להנדס את התינוק המושלם

מדענים מפתחים דרכים לערוך את הדנ"א של ילדי המחר ולהשביח את האנושות. האם עליהם לעצור עכשיו לפני שיהיה מאוחר מדי?
X זמן קריאה משוער: 22 דקות

הנחתי שאם מישהו מצא דרך לייצר תינוק מהונדס-גנטית, ג'ורג' צ'רץ' יודע על זה. במעבדה המבוכית שלו בקמפוס של בית הספר לרפואה של הרווארד, יש חוקרים שמעניקים לחיידק האי-קולי קוד גנטי חדשני שמעולם לא נראה בטבע. בחדר אחר מנסים מהנדסי דנ"א להחזיר את הממותה הצמרית לחיים. ג'ורג' צ'רץ' אוהב לומר שהמעבדה שלו היא מוקד של שחר טכנולוגי חדש – שבו האדם בונה מחדש את הבריאה כך שתתאים לצרכיו. כשביקרתי במעבדה ביוני שעבר, צ'רץ' הציע שאדבר עם פוסט-דוקטורנטית צעירה בשם לוהאן יאנג. יאנג גויסה להרווארד מבייג'ינג, והיוותה ציר מרכזי בפיתוח טכנולוגיה חדשה ורבת-עוצמה לעריכת דנ"א, הנקראת CRISPR-Cas9. יחד עם צ'רץ' הקימה יאנג חברת ביוטכנולוגיה קטנה שמטרתה להנדס את הגנומים של חזירים ובקר – להחדיר להם גנים מועילים ולהסיר גנים רעים.

בעודי מקשיב ליאנג חיכיתי להזדמנות לשאול את השאלות האמיתיות שלי: האם אפשר לעשות את הדברים האלה בבני אדם? האם נוכל לשפר את מאגר הגנים האנושי? רוב המדענים יאמרו שהתערבות כזו היא מסוכנת, חסרת אחריות ואף בלתי אפשרית. אבל יאנג לא היססה. כן, כמובן, היא אמרה. למעשה, המעבדה של הרווארד כבר השיקה פרויקט שמטרתו לבחון איך אפשר לעשות זאת. היא פתחה את הלפטופ שלה והראתה לי מצגת בשם "פגישה בנושא עריכת קו תאי הנבט".

שם זה היה לנגד עיניי: הצעה טכנית לשינוי התורשה האנושית. "קו תאי הנבט" (germline) הוא מונח מעגת הביולוגים המתאר את הביצית והזרע, שמשתלבים יחד ליצירת עובר. ייתכן שנוכל, על-ידי עריכת הדנ"א של התאים האלה או של העובר עצמו, לתקן גנים של מחלות ולהעביר את התיקונים האלה לדורות הבאים. טכנולוגיה כזאת תוכל להציל משפחות ממחלות כמו סיסטיק פיברוזיס. ייתכן שהיא תוכל גם להוסיף גנים שיספקו הגנה לכל החיים מפני זיהומים, אלצהיימר, ו – כפי שיאנג אמרה לי – אולי אפילו מפני השפעות ההזדקנות. פיתוחים רפואיים היסטוריים אלה עשויים להיות חשובים למאה הנוכחית לא פחות משהחיסונים היו חשובים למאה הקודמת.

עד כה, הזהירות והחששות האתיים ניצחו. תריסר מדינות, לא כולל ארצות הברית, החרימו את הנדסת קו תאי הנבט, ואגודות מדעיות הסיקו פה אחד שמדובר ברעיון מסוכן מדי לביצוע

זאת ההבטחה הגלומה בטכנולוגיה. הפחד הוא שהנדסת קו תאי הנבט תוביל אותנו לדיסטופיה של אנשי-על ותינוקות-מעצבים (בשביל אלה שיוכלו להרשות זאת לעצמם). רוצים ילד בלונדיני עם עיניים כחולות? ולמה לא לעצב קבוצה של אנשים בעלי אינטליגנציה אדירה שיהיו המנהיגים והמדענים של המחר?

שלוש שנים בלבד חלפו מאז הפיתוח הראשוני של טכנולוגיית CRISPR, וכבר היא נמצאת בשימוש נרחב על-ידי ביולוגים כמין כלי "חפש-החלף" לעריכת שינויים בדנ"א, אפילו ברמת האות הבודדת. היא כל כך מדויקת שסביר להניח כי היא תהפוך לגישה חדשה ומבטיחה לטיפול גנטי באנשים עם מחלות חמורות. הרעיון הוא שרופאים יוכלו לתקן באופן ישיר גן פגום, למשל בתאי דם של מטופל עם אנמיה חרמשית. אבל תיקון מסוג זה לא ישפיע על תאי הנבט, והשינויים בדנ"א לא יעברו לדורות הבאים.

לעומת זאת, שינויים גנטיים שנוצרים במסגרת הנדסת קו תאי הנבט כן יעברו הלאה, וזאת הנקודה שבגינה יש התנגדות רבה כל כך לרעיון. עד כה, הזהירות והחששות האתיים ניצחו. תריסר מדינות, לא כולל ארצות הברית, החרימו את הנדסת קו תאי הנבט, ואגודות מדעיות הסיקו פה אחד שמדובר ברעיון מסוכן מדי לביצוע. אמנת זכויות האדם והביו-רפואה של האיחוד האירופי קובעת שהתערבות במאגר הגנים היא פשע נגד "כבוד האדם" וזכויות האדם.

אבל כל ההכרזות האלה נעשו לפני שהיה אפשרי להנדס את קו תאי הנבט בצורה מדויקת. כעת, בעזרת CRISPR, זה אפשרי. הניסוי שיאנג תיארה בפני אינו פשוט, אבל הוא ילך פחות או יותר ככה: החוקרים מקווים להשיג, מבית חולים בניו יורק, את שחלותיה של אישה שעברה ניתוח לטיפול בסרטן השחלה שנגרם כתוצאה ממוטציה בגן BRCA1. בשיתוף עם מעבדה נוספת בהרווארד, זו שבראשות דייוויד סינקלייר, מומחה האנטי-אייג'ינג (עיכוב תהליכי הזדקנות), הם יחלצו מהשחלות ביציות לא בוגרות ויגרמו להן לגדול ולהתחלק במעבדה. יאנג תשתמש ב-CRISPR כדי לתקן בתאים האלה את הדנ"א של גן ה-BRCA1. הם ינסו לייצר ביצית תקינה בלי הטעות הגנטית שגרמה לסרטן.

בשלב מאוחר יותר אמרה לי יאנג שהיא נשרה מהפרויקט זמן קצר אחרי ששוחחנו. אבל עדיין קשה לדעת אם הניסוי שהיא תיארה מתרחש, בוטל, או מחכה לפרסום. סינקלייר אמר שבין המעבדות יש שיתוף פעולה מתמשך, אבל כששאלתי אותו על הנדסת קו תאי הנבט, הוא הפסיק לענות למיילים שלי – כמו כמה מדענים אחרים. יהיה אשר יהיה גורל הניסוי המסוים הזה, הנדסת קו תאי הנבט בבני אדם היא תחום מחקר שצובר תאוצה. לפחות שלושה מכונים אחרים בארצות הברית עוסקים בו, אך גם מדענים בסין, בריטניה ובחברת ביוטכנולוגיה שנקראת OvaScience, השוכנת בקיימברידג', מסצ'וסטס, ומתהדרת בכך שבמועצה המייעצת שלה יושבים כמה מרופאי הפוריות המובילים בעולם.

מטרת הקבוצות האלה היא להוכיח כי אפשר לייצר ילדים ללא גנים ספציפיים האחראים למחלות תורשתיות. אם אפשר לתקן את הדנ"א בביצית של אישה, או בזרע של גבר, התאים האלה יוכלו לשמש במרפאה של הפריה חוץ-גופית כדי לייצר עובר ואז ילד. וייתכן שבעזרת CRISPR יהיה אפשר גם לערוך ישירות, בשלב מוקדם, את הדנ"א של עובר מהפריה חוץ-גופית. כמה אנשים שהתראיינו ל-MIT Technology Review אמרו שכבר עכשיו מתקיימים בסין ניסויים של עריכת-עוברים, ושהתוצאות ממתינות לפרסום. האנשים האלה, ובהם שני מומחים בכירים, לא רצו להתייחס לכך בפומבי כי המאמרים עדיין בשלבי ביקורת.
כל זה אומר שהנדסת קו תאי הנבט נמצאת בשלב מתקדם הרבה יותר משהיה אפשר לדמיין. "אנחנו מדברים פה על נושא מהותי עבור האנושות כולה", אומר מרל ברגר, ממייסדי Boston IVF, אחת מרשתות מרפאות ההפריה הגדולות בעולם, המסייעת ליותר מ-1,000 נשים מדי שנה להיכנס להיריון. "זה יהיה הדבר הגדול ביותר שקרה בתחום שלנו". ברגר חוזה שהציבור יקבל בשמחה את היכולת לתקן גנים האחראים למחלות תורשתיות קשות, אבל מוסיף שהשימוש בטכנולוגיה לדברים נוספים יעורר תרעומת כי "כולם רוצים את הילד המושלם": אנשים יוכלו לבחור צבע עיניים, ובסופו של דבר גם אינטליגנציה. "אלה דברים שאנחנו מדברים עליהם כל הזמן", הוא אומר. "אבל מעולם לא הייתה לנו הזדמנות ליישם אותם".

לערוך עוברים

כמה קל יהיה לערוך עובר אנושי בעזרת CRISPR? קל מאוד, אומרים המומחים. "כל מדען שמתמצא בביולוגיה מולקולרית ומבין איך לעבוד עם [עוברים] יוכל לעשות את זה", אומרת ג'ניפר דאודנה (Doudna), ביולוגית מברקלי שהייתה, ב-2012, בין החוקרים שגילו כיצד להשתמש ב-CRISPR כדי לערוך גנים. כדי לגלות איך אפשר לעשות זאת, ביקרתי במעבדה של גואופינג פנג (Feng), ביולוג ממכון מקגאוורן לחקר המוח ב-MIT. מושבה של קופי מרמוסט הוקמה שם במטרה להשתמש ב-CRISPR ליצירת מודלים מדויקים של מחלות מוח אנושיות. כדי לפתח את המודלים האלה יערוך פנג דנ"א של עוברים ואז יעביר אותם לנקבות מרמוסט כדי לייצר קופים חיים. אחד הגנים שפנג מקווה לשנות הוא SHANK3. הגן הזה משפיע על האופן שבו נוירונים מתקשרים; כשהגן הזה פגום אצל ילדים, הוא גורם אוטיזם.
פנג אמר שלפני CRISPR, לא היה אפשר להחדיר שינויים מדויקים לדנ"א של פרימטים. עם CRISPR, הטכניקה אמורה להיות פשוטה למדי. מערכת CRISPR כוללת אנזים לחיתוך גנים ומולקולה-מנחה שאותה אפשר לתכנת כך שתתמקד בשילובים מסוימים של אותיות הדנ"א, A, G, C ו-T; אם תכניסו את המרכיבים האלה לתא, הם יחתכו ויערכו את הגנום באתרים לבחירתכם.

אבל CRISPR אינה מערכת מושלמת – וזו תהיה שיטה אקראית למדי לעריכת עוברים אנושיים, כפי שאפשר ללמוד מניסיונותיו של פנג לייצר מרמוסטים ערוכים. כדי להפעיל את מערכת CRISPR על הקופים, הסטודנטים שלו פשוט מזריקים את הכימיקלים לתוך ביצית מופרית, הידועה גם בשם זיגוטה – כלומר השלב שבו נמצאת הביצית לפני שהיא מתחילה להתחלק.

פנג אמר ש-CRISPR מצליחה למחוק או לנטרל גנים בזיגוטה ביעילות של 40 אחוז, פחות או יותר, בעוד שעריכות ספציפיות, או החלפת אותיות בדנ"א, יעילות פחות – קרוב יותר ל-20 אחוז. בדומה לבני אדם, לקוף יש שני עותקים של רוב הגנים, אחד מכל הורה. לפעמים שני העותקים נערכים, אבל לפעמים רק אחד, או אף אחד. רק כחצי מהעוברים ייוולדו בסופו של דבר, וגם מבין הקופים שייוולדו, רבים יכילו תערובת של תאים ערוכים ולא ערוכים. בחישוב הכללי מתברר שצריך לערוך 20 עוברים כדי לקבל קוף חי אחד בגרסה הרצויה.

היכולת לייצר תאי גזע של ביציות במספרים גדולים היא מהותית, מכיוון שרק עם כמויות גדולות אפשר להחדיר בעזרת CRISPR שינויי גנטיים בצורה מהימנה, לאפיינם בעזרת ריצוף דנ"א וללמוד אותם לעומק כדי לחפש טעויות לפני ייצור הביצית

זאת לא הבעיה שתכריע את פנג, כיוון שמושבת הקופים של MIT מעניקה לו גישה לביציות קופים רבות, והוא יכול לייצר מספר רב של עוברים. אבל הנתונים האלה יהיו בעייתיים מאוד בבני אדם. החדרת רכיבי CRISPR לעובר אנושי תהיה משימה מדעית פשוטה. אבל בשלב זה היא עדיין לא פרקטית במיוחד. זו אחת הסיבות שמדענים רבים בזים לעצם המחשבה על ניסוי כזה (בין אם הוא באמת נערך בסין ובין אם לא), ורואים בו ניסיון פרובוקטיבי לזכות בתשומת לב יותר מאשר מדע אמיתי. רודולף ייניש (Jaenisch), ביולוג מ-MIT שיושב לא רחוק מפנג, ממש מעבר לכביש, ושבשנות ה-70 יצר את העכבר המהונדס הראשון, אומר שהניסיון לערוך עוברים אנושיים בשלב זה יהיה פזיז מאוד. הוא מקווה שהמאמרים האלה לא יתקבלו לפרסום. "זה פשוט מין דבר סנסציוני שיחולל מהומה", אומר ייניש. "אנחנו יודעים שזה אפשרי, אבל האם אפשר להשתמש בזה בצורה מעשית? אני בספק".

פנג, מצדו, אמר לי שהוא תומך בהנדסת קו תאי הנבט. הרי מטרת הרפואה היא להפחית סבל, לא? אבל בהתחשב במצב הטכנולוגיה, הוא חושב שאנחנו עדיין "רחוקים 10 או 20 שנה" מבני אדם ערוכים. בין יתר הבעיות, CRISPR עלולה להשפיע על אתרים שהמדענים לא התכוונו לגעת בהם, או לשנות חלקים בגנום שהם לא התכוונו לשנות. כל עובר אנושי שייערך כיום בעזרת CRISPR עלול להשתנות בצורות בלתי צפויות. אבל פנג אומר שבסופו של דבר הבעיות האלה ייפתרו ואנשים ערוכים ייוולדו. "מבחינתי, אפשר בטווח הארוך לשפר את הבריאות בצורה דרמטית, להוריד עלויות. זה סוג של רפואה מונעת", הוא אמר. "קשה לחזות את העתיד, אבל תיקון סיכונים למחלות הוא בהחלט דבר אפשרי שיש לתמוך בו. אני חושב שזה יקרה".

לערוך ביציות

ובינתיים, במקום אחר באזור בוסטון, מדענים בוחנים גישה שונה להנדסת קו תאי הנבט – תובענית יותר מבחינה טכנית, אך ככל הנראה יעילה יותר. האסטרטגיה הזאת משלבת בין CRISPR לתגליות חדשות הקשורות לתאי גזע. מדענים מכמה מרכזים, כולל זה של צ'רץ', חושבים שבקרוב הם יוכלו להשתמש בתאי גזע כדי לייצר ביציות וזרע במעבדה. בניגוד לעוברים, תאי גזע אפשר לגדל ולשכפל. זו עשויה להיות דרך טובה הרבה יותר לייצר צאצאים ערוכים עם CRISPR. המתכון נראה כך: ראשית, ערכו את הגנים של תאי הגזע. שנית, הפכו אותם לביצית או זרע. לבסוף, הפיקו צאצא.

משקיעים מסוימים קיבלו הדגמה ראשונית של הטכניקה הזאת ב-17 בדצמבר, במלון בנג'מין במנהטן, במהלך סדרת פרזנטציות מסחריות שערכה OvaScience. החברה, שהוקמה לפני 4 שנים, מנסה למסחר את עבודתם המדעית של דייוויד סינקלייר מהרווארד ושל ג'ונתן טילי, מומחה לתאי גזע של ביציות וראש מחלקת הביולוגיה באוניברסיטת נורת'איסטרן. את הפרזנטציות היא ערכה כחלק ממאמציה (המוצלחים) לגייס 132 מיליון דולר במהלך ינואר.
סינקלייר, אוסטרלי בעל קול קטיפתי שבשנה שעברה נבחר על-ידי "טיים" לאחד מ-"100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם", עלה בפגישה על הבמה והעניק לוול סטריט הצצה להתפתחויות שלדבריו "באמת ישנו את העולם". אנשים יביטו לאחור ברגע הזה ויכירו בו כתחילתו של פרק חדש ב"צורה שבה בני אדם שולטים בגופם", הוא אמר, מכיוון שהטכנולוגיה הזאת תאפשר להורים להחליט "מתי ואיך הם מביאים ילדים לעולם ועד כמה הילדים האלה יהיו בריאים".

החברה עדיין לא שכללה את טכנולוגיית תאי הגזע שלה – היא לא דיווחה שהביציות שהיא מגדלת במעבדה מוכנות לשימוש – אבל סינקלייר חזה שביציות שמישות הן עניין של זמן שאינו מוטל בספק. ברגע שהטכנולוגיה תעבוד, הוא אמר, נשים עקרות יוכלו להפיק מאות ביציות, ואולי גם מאות עוברים. הן יוכלו להשתמש בטכניקות של ריצוף דנ"א כדי לנתח את הגנים שלהם ולבחור את הבריאים ביותר מבינם.

וייתכן שיהיה אפשר גם לייצר ילדים משופרים גנטית. סינקלייר אמר למשקיעים שהוא מנסה לשנות את הדנ"א בתא גזע של ביצית בעזרת עריכת גנים (לאחר מכן הוא אמר לי שאת העבודה הזאת הוא עושה במעבדה של צ'רץ'). "אנחנו חושבים שהטכנולוגיות החדשות של עריכת הגנים יעזרו לאנשים שלא רק רוצים להביא ילדים בהפריה חוץ-גופית, אלא רוצים גם להביא ילדים בריאים יותר במידה שיש להם מחלה גנטית במשפחה", אמר סינקלייר למשקיעים. הוא נתן כדוגמה את מחלת הנטינגטון: המחלה נגרמת על-ידי גן שמעורר בעיה מוחית קטלנית גם באנשים שיורשים עותק אחד בלבד. סינקלייר אמר שהמטרה שלו ושל OvaScience היא "לתקן את המוטציות האלה עוד לפני שאנו מייצרים את הילד שלכם... זה עדיין בשלב ניסויי, אבל אין סיבה שזה לא יהיה אפשרי בשנים הבאות".

סינקלייר שוחח איתי בקצרה בטלפון בשעה שהוא ניווט במונית ברחבי בוסטון הקבורה תחת השלג, אבל מאוחר יותר הוא הפנה את שאלותיי ל-OvsScience. כשיצרתי קשר עם החברה, אמרה לי קארה מייפילד, דוברת, שהמנהלים לא יכולים להגיב בגלל לו"ז נסיעות עמוס, אבל אישרה שהחברה עובדת על טיפול בהפרעות תורשתיות המבוסס על עריכת גנים. הדבר המפתיע, מבחינתי, היה שהמחקר של OvaScience, אשר "חוצה את קו תאי הנבט" כפי שמבקרים מסוימים נוהגים לומר, כמעט שלא משך תשומת לב. בדצמבר 2013 OvaScience אפילו הכריזה שהיא משקיעה 1.5 מיליון דולר ביוזמה משותפת עם חברת ביולוגיה סינתטית בשם Intrexon, שהציבה לה כיעד, בין היתר, לערוך גנים של ביציות במטרה "למנוע הפצה" של מחלות אנושיות "בדורות הבאים".

כשפניתי לטילי מנורת'איסטרן, הוא צחק כשאמרתי לו באיזה עניין אני מתקשר. "זה הולך להיות נושא שנוי במחלוקת", הוא אומר. טילי הוסיף שהמעבדה שלו מנסה לערוך תאי גזע של ביציות עם CRISPR "ממש עכשיו" כדי להסיר מהן מחלות גנטיות תורשתיות שבשמן הוא לא רצה לנקוב. טילי הבהיר שהתמונה מורכבת משני חלקים – האחד הוא תאי הגזע והאחר הוא עריכת הגנים. היכולת לייצר תאי גזע של ביציות במספרים גדולים היא מהותית, מכיוון שרק עם כמויות גדולות אפשר להחדיר בעזרת CRISPR שינויי גנטיים בצורה מהימנה, לאפיינם בעזרת ריצוף דנ"א וללמוד אותם לעומק כדי לחפש טעויות לפני ייצור הביצית.

טילי חזה שהתהליך הטכנולוגי השלם – מתאים לתאי גזע, מתאי גזע לזרע או ביצית, ומשם לצאצא – יבוצע תחילה בחיות (בבקר למשל) במעבדה שלו או בחברות כגון eGenesis (שמקורה במעבדה של צ'רץ'). אבל הוא לא בטוח מה אמור להיות הצעד הבא בכל הקשור לעריכת ביציות אנושיות. הרי לא נרצה לייצר ביצית מופרית בצורה אקראית, הוא אמר. אנחנו ניצור בן אדם פוטנציאלי. וזה יעלה שאלות שהוא לא בטוח שהוא יכול לענות עליהן. הוא אמר לי, "'האם אפשר לעשות את זה?' זה דבר אחד. אבל אם אפשר, או אז עולות השאלות החשובות ביותר. 'מי יעשה את זה? למה שנרצה לעשות את זה? מה המטרה?' כמדענים, אנחנו רוצים לדעת אם זה אפשרי, אבל אז אנחנו נתקלים בשאלות הגדולות יותר, ואלה לא שאלות מדעיות – אלה שאלות של החברה".

לשפר בני אדם

אם הנדסת קו תאי הנבט תהפוך לחלק מהפרקטיקה הרפואית, היא עשויה לחולל ברווחתם של בני האדם שינויים מהותיים בעלי השלכות על תוחלת חיים, זהות ותפוקה כלכלית. אבל היא תייצר גם דילמות מוסריות ואתגרים חברתיים. מה יקרה אם השינויים האלה יהיו זמינים רק לחברות או לאנשים העשירים ביותר? הליך של הפריה חוץ-גופית עולה כ-20,000 דולר בארצות הברית. הוסיפו לזה הנדסה גנטית ותרומת ביצית, או אם פונדקאית, והמחיר מאמיר לסביבות ה-100,000 דולר.

הליך של הפריה חוץ-גופית עולה כ-20,000 דולר בארצות הברית. הוסיפו לזה הנדסה גנטית ותרומת ביצית, או אם פונדקאית, והמחיר מאמיר לסביבות ה-100,000 דולר

אחרים מאמינים שהרעיון הזה מפוקפק מכיוון שהוא לא נחוץ מבחינה רפואית. האנק גרילי, עורך דין ומומחה לאתיקה מסטנפורד, אומר שתומכי הטכנולוגיה "לא ממש יודעים לומר למה הוא טוב". הבעיה, אומר גרילי, היא שכבר עכשיו אפשר לבחון את הדנ"א של עוברים שנוצרו בהפריה חוץ-גופית ולבחור את הבריאים מבינם, תהליך שמוסיף כ-4,000 דולר לעלות הכוללת של ההפריה. אדם שחולה בהנטינגטון, למשל, יוכל להפרות בעזרת הזרע שלו תריסר ביציות של בת זוגו. חצי מהעוברים יהיו ללא הגן של הנטינגטון, ובהם יהיה אפשר להשתמש כדי להתחיל היריון.

יש מי שטוען בנחישות כי הקידום של הנדסת קו תאי הנבט מבוסס על "טיעונים כוזבים". זו עמדתו של אדוארד לנפיר, מנכ"ל Sangamo Biosciences, חברת ביוטכנולוגיה מקליפורניה. החברה שלו משתמשת בטכניקה אחרת של הנדסת גנים, הנקראת "נוקלאזות אצבעות אבץ" (zinc finger nucleases), כדי לנסות לטפל בחולי איידס מבוגרים על-ידי עריכת שינויים בתאי הדם שלהם. "בדקנו את [הנדסת קו תאי הנבט] כטכניקה לטיפול במחלות, אבל אין פה רציונל", הוא אומר. "אפשר לעשות את זה. אבל באמת שאין סיבה רפואית. אנשים אומרים, טוב, אנחנו לא רוצים ילדים שייוולדו עם בעיה כזאת, או בעיה אחרת – אבל זה טיעון כוזב לחלוטין ומדרון חלקלק שמוביל לשימושים בלתי מקובלים".

המבקרים מציגים מגוון חששות. הילדים יהפכו למשתתפים בניסוי. ההורים יושפעו על-ידי הפרסום הגנטי של מרפאות ההפריה. הנדסת קו תאי הנבט תעודד הפצה של תכונות מובחרות-לכאורה. וזה ישפיע על אנשים שטרם נולדו, שלא יכולים להסכים לזה. האיגוד האמריקאי לרפואה, למשל, טוען ש"בשלב זה" לא צריך להשתמש בהנדסת קו תאי הנבט כי היא "משפיעה על רווחת הדורות הבאים" ועלולה לגרום "תוצאות בלתי צפויות ובלתי הפיכות". אבל בדומה להצהרות רשמיות רבות שאוסרות על שינוי הגנום, גם הצהרה זו, שעודכנה לאחרונה ב-1996, נוסחה לפני שהטכנולוגיה העכשווית הייתה זמינה לנו. "הרבה אנשים פשוט הסכימו להצהרות האלה", אומר גרילי. "לא היה קשה להתנגד למשהו שאי אפשר לעשות".

אחרים צופים כי עוד יתגלו שימושים רפואיים שיהיה קשה לוותר עליהם. בני זוג הסובלים ביניהם מכמה מחלות גנטיות לא בהכרח יהיו מסוגלים למצוא עובר מתאים. אפשרות נוספת היא טיפול בבעיות פוריות. גברים מסוימים לא מייצרים מספיק זרע, בעיה שנקראת אזוספרמיה. אחת הסיבות לכך היא פגם גנטי הגורם לכך שאזור הכולל כמיליון עד שישה מיליון אותיות דנ"א חסר בכרומוזום ה-Y. אולי יהיה אפשרי לקחת תא עור מגבר כזה, להפוך אותו לתא גזע, לתקן את הדנ"א, ואז לייצר זרע, אומר ורנר נויהאוזר, רופא אוסטרי צעיר שמחלק את זמנו בין רשת המרפאות Boston IVF למכון תאי הגזע של הרווארד. "זה ישנה את הרפואה לעד, נכון? נוכל לרפא עקרוּת, זה בטוח", הוא אומר.

דיברתי עם צ'רץ' בטלפון כמה פעמים במהלך החודשים האחרונים, והוא אמר לי שהדבר שמניע את כל הסיפור הוא "הדיוק האדיר" של CRISPR. אמנם יש עוד עבודה על הפרטים הקטנים, אבל הוא חושב שהטכנולוגיה תוכל למעשה להחליף אותיות דנ"א ללא תופעות לוואי. הוא אומר שבכך טמון "הפיתוי להשתמש בה". צ'רץ' אומר שהמעבדה שלו מתרכזת בעיקר בניסויים בהנדסת בעלי חיים. הוא הוסיף שהם לא ייצרו או יערכו עוברים אנושיים, כיוון שצעד מסוג זה "הוא לא הסגנון שלנו".

אז מה כן הסגנון של צ'רץ'? השבחה אנושית. והוא טוען ש-CRISPR יכולה לעשות דברים נוספים מעבר להסרת גנים של מחלות. היא יכולה לייצר אוגמנטציה. בפגישות, שבחלקן משתתפות קבוצות של "טרנס-הומניסטים" המתעניינים בצעדים הבאים של האבולוציה האנושית, צ'רץ' אוהב להציג שקף שבו הוא מונה וריאנטים טבעיים של כ-10 גנים; כשאנשים נולדים עם הווריאנטים האלה, הם זוכים לתכונות יוצאות דופן או לעמידוּת בפני מחלות. אחד מהם עושה את העצמות קשיחות כל כך עד שאפשר לשבור אותן רק עם מקדחה כירורגית; וריאנט אחר מקטין משמעותית את הסיכוי לחלות במחלות לב; וחוקרים איסלנדיים גילו שווריאנט של הגן האחראי לחלבון ה-APP (amyloid precursor protein) מגן על אנשים מפני אלצהיימר. אנשים עם הווריאנט הזה לעולם לא יחלו בדמנציה ויישארו צלולים גם בזקנה.
צ'רץ' חושב ש-CRISPR תוכל לספק לאנשים גרסאות מועדפות של גנים ולבצע עריכות דנ"א שישמשו כחיסונים נגד כמה מהמחלות הנפוצות ביותר כיום. למרות שהוא אמר לי שדברים אוונגרדיים יש לעשות רק למבוגרים שמסכימים לכך, ברור לו שעדיף להתחיל בהתערבויות האלה כמה שיותר מוקדם.

צ'רץ' נוטה להתחמק משאלות בנוגע לתינוקות מהונדסים גנטית. הרעיון כי אפשר לשפר את המין האנושי תמיד "זכה לפרסום שלילי נורא", הוא כתב בהקדמה ל-"Regenesis", ספרו מ-2012 העוסק בביולוגיה סינתטית (על כריכת הספר מופיע ציור מאת אסטאש לה סואר ובו אל מזוקן הבורא את העולם). אבל הנה ההצעה שלו בפועל: השבחות בעזרת גנים הגנתיים. "אפשר לטעון שההגנה האולטימטיבית מתחילה מוקדם ככל האפשר", הוא אמר לקהל ב-Media Lab של MIT בשנה שעברה. "גם אני חושב שזו ההגנה האולטימטיבית, אם נגיע לנקודה שבה זה זול מאוד, בטוח מאוד ובעל תוצאות צפויות מאוד". צ'רץ', שאינו אדם זהיר במיוחד, המשיך ואמר לקהל שהוא חושב ששינוי גנים "יגיע למצב שזה יהיה כמו לעשות ניתוח פלסטי".

הוגים מסוימים הגיעו למסקנה שאסור לנו לוותר על ההזדמנות לערוך שיפורים במין שלנו. "הגנום האנושי אינו מושלם", אומר ג'ון האריס, מומחה לביו-אתיקה מאוניברסיטת מנצ'סטר באנגליה. "מבחינה מוסרית אנחנו מחויבים לתמוך במפורש בטכנולוגיה הזו"

הוגים מסוימים הגיעו למסקנה שאסור לנו לוותר על ההזדמנות לערוך שיפורים במין שלנו. "הגנום האנושי אינו מושלם", אומר ג'ון האריס, מומחה לביו-אתיקה מאוניברסיטת מנצ'סטר באנגליה. "מבחינה מוסרית אנחנו מחויבים לתמוך במפורש בטכנולוגיה הזו". לפי מדדים מסוימים, דעת הקהל בארצות הברית לגבי הרעיון הזה אינה שלילית לחלוטין. סקר שערך מכון המחקר Pew באוגוסט מצא ש-46 אחוז מהמבוגרים מסכימים לביצוע שינויים גנטיים בתינוקות במטרה להפחית את הסיכוי למחלות חמורות.

אותו סקר מצא גם ש-83 אחוז אמרו כי שינויים גנטיים שמטרתם להפוך תינוק לחכם יותר הם בגדר "ללכת רחוק מדי עם הפיתוחים הרפואיים ". אבל גורמים אחרים אומרים שמנות משכל גבוהות יותר הן בדיוק הדבר שעלינו לשקול. ניק בוסטרום, פילוסוף מאוקספורד הידוע בזכות ספרו "Superintelligence" משנת 2014, שהתריע על הסיכונים הטמונים בבינה מלאכותית, בדק גם אם בני אדם יוכלו להשתמש בטכנולוגיה רבייתית כדי לשפר את האינטלקט האנושי. למרות שאנו לא מבינים היטב את אופן השפעתם של גנים על האינטליגנציה, ולמרות שישנם הרבה יותר מדי גנים רלוונטיים מכדי שהנדסת האינטליגנציה תהיה משימה פשוטה, נמשך שטף ההשערות לגבי האפשרות שנשתמש בטכנולוגיה אאוגנית מתקדמת.

מה אם כולם יהיו קצת חכמים יותר? או אם מעט אנשים יוכלו להיות הרבה יותר חכמים? גם מספר קטן של אנשים "סופר-מושבחים", כתב בוסטרום במאמר מ-2013, יוכלו לשנות את העולם בעזרת היצירתיות והתגליות שלהם, ובעזרת חידושים שיעזרו לכולם. לתפיסתו, השבחה גנטית היא נושא ארוך-טווח חשוב לא פחות משינוי האקלים או תכנון פיננסי לאומי, "מכיוון שהיכולת האנושית לפתור בעיות משפיעה על כל האתגרים הניצבים בפנינו".
לדעתם של מדענים מסוימים, ההתקדמות המדהימה בגנטיקה וביוטכנולוגיה תוביל באופן בלתי נמנע להנדסת קו תאי הנבט. מובן ששאלות של בטיחות יתפסו מקום חשוב. לפני שיהיה תינוק מהונדס גנטית שיאמר "אמא", יצטרכו להיות ניסויים בעכברושים, ארנבים וכנראה גם קופים, כדי לוודא שהם נורמליים. אבל בסופו של דבר, אם היתרונות יעלו על הסיכונים, הרפואה תיקח את הצ'אנס. "אותו דבר קרה עם הפריה חוץ-גופית בתחילת הדרך", אומר נויהאוזר. "לא באמת ידענו אם התינוק יהיה בריא בגיל 40 או 50. אבל מישהו היה צריך ללכת על זה".

ארץ היין

ביום שבת, ה-24 בינואר, כ-20 מדענים, משפטנים ומומחי אתיקה נסעו יחד לנאפה ואלי בקליפורניה כדי לשהות בין הגפנים ב"קרנרוס אין". הם כונסו על-ידי ג'ניפר דאודנה מברקלי, זו שהייתה בין החוקרים שגילו את מערכת CRISPR לפני מעט יותר משנתיים. היא הבינה שמדענים מסוימים בוחנים את האפשרות לחצות את קו תאי הנבט, והיא החלה לדאוג. כעת היא רצתה לדעת: האם אפשר לעצור בעדם? "אנחנו, כמדענים, הבנו ש-CRISPR היא טכנולוגיה רבת עוצמה להפליא. אבל למטבע הזה יש שני צדדים. אנחנו צריכים לדאוג שישתמשו בה בזהירות", אמרה לי דאודנה. "העניין המרכזי הוא הנדסת קו תאי הנבט בבני אדם, וההבנה שהיכולת הזו זמינה כעת לכולם".

לצד מומחי אתיקה כמו גרילי, השתתף במפגש גם פול ברג, ביוכימאי וחתן פרס נובל מסטנפורד הידוע בכך שארגן את ועידת אסילומר, כינוס היסטורי מ-1975 שבו הסכימו ביולוגים על הדרך הבטוחה להתקדם עם טכנולוגיית הדנ"א הרקומביננטי שהתגלתה לא מכבר ואפשרה החדרת דנ"א לחיידקים.

שינוי התורשה האנושית תמיד היה בגדר אפשרות תיאורטית. ולפתע זאת אפשרות ריאלית. אבל האם מאז ומתמיד לא שאפנו להבין את הביולוגיה שלנו ולשלוט בה – למשול בתהליכים שיצרו אותנו?

האם יש לערוך ועידת אסילומר של הנדסת קו תאי הנבט? דאודנה חושבת שכן, אבל נראה שגם בוועידה כזו לא יהיה סיכוי רב להשגת תמימות דעים. בימינו, המחקר הביוטכנולוגי הוא מפעל גלובלי שמאות אלפי אנשים מעורבים בו. אין רשות יחידה שמדברת בשם המדע, ואין דרך פשוטה להחזיר את הג'יני לבקבוק. דאודנה אמרה לי שהיא מקווה שאם המדענים האמריקאים יסכימו לדחות בשלב זה את הפעילות בתחום הנדסת קו תאי הנבט בבני אדם, הם ישפיעו על חוקרים ממדינות אחרות להפסיק את עבודתם גם כן.

דאודנה אמרה שהיא חושבת כי השעיה זו של הפעילות לא אמורה לחול רק על יצירת תינוקות מהונדסים, אלא גם על השימוש ב-CRISPR לשנות עוברים, ביציות או תאי זרע אנושיים – דברים שחוקרים בהרווארד, נורת'איסטרן ו-OvaScience עושים כעת. "אני חושבת שאין עדיין מקום לניסויים בתאים אנושיים שעשויים להוביל לייצור של בן אדם", היא אמרה לי. אני מרגישה שצריך קודם כול לבצע ניסויים שיעזרו לנו להבין סוגיות של בטיחות, יעילות ואופן ביצוע. ואני חושבת שהניסויים האלה צריכים להתבצע במערכות לא אנושיות. אני רוצה שייעשה הרבה יותר מחקר לפני שנתחיל בעריכת קו תאי הנבט. אני מבכרת גישה זהירה".
לא כולם מסכימים שהנדסת קו תאי הנבט היא עניין מסוכן כל כך, או שצריך להשעות את הניסויים. גרילי מציין שבארצות הברית יש המון תקנות שמונעות ממחקר מעבדה לייצר תינוק מהונדס בזמן הקרוב. "לא הייתי רוצה להשתמש בסוגיית הבטיחות כתירוץ לחרם שאינו קשור לבטיחות", הוא אומר, ומוסיף שהוא הביע התנגדות לדיון בהשעיית הפעילות. אבל הוא מסביר גם שהוא הסכים לחתום על המכתב של דאודנה, המשקף כעת את הקונצנזוס בקבוצה. "למרות שאני לא תופס את זה כרגע של משבר, אני חושב שהגיע ככל הנראה הזמן שנקיים את הדיון הזה", הוא אומר.1

כעת, לאחר שהתפשטו החדשות על הניסויים בקו תאי הנבט, חברות ביוטכנולוגיה מסוימות שעובדות עם CRISPR הבינו שהן ייאלצו לנקוט עמדה. נסאן ברמינגהם הוא מנכ"ל חברת Intellia Therapeutics, חברת הזנק מבוסטון שגייסה בשנה שעברה 15 מיליון דולר במטרה לפתח טכנולוגיה שתשלב את CRISPR בטיפולים גנטיים למבוגרים וילדים. הוא אומר שהנדסת קו תאי הנבט "לא נמצאת על הרדאר המסחרי שלנו", ושהחברה שלו תוכל להשתמש בפטנטים שלה כדי למנוע מכל אחד אחר למסחר אותה. "הטכנולוגיה עדיין בחיתוליה", הוא אומר. "אין אפילו מקום לשקול את היישומים של קו תאי הנבט".

ברמינגהם אמר לי שהוא מעולם לא תיאר לעצמו שהוא ייאלץ לנקוט עמדה לגבי תינוקות מהונדסים בשלב מוקדם כל כך. שינוי התורשה האנושית תמיד היה בגדר אפשרות תיאורטית. ולפתע זאת אפשרות ריאלית. אבל האם מאז ומתמיד לא שאפנו להבין את הביולוגיה שלנו ולשלוט בה – למשול בתהליכים שיצרו אותנו?

דאודנה אומרת שגם היא חושבת על הסוגיות האלה. "הן נוגעות בלב הזהות שלנו כבני אדם, וגורמות לך לתהות אם כוח כזה בכלל אמור להיות בידיים שלנו", היא אמרה לי. "יש סוגיות מוסריות ואתיות, אבל אחת הסוגיות העמוקות ביותר היא ההבנה שאם נבצע עריכה של קו תאי הנבט בבני אדם, אנו נשנה את האבולוציה האנושית". אחת הסיבות שבגללה היא חושבת שהמחקר אמור להאט, היא שהמדענים זקוקים לזמן נוסף כדי להסביר מה הצעדים הבאים שאפשר לנקוט. "רוב הציבור", היא אומרת, "לא מבין מה עומד בפנינו".

©2015 Technology Review, INC. Distributed by Tribune Media Services, Inc.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי אנטוניו רגאלאדו, MIT Technology.


תגובות פייסבוק

2 תגובות על להנדס את התינוק המושלם

ביציות אין לקופים אלא לקופות :)

לעצם העניין, התרבות המערבית טרם הפנימה שאין היא יכולה לעצור את הטכנולוגיה. עדיף לשלוט בטכנולוגיה במקום לפחד ממנה. הסינים דווקא מבינים את זה. מי שלא מבין, יישאר מאחור.

תודה לכם אלכסון על הבאת המאמר המרתק ועירור השיח.
הפרופ' היהודי הנס יונס (Hans Jonas) מאונ' ה'ניו-סקול' בניו-יורק כתב בשנת 1968 מאמר משפיע ובו טען:
"כעת, או בקרוב מאוד, יהיה לו הכוח ליצור בן אנוש "לפי הזמנה" – היום בטכניקות חברתיות-פוליטיות ופסיכולוגיות, מחר בהנדסה ביולוגית, ולבסוף, אולי, בלהטוטי גֵנים.
האפשרות האחרונה מפחידה ביותר. מול העוצמה המצויה בידיו לא עומדת עוד לאדם הגנתו של עקרון השלמות הבראשיתית, המטפיזית, שאין לחללה. כמו הטבע, כפוף גם הוא כעת לתשוקותיו, כמובן – אלו שבעתיד בהתאם לאלו שבהווה. התִ[י]כנות שמפעילות הטכניקות הפסיכולוגיות של ימינו, מאוס ככל שיהיה, הוא עדיין הפיך; ואילו הת[י]כנות שיישמו הטכניקות הביולוגיות בעתיד לא יהיה כזה. לראשונה ייתכן שהאדם יוכל לקבוע לא רק כיצד יחיה, אלא אף מה יהיה, ברוח כמו בגוף. אל המקריות של הופעתו מתוך הדינמיקה העתיקה והעיוורת של הטבע (אם אמנם היתה זו מקריות) תצטרף מה שניתן לכנות "מקריות מחזקה שנייה", כשייטול האדם לידיו את תכנון האבולוציה העתידית שלו לאור תפיסות בנות החלוף שלו את עצמו. [...]
ככל שהתוכנית מרחיקת לכת יותר, גדל גם חוסר הפרופורציה בין תוצאותיה ארוכות הטווח ובין קוצר הראות של יוזמיה. הפרויקטים האוויליים, ההזויים, המופרכים ביותר – שלא לומר גם הנפשעים ביותר – תוכננו, ככלות הכול, בקפדנות."
(הנס יונס, 'בעיות עכשוויות באתיקה מנקודת מבט יהודית', מאנגלית: דורון ליבנה, בתוך חקירות ודרישות: מאמרי מופת על חברה, אמונה ומצב האדם, ערך אסף שגיב, דביר ומרכז שלם, ישראל תשע"א, 248—267)