סבתא לשלטון

מי מפחד משאפתנותה וכוחה של אישה מבוגרת, שלא לומר מזדקנת? דור של נשים רבות-עוצמה הופך את הגיל ואת הסטריאוטיפים ליתרון פוליטי
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

למה נשים מבוגרות קיימות? מהי תכליתה האמיתית והאוניברסאלית של האישה – אם בכלל יש כזו – לאחר גיל המעבר? לא מפתיע לשמוע שהמדע כבר הגה בשאלה זו. האדם, כמו האורקה, הוא בין המינים היחידים שבו הנקבות ממשיכות לחיות זמן רב לאחר שהן מפסיקות להיות פוריות. לפי אחת התיאוריות בנושא – "השערת הסבתא" – הסיבה לכך היא שהאנושות מפיקה תועלת משירות שמרטפיות קבוע. מבחינה פרהיסטורית, מסבירה ההשערה, הסבתות עזרו בטיפול בילדים וכך שיפרו את שיעורי ההישרדות ותרמו לפריחת המין האנושי.

אדגיש שתכליתן של נשים מבוגרות היא רק אחת מיני תעלומות דרוויניסטיות רבות; אפשר לשאול באותה מידה למה אין לבני האדם פרווה (שתהיה זולה יותר ממלתחה, וקלה יותר לתחזוק); למה ראשיהם של תינוקות גדולים ומכאיבים כל כך (לאם בשעת הלידה); או למה נדרשים מאות מיליוני תאי זרע כדי להפרות ביצית אחת (בדיחת ביולוגים ידועה: כי אף אחד מהם לא מוכן לעצור בדרך ולבקש הנחיות). בכל אופן, אם נתעלם לרגע מהיתרונות האבולוציוניים, נדמה שהחיים המודרניים טומנים בחובם אפשרות חדשה עבור נשים מבוגרות. לאחרונה, קבוצה של נשים בולטות בעשור השביעי לחייהן – ביניהן ג'נט ילן, אליזבת וורן, הילרי קלינטון ואנגלה מרקל – החלו להתוות מסלול חיים שונה: תהיה אשר תהיה סיבת קיומן של נשים מבוגרות על פני כדור הארץ, הצלחת הדור הנוכחי מעידה כי אולי הגיע הזמן שהן ינהלו אותו.

אם נתעלם לרגע מהיתרונות האבולוציוניים, נדמה שהחיים המודרניים טומנים בחובם אפשרות חדשה עבור נשים מבוגרות

כן, כן, אני יודעת: הרעיון הזה מנוגד לאינטואיציה בצורה מהותית. העדרן של נשים מהדרגים העליונים בכל תחום ותחום הוא תופעה ידועה לשמצה, וככל שמביטים גבוה יותר היא רק הולכת ומחריפה. אף על פי שנשים מהוות כמחצית מכוח העבודה בארצות הברית ויותר ממחצית השכירות החדשות בתאגידים גדולים, בדרגים העליונים שיעור הנשים מצומצם כל כך, שרק 4.8 אחוז מהמנכ"לים ברשימת Fortune 500 הם נשים. בוול סטריט, במשרדי עורכי הדין הגדולים ובעמק הסיליקון, המצב אינו טוב יותר. את האשם אפשר להטיל על מגוון גורמים, מדרישות גידול הילדים ועד לאפליה מגדרית. לאור כך, לא היינו מצפים שדווקא גיל מתקדם יהיה המפתח לניפוץ תקרת הזכוכית; ובכל זאת, ייתכן שקבוצה זו של נשים בעלות השפעה מבשרת את בואו של עידן חדש, שבו ההזדקנות מפסיקה להיות אויב הנשים, ואף הופכת לחבר.

תהליך זה לא קורה אך ורק מכיוון שנשים מבוגרות הן משכילות ומנוסות יותר כיום מבכל דור קודם – למרות שזה נכון. הוא קורה גם כי נשים, שלעתים קרובות התקדמותן נבלמת באמצע החיים בגלל חובות משפחתיות, מסוגלות, במובנים רבים, להעלות הילוך בגיל מאוחר יותר מאשר גברים. אישה בעמדה ניהולית בכירה אמרה לי לאחרונה שהיא מחכה עד שהילדים שלה יתחילו ללמוד באוניברסיטה, כדי שתוכל באמת להניע את הקריירה שלה. "זה משאיר בערך 15 שנים", היא מעריכה, שבהן תוכל להותיר חותם ממשי. אוסף מסקרן של מחקרים פסיכולוגיים מקנה תוקף מדעי לתקווה הזאת, ורומז לנו שאנשים משני המינים חשים בנוח עם נשים שאפתניות ומבוגרות יותר מאשר עם נשים שאפתניות וצעירות.

אוסף מסקרן של מחקרים פסיכולוגיים רומז לנו שאנשים משני המינים חשים בנוח עם נשים שאפתניות ומבוגרות יותר מאשר עם נשים שאפתניות וצעירות

הילרי קלינטון, ג'נט ילן ואליזבת וורן אמנם מייצגות רק קבוצה קטנה, אך מדובר בקבוצה מרשימה ביותר. כולן הגיעו לשנות ה-60 לחייהן לאחר שגידלו משפחה ובנו קורות חיים מרשימים. אך במקום ללבוש את כפפות הגינון ולדדות אל הגינה כדי להשקות את הוורדים, הן נוסקות זמן רב אחרי המועד שבו רוב עובדות הצווארון הלבן מתחילות להציץ בשעון ולחכות לפנסיה.

ילן הפכה לאישה הראשונה בתפקיד יו"ר ה"פדרל ריזרב" בגיל 67; וורן, שהייתה פרופסור למשפטים בהרווארד, הפכה לאימת וול סטריט רגע לפני גיל 60, ואז השיקה קריירה מוצלחת בסנאט כשהייתה בת 62, גיל שבו – כפי שהיא כותבת בזיכרונותיה – הייתה אמורה "להתחיל לחשוב על כיסאות נדנדה ותוכניות פרישה"; קלינטון, כידוע, מילאה את העשור השביעי לחייה בדילוג סדרתי – ממועמדת לנשיאות, למזכירת המדינה ובחזרה למרוץ הנשיאותי; ובצד השני של האוקיינוס האטלנטי, יו"ר קרן המטבע הבינלאומית, כריסטין לגארד (ילדה בת 59), מייצגת את הגרסה האירופאית האלגנטית לפריצה מאוחרת, וכמוה גם קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל (60).

אין ספק כי דור זה של נשים בולטות שונה מהדור שאחריו. אלה נשים הישגיות שנולדו לעולם שהעמיד בפניהן הזדמנויות ומכשולים אדירים גם יחד. בעולם הוגן יותר הן היו עשויות לפרוח מוקדם יותר -- וורן נשרה מהאוניברסיטה כדי להתחתן עם בעלה הראשון, שרצה שהיא תהיה עקרת בית. זמן קצר אחרי שקלינטון סיימה את לימודי המשפטים בייל היא עברה לארקנסו כדי לעזור בקידום הקריירה של בעלה לעתיד. רות ביידר גינסבורג, ששייכת גם היא לרשימה, הגיעה לבית המשפט העליון רק בגיל 60; השופטים הגברים שאליהם הצטרפה היו צעירים ממנה בשבע שנים, בממוצע, בעת השבעתם.

אבל גם היום, אפילו עבור נשים צעירות ומוכשרות, התקדמות מקצועית מהירה אינה דבר מובן מאליו. נשים מתחילות כיום את הקריירה כששכרן כמעט שווה לשכר הגברים: לפי לשכת הסטטיסטיקה האמריקאית לעבודה, נשים בגילאי 34-25 מרוויחות קרוב ל-90% משכרם של גברים. אבל זמן קצר לאחר מכן פערי השכר מתרחבים: נשים בגילאי 54-45 מרוויחות 76.6% משכר הגברים. הדבר קשור, בין היתר, ללוגיסטיקה של גידול ילדים: דו"ח של מכון המחקר Pew מצא ש-42% מהאימהות קיצצו את שעות העבודה שלהם כדי לטפל בבן משפחה, ו-51% מהאימהות לילדים מתחת לגיל 18 אמרו שההורות מקשה עליהן להתקדם מקצועית, בהשוואה ל-16% מהאבות בלבד. יחד עם זאת, נראה שפערי השכר משקפים גם דעות קדומות נגד אימהות לילדים שגרים בבית – אוסף של סטריאוטיפים מזלזלים שלעתים מכונה "חומת האימהוּת" (maternal wall).

מחקרים מראים שכאשר אישה עובדת הופכת לאם, היא נתפסת בדרך כלל כאדם חם ונעים יותר, ושהתכונות האלה פועלות דווקא לרעתה וגורמות לה להיתפס כטובה פחות בעבודתה

מחקרים מראים שכאשר אישה עובדת הופכת לאם, היא נתפסת בדרך כלל כאדם חם ונעים יותר, ושהתכונות האלה פועלות דווקא לרעתה וגורמות לה להיתפס כטובה פחות בעבודתה. מחקר שהתפרסם ב-2004 ב-Journal of Social Issues מתאר ניסוי פסיכולוגי שבו סטודנטים לתואר ראשון מפרינסטון קיבלו תיאורים זהים של שני מועמדים היפותטיים לעבודה, קייט ודן, שניהם יועצים, שהוצגו לסירוגין כנטולי ילדים וכהורים טריים. דן נתפס כמתאים לעבודה באותה מידה בכל אחד מהתרחישים, בעוד שקייט האמא נחשבה מתאימה פחות מאשר קייט נטולת הילדים, והסטודנטים נטו פחות להעסיק, להכשיר ולקדם אותה. מחקר נוסף, שהתפרסם ב-American Journal of Psychology, מצא שהמשתתפים הציעו לאימהות שכר נמוך יותר מאשר לנשים ללא ילדים, ותפסו אותן כמתאימות פחות ומחויבות פחות לעבודה. לעומת זאת, ההורות דווקא גרמה לגברים להיראות מתאימים ומחויבים יותר.

אבל ילדים אינם הגורם היחיד שמונע מנשים צעירות להתקדם. ב-2011 פרסמו ג'ואנה בארש, שהייתה אז מנהלת במקינזי, ולאריינה יִי מחקר שהן ערכו כדי לגלות מדוע נשים מעטות כל כך מגיעות לתפקידים ניהוליים בכירים בחברות גדולות. בראיונות עם אנשי משאבי אנוש הן גילו שלגברים יש סיכוי רב יותר מנשים לקבל קידום על בסיס הפוטנציאל שלהם, בעוד שלנשים יש סיכוי רב יותר לקבל קידום על בסיס הביצועים שלהן, תופעה שמובילה לכך שנשים מגיעות לצמרת בשלב מאוחר יותר, אם בכלל. לפי בארש, מנהלים בכירים אומרים לעצמם: "אני מכיר את רוברט, הוא אחלה בחור, מה עוד צריך?". אבל בכל הנוגע לנשים, מנכ"לים נוטים להימנע מסיכונים, היא אומרת. ואולי זו הסיבה שלמנכ"ליות ברשימת Fortune 500 יש ניסיון רב יותר בעת מינוין לתפקיד מאשר הגברים ברשימה; לפי האיגוד האמריקאי לניהול, נשים מגיעות למשרות הבכירות בגיל ממוצע של 52.8, לעומת 50.2 אצל גברים.

האם החיים הציבוריים הם הזירה שבה יכולה להשתנות התפיסה לגבי יכולותיהן של נשים בגיל מתקדם? גיל מבוגר עשוי להיות נכס בפוליטיקה, הרבה יותר מאשר בתחומים אחרים. יתרה מזו, קריירה פוליטית לא מצריכה אוסף כישורים או הישגים מוגדר מראש, ולכן היא מתאימה לנשים שאולי התעכבו – או עוכבו – בתחילת גיל העמידה. בשנות ה-70 ערך המרכז האמריקאי לנשים ופוליטיקה באוניברסיטת רטגרס מִפקד של נשים ברשויות המחוקקות של המדינות השונות ומצא שרובן באמצע שנות ה-50 לחייהן -- מבוגרות משמעותית מעמיתיהן הגברים. בזמן שהן גידלו משפחה, רבות מהנשים האלה עסקו בהתנדבות פוליטית; ההתמודדות על תפקיד בכיר הייתה השיא, "גמול על שירות" לפי רות ב' מנדל, מנהלת מכון איגלטון לפוליטיקה ברטגרס. פער גילאים דומה קיים גם בקונגרס. כיום, הגיל החציוני לנשים בבית הנבחרים האמריקאי הוא 59.1, ולגברים – 56.5.

ייתכן שההמתנה אינה דבר רע כל כך. אם יותר אנשים בחיים המקצועיים והציבוריים היו צריכים לספק תוצאות ברמה גבוהה לאורך זמן לפני הגעתם למשרות בכירות, יכול להיות שכולנו היינו מרוויחים מכך. ראו לדוגמה את ילן, שכיהנה כראש מועצת היועצים הכלכליים של ביל קלינטון, הייתה הנשיאה והמנכ"לית של הבנק הפדרלי של סן פרנסיסקו, וסגנית יו"ר הפדרל ריזרב. לפי הדיווחים, היא הייתה הבחירה השנייה של ברק אובמה לתפקיד היו"ר, וזכתה בו רק לאחר שגבר צעיר ממנה, לארי סאמרז, התגלה כמועמד בעייתי. קודמה בתפקיד, בן ברננקי, התמנה אליו בשנות ה-50 לחייו. היא תוארה לא אחת כיו"ר המוסמכת ביותר לתפקיד אי פעם.

למרות הקדמה, עדיין קשה לדמיין אישה בשנות ה-40 לחייה מגיעה לבית הלבן, כמו אובמה, בהתבסס על קריירה קצרה ברשות המחוקקת של אחת המדינות, כמה שנים בסנאט, נאום מעולה ופרץ ליברלי של תעוזה ותקווה

לעומת זאת, הבה נביט בנשיאים קלינטון ואובמה, אשר נבחרו שניהם בשנות ה-40 לחייהם. למרות הקדמה, עדיין קשה לדמיין אישה בשנות ה-40 לחייה מגיעה לבית הלבן, כמו אובמה, בהתבסס על קריירה קצרה ברשות המחוקקת של אחת המדינות, כמה שנים בסנאט, נאום מעולה ופרץ ליברלי של תעוזה ותקווה. עם זאת, אפשר לטעון שגם קלינטון וגם אובמה קודמו לפני שהיו מנוסים מספיק, ושהם היו יכולים להיות נשיאים מוצלחים יותר לו היו נדרשים לצבור ניסיון בקנה מידה של ג'נט ילן, למשל. אולי הטרגדיה האמיתית אינה שנשים לא זוכות לקידום על בסיס פוטנציאל, אלא שגברים לא נדרשים לחכות עד לאחר שהביאו קבלות. "מדוע כל כך הרבה גברים נטולי כישורים הופכים למנהיגים?" שאל פוסט מ-2013 באתר ה"הרווארד ביזנס ריוויו"; מחברו, תומאס צ'מורו-פרמוזיק, מרצה לפסיכולוגיה עסקית ביוניברסיטי קולג' בלונדון ובאוניברסיטת קולומביה, הסיק שאחת מבעיות המנהיגות המרכזיות בחברות אמריקאיות היא ש"גברים נטולי כישורים לא נדרשים לעבור די משוכות מקצועיות לאורך הקריירה".
יש לציין שההזדקנות הנשית אינה חפה מבעיות: מחקרים מסוימים מראים שהגילנות (אפליה על בסיס גיל) מקשה מאוד על נשים, כיוון שהן נתפסות כזקנות בגיל צעיר יותר מגברים. ובכל זאת, כשרואים כיצד בנות ה-60 ומשהו של ימינו קוראות תיגר על הסטריאוטיפים החברתיים, נדמה שהתגלה גיל פריחה חדש בחייהן של נשים, שלב שבו החשד התרבותי הרווח לגבי דמויות נשיות חזקות מתחיל להתרכך.

האפשרות הזאת זוכה לגיבוי מאחד מענפי הפסיכולוגיה החברתית, שאותו חנך סולומון אש לאחר שב-1946 פרסם מאמר פורץ דרך שבחן כיצד אנו מגבשים רושם לגבי אנשים אחרים. אש רצה לדעת אם רשמים מתגבשים תכונה אחר תכונה – כלומר אם תפיסתנו משקפת את סך כל תכונותיו של אדם מסוים – או אם תכונות מפתח מסוימות משתלטות על התפיסה שלנו את אותו אדם. הוא גילה שהאפשרות השנייה היא הנכונה: אדם אינטליגנטי, מוכשר, נחוש ומעשי עורר תגובות שונות מאוד אצל אנשים על סמך תיאורו כאדם חם או קר. פסיכולוגים נוספים הסתמכו על הממצאים שלו; הם בחנו את האינטראקציה בין שתי קטגוריות – חום וכשירוּת – וניסו להבין איך אנו בונים את תפיסותינו לגבי קבוצות. בכל הנוגע לגזע ומוצא אתני, הם גילו שקבוצות שנתפסות כאיום תחרותי – יהודים ואסייתיים, לדוגמה – נחשבות בדרך כלל בעלות כישורים אך קרות, ושקו חשיבה זה מעורר קנאה וטינה. מבחינה היסטורית, שחורים נתפסו כחמים אך נטולי כישורים, מה שנתן הצדקה לפטרנליזם. הקשישים נופלים באותה קטגוריה: חמים וחביבים, אך נטולי כישורים ובלתי מאיימים.
כשחוקרות פמיניסטיות התחילו לבחון סוגיות מגדריות דרך הפריזמה הזאת, הן גילו שנשים שהפגינו לכאורה תכונות נשיות מסורתיות – כמו עקרות בית, או בנות זוג תומכות – נתפסו כחמות אך נטולות כישורים, וזכו ליחס סקסיסטי רך ומבטל. אלה שסטו מהנשיות המסורתית – לסביות, אתלטיות, פמיניסטיות, נשים עובדות – נתפסו כבעלות כישורים אך קרות, וזכו ליחס סקסיסטי עוין ובוטה יותר. נראה שאנשים תופסים נשים כחמות או בעלות כישורים, אך לעולם לא שני הדברים יחד. סוזן פיסק, פסיכולוגית מפרינסטון שנחשבת לחלוצת המחקר הזה, מציינת שההפרדה הזאת לא קיימת ביחס לגברים. "אצל נשים יש מעין מלכוד-22", היא אומרת.

חשבו רגע איך הדבר עלול להשפיע על הילרי קלינטון, שמזה זמן רב נתפסת בציבור כבעלת כישורים אך קרה. מובן שהסיבות לכך אינן קשורות בהכרח למין שלה: מצביעים רבים מפקפקים בכנותה לגבי תקריות שונות, החל מפרשיית ווייטווטר וכלה במחדל המיילים של מחלקת המדינה (מן הראוי להדגיש כאן שפוליטיקאיות אינן בהכרח טובות ומוסריות יותר מפוליטיקאים, ושהגיל לא תמיד משנה את אופיו של אדם, לטובה או לרעה. אפשר למעשה לטעון שבאופן אירוני, נשים יהפכו לשחקניות מן השורה במשחק הפוליטי דווקא כששמותיהן של פוליטיקאיות מבוגרות ייקשרו בשערוריות, כמקובל אצל פוליטיקאים מבוגרים).

ובכל זאת, אין ספק שהפמיניזם והשאפתנות של הילרי קלינטון תרמו לבעיית התדמית שלה. האם כעת יש לה חלון הזדמנויות – נקרא לו זִקְנה – שבו היא יכולה להיחשב חמה בלי לאבד את כשירותה בעיני ציבור הבוחרים? הנכדים עשויים לעזור לה כאן. כשצ'לסי קלינטון הכריזה שהיא בהיריון, היו שאמרו כי הנכד הצפוי יחסל סוף סוף את השאפתנות של הילרי – שדעתה תהיה מוסחת מכדי לרוץ לנשיאות. ההפך הוא הנכון: היא השתמשה בתפקיד החדש שלה כפי שעשו סבים פוליטיקאים רבים לפניה– כעדות לניסיונה, לערכי המשפחה שלה ולמחויבותה ליצור עתיד טוב יותר. בעקבות התפרצות החצבת בתחילת השנה צייצה קלינטון, "העולם עגול, השמיים כחולים, ו#חיסוניםעובדים. בואו נגן על ילדינו". היא סיכמה בתגית #סבתותיודעותהכיטוב.

"אפשר לומר שהיא מגדירה מחדש מה זה סבתא", אומרת דבי וולש, מנהלת המרכז לנשים ופוליטיקה באמריקה (אבל בכל הנוגע לשילוב הסבתאוּת בתדמית הציבורית, כנראה שקלינטון לא תצליח לעלות על רות ביידר גינסבורג בת ה-82, שניקרה בזמן נאום מצב האומה של 2015 וכלל לא הובכה מכך. "לא הייתי פיכחת לגמרי", היא התלוצצה עם מראיין; היא הגיעה לאחר ארוחת ערב עם כמה מעמיתיה השופטים, שם היא הרשתה לעצמה ללגום מעט יין. היא אפילו סיפרה שנכדתה התקשרה אליה אחרי הנאום כדי לנזוף בה: "סבתא'לה! נרדמת שם!").

שלי קורל, סוציולוגית וראשת מכון קליימן לחקר מגדר בסטנפורד, חושבת שהדוגמאות האלה הן סימן חיובי עבור מנהיגוֹת עתידיות. "נראה שגיל מתקדם, או נכדים, אכן עוזרים (לאישה) להתגבר על בעיית הכשירות/חביבות", היא אומרת. היא מציינת שזאת תהיה הפעם הראשונה שאנו עדים לתופעה כזו, כי "זה דור הנשים הראשון שהתחיל את דרכו כחלק מכוח העבודה ונשאר בו זמן כה רב". גם פיסק חושבת שההשערה הזאת משכנעת: "סביר בהחלט שיהיה אפשר לשלב בצורה מוצלחת בין תפקיד פוליטי בכיר לסבתאות".

הדוגמה שיציבו הפוליטיקאיות תוכל להרגיל אנשים למנהיגוּת נשית גם בתחומים אחרים, ולעצם הרעיון שנשים, כמו גברים, יכולות להיות חמות ומרובות כישורים גם יחד. בו בזמן, ייתכן שגם הביולוגיה האבולוציונית משנה את תפיסתה לגבי הזדקנות נשית. מחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Current Biology חושף כמה אמיתות מפתיעות לגבי – כן, כן – נקבות האורקה לאחר גיל הפוריות. מסתבר שהן משמשות כמנהיגות חשובות המובילות את הקבוצה אל מקורות המזון הטובים ביותר. "חוכמת זקני השבט היא אחת הסיבות לכך שהנקבות ממשיכות לחיות זמן רב לאחר שהן מפסיקות להתרבות", אמרה לורן ברנט, אחת החוקרות. החוקר הראשי, דארן קרופט, ציין כי הולכות ומצטברות ראיות המעידות כי "תום הווסת הוא תקופה שדורשת הסתגלות אצל בני אדם", ושבזמנים פרהיסטוריים נשים מבוגרות היו מוקדים של תבונה וידע.

אם זה אכן המצב – ואם העולם מוכן להציע הזדמנויות חדשות לנשים מבוגרות – מי יטפל בנכדים? בואו נחשוב: מי, בגיל 60 ומשהו, מחפש אתגר חדש? קריירה שנייה הנושאת בחובה גמול רגשי? מי קודם בשלב מוקדם, הגיע לשיא בשלב מוקדם, וכעת יש לו זמן בשפע לשחק בלגו, לערוך מסיבות תה דמיוניות ולהקריא סיפורים? מישהו מצא כבר עיסוק נחמד עבור ביל קלינטון אחרי כל ההישגים שלו? או, יום אחד, עבור ברק אובמה? ולמה גברים מבוגרים קיימים, בעצם?

לייזה מאנדי היא מחברת הספר The Richer Sex: How the New Majority of Female Breadwinners Is Transforming Sex, Love and Family.
כל הזכויות שמורות לאלכסון.

Copyright 2015 by The Atlantic Media Co., as first published in The Atlantic Magazine. Distributed by Tribune Content Agency.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי לייזה מאנדי, Atlantic.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

4 תגובות על סבתא לשלטון

מרקל היא כבר "סבתא" בין השאר בגלל הוותק הרב (והחריג) בתפקיד. היא הפכה להיות קנצלרית בשנת 2005, בגיל 51.

היא למדה כימיה ובמשך למעלה מעשרים שנה הייתה באקדמיה. עם נפילת מזרח גרמניה היא נכנסה לפוליטיקה וכבר ב־1990 (בגיל 36) נכנסה לבית הנבחרים.

את ילן מעניין להשוות לסטנלי פישר ולקרנית פלוג. פישר מבוגר משתיהן. הוא היה מבוגר יותר בעת מינויו כנגיד בנק ישראל מפלוג בעת מינויה. לכל השלושה קריירה ארוכה (ולא שניה) ככלכלנים.

02
שושי

בחוג למיסטיקה ורוחניות במכללת צפת שמעתי הרצאת אורח מאלפת על נסיקת מעמדן של נשים אפגניות יהודיות עם הזדקנותן. המרצה היתה ד"ר צילה זן-בר-צור.

    03
    נירה

    בספרות המקצועית דווח בשנות השמונים של המאה הקודמת על העדר סמפטומים של גיל המעבר אצל נשים בדואיות בסיני. עם הפסקת המחזור, הן קודמו לגור במאהל הגברים , הפסיקו לשרתם, נהנו משירות הנשים הצעירות ולמעשה זכו להתקדם במעמדן החברתי.
    נשים אלה דיווחו על עליה בשמחת החיים דוקא עם גיל הבלות.
    כאמור, לא התלוננו על שום סימפטומים מערביים כגון: גלי חום, הזעות, נדודי שינה ועוד.