יש שני לרושם ראשוני

מבט מהיר באדם אחר יכול לגלות לנו כמה דברים בסיסיים על האישיות שלו, אבל לא כדאי לכם להסתפק בזה אם אתם מחפשים אהבה
X זמן קריאה משוער: 12 דקות

רנדל קולווין (Colvin), פסיכולוג חברתי מאוניברסיטת נורת'איסטרן, הקדיש חלק ניכר מהקריירה שלו לבחינת רמת הדיוק של הרשמים הראשוניים שלנו. אבל יכול להיות שהוא עצמו הנבדק המתאים ביותר לנושא הזה. ב-2002, לאחר שהתגרש, הוא החל לחפש בת זוג חדשה. חבר הציע שיפנה לאתר ההיכרויות Match.com. בעודו עובר על הפרופילים השונים באתר, הוא נתקל במישהי שמיד עוררה בו התנגדות: היא הייתה זוהרת כל כך שהיה נדמה כאילו הגיעה זה עתה מסט הצילומים של "סקס והעיר הגדולה" – טיפוס שונה מאוד מהנשים המשכילות והמיושבות שהוא העדיף.

"היא נראתה שטחית", הוא נזכר. כחודש לאחר מכן הופיע באינבוקס שלו מייל מנערת הזוהר. אבל היא בכלל לא נשמעה נרקיסיסטית ונפוחה; היא הייתה מתוקה ופתוחה, וכשהם נפגשו היא נראתה נהדר אבל ממש לא התנהגה כמו דיווה בהתהוות. במייל לבבי אחד הצליחה האישה לבטל את הרושם הראשוני השלילי. כיום היא וקולווין נשואים.

חוויותיו של קולווין מעידות על עשרות השיפוטים הקטנים שאנו מבצעים, לרוב בלי להיות מודעים לכך כלל, כשאנו בוחנים או פוגשים אנשים חדשים – לגבי מידת אמינותם, חוכמתם, כישוריהם, יופיים ויכולתם להתקרב לאדם אחר, וכל זה תוך דקה ואף פחות. בדרך כלל אנחנו משתמשים בחוש הבריא שלנו כדי להחליט את מי להעסיק, את מי לאהוב, במי לבחור. נהוג לחשוב שהרשמים הראשוניים האלה מדויקים להפליא, שהם מגלמים בתוכם את חוכמת הלא-מודע שהמין האנושי צבר לאורך עידנים רבים. "אנחנו מסתכלים על מישהו ומיד מתגבש בנו רושם מסוים על האופי שלו. די במבט קצר ובכמה מילים כדי לספר לנו סיפור על נושא מורכב ביותר", הסביר ב-1946 הפסיכולוג סולומון אש, הארכיאולוג של תחום יצירת הרשמים. "תצפיות נוספות עשויות להעשיר או להפריך את תפיסתנו, אבל אנחנו לא יכולים למנוע ממנה לצמוח בן רגע, כפי שאנו לא יכולים להימנע מראיית עצם הנמצא לנגד עינינו או משמיעת מלודיה".

ממצאיו של קולווין מראים שרשמים ראשוניים מדייקים בכ-30 אחוז מהמקרים. אם תעברו לצד השני של הרחוב בכל פעם שתיראו אדם עם פנים מפחידות, בשבעה מתוך כל עשרה מקרים אתם סתם מתחמקים מאדם טוב ביום רע

לדברי קולווין, רשמים ראשוניים הם אמינים בעיקר בכל הקשור לקווי המתאר הרחבים של האישיות, קרי "חמש התכונות הגדולות": מוחצנות, נוירוטיות, פתיחות, נועם הליכות ומוכוונות. קולווין בחן את תהליך יצירת הרשמים בחתך כרונולוגי והראה שהשיפוטים שאנו מבצעים לגבי חמש התכונות האלה אצל אדם מסוים לאחר היכרות בת דקה אחת בלבד מדויקים לא פחות מהשיפוטים שאנו מבצעים לאחר שנים של היכרות. הוא נוהג לצלם מפגשים בין נבדקים, שחלקם מוגדרים כ"שופטים" וחלקם כ"יעדים".
תוך חמש שניות השופטים מזהים בקלות את מידת המוחצנות והמוכוונות של היעד, וכן את רמת האינטליגנציה שלו ומאפייני התנהגות שליליים למיניהם. נדרשות בסך הכול עוד כמה שניות כדי להתביית גם על פתיחות, נועם הליכות ונוירוטיות, ועל מאפייני ההתנהגות החיוביים.

המוכוונות (המתארת בין היתר את המשמעת העצמית של האדם) מתבלטת מיד, אומר קולווין, כי היא אחד המאפיינים המהותיים ביותר שלה הוא גלוי לעין: "אלה האנשים שנשארים ממוקדים במטרה". נדרש מעט יותר זמן כדי לזהות נוירוטיות ופתיחות, לכאורה מכיוון שיש להן רמזים מעטים בלבד, או סותרים, בהתנהגותנו. כמויות המידע שאנו רוכשים משתנות לאורך המפגש. אמצע השיחה, אומר קולווין, הוא החלק שמלמד אותנו יותר מכול על האדם שמולנו, כי אנשים צריכים זמן להיכנס לעניינים, ואחר כך הם נוטים להתעייף. "אם שני אנשים מדברים על ספה במסיבה במשך חצי שעה", הוא מוסיף, "נקודת השיא, השלב שבו אנחנו באמת מבינים מי נמצא מולנו, מגיעה בערך אחרי רבע שעה".

גם אם הרשמים הראשוניים האלה מדויקים, הם לא מספקים תמונה שלמה ומפורטת. "אנחנו מגלים שהאדם שלפנינו הוא טיפוס מוחצן", אומר קולווין, "אבל לא לכמה מסיבות הוא הולך כל חודש. אנחנו לומדים שהוא מדוכא, אבל לא למה – מה גורם לו להרגיש רע כל כך".
ממצאיו של קולווין מראים שרשמים ראשוניים מדייקים בכ-30 אחוז מהמקרים. אם תעברו לצד השני של הרחוב בכל פעם שתיראו אדם עם פנים מפחידות, בשבעה מתוך כל עשרה מקרים אתם סתם מתחמקים מאדם טוב ביום רע. אבל בשלושת המקרים האחרים אתם נמנעים מאדם מסוכן.

כך לא מוצאים אהבה

היכולת לקרוא אנשים היא תופעה חדשה יחסית בהיסטוריה האנושית, מיומנות שפיתחנו רק ב-13,000 השנים האחרונות, מסביר אלכסנדר טודורוב (Todorov), מרצה לפסיכולוגיה מאוניברסיטת פרינסטון. לפני המהפכה החקלאית אנשים חיו בחבורות ציידים-לקטים קטנות שבהן כולם הכירו את כולם. בימים ההם אנשים העריכו זה את זה על סמך מוניטין, ולא על בסיס רשמים. יצירת רשמים היא עדיין כלי חדש ובלתי מלוטש.

מחקרים אחרים הנערכים כעת מראים כי דווקא בהקשר החשוב ביותר – מציאת בן זוג – הרשמים הראשוניים אינם מועילים באותה מידה. הם תורמים לאהבה פחות משנדמה, מדווח הפסיכולוג פול איסטוויק (Eastwick) מאוניברסיטת נורת'ווסטרן. סדרת מחקרים שהוא ערך בשנים האחרונות מפריכה את האמונה הרווחת שבני אדם מעדיפים בני זוג שדומים להם מאוד במגוון של תכונות פיזיות ואחרות, ובייחוד במידת האטרקטיביות הפיזית (שקלול התכונות האלה הוא "ערך בן הזוג").

אם תכניסו קבוצת אנשים יחד לבר, רובם יסכימו תוך זמן קצר מי האדם המושך ביותר; יש ראיות המראות שאנו מתוכנתים לשים לב לעניין הזה. יכל להיות שאנשים מושכים ימצאו את עצמם יחד. אך במחקר שהתפרסם בכתב העת Psychological Science מצא איסטוויק שככל שבני הזוג הכירו זה את זה זמן רב יותר לפני שנכנסו לקשר רומנטי, כך הם חולקים פחות תכונות פיזיות חיצוניות.

כשאנו מכירים מישהו במשך זמן רב, יש לנו הזדמנות להתרשם מתכונותיו הייחודיות. "אנחנו פוגשים אנשים דרך העבודה ודרך חברים, ורוב מערכות היחסים הרומנטיות מתחילות ככה", מציין איסטוויק. "יש מקרים רבים שבהם המשיכה הראשונית חזקה, אבל בהמשך נעלמת – ומקרים אחרים שבהם התכונות החשובות לך באמת יוצרות משיכה לאורך זמן".
הזמן מדלל את כוחו של הרושם הראשוני. בסדרה נוספת של מחקרים, כשאיסטוויק ביקש מתלמידים בקורס קטן לדרג את "ערך בן הזוג" של חבריהם לכיתה בתחילת הסימסטר, כולם הסכימו, פחות או יותר, מי "שווה". אבל כשהוא ביקש מהם לדרג את בני כיתתם שוב בסוף הסימסטר, הדירוגים היו מגוונים להפליא. "על פני השטח זה לא נשמע לנו הגיוני", אומר איסטוויק. "ככל שאנשים רוכשים מידע רב יותר על אדם מסוים, עולה הסיכוי שהם יגלו את ה"אמת" עליו ויגבשו תמימות דעים". ונראה שזה נכון בכל הקשור לתכונות האישיות הגדולות.

"אבל הפרשנויות הרומנטיות שאנו מעניקים להתנהגותם של אנשים היא אידיוסינקרטית – הרבה יותר מאשר שיפוטי האישיות שלנו", הוא אומר. "לכן הגיוני שמידת ההסכמה שלנו לגבי בני זוג תפחת ככל שאנו צוברים עוד מידע. ככל שאנשים מכירים זמן רב יותר בעבודה או בלימודים, כך פוחתת חשיבותו של הרושם הראשוני".

נוסף לכך, החוקר מצא שככל שבני זוג מכירים זה את זה זמן רב יותר, כך המשיכה ביניהם גוברת – אפילו במערכת יחסים שנולדה באופן מתוכנן בניסוי מעבדה.
ובכל זאת, מחקרים אחרים מראים שרשמים ראשוניים תלויים במידה מפתיעה בהקשר שבו מתקיים המפגש. קודם כול, בדומה להיבטים רבים של הקוגניציה האנושית, השיפוטים שלנו בנוגע לאחרים מקבלים צורה מוחשית; אנחנו יוצרים אותם – שלא ביודעין – בהשפעת המצב הפיזי של גופנו. אם תחזיקו כוס חמה של תה או קפה בידכם, סביר להניח שהאדם הבא שתפגשו יראה לכם חם יותר מהרגיל. אם תשבו ליד שולחן מתנדנד, או תהיו בתוך קרון רוטט, או תשוטו במפרץ גלי, הרי שהדייט שלכם עלול להיראות כטיפוס לא אמין.

תיאוריית ההתקשרות אומרת שמגע פיזי חם בין תינוקות ומטפלים הוא חיוני להתפתחות בריאה; הוא הדבר שמכשיר את הקרקע למערכות יחסים מבוססות אמון בבגרות

בסדרת מחקרים שערכו אמנדה פורסט (Forest) ודייוויד קילי (Kille), פסיכולוגים מאוניברסיטת פיטסבורג, הם ביקשו מנבדקיהם לבחון בני זוג רומנטים אפשריים כשהם יושבים על כיסא מתנדנד, או בכורסה בעלת מושב בלתי יציב, או עומדים על רגל אחת. התכונות שהם חיפשו בבן הזוג השתנו בהתאם למידת היציבות שלהם. יתרה מזו, ככל שהם היו יציבים פחות, כך הם היו בטוחים פחות בסיכויי ההצלחה של מערכת היחסים. "אם אנחנו פוגשים מישהו על רכבת הרים, אנחנו עלולים לתפוס אותו כאדם ללא תכונות יציבות, פשוטו כמשמעו – ובה בעת להשתוקק ליציבות יותר מאי פעם", מסבירה פורסט.

קילי מסביר שהממצא הזה – קרי שחוויות פיזיות קלות משפיעות לא רק על האופן שבו אנו תופסים אחרים, אלא גם על ההעדפות שלנו - הוא חשוב במיוחד מכיוון ש"בחירת בן זוג נתפסת לעתים קרובות כתהליך שמשקף מטרות ארוכות טווח, ולא צרכים פסיכולוגיים רגעיים". יתר על כן, הוא אומר, העדפותינו לגבי בני זוג עלולות להשתנות בהתאם למצבים הארעיים שסביבתנו הפיזית יוצרת. לדוגמה, כשאנו פוגשים מישהו בסביבה מלוכלכת אנחנו עלולים להשתכנע שמדובר באדם בלתי מוסרי. קילי מציין מחקר שהתפרסם ב-Personality and Social Psychology Bulletin, שבו הנבדקים שפטו עבירות מוסריות בעודם יושבים בחדר נקי, מבולגן, או "מועשר" בריח מבחיל, או במהלך צפייה בסרטון שבו מוצגים שירותים מלוכלכים. הצופים בשירותים גינו את העבירות המוסריות יותר מאשר נבדקים אחרים.

גם נוכחותו או העדרו של חום פיזי מטים את הרושם הראשוני. הפסיכולוגים לורנס ויליאמס (Williams) מאוניברסיטת קולורדו וג'ון בארג (Bargh) מייל מצאו שנבדקים המחזיקים כוס של קפה חם דירגו את האדם שמולם כחם ונדיב יותר מאשר נבדקים שהחזיקו כוס של קפה קר. החוקרים מאמינים כי הממצאים האלה מאששים את חשיבותן של חוויות התקשרות ראשונות. תיאוריית ההתקשרות אומרת שמגע פיזי חם בין תינוקות ומטפלים הוא חיוני להתפתחות בריאה; הוא הדבר שמכשיר את הקרקע למערכות יחסים מבוססות אמון בבגרות.

כפי שכתבו בארג וויליאמס בכתב העת “Science”, חוקרי מוח כבר הוכיחו שהאינסולה, אזור הנמצא בעומק קליפת המוח, אחראי לעיבוד טמפרטורות פיזיות וחום רגשי גם יחד.
הערכה זו של חום וקור היא "הניסיון הראשון והמיידי שלנו, בהקשר החברתי", להעריך אם "אפשר להגדיר בבטחה [את האדם שמולנו] כחבר, או לפחות כ'לא-אויב'". הגילום הפיזי של הטמפרטורה הבין-אישית עובדת ברמה עמוקה מאוד; הוא מעלה זיכרונות או תחושות אחרות המקושרות לחום, כמו אמון ונוחות, "בגלל חוויות מוקדמות עם מטפלים שהעניקו לנו חום, מקלט, ביטחון ותזונה".

לא זו בלבד שרשמים ראשוניים מושפעים מאוד מהמאפיינים הייחודיים של הסביבה ומחוויותינו המוקדמות, אלא שהם גם שטחיים להפליא. כבר כדוקטורנט ב-NYU היה אלכסנדר טודורוב מרותק לפסיכולוגיה החברתית של הפָּנים. מחקר נוסף הדגים כי גם מבט חטוף באדם מייצר רושם חזק שלעתים קרובות מבוסס על תווי פניו ותו לא. באותו מחקר, שפתיים דקות וקמטים בקצוות העיניים יצרו את הרושם שמדובר באדם מכובד, אינטליגנטי ונחוש. ואנשים עם "בייבי פייס" נתפסו כחלשים פיזית, תמימים וכנועים, אך גם ככנים, טובי לב וחמים.

לפי טודורוב, רוב חוקרי הפסיכולוגיה מאמינים שתמונת פנים מייצגת את האדם נאמנה. אבל "מה שאנחנו הראנו, זה משהו שאנשים שעוסקים במניפולציה של תמונות יודעים כבר הרבה זמן"

המחקר הראה שמידת האטרקטיביות הפיזית הייתה שקולה לתפיסות של מיומנות ואינטליגנציה – ושגבריות הייתה שקולה לדומיננטיות. וככל שהפנים דמו יותר לפני המתבונן, כך גברה נטייתו הטבעית לחבב אותם. אחרי שטודורוב עבר לפרינסטון, לאחר שכבר נעשה מומחה לפסיכולוגיה של ענייני הציבור, הוא ערך את אחד המחקרים הגדלים הראשונים שלו על תוצאות של בחירות. בהתחשב באקלים התקשורתי הסוער בשלנו, הוא שאל את עצמו, האם ייתכן שדימויים חזותיים – המדרבנים אותנו לבצע "שיפוטים פזיזים המבוססים על מראה פנים בלבד" – יהיו אחראים לחלוקת הקולות יותר מאשר הדברים שהמועמדים אומרים או מאמינים בהם, זאת למרות מיליוני הדולרים שהם משקיעים במהלך הקמפיין בהפצת המידע הזה?

המתנדבים במחקר התבקשו לדרג תמונות של מועמדים לשעבר לקונגרס על התאמתם לתפקיד. הסתבר שמועמדים שנתפסו במחקר כמתאימים יותר ניצחו ב-71.6 אחוז ממרוצי הבחירות לסנאט וב-66.8 מהמרוצים לבית הנבחרים – הפרש חד-משמעי. מידת ההתאמה לתפקיד של המועמדים, כפי שנתפסה לפי תמונותיהם בלבד, תרמה לקביעת המנצח יותר מכל תכונותיהם האחרות גם יחד. "אין ראיות מוצקות לכך שרשמים ראשוניים על-פי מראה פנים הם מדויקים", דיווח טודורוב ב-“Science”. "כפי שדרווין ציין באוטוביוגרפיה שלו, ההזדמנות להשתתף במסעה ההיסטורי של ה"ביגל" – המסע שבו ערך דרווין את התצפיות המרכזיות שהובילו לתורת האבולוציה – כמעט נגזלה ממנו בגלל אפו. מסתבר שהקפטן לא האמין שלאדם עם אף כזה יהיו המרץ והנחישות הנדרשים למסע".

במחקרים שטודורוב ערך לאחר מכן הוא ייצר באופן ממוחשב פרצופים שאיבריהם משתנים באופן אקראי. בעזרת מאות פרצופים השונים זה מזה באורכם, רוחבם וממדיהם האחרים, הוא יכול לייצר רשמים שונים של אמינות, תוקפנות, דומיננטיות, אטרקטיביות וחביבות.
טודורוב מצא גם שהרושם שלנו לגבי אדם מסוים עשוי להשתנות בהתאם להקשר שבו מוצגת התמונה. לאחרונה הוא דיווח ב-“Psychological Science” שתמונות דומות מאוד - אך לא זהות - של אותו אדם זכו למגוון רחב יותר של הערכות (בנוגע לכשירות, ואף אטרקטיביות פיזית) מאשר תמונות של אנשים שונים. זווית הצילום, מצב הרוח, איכות השינה בלילה הקודם – כל אלה יכולים לשנות את הרושם הראשוני שלנו. לפי טודורוב, רוב חוקרי הפסיכולוגיה מאמינים שתמונת פנים מייצגת את האדם נאמנה. אבל "מה שאנחנו הראנו, זה משהו שאנשים שעוסקים במניפולציה של תמונות יודעים כבר הרבה זמן".

רשמים ראשוניים הם בעייתיים במיוחד בכל הקשור לנרקיסיסטים. קשה מאוד לקרוא אותם. הם עושים רושם ראשוני מצוין. אבל ההילה לא שורדת, אומר הפסיכולוג דלרוי פולהס (Paulhus) מאוניברסיטת בריטיש קולומביה. פולהס ערך מחקר (שרבים ציטטו מאז) שבמהלכו קבוצות של ארבעה עד שישה סטודנטים נפגשו שבע פעמים, ל-20 דקות בכל פעם. במפגש הראשון, פסיכולוגים קבעו מי מהמשתתפים מפאר את עצמו – סימן ברור לנרקיסיזם – והמשתתפים, מצדם, דירגו זה את זה. לאורך ששת המפגשים הראשונים קיבלו הנרקיסיסטים דירוגים טובים; הם נתפסו כאנשים נעימים, מאוזנים ובעלי יכולות.
אבל עד המפגש השביעי כבר התהפכו היוצרות. כולם הספיקו לקלוט מיהם הנרקיסיסטים באמת – רברבנים שהפריזו בהצגת כישוריהם ומיומנויותיהם.

אנשים שלא מסוגלים לגבש רושם ראשוני מתויגים, לעתים קרובות, כאוטיסטים. זה יכול להציל את חיינו. עדיף לבסס החלטה על רושם ראשוני מאשר על הטלת מטבע. ובכל זאת, מדובר בהתרשמות גסה

הנרקיסיזם הוא חרב פיפיות: אמנם הנרקיסיסטים מתקשים לשמר לאורך זמן את הרושם הראשוני החיובי שהם יצרו, אך הם לעולם לא מפקפקים בדעתם – המופרזת – על עצמם. העמדה הזו מאפשרת להם להתמודד עם אתגרים קשים במרץ ובנחישות. ועם כל מפגש נוסף, הנרקיסיסט מקבל הזדמנות להרשים מחדש. יכול להיות שנרקיסיזם היא לא התכונה המתאימה ביותר לשימור מערכות יחסים ארוכות טווח או לעבודה ממושכת בצוות, אבל הנרקיסיסטים מצטיינים בטווח הקצר – בפיתוי מאהבים חדשים או בעבודות בתחום המכירות, שבהן יש חשיבות להישגים מהירים.

"הרושם הראשוני הבסיסי הוא רחב ושטחי – טוב/רע, להתקרב/להתרחק", מסיק דייוויד פאנדר, חוקר פסיכולוגיה בעל שם מאוניברסיטת קליפורניה בריוורסייד ומומחה בפסיכולוגיה של הרשמים. "הוא לא חסר תועלת, ורובנו די טובים בזה". למעשה, הוא מציין, "אנשים שלא מסוגלים לגבש רושם ראשוני מתויגים, לעתים קרובות, כאוטיסטים. זה יכול להציל את חיינו. עדיף לבסס החלטה על רושם ראשוני מאשר על הטלת מטבע. ובכל זאת, מדובר בהתרשמות גסה". גם אם לא מדובר בעניין של חיים ומוות תוכלו לחסוך לעצמכם כאבי ראש מיותרים אם לא תגיעו לראיונות עבודה על עקבי סטילטו בלתי יציבים, לא תביאו אייס קפה למשא ומתן ולא תשוטטו על מדרכה מלאה בורות ומהמורות בדייט הראשון.

Reprinted from Psychology Today. Copyright 2015 Sussex Publishers LLC.
Distributed by Tribune Content Agency.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי פמלה ויינטראוב, Psychology Today.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על יש שני לרושם ראשוני

01
סמדר זאבי

בס"ד
תקשורת בין-אישית אינה מסתכמת רק בבחירת בן זוג, אלא בכל תחום אפשרי כגון: תעסוקה, פוליטיקה, ספורט, תקשורת...
לאחר קריאת ספרה המרתק של ד"ר ליליאן גלס "כיצד לקרוא אנשים", נוצר בי הדחף לאמן את עצמי לכך. המאמר לא מתיישב עם דבריה של גלס ובכל זאת מלמד מזווית אחרת, לתת צ'אנס!