התחזית למחר: הפכפך

גן נעול. יש באמירות על העתיד הרבה קסם, תודו. שהרי מי לא היה רוצה לדעת מה מחכה שם מעבר לפינה? האם זה אולי אחד מאותם ימים נוראים כמו שהבטיחו לנו כתבים דתיים ואיצטגנים חמורי סבר, או אולי דווקא גן-עדן, משהו אופטימי וטוב שיסב לנו אושר גדול? מי יודע? אם מסתכלים לרגע על הזמן כרצף ליניארי - מין קו בלתי נגמר שמתחיל בעבר, חולף דרך ההווה, ונעלם בעתיד, נקודת העתיד הינה מקום שאינו קיים. עד שמגיעים אליו. או אז הוא הופך, לשבריר שנייה, להווה, ומיד לזמן עבר. כך או כך, ובכל אופן שלא נגדיר או נדמה אותו, העתיד נשאר עבורינו לעולם מקום של אי-ודאות, סתום, מעורפל וחמקמק מאין כמותו.

סיפור לא פשוט. מנקודת המבט שלנו, לא רק שהעתיד אביך ומלא דוק, הוא גם דינאמי והפכפך, בהיותו נגזרת של המציאות המשתנה כל העת. במובן זה ההיסטוריה של העתיד מרתקת לא פחות מאשר ההיסטוריה של העבר. לקראת הכנת הכתבה הזאת שוטטתי במספר אתרים ובלוגים ברשת המתארים את העתיד כפי שנתפש בתקופת העבר. אחד המבריקים שבהם נקרא "העתיד העתיק" (Paleofuture) והוא נותן לדברי מחברו מבט על עתיד שמעולם לא היה. אחת הגלויות שנאספו ופורסמו בבלוג מעטרת גם את המאמר הזה.

אין לנו עניין מיוחד לטפוח על הכתפיים שלנו אבל ההיסטוריה מלמדת שבני האדם מעולם לא השלימו עם העובדה שהעתיד לוט בערפל.

מזג האויר ההפכפך הוא דוגמא מצויינת למצבנו העגום בתחום החיזוי

לא מפתיע מאחר וידיעת העתיד אמורה היתה להביא לבעליה שורה ארוכה של תועלות ויתרונות מסוגים כאלה או אחרים. בהמשך לכך, הרומן שלנו עם העתיד הינו ספור שלא נגמר של קרב ארוך ועיקש במיוחד. קרב שבו אנחנו מנסים, פעם אחר פעם, להרים, ולו במעט, את המסך כדי לראות מה יילד יום.

הנסיונות הראשונים לצפות מה יביא המחר נעשו כבר לפני כמה אלפי שנים, באיזור מסופוטמיה, כאשר אנשים בעלי כישורים, כאלה או אחרים, החלו לתת עיניהם בכוכבים על מנת לחפש נתיבים אל העתיד. מאז, ולאורך ההסטוריה כולה, מלווים אותנו רואי העתיד – קבוצות מגוונות של אנשים המשתמשות בטכניקות וכלים מגוונים, בחלקם אקזוטים במיוחד.

קפה, שכינה ורוח הקודש. רשימה מהירה וזמנית של שיטות ואמצעים, עשויה לכלול את הדברים הבאים: כוכבים, ימי הולדת, רוחות, ציפורים, אבנים, סמי הזייה, ספלי קפה, קלפים, כתבי יד, מבנה כף היד והרגל, פסוקי קודש, היפנוזה, מצבי רוח שונים, שכינה, ורוח קודש. ברשימה המלבבת הזאת אינם כלולים עתידנים וחוקרי עתידים מודרנים המשתמשים בדרך כלל בשיטות מחקר מדעיות, כדי להציג תרחישים שונים העשויים להתרחש בעתיד, במידה כזאת או אחרת של ודאות.

אלא שגם במקרים הללו, כך נראה, העתיד אינו נוטה לקבל תכתיבים, במיוחד כאשר התחזית שבה מדובר הינה תסריט חסר פשרות הניתן לטווח הארוך. את ההתנהגות הקפריזית הזאת של העתיד מאפיינת יפה אמירה עממית המסתובבת ברשת האינטרנט כבר מספר שנים, ונותנת ביטוי מוצלח לתסכול והלך הרוח שקיים בחברה שלנו לגבי ידיעת העתיד. האמירה קובעת בפשטות: זה לא קל לעשות תחזיות, במיוחד בכל מה שנוגע לעתיד.

השמש תזרח מחר בבוקר. כנראה. ובאמת, יכל להיות שהאמירה הזאת נוקטת לשון פייסנית מעט. מזג האויר ההפכפך הוא דוגמא מצויינת למצבנו העגום בתחום החיזוי. למרות ההתעצמות הדרמטית בכח המחשוב בשנים האחרונות, ולמרות השכלול באמצעי הצילום והחישה של לוויינים המכסים את כל כדור הארץ, המצב בתחום החיזוי לא הרבה טוב יותר מזה שהיה לפני 20-30 שנה. עדיין לא ניתן לתת תחזית מדוייקת לחלוטין מעבר ל- 4 ימים. על חיזוי רעידות אדמה אין בכלל מה לדבר.

התפרצות הר געש באֶיְיַאפְיָא בטְלָאיֶיקוּטְל ב-2010. צילום: Boaworm

זוכרים את אֶיְיַאפְיָאטְלָאיֶיקוּטְל? זה קרחון גדול בדרום איסלנד שבמרכזו הר געש פעיל. בחודש מרץ 2010 החל ההר עם השם המוזר הזה להתפרץ ולפזר בשמיים אפר געשי שהיה מסוכן למטוסים. האפר שהתפשט במהירות שיתק כמעט לחלוטין את תנועת המטוסים ברחבי היבשת ובמשך כשבוע הייתה אירופה כולה, למעט כמה איזורים דרומיים, משותקת לחלוטין. העניינים חזרו למסלולם לאט לאט, אבל הנזק המצטבר של הקפריזה הזאת של ההר, שאיש כמובן לא צפה מראש, היה כ- 1.5 מיליארד דולר!
"אי אפשר לחזות את העתיד" אומר לי ד"ר אהרון האופטמן, חוקר בכיר ביחידה לחיזוי טכנולוגי וחברתי באוניברסיטת תל אביב. "נכון שבעולם הפיזיקלי אפשר לצפות בוודאות כמעט מוחלטת התנהגות של עצמים. כך למשל אנחנו יודעים בבטחון די מלא היכן יהיה המאדים עוד שנה בשעה הזאת. אלא שזאת איננה ודאות של 100 אחוז כי יש כל מיני גורמים שיכולים להשפיע, לפחות בצורה זעירה מאד על מסלולו של הכוכב. ובאותו עניין, ממשיך האופטמן, "אם מסתכלים על קליע או פגז שנע באוויר, אפשר לדעת בגדול את המסלול שלו והיכן יפול אבל יש הרבה מאד גורמים שיכולים להסיטו, כגון טמפרטורה, לחצי אוויר ומשבי רוח לא צפויים".

"מה עם בני אדם? אנחנו הרי אוהבים מידי פעם להתערב", אני מוסיף. "כאשר מעורבים יצורים אנושיים, הוא משיב, "החיזוי הופך לכמעט בלתי אפשרי. אתה יכול לשלוח חללית עם מסלול קבוע ועם צפי מדוייק איך ומתי תגיע, אבל בן אדם אחר יכול לשלוח גוף שיכול להסיטה ממסלולה. אגב, אם כבר הזכרנו גרמי שמיים, שווה בנפשך שנגלה אסטרואיד גדול העומד לפגוע בכדור הארץ, ונצליח להסיט אותו ממסלולו כדי למנוע אסון. הרי לך דוגמא של התערבות אנושית המשנה את החיזוי הפיזיקלי".

ככל שזמן התחזית יתארך, הסבירות להתממשותה המדוייקת תלך ותרד במהירות

קשה עם העתיד, באמת קשה. אז מה הסיפור שלכם", אני שואל את ד"ר האופטמן, "מה בעצם התפקיד של אנשי החיזוי? לא לחזות את העתיד", הוא משיב לי, "אלא לעורר דיון רציונלי, המבוסס על ידע קיים ועל האפשרויות של דברים העשויים להתרחש. בסופו של דבר, המטרה הסופית של החיזוי המקצועי הינה לאפשר למקבלי החלטות העוסקים בתכנון ובניית פרויקטים לקבל החלטה מושכלת כמה שניתן כדי לעצב את העתיד הרצוי".

לקראת הכתבה שוחחתי גם עם פרופ' שיזף רפאלי, שהוא חוקר אינטרנט ותיק וראש בית הספר לניהול באוניברסיטת חיפה. שיזף איננו מתעסק בעתידנות באופן ישיר, אבל הוא מנדב לי את הציטטה הבאה: "עושה רושם שמרוב חוזים ומומחים לעתיד, אנחנו כבר יודעים בצורה מושלמת מה יהיה. אלא שכל העניין הזה נשמע קצת מפוקפק אם זוכרים שאנחנו עדיין לא יודעים להסכים גם לגבי העבר, שלהבדיל מהעתיד, קרה בפועל. גם כאשר יש לנו עדויות ארכיאולוגיות רבות, פעמים רבות אתה מתקשה למצא שניים שמסכימים על אותו עבר. אז לדעת מה קורה בעתיד"?

דברים כהוויתם, ובכל זאת, יכול להיות שצריך לעשות הפרדה בין החיזוי לטווח הקצר ו-לטווח הארוך. במועד קצר במיוחד אין לנו כל בעיה לתת תחזית ברמת דיוק של 90 אחוז ויותר. כך למשל אני יכול לקבוע ברמת סבירות גבוהה מאד כי עוד 10 שניות (כלומר בעתיד) אשב מול המחשב ואקליד כל מיני משפטי עתיד. ככל שזמן התחזית יתארך, הסבירות להתממשותה המדוייקת תלך ותרד במהירות. מה אעשה אם כן עוד 24 שעות בשעה הזו? סיכויי הדיוק של התחזית ירדו כבר, אני משער לכ-50 אחוזים. ומה יקרה עוד יום? עוד שבוע?

כשלונות קולוסאליים. באמת שאין לי מושג. לא צפיתי לדוגמה את כאב הגב שאחז בי לפני יומיים ו"שינה" את כל תוכניותי לימים הקרובים. אחד הקשיים היותר גדולים של איש החיזוי היא העובדה שהוא נסמך במתן התחזית על שני מקורות עיקריים: תולדות העבר, והמציאות הקיימת בזמן מתן התחזית, לרבות תגליות חדשות, נטיות, מגמות, סטטיסטיקה והערכות. אלא שתפנית לא צפויה, תגלית או פריצת דרך מפתיעה, בתחום כזה או אחר, יכולה לגרור גל של חידושים והמצאות, ולשנות את המציאות העתידית מקצה אל הקצה.

בשנת 1943 קבע ברנש בשם תומס ווטסון, מי שהיה אז יו"ר IBM, כי בעולם יש שוק לחמישה מחשבים. התחזית של ווטסון החזיקה מעמד כעשר שנים ואחר כך העתיד החל להשתנות

ואכן, ההיסטוריה של החיזוי עמוסה בכשלונות מפוארים, בחלקם כאלה שנעשו כביכול על ידי אנשי מקצוע מוכרים וידועים בתחומם. האנשים הללו, כך נדמה, מדברים לעיתים מתוך הפוזיציה, וקיים יחס ישיר בין המקצוענות של האיש ומידת ההחלטיות שלו במתן התחזית, לבין עוצמת ההחמצה והפספוס.

דוגמאות כאמור אינן חסרות. אחת הידועות שבהן היא אמירתו של דאריל פ. זאנוק, מפיק סרטים הוליוודי ידוע שהתייחס בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת לעתיד הטלוויזיה, לאמור: "המוצר הזה לא יחזיק מעמד באף שוק יותר מ-6 חודשים. במהרה אנשים יתעייפו מלהביט בקופסת הדיקט הזאת מידי ערב...".

משפחה אמריקאית צופה בטלוויזיה בשנות החמישים. צילום: Evert F. Baumgardner

חפץ שסבל במיוחד מתחזיות כושלות היה המחשב הביתי. בשנת 1943 קבע ברנש בשם תומס ווטסון, מי שהיה אז יו"ר IBM, כי בעולם יש שוק לחמישה מחשבים. התחזית של ווטסון החזיקה מעמד כעשר שנים ואחר כך העתיד החל להשתנות. למרות זאת, שנים אחר כך נמצאו עדיין אנשי מקצוע בתחום שצפו למחשבים גורלות שונים מאלה שייעדה להם לבסוף ההסטוריה. אחד מהם היה ברנש בשם קן אולסן שייסד בשנות ה-60 את חברת Digital Equipment Corp. בשנת 1977 טען אולסן נחרצות כי "אין כל סיבה שבעולם שמישהו ירצה מחשב בבית שלו".

In the year 2525. היום המצב כמובן שונה. בכלל, נדמה שטכנולוגיות התקשורת והמדיה החברתית של תחילת המאה ה-21 עושות לו לעתיד רק טוב, וחיזוי העתיד נפוץ יותר מתמיד. אם נעזוב לרגע בצד את הפן הפופולארי של התחום הזה, אפשר לומר כי התרבות שלנו גדושה ועמוסה בתסריטי עתיד מסודרים מכל סוג שהוא. ברשת האינטרנט אפשר למצא היום מאות ואולי אלפי "קווי זמן" ולוחות זמנים, מפורטים יותר ופחות, של העתיד הקרוב והרחוק כאחד.

קווי הזמן הללו כוללים, בחלקם, כרונולוגיות מסודרות של האירועים והתהליכים שיתרחשו כאן, החל ממצב האקלים והפלנטה ומערכת השמש, וכלה במצב הפוליטיקה, הכלכלה, הטכנולוגיה והחברה. אין כמובן כל הבטחות וכתבי ערבות, ואין גם מתכונים לחיזוי המושלם. הכלל היחיד שעליו כבר נרמז כאן, הינה העובדה שלזמן יש משקל מכריע; כמה שהעתיד – זה המוזכר בתחזית, רחוק יותר, מרחב השגיאה והסיכון גדול יותר.

מסוכן, אבל לא נורא. להבדיל מתחומים אחרים בהם אנחנו נדרשים לשלם עבור טעויות, ראיית העתיד הרחוק הינה, מבחינה נותן התחזית, תחום חסר דאגות. גם אם יסתבר פעם, בעתיד, שהבן אדם פספס ובגדול, אף אחד מאתנו, כולל הוא עצמו, לא יהיה כאן בסביבה כדי לבקש הבהרות.

על מנת לסבר את העין אני נכנס לאתר של "רשת קו-הזמן של העתיד" ודוגם את שנת 2025. אני רואה שם שלפחות שתי מעצמות חוזרות לירח. יש גם סיפור מרגש על בניית טלסקופ חלל אופטימלי שיהיה מסוגל להסתכל בפרוטרוט עד למרחק של 150 שנות אור במרחבי הגלקסיה, ובין היתר, לחפש אחר פלנטות עם סימני חיים כימיים וביולוגים. באותן השנים צפויות גם דרמות בתחומי המחקר הביולוגי, למשל החזרה לחיים של עכבר קפוא (196- ), וגם התעצמות דרמטית בכח המחשוב, כזו המאפשרת בין היתר לעשות סימולציה של המוח האנושי, ועוד ועוד.

פרדריך פול, סופר המד"ב המפורסם, אמר פעם כי סיפור מד"ב טוב לא צריך לחזות את המכונית אלא את פקקי התנועה

קלפים פרועים. הלוואי, אני חושב לעצמי. אבל מה עושים כדי לשפר את החיזוי? "אחד המצרכים שעשוי לעזור", על פי ד"ר האופטמן, "הינו הדמיון. דוגמא טובה לשימוש בדמיון הינם חיזויים הבנויים על תרחישים פרועים, או מה שמכונה קלפים פרועים (wild cards”) כשהכוונה לארועים שהסבירות להתרחשותם בעתיד נמוכה מאד, אך אם יתרחשו, השפעתם תהיה גדולה מאד".
אחת מאותן ה"התפרעויות" נעשתה לפני כמחצית המאה כאשר צוות חוקרים שעבד בהולנד עבור חברת הנפט הבינלאומית "של", הניח כי קיימת הסתברות לפריצתו של משבר אנרגיה גדול בשנות ה-70, וזאת כתוצאה מסכסוך שיתרחש במזרח התיכון. החברה התייחסה לתחזית ברצינות והכניסה בחוזים העתידיים שלה סעיף בהתאם. "של" יצאה רק נשכרת כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים.

"מי שמשתמש בדמיון בצורה טובה הינם סופרי המדע הבדיוני", אומר ד"ר האופטמן. "ספרות המד"ב לא מתיימרת לתאר במדוייק את המציאות, וקודם כל נועדה לבדר ולפתוח את הראש. אבל במיטבה היא עוסקת בניסויי חשיבה על השאלה "מה יהיה אם...", ובכך מסייעת לדמיין עתידים מפתיעים אך אפשריים. פרדריך פול, סופר המד"ב המפורסם, אמר פעם כי סיפור מד"ב טוב לא צריך לחזות את המכונית אלא את פקקי התנועה. מה שאומר שחיזוי התגובה האנושית להמצאה הטכנולוגית הוא האתגר האמיתי".

עתיד מלבב במיוחד. אחד מהמצדדים היותר נלהבים בדימיון ובמדע הבדיוני, ובקשר שיש להם למדע ולחיזוי העתיד הוא ארתור סי. קלרק. קלרק, שהיה לא רק אחד מסופרי המד"ב הגדולים של הספרות העולמית, אלא גם טכנולוג ועתידן מוכשר במיוחד, שלא רק ידע להסתכל על העתיד אלא גם להמציא אותו. בשנות ה-40 של המאה הקודמת הוא תאר בפרוטרוט את לוויני התקשורת כ- 20 שנה לפני שאלה החלו לחוג בחלל.

הדימיון, כותב קלרק באחד מספריו על העתיד ("פרופילים של העתיד", 1962) הינו אחת מדרישות היסוד של מדען טוב. ובאשר לחיזוי עתיד - הקוראים והכותבים של ספרות המד״ב תמיד יהיו יותר אמינים. "בשלושים השנים האחרונות" מוסיף קלרק, "נכתבו עשרות אלפי מגזינים וסיפורי מד"ב שבחנו וחקרו את כל האפשרויות הנתפשות, והבלתי נתפשות שיכול להביא עימו העתיד. ישנם מעט מאד מקרים שיכולים לקרות ואשר לא תוארו באחד מאותם הסיפורים..".

גלויה שפרסמה חברת שוקולד גרמנית, בסביבות 1900

כדי להבין את העתיד, סבור קלרק, צריך יותר מאשר סתם הבנה וניתוח של האירועים. העתיד הוא לעולם לא שגרתי. "אם הספר הזה ("פרופילים של העתיד"-ע.ב.ב) יראה לכם סביר והגיוני, והמסקנות שבו משכנעות, הרי שכנראה לא הצלחתי לראות רחוק מידי. אם יש עובדה אחת לגבי העתיד שבה אנו בטוחים, זה שהעתיד יהיה לחלוטין פנטסטי".

מה זה אומר? אם אני מפרש נכון את הדברים, זה אומר שתמיד נוכל לצפות להפתעות באשר לעתיד, וזה נחמד. אני מתבונן באותה גלויה שפרסמה בזמנו חברת שוקולד גרמנית, בסביבות 1900. בגלויה שאמורה היתה לתאר את העולם בשנת 2000, נראים אנשים הנופשים להם במעין גונדולות יפות הפורחות באויר. היום אנחנו כבר יודעים שהטכנולוגיה הרומנטית הזאת לא התממשה, אבל זה לא ממש משנה. העתיד, בכל מקרה, נראה מקסים.