מדעי הבית

קירות בצבע בז'. דו"ח שהונח בהיסח הדעת על הדלפק במטבח. ניירות מסודרים בערמה נאה על שולחן העבודה שבסלון. מפתיע לגלות כמה מספרים עלינו אפילו ההיבטים הבנאליים, היומיומיים וחסרי החשיבות לכאורה של הבתים שבהם אנו מתגוררים. כך, למשל, הפסיכולוג סם גוסלינג (Gosling) מאוניברסיטת טקסס באוסטין יכול לדעת הרבה על אדם רק לפי חפציו האישיים והאופן שבו הם מסודרים. מחקרו החשוב מ-2008 התמקד במעונות סטודנטים, שעומדים ריקים וזהים זה לזה בתחילת כל סמסטר, ותוך שבועות משקפים את אישיותו של הדייר.

לאחרונה החלו גוסלינג וחברי צוותו להתמקד בבעיה מורכבת יותר: חדרי האורחים בבתים של זוגות. "במקרים רבים אנשים לא מבינים איך החללים בבתיהם משקפים את הנפש שלהם", אומר גוסלינג. "לכן, כשזוגות עוברים לגור יחד עלולה להתעורר חרדה, כי בן הזוג מערער לפתע על דברים שנראה לנו טבעי לגמרי לעשות בחלל האישי שלנו". יש דברים שאנחנו מציגים לראווה בכוונה כדי לומר משהו על עצמנו. "למשל, תמונה מהחתונה, פוסטר של הלהקה האהובה עלינו או הדגל של מולדתנו", אומרת לינדסי גרהאם (Graham), שעבדה עם גוסלינג על המחקר. אלה ידועים כהצהרות זהות (identity claims). ויש גם פריטים ובחירות עיצוביות שמשפיעים באופן פעיל על מחשבותינו ועל רגשותינו. הם אינם הצהרה אישית, ובכל זאת הם מגלים עלינו רבות. "אם אנחנו מנסים לייצר אינטימיות או חמימות, אנחנו נסדר את הרהיטים כך שיקיפו את מרכז החדר", אומרת גרהאם. עצם העובדה שסידרתם את הרהיטים כך אומרת שאינטראקציה חברתית חשובה לכם.

אפשר לזהות בתיעוד עקבות של  התנהגויות, למשל באוסף כלשהו המסודר לפי האלפבית, בערמות של חשבונות שעדיין לא נפתחו או במחשבים ניידים שעומדים פתוחים על שולחנות. אלה רמזים לחיי היומיום המשותפים של הזוגות האלה

התאורה, המזכרות שעל המדפים, גוני הקירות – גם כל אלה משפיעים על רגשות. "צבעים בייחוד משמשים בוויסות התחושות שאנחנו רוצים להרגיש או הרושם שאנו רוצים ליצור", אומרת גרהאם. "קירות בצבע בז', למשל, עשויים לשקף חוסר פתיחות, כי אנחנו הולכים אחרי העדר, או דווקא להראות שאנחנו יודעים מה אופנתי ומודרני".

אבל יכול להיות שהפריטים שמסגירים אותנו יותר מכול הם "משקעי התנהגות" – הדברים שמתממשים מתוך שגרת חיינו. "זה יכול להיות דו"ח חניה," אומרת גרהאם. "שקיבלנו בגלל חוסר התחשבות או חוסר תשומת לב לשלטים, או בגלל התנהגות אימפולסיבית. כל אלה אומרים משהו על צורת ההתנהגות של האדם מחוץ לביתו, ובמובנים מסוימים משקעי ההתנהגות הם המעניינים ביותר כי אנחנו לא מפקחים עליהם".

גוסלינג וגרהאם רוצים לדעת מה אפשר ללמוד ממשקעי התנהגות על האנשים שחולקים בית – ואם הם חושפים סודות על מערכת היחסים של בני הזוג. בעזרת ארבעה סטודנטים בחנה גרהאם את חדרי האורחים של 100 זוגות. הם תיעדו בקפדנות כל דבר ודבר, וצילמו בין 8,000 ל-10,000 תמונות. גרהאם סורקת כרגע את התיעוד שנאסף ומנסה לזהות את הקשר בינו לבין סקרי האישיות שמילא כל זוג. המחקר הזה עדיין בחיתוליו. "דבר אחד ברור", אומרת גרהאם. "אפשר לזהות בתיעוד עקבות של  התנהגויות, למשל באוסף כלשהו המסודר לפי האלפבית, בערמות של חשבונות שעדיין לא נפתחו או במחשבים ניידים שעומדים פתוחים על שולחנות. אלה רמזים לחיי היומיום המשותפים של הזוגות האלה".

זה לא אני – זה הבית שלי

שימושים שונים של טפטים. באדיבות פול קיי

אם כך, האישיות שלנו מעצבת את הבתים שלנו, אך זה עובד גם בכיוון ההפוך: לבתים שלנו יש השפעה פסיכולוגית רבה עלינו. לדוגמה, הריח. "אם יש ריחות נקיים בבית, הסבירות שתקפידו לנקות אותו עולה", אומר פול דולאן (Dolan), פסיכולוג מבית הספר לכלכלה של לונדון (LSE). במחקר מ-2005 מצאו פסיכולוגים הולנדים שבזכות הניחוח העולה מדלי מוסתר מלא בחומר ניקוי בריח הדרים, ניקו הנבדקים פירורי ביסקוויטים בהקפדה רבה יותר – אף על פי שהם לא היו מודעים לריח. למרות שהמחקר נערך במעבדה, דולאן משער שסביר להניח שנתנהג בצורה דומה גם בבית. האדירכל כריס טראוויס (Travis) לא מסתפק בזה. הוא מאמין שההשפעות החזקות ביותר של בתי המגורים שלנו עלינו נובעות מן העבר, דרך אסוציאציות שאנחנו יוצרים בצורה בלתי מודעת. בחברת העיצוב שלו, Truehome Design Build, שיושבת בטקסס, הוא נוקט גישה בלתי שגרתית עם לקוחותיו. במקום לשאול אותם באילו חומרים להשתמש ואיפה להתקין את החלונות, הוא מבקש מהם שיספרו לו על תקופה שבה חשו בטוחים, בנוח, מוגנים וכולי. טראוויס מכין את העיצוב שלו לבית הלקוח כך שיעורר רגשות מסוימים. "כל מה שעברתם, טוב או רע, מתרחש בחלל כלשהו", אומר טראוויס. "והחללים האלה חודרים לזיכרונות שלכם ומתחילים להשפיע על האופן שבו אתם רואים את העולם".

כפי שבכדור הארץ מתקיימים תנאי מזג אוויר קיצוניים, כך גם בבתים שלנו. התנאים הקיצוניים ביותר שוררים במקומות נסתרים מהעין, כמו עליית הגג והחללים שבתוך הקירות

סם גוסלינג ביקר בכמה מהבתים שטראוויס עיצב, ודיבר עם בעליהם. כל הדיירים שאיתם שוחח אמרו לו שהם לא רוצים לשנות דבר בבתיהם ושמעולם לא הרגישו כל כך בנוח. טראוויס שם לב שהוא מצליח לקלוע לטעמם של הלקוחות כבר ברישומים הראשוניים. ולמרות זאת הם מתקשים להודות שהבית שלהם יודע עליהם כל כך הרבה.. "הם ממשיכים להתנגד לרעיון שלמבנה הנפשי שלהם הייתה השפעה על העיצוב," אומר גוסלינג.

חזית קרה במטבח

אנחנו נוטים לתפוס את הבתים שלנו כיחידות עשויות מקשה אחת ששוררים בהן תנאי אקלים אחידים, אבל זה ממש לא נכון. לחדרים שונים, ואפילו לחלקים שונים באותו חדר, יש טמפרטורה, לחות ותאורה משלהם. הפרשי טמפרטורה של 40 מעלות צלזיוס בין המקום הקר ביותר לחם ביותר באותו בית אינם עניין נדיר, אומר ריצ'רד קורסי (Corsi) מאוניברסיטת טקסס, שבילה עשרות שנים בחקר איכות האוויר בפנים הבית. רבים מהשינויים המתרחשים באקלים הביתי לא יפתיעו אותנו. תנור שהפעלנו, או אור שמש החודר מבעד לחלון, יעלו את הטמפרטורה. והפרשי טמפרטורה ברחבי הבית מניעים את זרימת האוויר בתוכו. "אם במהלך החורף האוויר במרתף חם מאוד, אבל בחדרים המאוכלסים קר יותר, אז האוויר החם ינוע לעבר האוויר הקר", אומר קורסי.

אבל ישנם דפוסי מזג אוויר ביתיים שאינם מובנים מאליהם – ואנחנו אחראים להם. "אנחנו עצמנו נורות חשמל של 60 עד 100 ואט, כל אחד בהתאם לגודלו", אומר קורסי. אנחנו מחממים את האוויר סביבנו, ועשויה להיות לכך חשיבות כשכולם מתכנסים בחדר אחד במסיבה. "האוויר החם עולה מאיתנו אל התקרה, ואוויר קר מגיע ממקומות אחרים בחדר ותופס את מקומו. וכך נוצרים דפוסים מחזוריים של אוויר עולה ויורד", אומר קורסי. למעשה, אפשר לומר שהמסיבות שאתם עורכים בבית הן תופעות מטאורולוגיות.

וכפי שבכדור הארץ מתקיימים תנאי מזג אוויר קיצוניים, כך גם בבתים שלנו. התנאים הקיצוניים ביותר שוררים במקומות נסתרים מהעין, כמו עליית הגג והחללים שבתוך הקירות. "אם הבית ממוזג, אז המקום הקר ביותר בקיץ יהיה בטמפרטורה של 12 מעלות בערך, באוויר שמגיע מתעלת האוורור", אומר קורסי. בחללים המאוכלסים הוא יגיע ל-23 מעלות, והחללים שבקירות החיצוניים, או עליית הגג, מגיעים גם ל-50 מעלות". ולא מדובר בהתחממות בלבד. כשהשמש מכה בקירות החיצוניים, היא מעלה את הלחץ בחלל שבין החוץ לפנים. כלומר, קיר הוא לא רק קיר – הוא מערכת חזיתית!

כימיה ביתית

בכל רגע במהלך חיינו תגובות כימיות מתרחשות באוויר ועל פני רוב המשטחים בבית. הגורם העיקרי לכימיה הביתית הזאת הוא האוזון, מולקולה תגובתית מאוד המורכבת משלושה אטומים של חמצן. רובו חודר לבתים שלנו מבחוץ, אם כי כמויות קטנות יחסית נפלטות ממטהרי אוויר, מדפסות לייזר ומערכות מיזוג אוויר. האוזון לא נשאר בבית זמן רב. "האוזון הביתי הוא לרוב בריכוז נמוך הרבה יותר מהאוזון החיצוני, כי הוא מגיב לדברים רבים כל כך בתוך הבית", אומר קורסי. "לכן יש עניין רב בתוצרי תגובת האוזון."

האוזון מגיב כמעט לכל דבר עם ניחוח, כמו מטהרי אוויר. "כל התרכובות הארומטיות האלה הן בעלות קשר כפול של פחמן לפחמן, והאוזון אוהב לתקוף את הדברים האלה", אומר קורסי.
ריבוי הניחוחות בבתינו אומר שבחלק מהמקרים התהליכים הכימיים אינם ידועים. "אנחנו משתמשים כיום בכל כך הרבה ניחוחות בבית, וכשהם מתחמצנים, הם יוצרים דברים שאי אפשר למצוא בחוץ", אומר קורסי. "אף אחד לא בחן אותן מבחינה טוקסיקולוגית". לדבריו, עלינו לשים לב לפרוקסידים ודיקרבונילים כי יש להם מבנה דומה לכימיקלים רעילים אחרים, או לכימיקלים שגורמים גירויים קשים. "הבית מלא בדגלים אדומים", הוא אומר. האוזון תוקף את הקשרים הכפולים של פחמן לפחמן גם במקום אחר – בסטירן שבשטיחים שלנו, בסבונים שלנו ואפילו בשמנים שבעורנו. זה מוביל ליצירת קרבונילים, כולל פורמלין, גז בעל ריח חריף המשמש כחומר משמר בחדרי מתים. "ברמות גבוהות מספיק הוא גורם לבעיות בדרכי האוויר העליונות ולגירויים בעין, דברים כאלה", מסביר קורסי. מולקולות קצרות-ימים בשם Criegee biradicals נוצרות גם הן על-ידי הכימיה של האוזון. הן תגובתיות ביותר ומובילות ליצירת מגוון רחב של תוצרי לוואי, כולל כמה חומרים רעילים או מעוררי גירויים.

המעבר לסגנון חיים ירוק יותר לא עוזר. חומרי ניקוי "טבעיים" רבים מכילים טרפּנים (terpenes), מולקולות אורגניות שנמצאות בצמחים, בעלות תגובתיות רבה לאוזון. "בתים אטומים ועמידים יותר בפני רוחות, בשילוב עם חומרי הניקוי הירוקים, הפכו את חללי המגורים שלנו לכבשנים כימיים רבי עוצמה", אומר קורסי. מזהמים ביתיים רבים מופצים בבתינו על-ידי הדברים שאנו מכניסים אליהם. פורמלין, למשל, מגיע בין השאר מעץ לבוד ומוצרי קוסמטיקה. וישנה גם פליטה של תרכובות אורגניות נדיפות למחצה, כמו מעכבי הבעירה שנמצאים בריהוט ובמזרנים.

המיקרואורגניזמים שאנחנו משילים מעורנו, כמו הסטפילוקוקוס או הקורינבקטריום, חיים בכל אחד מחדרי הבית. כולם דואגים לגבי מושב האסלה, אבל האמת היא שבכל מקום שבו אנו מתיישבים יש מיקרואורגניזמים שמגיעים מאיתנו

אך חומרים מסוימים סופגים את מה ששוחרר לאוויר ואת תוצרי הכימיה הביתית. "קצף הפוליאוריתן, שנמצא לעתים קרובות בריהוט וכריפוד מתחת לשטיח, מפליא לספוג חומרים מזהמים", אומר קורסי. והדבר נכון גם לגבס המשמש בבניית קירות. גם מזג האוויר שבתוך הבתים שלנו משפיע רבות על רמות הזיהום. הטמפרטורות הגבוהות ששוררות לעתים בחללים שבתוך הקירות מאיצות את התגובות הכימיות. "באופן כללי, כשמעלים את הטמפרטורה של חומר בעשר מעלות צלזיוס, מכפילים את שיעור הפליטה שלו", מסביר קורסי. וכשהטמפרטורה עולה, גם הלחץ בחללים עולה – ודוחף אוויר מזוהם לתוך החדרים שלנו. "יש לא מעט זליגה משקעי חשמל ומסדקים בקירות", אומר קורסי.

בבית, אבל לא לבד

כל סדק בבתים ובדירות שלנו הוא מערכת אקולוגית בלתי נראית של חיידקים, פטריות וארכאונים. ורק עכשיו אנחנו מתחילים להבין את המערכת הזאת לעומקה. הביולוג רוב דאן (Dunn) מאוניברסיטת נורת' קרוליינה סטייט בריילי ערך את המחקר הגדול ביותר עד היום על מערכות אקולוגיות ביתיות של מיקרואורגניזמים. הצוות שלו מרצף את הדנ"א של דגימות מטוש (swab) שנשלחו על-ידי מתנדבים מ-1430 בתים ודירות ברחבי צפון אמריקה, בניסיון לזהות מה חי בדלתות, בכריות ובדלפקים שלנו. "חלקם חיים עם עזים, חלקם סטודנטים שגרים במועדוני אחווה עם עוד 40 בחורים מלוכלכים ומסריחים, וחלקם מגדלים ילדים", אומר דאן. "אצל כולם, ללא יוצא מן הכלל, יש דנ"א של מיקרואורגניזמים בכל משטח שדגמנו". דאן וצוותו גילו גיוון מדהים בין המיקרואורגניזמים. ריצוף הדנ"א של כל אחד מהיצורונים היה אורך זמן רב מדי, לכן דאן וצוותו ניתחו חלקים של דנ"א וסיווגו את המיקרואורגניזמים לקטגוריות גסות הידועות כ"יחידות טקסונומיות אופרציונליות" (OTUs).

התוצאות היו מפתיעות. הם מצאו 75,000 יחידות טקסונומיות של חיידקים, 35,000 של פטריות ו-350 של ארכאונים בכל הבתים יחד. "בנוגע לפטריות, זה סדר גודל של כל הפטריות המוכרות בכדור הארץ. זה די מדהים", אומר דאן. הצוות שלו המשיך וחקר לעומק חלק מן הבתים – וגילה הרבה, הרבה יותר. "היו כמה אלפי סוגים של פרוקי רגליים בבתים השונים, כולל כמה דברים מדהימים", אומר דאן. ביניהם היה זבוב שבשם drain fly שחי במערכת הניקוז שמתחת לכיור. זחליו ניזונים מהפסולת שבתחתית. "מצאנו גם צרעה טפילית כמעט בכל בית", אומר דאן.

המיקרואורגניזמים שאנחנו משילים מעורנו, כמו הסטפילוקוקוס או הקורינבקטריום, חיים בכל אחד מחדרי הבית. "כולם דואגים לגבי מושב האסלה, אבל האמת היא שבכל מקום שבו אנו מתיישבים יש מיקרואורגניזמים שמגיעים מאיתנו", אומר דאן. מחקר נוסף מאשש זאת. ג'יימס מדו (Meadow) מאוניברסיטת אורגון ביוג'ין חקר את החיידקים שעל הרצפה, השולחנות והכיסאות בכיתה באוניברסיטה, ואומר שהתוצאות תקפות גם לגבי הבתים שלנו. "על כיסאות לא מוצאים רק חיידקים הקשורים לעור, אלא גם דברים הקשורים למערכת העיכול ולנרתיק", אומר מדו. "בין אם נודה בזה או לא, אנחנו דולפים כל הזמן, והבגדים שלנו אינם מחסום בלתי חדיר כפי שהיינו רוצים להאמין".

אנחנו לא מודעים להשפעה שלנו על המיקרואורגניזמים שבבתינו – בייחוד בכל הנוגע לניקיון עם אקונומיקה וחומרים אחרים. אנחנו בוחרים איך יראו המערכות האקולוגיות שסביבנו, אבל לרוב אנחנו עושים זאת בצורה עיוורת

בעוד שחיידקים מסוימים נפוצים מאוד, יש גם שונות גיאוגרפית. הצוות של דאן מצא פתוגנים מסוימים של צמחים רק בבתים השוכנים באזורים שבהם מגדלים תירס. "אנחנו רואים שכפול יפהפה של כל מה שמתרחש סביבנו מבחינה ביולוגית, שמחלחל מבעד לחלונות אל תוך הבתים שלנו", אומר דאן. וגם בתוך הבית יש הבדלים הנובעים מתנאי האקלים שאנחנו יוצרים בכל חדר ומהשימוש שאנו עושים בו. השפעתם של כל המיקרואורגניזמים שאנחנו חולקים איתם את סביבת המגורים שלנו עדיין רחוקה מלהיות ברורה. "יש מחקר רב על הדברים הרעים, הפתוגנים", אומר מדו. "אבל רוב המיקרואורגניזמים לא משפיעים כלל על בריאותנו, או דווקא משפיעים לחיוב". אמנם העיסוק בהשפעות הבריאותיות של המערכת האקולוגית הזאת עדיין בתחילת דרכו, אבל מחקר אחד שנערך ב-2013 כבר מגלה לנו כמה דברים על השפעותיה: לעכברים שנחשפו לאבק שהגיע מבתים של בעלי כלבים, היה סיכוי נמוך יותר לפתח אסתמה מאשר עכברים שנחשפו לאבק מבתים ללא כלבים. אצל העכברים המוגנים נמצאו במעי רמות גבוהות יותר של החיידק Lactobacillus johnsonii, שככל הנראה מרגיע בצורה כלשהי את המערכת החיסונית שלהם.

בנוסף, אנחנו לא מודעים להשפעה שלנו על המיקרואורגניזמים שבבתינו – בייחוד בכל הנוגע לניקיון עם אקונומיקה וחומרים אחרים. "אנחנו בוחרים איך יראו המערכות האקולוגיות שסביבנו, אבל לרוב אנחנו עושים זאת בצורה עיוורת", אומר דאן. "אנחנו יוצאים למלחמה נגד צורות חיים שונות ונדמה לנו שאנחנו מסלקים אותן מהסביבה שלנו. אך למעשה אנחנו יוצרים סביבה שבה שורדים רק כמה מינים בודדים שמסוגלים לעמוד במתקפה שלנו". דאן מקווה שמחקרים נוספים יראו לנו איך "לטפח" את המערכות האקולוגיות בבתים שלנו כך שיכילו את תערובת המינים הטובה ביותר לבריאותנו. "הרי זה טיפשי לא לעשות את זה", הוא אומר.

@2014 New Scientist Magazine, Reed Business Information Ltd. All rights reserved. Distributed by Tribune Media Services, Inc.