לשפוך את התינוק עם החלב

ההנקה, עניין עתיק, בסיסי, אינטימי, נמצאת כיום בסערה: ממגמות בתרבות ועד לאינטרסים כלכליים
X זמן קריאה משוער: 19 דקות

דומה שאין ויכוח שהנקה היא דבר טוב (עם או בלי "אבל"), אז איך ייתכן שנושא שהקונצנזוס עליו חוצה גבולות ותרבויות מעורר כל כך הרבה דיונים, פולמוסים, להט יצרים ורגשות? אני רוצה להתחיל דווקא עם מה שההנקה היא לא. הנקה אינה "יתרון", היא לא ההזנה ה”אידאלית” לתינוק, היא אינה שייכת לתחום סגנון החיים ("לייף סטייל"), היא לא אופנה, לא פרובוקציה, לא נרטיב, היא לא מנוגדת לזכויות האישה, היא לא פמיניסטית ולא אנטי פמיניסטית והיא אינה אג'נדה (כמו שהשאיפה ללחץ דם תקין אינה אג'נדה). מה היא כן? היא נורמה, היא ההזנה המותאמת ביותר ליונק האנושי. זה הכול.

קיצור תולדות ההנקה
ההנקה מלווה אותנו מערש האנושות. סביר להניח שבלעדיה לא היינו מגיעים עד הלום. התייחסויות אליה מצויות כבר בכתבים עתיקים. בד בבד מתועדים גם ניסיונות בני אלפי שנים למצוא תחליפים לאם המיניקה, בשל צורך רפואי או מסיבות תלויות תרבות. הפתרון היחיד הזמין היה המינקת, שמוזכרת במקרא ושימשה גם ברומא העתיקה.

ההנקה היא נורמה, היא ההזנה המותאמת ביותר ליונק האנושי

החל מהמאה האחת עשרה, בהשפעת האיסור שאסרה הכנסייה על נשים לקיים יחסי מין כל עוד הן מניקות, נפוץ השימוש באישה מינקת בקרב נשות המעמד הגבוה במערב אירופה. בשל תנאי היגיינה לקויים וחוסר מודעות למחוללי מחלות, תמותת התינוקות הייתה גבוהה מאוד. מאחר שילדים היו סמל מעמד חברתי נדרשו נשים ללדת פעמים רבות, והן לא יכלו להרשות לעצמן להניק. סיבות נוספות לאי-הנקה בקרב נשות המעמד הגבוה היו שמירה על הגזרה, על צורת השדיים ועל ניקיון הלבוש, וכן חרדה לעדינותה ולבריאותה של האישה, שאל לה לעסוק בפעולה "חייתית" כל כך. את הילדים היו שולחים למינקת בכפר, ושם הם עשו את שנותיהם הראשונות, ללא פיקוח הוריהם. הם הוחזרו למשפחתם לאחר הגמילה, אם שרדו כמובן. לעיתים "מינקת" הייתה כינוי בסגי נהור לאישה שאליה נשלחו תינוקות שאין להניקם, שיש "להעלימם" משום נסיבות הולדתם במציאות חברתית מסוימת.

משה תינוק יאור, ניקולה פוסן

"מציאת התינוק משה", ניקולה פוסן, 1638. תצלום: ויקיפדיה

חז"ל המכירים בחשיבותה של ההנקה עד גיל 24 חודשים, דנים בתפקידה כאמצעי מניעה ופוסקים שאם מתגלע ויכוח בין בני זוג כשהאב אינו מעוניין שהאם תניק והיא מעוניינת בכך, רצון האם הוא שיקבע. אך גם ליברליות יחסית זו נקבעה כולה בבית המדרש ונוסחה על ידי גברים.

עולה אפוא שהמחליטים עבור האישה היו מנגנונים פוליטיים כמו הכנסייה ובתוך המשפחה היו אלה הבעל והאב. משום כך קריאה פוסט מודרניסטית של שחרור מכבלי ההנקה כדרך לשחרור האישה תהיה במקרה הטוב רביזיה היסטורית, נרטיב שנובע ממשאלת לב.

תחליפי חלב האם המלאכותיים הראשונים הופיעו במאה התשע עשרה. הם לא היו בשימוש מסחרי ולא הכילו את כל הוויטמינים והמינרלים הנחוצים לשרידותו ולשגשוגו של התינוק. פיתוחם חל בד בבד עם התקדמויות נוספות במדע, ולכן את הירידה בתמותת התינוקות יש לזקוף לא מעט לזכות השיפור בתנאי ההיגיינה. פריצת דרך שיווקית בשימוש בהם חלה כאשר הם החלו להיות משווקים באופן ישיר גם לצרכן ולא רק לרופאים.

ובכן, מה הן מיליוני שנות הנקה לעומת כמאה שנות שימוש בתחליפי חלב. נכון, היום כבר כמעט ואין מתים מתחליפי חלב, לפחות בעולם המערבי (עם זאת עדיין ניזוקים ומתים הרבה יותר ילדים ממה שמעוניינים שהציבור ידע. פרשת רמדיה היא תזכורת כואבת לכך), והתפתחותם של ילדים שמוזנים בהם היא בדרך כלל נורמטיבית הן בריאותית והן קוגניטיבית. אבל מאה שנים אינן פרספקטיבה רחבה דיה להבין את מלוא ההשפעות של תחליפי החלב ועד כמה הן גורמות לאי מימוש או למימוש חלקי בלבד של הפוטנציאל ההתפתחותי והבריאותי של ילדינו. מאה שנים הן סטייה קצרה מכדי להעריך את השלכותיה על טבענו כיונקים.

פער הידע על הנקה בציבור הכללי כמוהו אולי כעומק הפער שבין מה שמכיל חלב אם למה שמכילות תרכובות המזון לתינוקות

המחקרים מדברים
לאחרונה נכתב רבות על ההיבטים חברתיים של ההנקה. נקודת המוצא היא שמדובר בעניין תרבותי שניתן לבחון בכלים ערכיים-עכשוויים. כך למשל ניתן למצוא רשימות כדוגמת ההנקה כאמצעי לשליטה של גברים בנשים. אלא שהמחקרים המשמעותיים יותר על הנקה הם בתחום הביולוגי, ההורמונלי, חקר המוח וכו'. הם חושפים את טיבו, ייחודו וחשיבותו של חלב האם. בשונה מהחוקרים בתחום מדעי החברה, דעותיהם של המדענים שעורכים אותם על מעמד האישה וזכויותיה אינן רלוונטיות והם ינפיקו מחקרים כדוגמת "הנקה קשורה בסיכון נמוך ללוקמיה אצל ילדים". לאבולוציה אין "אינטרסים", היא לא רקחה בערמומיות דרך להשאיר את האישה כפופה לשלטון פטריארכלי, היא בסך הכול עסקה בעיצוב ההזנה המתאימה ביותר לשרידותם, התפתחותם המיטבית ושגשוגם של צאצאי המין האנושי.
פער הידע אודות הנקה הקיים בקרב הציבור הכללי כמוהו אולי כעומק הפער שבין מה שמכיל חלב אם למה שמכילות תרכובות המזון לתינוקות, המונח שמשמש את משרד הבריאות במקום "תחליף", וישמש אותי מכאן והלאה. תרכובות המזון מכילות אמנם שפע של ויטמינים ורכיבי תזונה נוספים שמנסים לחקות את הרכב חלב האם. אך יש הבדל בסיסי עמוק ביניהם: חלב האם הוא נוזל חי ודינמי שמשתנה בהרכבו בהתאם לגיל התינוק, למצבו ההתפתחותי ומכיל רכיבי חיסון שמותאמים למצבו בכול רגע נתון: התינוק מעביר באמצעות הרוק שלו מידע על מצבו החיסוני, גוף האם קולט את המידע והחלב מתעצב בכל הנקה כדי לספק לתינוק את הרכיבים הדרושים לו. בעבר סברו הרופאים שרכיבי החיסון מושמדים במערכת העיכול של התינוק ואינם מביאים תועלת. כמה שהם טעו. הנושא מרתק כל כך ואין זו המסגרת לפרט, אבל לסבר את העין לחובבי מדע פופולרי כמוני אציין מחקר אחד שממחיש את "חוכמתו" של חלב האם:

ברוס גרמן, פרופסור לכימיה מאונ' קליפורניה דיוויס תהה מדוע 21% מהסוכר שבחלב האם עשוי מחומר שאף תינוק אנושי אינו מסוגל לעכל. דיוויס, בניגוד למדענים יהירים ששואפים לנצח את האבולוציה ואת הטבע הוא הניח בענווה ש-200 מיליון שנות אבולוציה אינן הולכות ברגל, שחלב האם עוצב תחת אילוצים אדירים ולכן בזבוז כזה איננו הגיוני. גרמן העלה את הסברה שאולי הסוכר שאינו מתעכל אינו מיועד לתינוק אלא למשהו אחר שחי בגופו. אחרי בידוד הסוכר המסתורי ובחינת עשרות זני חיידקים, שלא הצליחו לפרק את הסוכר וגוועו, נמצא תת זן של חיידק, בשם בִּיפִידוֹ (Bifidobacterium), שניזון מהסוכר. חיידק זה מצוי במעי התינוק והתגלה כשומר הראש הצמוד של התינוק. לדברי גרמן מדובר בעסקת החליפין הראשונה בחיינו והיא נעשית לנו מעל הראש. החיידק הזה גובר על החיידקים האחרים כי הוא מסוגל לעכל את החלב. ובתקופה שבה לתינוק אין כמעט הגנות חיסוניות משל עצמו הביפידו מגן עליו מבפנים וממשיך לעשות זאת כל עוד יש לו אספקה של חלב אם. גרמן מסכם: "אימהות מגייסות צורת חיים אחרת כדי שתעשה בייביסיטר לתינוקות שלהן". מדע בדיוני.

תינוק ואמו מביטים זה בזה

תינוק ואמו. תצלום: ליהי עמיצור לובל

בחירה חופשית?
ועוד לא נאמרה מילה על מחיר ההזנה המלאכותית ותלות הצרכנים בה. המרכיבים הבסיסיים בתרכובות המזון לתינוקות אינם יקרים ביניהם חלב פרה, שמנים צמחיים, סוכרים וכאמור ויטמינים ומינרלים סינתטיים. מצב זה שבו אלפי הורים מוצאים עצמם בני ערובה של מחירי תרכובות המזון לתינוקות שהרווח עליהם גדול (והן כנראה המוצר הנגנב ביותר ברשתות הפארם) הוא מתמיה ומעורר אי נוחות. יש בזה קצת עלבון לאינטליגנציה שלנו כצרכנים שאנו שואבים את המידע על תרכובות המזון והשלכתם על הזנת ילדינו מפרסומות גלויות וסמויות, במרחב הציבורי אבל גם בבתי היולדות ובמרפאות טיפת חלב. ואם לא די בכל אלו, אנו גם נתונים למונופול של יצרניות מעטות בלבד כך שיכולת הבחירה שלנו מצטמצמת כמעט לגמרי למידע  שבין "בגלל המדע" ל"הכי קרוב אלייך אימא". יתכן שההחלטה להניק נזרעה בתת המודע שלי הרבה לפני היותי אם. בערב שבת אחד כשביקרתי קרוב משפחה בבית חולים ובחור מבוהל שאל אותי אם ידוע לי היכן נמצא סניף הפארם שבמרכז המסחרי הצמוד לבית החולים ואם ידוע לי אם הוא פתוח. הוא ואשתו נותרו ללא אוכל לתינוק. משהו פה נראה לי לא הגיוני.

העיקר הבריאות?
מעת לעת מובאים לידיעת הציבור מחקרים שמעידים על החשיבות הבריאותית והקוגניטיבית של חלב האם. והנה הסופרת האמריקנית קורטני ג'אנג בספרה LACTIVISM מערערת על ה"יתרונות" הבריאותיים של ההנקה. הכותבת, שמניקה את ילדיה, מנתקת למעשה את ההחלטה להניק מגמול בריאותי אפשרי שמתלווה אליה. לטענתה הוא אינו כה חד משמעי. אין מדובר במחקר שמצא כי ההנקה מזיקה לבריאותו של התינוק חלילה, אלא שייתכן כי המספרים המדברים בזכות סגולותיה הבריאותיות מוגזמים. כאן צריך לחדד את ההבדל בין נקודת מבט של מדיניות בריאות הציבור למקרים פרטיים. מנקודת מבטם של מערכת בריאות הציבור והמשק יש להנקה חשיבות גדולה שמיתרגמת לפחות ימי אשפוז או טיפול רפואי בשל דלקות אוזניים או דלקות בדרכי הנשימה ופחות היעדרויות של הורים עובדים. עם זאת מה שנכון מבחינת בריאות הציבור אינו  "פועל" בהכרח על כל מקרה פרטי של אם ותינוק. אם שתינוקה היונק לוקה שוב ושוב בדלקות אוזניים לא תמצא מן הסתם נחמה בסטטיסטיקות שכוחן יפה להתוויית מדיניות בריאות ציבורית. תמיד יש מי שנותר מחוץ לסטטיסטיקה לטוב ולרע.

מה יכול לנחם אם שנפלה בצד הלא נכון של הסטטיסטיקה ותינוקה היונק סובל מהמחלות הנפוצות והמטרידות? הידיעה שמחלות אלו הן לא חזות הכול. בהמשך "אורבים" עוד סיכונים ויהיו עוד שפע של הזדמנויות לאפשר להנקה להשפיע לטובה על בריאות ילדינו גם בטווח הבינוני והארוך. כמו כן ייתכן שללא ההנקה הדלקות היו תכופות וחמורות יותר. האם ודאי תשמח לדעת שהיא מצדה עשתה כל שביכולתה למען בריאותה ובריאות ילדיה ועם זאת לא הכול בידינו, במיוחד בעולם מהיר ומתועש ובו ישנם גורמים סביבתיים רבים שמשפיעים על בריאותנו. ובל נשכח את הפן הרגשי שבהנקה. במסגרת עבודתי אני פוגשת נשים רבות, אימהות של מטופלות ואחרות, בנות דור שבו ירד קרנה של ההנקה ומערכת הבריאות הכווינה אותן להזין את ילדיהן בתרכובות מזון לתינוקות. על אף השנים הרבות שחלפו, וילדיהם שגדלו לתפארת, תחושת ההחמצה שהן מתארות והכאב על שהן לא זכו לעידוד להניק, לא הצליחו להניק ולא קיבלו סיוע כדי שיוכלו להניק, מפליאה אותי בכל פעם מחדש.

איך אנחנו מדברים על הנקה?
דיאן וייסינגר יועצת הנקה אמריקנית חדת לשון הבינה שאחד המחבלים העיקריים בהנקה הוא שיח לא מדויק ביחס אליה, כשלא פעם מתלווה לכך כוונה טובה. במאמרה המכונן Watch your language (לשמור על הלשון) היא מנתחת את השיח הרווח על הנקה ומדגימה כיצד בחירה לא מושכלת של מילים והקפדה על "יחסיות" ו"איזון" בשיח שמבקש לתמוך בהנקה משיגות למעשה את ההפך.

לטענת וייסינגר במחקרים השוואתיים ברפואה משתמשים בנורמות ביולוגיות, לא תרבותיות, כדי לקבוע אם סטייה מהנורמה מזיקה או מועילה:

"למעשנים יש נטייה רבה יותר ללקות במחלות". "הגברת מינוני חומצה פולית בהיריון עשויה להפחית מומים בעובר".

לכן מאחר שהנקה היא נורמה ביולוגית, הניסוח הנכון אינו:

"תינוקות יונקים בריאים יותר"

אלא:

"תינוקות שהוזנו בהזנה מלאכותית חולים לעתים קרובות יותר ובאופן חמור יותר".

כשוייסינגר שואלת מומחים במקצועות הבריאות אם הם מכירים את פרטי המחקר על הקשר בין הורים מעשנים למנת משכל מישהו אומר תמיד: "מנת המשכל של ילדים של אימהות מעשנות נמוך יותר". אך כשהיא שואלת  אודות המחקר על פגים הניזונים מחלב אם או בהזנה מלאכותית מישהו יודע תמיד לומר שתינוקות יונקים הם "חכמים" יותר. ניסוח הולם לאותם הנתונים יהיה:

"מנת המשכל של תינוקות המוזנים באופן מלאכותי ושל תינוקות של הורים מעשנים נמוכה יותר."

מחבלים סמויים נוספים הם אלה שמעלים את ההנקה לדרגה של אידיאל. כל אימא יודעת שמזון תעשייתי מהמקפיא שנשלף בצוק העיתים איננו אידיאלי, אבל החיים ככלל אינם אידאליים וכולנו מעגלים פינות לפעמים. במרוץ החיים התובעני אפשר להסתפק גם בסביר. העלאת הדרגה של ההנקה לאידאל דווקא מרחיקה אימהות שעשויות לומר שהן מוותרות מראש על האידאלי. ואם להנקה יש "יתרונות" אז הנורמה היא תרכובות מזון לתינוקות שההנקה עולה עליהם במקצת. משתמע מכך שניתן לוותר על היתרונות האלה ודבר לא יקרה. אם במקום יתרונות נדבר על "חסרונות האי הנקה" זה נשמע אחרת לגמרי.

אימהות, אם מניקה, סטינסלב ויספיאנסקי

"אימהות", סטניסלב ויספיאנסקי, 1905. תצלום: ויקיפדיה, www.pinakoteka.zascianek.pl

הנקה, זכויות ושוויון
דומה שכיום אין צורך לומר שההחלטה אם להניק או לא (ועד מתי) היא של האם בלבד. למרבה המזל אי אפשר לכפות על האם להניק, אבל אין פירושו של דבר שהנקה היא "עניין" או "עסק" של האם בלבד. רוב הנשים מתכוונות להניק גם ללא שום כפייה (או "טרור" הנקה), כך עולה מסקר מקיף משנת 2012 שערך משרד הבריאות על הרגלי הזנת תינוקות ופעוטות בישראל. בפועל לא הייתה חפיפה מלאה בין כוונותיהן של האימהות להניק לבין משך תקופת ההנקה שלהן. הסיבות שציינו האימהות להפסקת ההנקה בשלבים השונים היו חשש שאין להן די חלב, בכי מתמשך של התינוק, קשיים בהנקה ורצון לאפשר לאדם אחר להאכיל את התינוק. חזרה לעבודה צוינה כסיבה נוספת להפסקת הנקה בתקופה שבין גיל חודשיים לחצי שנה.

לכל אחת מהסיבות שפורטו אפשר לתת מענה מקצועי שמלווה בתמיכה רגשית:

• החשש ביחס לכמויות החלב הוא ברוב רובם של המקרים הרגשה בלבד, שאין לה ביסוס פיזי. הרגשה זו ניזונה בין היתר מחוסר ידע, משפע של מיתוסים על ההנקה ובהנחיה מבית היוצר של בתי חולים במערב להניק כל שלוש שעות לפי השעון ולא לפי דרישת התינוק. כשם שהורים לעתיד מתכוננים ללידה, אירוע מכונן ונקודתי, בעזרת קורס הכנה, מומלץ לעבור מפגש הכנה להנקה עם יועצת הנקה כדי להבין את מנגנון ההנקה ופעולתו, צרכיו של התינוק היונק וכל הדרוש כדי להפיג חששות ולמנוע קשיים בהמשך.

• הרצון שמישהו נוסף יתחלק בעול מובן מאוד, אלא שיש דרכים לתמוך באם המניקה. במקום להציע להאכיל את תינוקה בבקבוק ניתן לדאוג לאספקת מזון מזין עבורה, לעשות במקומה את המטלות האחרות כדי שהיא תוכל להתפנות למשימה שבה איש לא יכול להחליף אותה. לעיתים האם המותשת נוטה להשליך את קשיי ההסתגלות לתינוק חדש על ההנקה בלבד. כך נשמע לפעמים המשפט: "עדיף אימא רגועה ולא מניקה מאימא עצבנית שמניקה". אלא שהורות היא דבר מורכב עם או בלי הנקה.

• אם החוזרת לעבודה תוכל לשאוב חלב לתינוקה כדי שיוזן בבקבוק בעת שהותו במסגרת וגם ללא שאיבות האם תוכל להניק לפחות בשעות היום שבהן היא ותינוקה שוהים יחד.

פרופ' דליה מור ראשת בית הספר למדעי ההתנהגות במכללה למנהל טענה בראיון בעיתון "הארץ" שיש להנגיש לציבור יותר מחקרים שמעידים ש"אפשר גם אחרת", כלומר ללא הנקה. אלא שאי הנקה נוכחת מאוד במרחב הציבורי. אנחנו מוקפים אימהות שאינן מניקות ותינוקות שאינם יונקים ואין צורך "ללמד" אותנו איך להזין תינוק בבקבוק. למעשה בקבוק נתפס כדבר טבעי כל כך שאימהות כלל אינן מעלות על הדעת שניתן לגדל תינוקות ללא השימוש בו. לעומת זאת ההנקה בפומבי נתפסת כסטייה. אנחנו מוקפים פרסומות לתרכובות המזון לתינוקות אך האם ראיתם פעם פרסומת להנקה?

לדברי פרופ' מור דחיקת האישה לביתה באמצעות ההנקה לא תורמת למימוש ההון האנושי של החברה. אלא שכאמור מנקודת מבט של בריאות הציבור ההנקה חוסכת ימי מחלה וכפועל יוצא מכך היא מקטינה את מספר ימי היעדרות של אימהות ממקום עבודתן. בריאות מיטבית היא תנאי חשוב מאין כמוהו למימוש הון אנושי בחברה. סקנדינביה היא דוגמה נפלאה לחברה שוויונית ואחוזי ההנקה שם גבוהים במיוחד. הסקנדינבים יודעים שאין שום סתירה בין קריירה להנקה. במקום לתלות בהנקה את האשמה על מצב הנשים בשוק העבודה ולפטור את המעסיקים מאחריות, אפשר לרתום את המחקר החברתי להפיכתה של החברה לידידותית יותר לאישה המניקה במקום העבודה ובמרחב הציבורי בכלל.

ג'יימס אייקר, מומחה שוויצרי-אמריקני מטעם האו"ם להזנה וחבר בארגון ההנקה הבינלאומי מתקומם כשהוא שומע שאומרים על ההנקה שהיא חסכונית, וזולה. נכון, אם נעשה חישוב תקציבי, אי השימוש בתרכובות מזון לתינוקות הוא חיסכון, אך לטענתו אין באמת "ארוחות חינם" וכשאנחנו מדברים על הכסף שההנקה חוסכת אנחנו מתעלמים ממחירה והוא מציין שלושה תגי מחיר: זמנה של האם, האנרגיה הדרושה לה ליצירת החלב ומחיר ההזדמנויות המוחמצות של האם המניקה בחברה שאינה מותאמת לתמוך בהנקה. אייקר קורא שלא לקחת כמובן מאליו את המחירים האלה. הוכחה מוחשית נוספת שחלב אם אינו בחינם וכלל אינו זול היא מחירה של שקית חלב בבנק חלב, מוסד שקיים ברוב מדינות המערב ובארץ נמצא כרגע רק בתהליכי הקמה.

ליהי עמיצור לובל

תצלום: ליהי עמיצור לובל

ומה עם זכויות התינוק?
שיח הזכויות שהקנה לנשים גישה לאמצעי מניעה ולהפלה משמש לא פעם בדיון על הנקה תוך הדגשת זכות האם שלא להניק. כשמייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק לשעבר ניסה להציע שתרכובות המזון לתינוקות יינעלו בבית החולים תחת מפתח ויסופקו רק למי שזקוקה להן רפואית הוא זכה לתגובות סוערות מנשות ניו יורק. ניכוס ההנקה לשיח הזכויות מוטעה ואינו הוגן. הוא מעמיד משני צדי המתרס את האם ואת תינוקה כאילו היו בעלי אינטרסים שונים ואף סותרים. עודני מצויה תחת הרושם של ביקור הבית שערכתי ליולדת שאמה שהייתה נסערת כל כך למראה בתה, האם הטרייה והמותשת מההנקה ובכלל, הטילה את האחריות למצב בתה על נכדה הטרי, עולל בן שלושה ימים שאותו היא כינתה "המניאק הקטן". אם היינו שואלים לדעתו של הרך הנולד, כל רך נולד, הוא ללא ספק היה מבקש לינוק. דר' קרלוס גונסאלס רופא ילדים ספרדי משמש פה לילדינו ונאלץ להזכיר להורים את המובן מאליו, שמותר ואף צריך לחבק, לנשק, לקחת על הידיים ובכלל לקיים מגע ככל הניתן עם התינוק. יש להניק את התינוק בכל פעם שיבקש וכשהוא גדל ואוכל מזון מוצק לא להפוך את שולחן האוכל לזירת קרב. דור של הורים מערביים נבוכים, ששומעים עצות מכול עבר, עצות שרבות מהן רואות בתינוק מעין יצור מניפולטיבי שיש להרגיל כמה שיותר מהר למשמעת, קוראים בספריו ומקבלים אישור מבר סמכא רפואי שכדאי ללכת בעקבות האינסטינקטים. למרבה הצער בישראל אין דמות כזו. רופאי הילדים והמשפחה אינם תומכים בהכרח בהנקה, או שלפעמים חסר להם הידע הדרוש לתמוך בהנקה. מנגד יועצות ההנקה נאלצות ללכת בין הטיפות ולהיזהר לא להיכנס לדימוי הקיצוני שהודבק להן ולכן הן משדרות לעיתים אפולוגטיקה שעלולה להחטיא את המטרה. יועצות הנקה אינן מורשות לתת מרשם לתרופה וממילא יזדקקו לשיתוף פעולה של רופא מנוסה ותומך הנקה כשעולה בהן החשד לדלקת או מורסה אצל האם או פטרייה, לשון קשורה וכדומה אצל התינוק.

תמיכה בהנקה
ההנקה היא דבר פגיע כמו רך נולד, היא נופלת קורבן לשיח לא מוקפד, שלוקה ביחסיות, ונרמסת בקשר ההון-שלטון שבין חברות התמ"ל, שוק עבודה לא סובלני ותפיסות מוטעות של שוויון ופמיניזם. אלא שכפי שניסיתי להראות, הנקה היא אינטרס של בריאות הציבור, המשק ולכן של החברה כולה. ההנקה היא זכותה של האם וזכותו של התינוק וכדי להבטיח שהיא תתקיים היא זקוקה לתמיכה מערכתית רחבה ואף להיפוך סדרי עדיפויות.

תמיכה בהנקה מתחילה כבר בבתי החולים עם ביטול ההפרדה המיותרת בין האם לתינוקה אחרי הלידה, מתן סיוע בהנקה באמצעות הכשרת אחיות או הגדלת תקנים של יועצות הנקה וסילוק השליטה של חברות תרכובות המזון שמספקות בקבוקי הזנה מלאכותית וחבילות שי. למרבה המזל ניתן להתחיל בתיקון פרטי וצנוע: במילים שיוצאות מפינו, בתמיכה באם המניקה במעגל המשפחתי והחברתי, במקום העבודה - להיות קשובים לאם שרוצה להאריך את חופשת הלידה, לוודא שיהיה לה מקום פרטי לשאוב  חלב ולגלות סובלנות לאם המניקה בציבור. השינוי הגורף ביותר הנדרש יהיה כמובן התאמת אורך חופשת הלידה, העומד כרגע על 14 שבועות בתשלום, להמלצת משרד הבריאות להניק במשך ששת חודשי חייו הראשונים של התינוק.

תינוק על אם

תינוק ואמו. תצלום: ליהי עמיצור לובל

ההנקה בשבילי
להנקת בנותיי ניגשתי חפה ממשנה סדורה. לא הצהרתי ש"אתאבד" על הנקה בכול מחיר וסירבתי להתחייב לעצמי או לכל אדם אחר כמה זמן אניק. במסע ההנקה מצאתי את עצמי ממשיכה לעשות הכל. כשהגיע זמן הגמילה "גיליתי" שהנקתי את בנותיי זמן ממושך למדי (אך לא עד הגיל שפסיכולוגים מתריעים עליו שהמשך ההנקה בו מסוכנת להתפתחות הילד) ומעולם לא חשתי שאני גיבורה, "אלופה", "אימא לביאה" או שאני עושה מעשה אידיאלי או אימא טובה יותר. כשמטופלות שואלות אותי כמה זמן הינקתי אני לא תמיד אוהבת להסגיר את הפרט הזה. אינני רוצה שיראו בי דוגמה. נהפוך הוא, אני רוצה להתוודות על סוד קטן ו"מלוכלך":

ההנקה מאפשרת לי להיות אימא לא מושלמת. היא מאפשרת לשחרר ולעגל פינות, לדעת שמותר להרפות ואפילו "לפשל" קצת בהמשך הדרך כי לפחות בהתחלה עשיתי את הנכון והטבעי ביותר. פיקדון שייזקף לזכותי, כך אני מקווה. כי המשך הדרך לא ממש מבטיח במקרה שלי: אינני בשלנית דגולה, אינני יודעת לאפות, אני לא משקיעה בתחפושות, מתחמקת ככול האפשר מלערוך מסיבות יום הולדת, לא סובלת לשבת על הרצפה ולהרכיב פאזלים, לטייל בשבילים למיטיבי לכת בשבתות, לא מתנדבת להיות בוועד הגן. ו...כן, אני אוהבת את העבודה שלי ומשקיעה בה שעות רבות. ככל הנראה לא הייתי מתקבלת לקבוצת הפייסבוק "אימהות משקיעות".

בהנקה רקחתי עבור בנותיי בדיוק מפליא את האוכל הטוב ביותר עם אלפי מרכיבים ותבלינים בלי צורך לבשל. במקום שבעלי ואבי בנותיי יחלוק איתי את ההאכלה בבקבוק נרקמה בינינו עסקה הרבה יותר הגיונית: אני מניקה והוא מבשל אוכל מזין עבורי, וכשהילדות גדלות הוא מבשל אוכל מזין גם להן (וגם אופה).

הידיעה הזאת שגם אם יש "זיופים" -היעדרות מהבית לשעות ארוכות, חטיפים, קצת יותר מדי שעות מסך, הרמת קול, בית שאי אפשר לאכול בו מהרצפה בלשון המעטה ועוד כהנה וכהנה- במקום לשקוע ברגשות אשמה אני יכולה להזכיר לעצמי שלפחות פעם, בהתחלה, עשיתי משהו אחד או שניים כמו שצריך. הידיעה הזאת מנחמת, מעצימה, מספקת, נותנת אוויר לנשימה. מה שיהיה יהיה, את מה שהיה לא יוכלו לקחת ממני ומבנותיי.

 

ביבליוגרפיה
נרי לבנה, "שחרור האישה בלי לעלות על בריקדות", הארץ, 20.03.2014
Diane Weisinger, “Watch your language”   Journal of Human Lactation, Vol. 12, No. 1, 1996
James Akre, The problem with breastfeeding: A personal Reflection, Hale Publishing, Cleveland TN USA, 2006
סקר מב"ת לרך: סקר מלידה עד גיל שנתיים 2009–2012, אתר משרד הבריאות, תשע"ד ינואר 2014, פרסום 352:
http://www.health.gov.il/PublicationsFiles/mabat_352.pdf (תאריך אחזור: 30.10.2015)
גל ונטורה השד שיצא מהבקבוק, הוצאת מגאנס,  2013
אורן הוברמן, "איך החיידקים שולטים בנו", כלכליסט 02.02.12
שמואל קוטק, ההנקה במקורות היהדות: היסטוריה והלכה (ספר אסיא, כרך רביעי), הוצאת ראובן מס, ירושלים תשמ"ג:  http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/assia/hahanaka-2.htm (תאריך אחזור: 27.10.2015
טלי קרופקין, "כך מאלץ הממשל אמהות להיניק: הצצה למניפולציות של הלובי למען הנקה בארה"ב", הארץ, 18.12.2015
Carlos González, Comer, amar, mamar: guía de crianza natural, Temas de hoy, 2009

 

עינת טלמון היא מתרגמת ומבקרת, מדריכת הנקה ושותפה עם שלי גת וורד לב לכתיבת מדריך ההנקה הישראלי שצפוי לראות אור בקרוב בהוצאת עם עובד.

תמונה ראשית: מתוך "אימהות", הקטור קפיירי (Caffieri), סביבות 1910. תצלום: אימג'בנק / גטי ישראל

Save

Save

Save

Save

Save

Save

Save

Save

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי עינת טלמון.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

8 תגובות על לשפוך את התינוק עם החלב

02
ארז

אם משתמשים בעיתון הארץ כביבליוגרפיה יש גם את זה :
http://www.haaretz.co.il/opinions/.premium-1.2935512
ציטוט אחד : " הלוואי שהייתי יכולה להגיד שהייתי מספיק חזקה ודעתנית כדי לומר שהספיק לי, שהציווי הנורמטיבי החד־משמעי להיניק פשוט לא מתאים לי. "

האם העובדה שמתקופת המקרא נעשה שימוש במינקת לא יכולה להצביע על כך שנשים שהיו בעלות משאבים מספיקים כדי להפסיק להניק בחרו באפשרות הזאת ? האם הצגת העבר כאידאה בה נשים ( כשניתנה להן הבחירה ) הניקו אינה רביזיה היסטורית ?
האם בכלל ההשואה לעבר רלוונטית כשגיל ההריון הראשון עלה משנות העשרה לחצי השני של שנות העשרים? כשאחוזי התמותה בלידה ירדו כמעט לאפס בעקבות התערבות בתהליך הלידה ( קיסרי, ואקום, השראות לידה וכו' ) ?
האתר הזה
http://www.skepticalob.com/2013/08/does-breastfeeding-matter.html
מציג אחוזי התחלת הנקה בארצות הברית במאה העשרים, אם המספרים דומים בארץ סביר להניח שרבים מקוראי הכתבה לא ינקו לאחר הלידה. מאה שנים הם די והותר לבחון את ההשפעה של תחליפי החלב על " טבענו כיונקים "

אז כן , קיים היום "טרור הנקה" - האווירה הציבורית שאם את לא מניקה את אמא פחות טובה והמאמר הזה , לדעתי, הוא חלק ממנה. המאמר לא מספר על הקשיים בהנקה, על הכאבים, על הפטמות המדממות, על התסכול והמשברים של אי ההצלחה, על אמא כואבת במחלקת יולדות שלא מצליחה לנוח אחרי לידה קשה בגלל שחייבים להניק וכל בקבוק יקלקל את הילד, על שעות של ישיבה עם משאבת החלב ותחושת הניכור שהיא מיצרת וכו' . על הדברים האלו לא כותבים ולא מספרים

אבל אני בכלל גבר אז מה אני מבין

    03
    ראבי

    ארז,
    דבר ראשון, לדעתי לגברים, כאבות וכבני זוג, יש תפקיד מאוד חשוב בהנקה. הסיוע והתמיכה שגבר נותן לאישה לאחר לידה הוא אחד הדברים החשובים ביותר לאם ולתינוק.
    עניין "טרור ההנקה" מרגיש לי כמו חוויה פנימית. אם נמשיך עם דוגמת העישון, במידה ואתה מעשן וכולם מסביב אומרים לך להפסיק לעשן ושזה לא בריא והרופא שלך חוזר ואומר שאתה צריך להפסיק- האם מדבור בטרור אי עישון? זה ברור שחווית האמהות היא חוויה רגשית ונשים רבות, במיוחד בילד ראשון, מגדירות את עצמן לפי איך שהן תופסות את איכות אמהותן, אבל האם זה מגיע מהחברה או מקונפליקט פנימי של האמא?
    במידה ואישה אינה מעוניינת להניק- כי כואב לה, כי לא מצליח לה, כי היא לא רוצה, זכותה להפסיק. אבל כשאתה מדבר, כתגובה למאמר זה, על טרור הנקה, למה אתה מצפה? מדוע קיים הצורך לקרוא מאמר המבוסס על מחקרים ועל עובדות לדבר על דבר סובייקטיבי כמו טרור הנקה? האם אתה לא מסכים עם הכתוב במאמר? האם לדעתך מה שטוענת הכותבת אינו נכון?
    אין מה לעשות, העובדות קיימות והן לא נכנסות להגדרה של "טרור הנקה". אם אתה לא מעוניין לקרוא את זה אז אתה לא חייב, הכותבת לא ניגשה אליך ברחוב והפילה עליך את כל המידע הזה אלא אתה נכנסת למאמר וקראת את כולו (והוא לא קצר). אותי, העובדות האלה מעניינות ולמדתי דברים חדשים. אולי לא על אפשרות שלילית של איך יכולים להיות החיים אחרי הלידה שבסופו של דבר זאת חוויה סובייקטיבית שאולי תוכל לתת לגביה סטטיסטיקות אבל לא נתונים כוללים (אני יכולה לספר לך מחוויותי ומחוויות חברות שלי ונשים רבות שעברו לידות קשות ופטמות מדממות ודלקות למינהן ובעיות אחרות שהעדיפו להמשיך להניק ואמהות שלא חוו שום דבר מהדברים האלה והחליטו מראש שלא להניק).
    חשבת על זה שבארץ יש "טרור הנקה" כי אנשים כאן נכנסים לחיים של אנשים ללא בושה? אני הנקתי וחוויתי טרור אנטי הנקה- קיבלתי עצות גרועות שיכלו להחריב לי את הנקה, אמרו לי שאני אנטי פמיניסטית, מקריבה מדי וכמובן, חס וחלילה, אם ארצה לצאת מהבית ולהניק...
    ההנקה היא חלק קטן מחווית ההורות. היא לא מדד לאמהות טובה או לא. היא מה שהתינוק צריך לאכול וזה הכל. לבחירה לא להניק יש חסרונות ויכול להיות שרבים. אולי אתה לא מאמין שיש חסרונות בעתיד הרחוק, אני אישית חושבת שכל אוכל מעובד הוא פחות בריא ממזון טבעי, אבל כולנו עושים בחירות במהלך ההורות שלנו ואני חושבת שעדיף שהבחירות יבוססו על מידע אמיתי ולא על שקר מתחנף שיגרום לנו להרגיש טוב עם עצמנו ולשקר לעצמנו.

    04
    רמי

    ארז צודק ובהחלט קיים לחץ חברתי אדיר בנושא ההנקה ובאופן מובהק המאמר הזה חד-משמעי בנושא. הנקה שייכת ל״אנשים של פעם״, כמו טלפון קווי או אופניים ללא מנוע

05
ענת

וואו רמי, תשובה כל כך חסרת תכלית לא שמעתי אף לא מסרבניות הנקה גדולות.
אני מניחה שעל בסיס התובנה שלך, אתה גם לא מלמד את ילדיך לאחוז בכלי כתיבה? כי עט ועיפרון שייכים ל"אנשים של פעם"?
אולי גם פעולות חשבון בסיסיות שייכות לאנשים של פעם? הרי יש תחליף שמסוגל לבצע עבורינו פעולות מתמטיות.
אתה באמת מאמין למה שכתבת? בהנחה והיית צודק, האבולוציה חכמה מספיק כדי לטפל במה שאין בו צורך, וטוב שכך!!

06
נועה

ארז, אני איתך.
כזה חיבור משתפך על הנקה מזמן לא קראתי. כל כך מקומם אותי שהכותבת מתיימרת להיות מאוזנת. אין פה שום איזון אלא מאמר מיסיונרי נלהב בשבחי ההנקה, וגישה מתנשאת ושיפוטית כלפי נשים שבחרו מסיבותיהן לא להניק.
ולכל המתעלפות וההמומות מהמאמר - לכו תשתו קצת מים.

07
דנה

קראתי ולא האמנתי.
נשמע כאילו שזה שהכותבת היניקה זה מה שנותן לה משמעות בחיים (ועד לגיל מאוחר!! ועוד מספרת בהצטנעות שלא אומרת עד מתי כדי לא להביך אמהות פחות מושלמות ממנה... אוי להקיא).
וזה שלהניק זה טבעי זה ההוכחה הניצחת שזה יותר נכון ("עשיתי את הדבר הטבעי והנכון ביותר...") - כאילו שהלידה עצמה כיום (אולי אפילו שלה?) היא בכלל טבעית- מאפידורל ועד פיטוצין וחיסונים וכו' וכו' וכו' דברים לא טבעיים שלא היו בתלמוד. רוצה טבעי? יאללה נראה אותך. ונראה אותך מעיזה לרמוז שמי שלוקחת אפידורל או עוברת קיסרי היא אמא פחות טובה כי "בהתחלה" היא פישלה!
ולסיכום- סוף ה"מאמר" הנוראי הזה נגמר בשתי פיסקאות שלא האמנתי שאשה שהיא גם אמא יכולה לכתוב.
אני מביאה אותם כאן כלשונן שוב ומקווה מאוד שאחרות לא יקחו ממנה דוגמא- שהן יכולות לא לתת לילד שלהן תשומת לב, ו"לחפף", למשך כל השנים שלאחר מכן, בהם באמת מתעצב הילד, רק כי הטבע חנן אותה בשדיים.
או שאמא שעושה את כל הדברים החשובים והקשים והלא אגואיסטים האלו שהיא מונה אבל לא הניקה היא פחות טובה מהגברת כאן ש- וואו איך היא עשתה את זה??- הניקה.
תתביישי לך.

"ההנקה מאפשרת לי להיות אימא לא מושלמת. היא מאפשרת לשחרר ולעגל פינות, לדעת שמותר להרפות ואפילו "לפשל" קצת בהמשך הדרך כי לפחות בהתחלה עשיתי את הנכון והטבעי ביותר. פיקדון שייזקף לזכותי, כך אני מקווה. כי המשך הדרך לא ממש מבטיח במקרה שלי: אינני בשלנית דגולה, אינני יודעת לאפות, אני לא משקיעה בתחפושות, מתחמקת ככול האפשר מלערוך מסיבות יום הולדת, לא סובלת לשבת על הרצפה ולהרכיב פאזלים, לטייל בשבילים למיטיבי לכת בשבתות, לא מתנדבת להיות בוועד הגן. ו...כן, אני אוהבת את העבודה שלי ומשקיעה בה שעות רבות. ככל הנראה לא הייתי מתקבלת לקבוצת הפייסבוק "אימהות משקיעות".

בהנקה רקחתי עבור בנותיי בדיוק מפליא את האוכל הטוב ביותר עם אלפי מרכיבים ותבלינים בלי צורך לבשל. במקום שבעלי ואבי בנותיי יחלוק איתי את ההאכלה בבקבוק נרקמה בינינו עסקה הרבה יותר הגיונית: אני מניקה והוא מבשל אוכל מזין עבורי, וכשהילדות גדלות הוא מבשל אוכל מזין גם להן (וגם אופה)."

הידיעה הזאת שגם אם יש "זיופים" -היעדרות מהבית לשעות ארוכות, חטיפים, קצת יותר מדי שעות מסך, הרמת קול, בית שאי אפשר לאכול בו מהרצפה בלשון המעטה ועוד כהנה וכהנה- במקום לשקוע ברגשות אשמה אני יכולה להזכיר לעצמי שלפחות פעם, בהתחלה, עשיתי משהו אחד או שניים כמו שצריך. הידיעה הזאת מנחמת, מעצימה, מספקת, נותנת אוויר לנשימה. מה שיהיה יהיה, את מה שהיה לא יוכלו לקחת ממני ומבנותיי.

08
נירית סיון

ההנקה היא עניין אישי לחלוטין ואין לאף אחד או אחת זכות להחליט עבור היולדת אם תניק אם לאו. אם מניקה איננה טובה יותר מאם שאינה מניקה, ולהפך. כל אשה לפי יכולתה והרגשתה. ילדתי עשרה ילדים ולא הרגשתי אף פעם שאינני אם ראויה רק משום שהם ניזונו מתחליפי חלב. ובעניין ההנקה בציבור: בעיניי זו חוסר התחשבות ממדרגה ראשונה כשאשה חולצת שד במקום ציבורי. אותי באופן אישי זה דוחה. הכתבה במתכונתה הנוכחית היא מקוממת ומתחסדת והאינפורמאציה המוצעת היתה יכולה להיות הרבה יותר יעילה לו ניתנה באמצעות טבלה ברורה ומפורטת.