביותר בשביל בעל החיים.

ההצעה הזאת מתקרבת כבר לדרישה שנבטל את מעמדם של בעלי החיים כרכוש ונתייחס אליהם בדומה לאופן שבו אנו מתייחסים לילדים. האם במקרה כזה מתקבל על הדעת להמשיך לגדל בעלי חיים רק כדי שישמשו לנו כבני לוויה.

תשובתנו הנחרצת עודה "לא".

כמעט בלתי אפשרי לפתח אמות מידה כלליות ומעשיות שיגדירו כיצד מתייחסים לבעלי חיים כמו אל "בני משפחה". אבל גם אם נתעלם לרגע מהבעיות הכרוכות בכך, העמדה הזאת עדיין מתכחשת לעובדה שהביות עצמו מעלה שאלות מוסריות קשות, יהיה היחס לחיות אשר יהיה.

בעלי חיים מבוייתים תלויים לחלוטין בבעליהם בני האדם, השולטים בכל היבט של חייהם. בניגוד לילדים אנושיים, שיום אחד יהיו בריות אוטונומיות, בעלי חיים שאינם בני אדם לעולם לא יהיו אוטונומיים. זוהי מטרת הביות – אנחנו רוצים שבעלי החיים המבוייתים יהיו תלויים בנו. הם לכודים לנצח בתת-מעמד, במצב פגיע, ותלויים בנו בכל מובן רלוונטי. אנחנו מגדלים אותם כך שיהיו כנועים וצייתנים ומנחילים בהם את התכונות הרצויות לנו, אף על פי שחלק ניכר מהתכונות האלה מזיקות להם. גם אם במובן מסוים אנו תורמים לאושרם, מערכת היחסים בינינו לעולם לא תהיה "טבעית" או "נורמלית". הם אינם שייכים לעולמנו, יהיה אשר יהיה היחס שנעניק להם. זה נכון, פחות או יותר, לכל בעלי החיים המבויתים. הם תלויים בנו בכל עת. אנו שולטים בחייהם לנצח. הם באמת "עבדים שאינם בני אדם". אמנם חלקנו אדונים טובי לב, אבל לעולם לא נהיה עבורם יותר מזה.

כלב נחייה לעיוורים

כלב נחייה מוביל אדם עיוור. תצלום: סמריקל

יש הטוענים, כמו סוּ דונלדסון (Donaldson) וויל קימְליקה (Kymlicka) בספרם Zoopolis (משנת 2011), שבני האדם תלויים זה בזה ולכן אין שום בעיה שגם בעלי חיים יהיו תלויים בנו. אמנם מערכות יחסים בין בני אדם מבוססות על תלות הדדית, אבל התלות הזאת נובעת מבחירה, ולעתים משקפת את ההחלטה הקהילתית לטפל בפרטים החלשים בחברה – החלטה המעוגנת בהיבטים מורכבים של האמנה החברתית. יתר על כן, טבעהּ של התלות האנושית אינו שולל מהנתמכים זכויות יסודיות שמגנות עליהם אם התלות מתחילה לגרום להם נזק.

אחד מטיעוני הנגד לעמדתנו הוא שלכלבים, לחתולים ולחיות "מחמד" אחרות יש זכות להתרבות. הטיעון הזה מחייב, מוסרית, להימנע מכל הגבלה על התרבות, לכל בעלי החיים באשר הם, ובגלל זה גם בני האדם. ולכל מי שחושש כי סוף הביות יוביל לצמצום מגוון המינים, נזכיר: בעלי חיים מבוייתים הם בריות שיצרנו באמצעות ברירה מלאכותית וכליאה.

יש מבקרים הטוענים כי העמדה שלנו מתייחסת רק לזכות ה"שלילית" לא להיות רכוש, ואינה מטפלת בזכויות החיוביות של בעלי החיים. זוהי הבחנה נכונה, אבל אם נכיר בזכות היחידה הזאת – הזכות לא להיות רכוש - נחסל את כל צורות הביות באשר הן: נהיה מחויבים להמשיך לדאוג לחיות המבויתות שכבר קיימות, אך לא נייצר עוד חיות מבויתות.

גם אם נאמץ כולנו את הגישה המעניקה לבעלי חיים מעמד של בני אדם, עדיין נצטרך לשקול את זכויותיהם של בעלי החיים הלא מבוייתים שחיים בקרבנו באזורים בלתי מפותחים. אבל ברגע שנקבל את ההחלטה לא לאכול בעלי חיים לא מבוייתים, לא ללבוש אותם או לא להשתמש בהם בכל צורה אחרת, נהיה מסוגלים בלי שום ספק לקבוע אילו זכויות חיוביות להעניק להם. הדבר החשוב ביותר בעינינו הוא זכותם של בעלי חיים לא להיות רכוש. ההכרה בזכות הזאת תחייב אותנו לבטל את כל צורות הניצול הממוסד, ההופכות את בעלי החיים לסחורה ומשעבדות אותם לבני האדם.

אנחנו אוהבים את הכלבים שלנו, אך מבינים שבעולם צודק והוגן יותר לא יהיו חיות מחמד כלל. לא יהיו עדרי כבשים, ולא יהיו דירים, רפתות וכלובי סוללה. לא יהיו אקווריומים ולא יהיו גני חיות.

אם לבעלי חיים יש חשיבות מוסרית, עלינו לחולל שינויים בכל היבטי מערכת היחסים שלנו עמם. השאלה החשובה אינה אם תנאי הניצול הם "הומניים", או באילו פרקטיקות בדיוק תעשיית ניצול החיות משתמשת, אלא אם אפשר להצדיק את הניצול הזה מלכתחילה.

גארי פראנסיון (Francione) הוא מרצה למשפים באוניברסיטת ראטגרס, שם הוא מרצה על התיאוריה של זכויות בעלי חיים ועל החוקים הרלוונטיים. הוא גם מרצה לשם כבוד באוניברסיטת "איסט אנגליה".אנה צ'רלטון (Charlton) היא מורה מן החוץ למשפטים באוניברסיט ראטגרס, וממייסדות Rutgers Animal Rights Law Clinic.ספרם המשותף הוא Animal Rights: The Abolitionist Approach (משנת 2015).

 

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי תומר בן אהרון

תמונה ראשית: כלב קוקר ספנייל על הרצפה. תצלום: George Loverdos / EyeEm, אימג'בנק/גטי ישראל

 

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי גארי פראנסיון ואנה צ'רלטון, AEON.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

17 תגובות על לא שלנו, לא אצלנו

01
צבי

תהייה על הבוקר:

מעניין מה עושה המרצה המלומד כאשר הוא מוצא אצלו בבית חולדה במטבח, או קן של מקקים שהתיישב לו בנועם מאחרי הארונות בסלון, או חלילה איזה נחש בא לבקר באחד החדרים.

איזה זכויות יסוד הוא מקנה בזמן הזה לבע"ח הנ"ל?

    02
    שחר

    לצבי: אפשר לסלק נחש ומקקים מהבית גם בלי לרוצץ להם את הראש בכפכף או באבן. חולדות ביוב הן חיות עמוסות בחיידקים ומחלות כנראה, ודינם כנ"ל (הרחקה מהבית), אבל חולדה במקור היא יונק חכם וחמוד מאוד. יש הרבה שמגדלים, חפש בגוגל.
    אז... זה כנראה מה שיעשה כותב המחקר הזה אם הוא ימצא את אחד מאלו. והרבה טבעונים וחובבי חיות אחרים גם לא ממהרים להרוג כל מזיק בסביבתם. קורה.

    03
    צבי

    שחר.

    זה שאפשר לסלק בע"ח ולא לפגוע בהם זה נכון ומקובל.
    אבל. וזה אבל גדול מאוד אם המרצה הנכבד וגם אתה בזמן אמת תואילו לאסוף מקקים אחד אחד בלי לפגוע בהם חלילה ולשחרר אותם "לטבע". או שהכל תאוריה כמו התזה במאמר,

    אותי לא המאמר המעניין ולא תגובתך שכנעו.

04
יאיא

לדעתי חיות הם אולי דומות לנו (בעיקר לתינוקות וילדים קטנים שעוד לא מדברים) אבל לא זהות לנו וזה שורש ההבדל שממנו נגזר היחס השונה לשתי הקבוצות.
ביום שבו אראה חתול משתמש באייפון או תרנגול נוהג באוטו אתחיל להרהר ברעיון שאולי מגיע להן זכויות כלשהן בדומה לבני אדם.
עם כל זה אני לא חושב שהם צריכים חס וחלילה לסבול. וגם אם מגדלים אותם לצרכים כלשהם (חלב, בשר, ניסויים ואו להבדיל מחמד) צריך לעשות את המקסימום כדי למנוע מהם סבל מיותר ולעשות את חייהם ואת מותם כמה שיותר נוחים ונעימים.

    05
    פו

    במילים אחרות, אתה מביע התנגדות לזכויות בע"ח, ולכן עמדתך באשר לאופן בו צריך להתייחס לבע"ח אינו רלוונטי למאמר זה.
    המאמר פונה לרוב האוכלוסיה, הטוענת לזכויות בע"ח, אז לא מספיק מעמיקה במהותן של זכויות אלה.
    עמדתך שקולה לאדם הלבן המתנשא על פני רכושו - העבד השחור, בטענה כי הוא חסר תרבות ולא יודע לקרוא (כאנלוגיה לחתול חסר כישורים טכנולוגיים), ולכן אין להעניק לו זכויות אדם, אלא רק לוודא שלא מתעללים בו יתר על המידה. (טיעונים מסוג זה הוצגו ע"י בעלי החוות בדרום ארה"ב ערב ביטול חוקי העבדות)

    06
    אורי בראון

    1. אנשים עם פיגור שלא נוהגים באוטו ולא משתמשים באייפון ראויים גם הם להריגה נעימה למען האנושות הנעלה משכלית?

    2. "סבל מיותר". אמרת את זה בעצמך.
    מיותר = שאינו חיוני.
    מיותר = שאין בו הכרח.
    מיותר = שניתן היה למנוע אותו ואיש לא היה נפגע.

    אנחנו יכולים לחיות מצוין בלי בשר, ביצים וחלב, בלי עור ופרווה. לפיכך, הריגה של חיות בשביל המוצרים האלה היא מיותרת.

    אם אתה צורך את המוצרים האלה בעודך יודע איך הם מיוצרים - אתה לא באמת רוצה למנוע סבל מיותר. אתה רק רוצה לומר שאתה רוצה למנוע סבל מיותר.

07
אביאל

לכותבים יש מספר בעיות בתזה שלהם, ראשית, משחר ההיסטוריה ועוד לפני הביות בני אדם חיו בכפיפה אחת עם בעלי חיים, זהו קשר שאינו לנתקו והוא מאפיין כמעט כל דת או תרבות קודמות.

בנוגע לאשמת הביות, כאשר בני אדם בייתו בעלי חיים באופן מלאכותי כדברי הכותבים, לא היתה אפשרות להתקיים על דיאטה טבעונית, היה צורך בבעלי חיים למזון ולגידול מזון כדי לשרוד, ככה שרגשות האשמה הללו לא מחזיקות שום בסיס מוסרי, אין לשפוט את העבר במשקפיים (נקודת מבט) מודרנית, זהו החוק הראשון בלימודי סוציולוגיה.

שלישית, אנחנו נמצאים במצב קיים בו מאות מילארדי בעלי חיים נמצאים בתוך המערכת האנושית, אם הגזע האנושי לא יחליט לנטוש כולו את כדור הארץ ולעבור לכוכב אחר לא ברור לי כיצד ניתן יהיה לייצור את ההפרדה. האם עלינו להניח לחיות המשק למות פשוט בתוך המשקים השונים ? ומה בנוגע לבעלי החיים, אורך החיים הממוצע של חתול או כלב רחוב עומד במדינות מפותחות על שנתיים, שהן מלאות ברעב, קרבות, מחלות, חשיפה לקור וחום קיצוניים (כן כן גם לפני ההתחממות הגלובלית), האם ניתן להם להסתובב ברחובות עם חוקי הגנה ? נגזור עליהם חיים קשים הרבה יותר ועם עליה ניכרת במספרם. ככה שהמוצא היחיד שאני רואה בדברי הכותבים הם סוג של השמדה טוטאלית של כל החיות המבויתות וחיות המשק, נו בדיוק כדי שלאנשים כאלה יהיה מה לכתוב על השואה שבני אדם עוללו לחיות המחמד ולחיות המשק.

לסיכום, יש פה טיעון עם חורים רבים ועם מעגליות ללא פתרון, ראוי היה שהכותבים היו מפרטים כיצד להגיע לאוטופיה המתוארת.

08
חיים

מאד מוזר לטעון שמסקנת היישום של מושג אנושי אכפתי כל כך כמו "זכויות" היא בסופו של דבר הפקרת כלל בעלי חיים לידיו האוהבות של חוק הג'ונגל. אפשר לחשוב שדוקא מי שאוהב את כלבו מאד, היה רוצה להגן עליו מציפורניו של הצבוע הרעב הנמצא ביער. אבל במקרה דנן דומה שהטיעון הלוגי כביכול לגבי זכויות הוא פשוט כסות לאמונה קמאית יותר בתוקפו המוסרי של חוק הג'ונגל. ואני דוקא בעד מזעור הסבל של בע"ח בחקלאות ובתעשיית הבשר.

    09
    אביאל

    חיים, הנקודה אצל הכותבים שונה, לשיטתם, אין מקום לחיות מבויתות ועל כן ההתהייה שלך לגבי כיצד כלב או חתול יסתדרו בחוק הג׳ונגל לא מתקיימת, כמו שכתבתי קודם, זה סוג של חזון אוטופי, אבל כולנו יודעים כיצד ניסיונות לייצר כאלה בהיסטוריה האנושית הסתיימו, בהרבה דם, החשש כאן הוא מטהרנות כזו נגד בעלי חיים, שלא יוכלו להתנגד אליה.

10
עמיחי

תגובתי האישית (רק על בסיס ניסיוני לספר ידעתי) היא שיש פספוס אחד גדול בתיאוריה הטהרנית שמוצגת כאן.
במשך שנים שמעתי ססמאות והרצאות על זכויות בעלי החיים, אבל עד שלא חייתי לצד אחד (כלב) בעצמי - מעולם זה לא באמת נגע לי.
מתוך חשיבה שכלתנית, הפרופסור מבצע את הניתוק של הקשר האחרון שנותר בין האדם העירוני לחיות (ובעקבות כך גם לטבע). מרגע שאף אדם לא יבוא במגע עם חיות ולא יכיר אותן אישית אלא רק בנשיונל ג'יאוגפיק - תיוגן כזר רק יגבר ואדישות גדולה תלווה את הדיון בגורלן.
חיות המחמד הן הפתח שלנו לעולם הטבע המופלא שזנחנו מאחור. אסור לנו לוותר עליהן.

    11
    אורי בראון

    נכון שלחיות המחמד יש ערך כאובייקטים חינוכיים, אבל להתייחס להן ככה מבטל את קיומן הסובייקטיבי, זה שממנו נובעות הזכויות. הן לא קיימות בשבילנו ובשביל שימור הערכים של החבר האנושית, כל בעל חיים קיים בפני עצמו כעולם ומלואו; יצור חי עם נשמה, אם אפשר לנסח זאת כך.

    במקום להתייחס אליהן כאל פתח לעולם הטבע המופלא, כלומר להגדיר אותן על ידי השימוש שלהן אצל בני האדם, מן הראוי להתייחס אליהן כאל יצורים בפני עצמם שלא קיימים בשבילנו.

    לא עדיף להסתכל מבעד למסך בחיות בר שחיות בטבע, מאשר ללמוד על עולם הטבע רק דרך חיות מחמד מבויתות, מנוונות, שתלויות לחלוטין בבני אדם כדי לשרוד גם כיחידים וגם כמין?

    חיות המחמד הן לא הפתח שלנו לעולם הטבע המופלא שזנחנו מאחור, הן לכל היותר מציבה, סמל לשליטת האדם בטבע ולעצב ולבדידות שהיא מכילה בתוכה.

12
נתנאל

תמיכה בזכויות בעלי חיים מחייבת טבעונות והתנגדות לחיות מחמד. רוב האנשים לא טבעונים ותומכים בבעלות על חיות מחמד. מסקנת המאמר: אנשים חיים בסתירה פנימית.
אהמ אהמ.
מסקנה אפשרית נוספת: רוב האנשים בעולם לא תומכים ב"זכויות" בעלי החיים כפי שהוגדרו במאמר, אלא תומכים במידה כזו או אחרת ברווחת בעלי חיים, כלומר מעדיפים לא להתאכזר לבעלי החיים בהם אנו משתמשים, ומתנגדים לחלוטין להתאכזרות לשם ההתאכזרות.

נמאס מצמחונים שמנסים להסביר לעולם שהוא מצוי בסתירה מוסרית לוגית. אולי, אולי, במקרה, לאנשים יש תפיסה שונה משלהם. ובאופן כללי, עדיף שיחשבו פעמיים לפני שהם מחילים על הברבורים המופרכים שלהם מושגים אנושיים כלליים כמו "צדק" ו"הגינות".

    13
    אורי בראון

    נתנאל, אתה מדגים בדיוק את הסתירה המדוברת. התנגדות ל"התאכזרות לשם ההתאכזרות", אם מחילים אותה על כל המצבים, דורשת את הפסקת השימוש בבעלי חיים למטרות שאינן הצלת חיים.
    גם אם אתה לא מאמין בזכויות בעלי חיים כיצורים אוטונומיים - הריגת חיה כדי לאכול את בשרה, במצב שבו אפשר להסתדר מצוין גם בלי בשר, היא התאכזרות לשם ההתאכזרות.

    הטיעון בעד שימוש "הומאני" בבעלי חיים הוא לא סותר את עצמו מבחינה לוגית טהורה, אלא כאשר מביטים ורואים שאין דרך ליישם אותו במציאות. "בשר הומאני" קיים, ויכול להתקיים, רק כטיעון שמצדיק שימוש בלתי הומאני בבעלי חיים.

    בנוסף, אוכלי בשר מביאים את הטיעון הזה באופן תדיר כדי להצדיק "על הדרך" גם דברים שהם עצמם אינם מסכימים איתם. מתי בפעם האחרונה אכלת בשר של בעל חיים שחי ב"רווחה"? מה לגבי גריסת האפרוחים בתעשיית הביצים, האם ניתן להחיל את "אני מעדיף לא להתאכזר לבעלי החיים בהם אני משתמש" גם לגבי אפרוחים בני יומם שנגרסים במאות אלפים?

14
אלעד

כמו דברים רבים בעולם של ימינו, הנטייה לייצר דיכוטומיה מדכאת כמעט כל חלקה טובה. הרעיונות שנפרשו לעיל אולי נשמעים נהדר אך בפועל אינם יישימים ואני באמת חושב שהם לא יובילו לשום דבר טוב.
שני הכלבים שאני מגדל חיים נהדר בחצר, והיו פחות שמחים כשהם חיו בבית סגור - הם מקבלים חום ואהבה ושניהם מעדיפים את המצב הקיים על פני תוחלת חיים קצרה יותר ברחוב או רחמנא ליצלן - ב"טבע".

זה לא שחור ולבן, וכל ניסיון לצייר את המצב כך סתם חוטא לאמת. אנשים שלא מוכנים ללבוש עור אבל כן נהנים מסטייק או המבורגר מאוד שונים מאנשים שצדים לשם הנאה - הניסיון של טבעונים וצמחונים לשים את כולם יחד בכפיפה אחת סתם מייצר חיכוכים מיותרים. במקום לנסות ולחתור לעולם אוטופי, אולי כדאי שננסה לאט לאט להגיע לעולם טוב יותר בכל יום, שבו פחות ופחות חיות סובלות, וכן, לפי סולם עדיפויות...

15
ע.ל

הצעה.
המאמר נשען על מסקנות של רשויות בריאות שונות, לפיהן: "תפריט טבעוני מאוזן הוא מזין לא פחות מתפריט הכולל בעלי חיים".

לכל מי שטרם ניסה טבעונות- Take it easy.
אז "מחקרים מוכיחים". בסדר. עד שלא תנסו- לא תבינו. גם אם אתם אוכלים לפי תפריט המומלץ ע"י תזונאית, קיים סיכוי שהגוף שלכם "יאותת" לכם.

שורה תחתונה- כל אחד צריך לנסות ולבדוק כמה קרוב הוא יכול להגיע לתזונה צמחית, אבל לקחת בחשבון שזה תהליך שלא בהכרח יצליח.

16
קליסון

כל פעם, אני מופתע מחדש מחוסר המחשבה של חסידי התפריט הטבעוני, והמצדדים בזכויות בעלי החיים:
כל מין של בעל חיים ש"ארוג" במארג החיים של בני האדם, יהפוך למין נכחד כשבני האדם "יחוסו עליו" ויתנו לו את "זכויותיו"
מעבר לחוסר היכולת של מינים מבויתים לחיות בטבע, צימצום אזורי המחיה (שיגדל - מכוון שצריך להמיר את תזונת הבשר בגידולים חקלאיים, שיתפסו עוד ועוד אזורי מחיה) יוביל להעלמות של מינים רבים של בעלי חיים.
וכמובן נשאלת השאלה - לצמחים אין זכויות?
למה זה לגיטימי שצמחים יסבלו?
בטח ובטח כאשר יש מחקרים שמוכיחים שצמחים אכן מרגישים כאב, ועושים פעולות אקטיביות בשביל להמנע מדברים שהם לא רוצים (למשל הגדלת רעילות)

איפה זה נגמר?
למה זה מוסרי לטורף לאכול טרף, אבל לבני האדם זה לא?