מה הלבוש הראוי לפילוסופית?

רוב האנשים חושבים שאם הם היו משתייכים למגדר אחר, הם לא היו אותו בן אדם. כיצד מכתיבות הנורמות המגדריות את ההתנהגות שלנו?
X זמן קריאה משוער: 11 דקות

לפני כמה שנים, בלוג בשם The Philosophy Smoker ערך דיון בנושא לבוש נשי. את הרקע לדיון אפשר להסיק מהמוטו של הבלוג ("שבו מקטרים על נושאים הקשורים למקצוע הפילוסופיה") ומשמו (קריצה לאירוע הרמת כוסית שנערך בכנסים והוא בגדר חובה לכל מועמד למשרה אקדמית). בין המשתתפים התגלתה תמימות דעים: לבושה המקצועי של הפילוסופית צריך לכלול איפור, תכשיטים עדינים ועקבים נמוכים, אך לא מגפיים גבוהים, סוודרים צמודים או מחשופים עמוקים.

כמעט 100 תגובות היו לדיון, ובכל אחת מהן אפשר לגלות בפירוט רב איך אמורה להיראות אישה השואפת להיות פילוסופית. אמנם חלק מהמשתתפים בדיון היו אנרכיסטים של לבוש שקראו ללבישת בגדי עור וחצאיות מיני. אבל רובם הבינו היטב שבכלל לא משנה מה אישה כזו או אחרת חושבת על בגדים; אפילו לא משנה אם היא משקיעה בנושא הזה מחשבה או לא. מכיוון שהיא אישה המועמדת למשרה בחוג לפילוסופיה, חלות עליה נורמות חברתיות מסוימות.

מנגד, הנה מה שכתב לאחרונה הפילוסוף ג'ונתן וולף בגרדיאן בנושא לבוש אקדמי נאות:

"הולכים לארון הבגדים ובוחרים באקראי פריט לבוש המכונה 'מכנסיים', עוד אחד המכונה 'חולצה', עוד אחד המכונה 'ז'קט', ועוד אחד המכונה 'עניבה'. ואז לובשים אותם. ואז מסתכלים במראה כדי לוודא ששמתם כל אחד מהם פחות או יותר במקום הנכון. הסוף".

אמנם וולף מציין שנורמות הלבוש לנשים אקדמאיות עלולות להיות שונות, אבל הנקודה המשעשעת במאמר – שאקדמאים לא מתעסקים בבגדים כי הם שמחים בעבודתם – נשענת על הדימוי של האקדמאי (הגבר) שלא מתעניין בהופעה חיצונית. קמפיין הסובלנות שרץ עכשיו ברשת תחת הסיסמה "ככה נראה פילוסוף", מתבסס על תמונות של פילוסופים שלא נראים כמו פילוסופים, כלומר לא-לבנים ונשים.

ישנו מתח בין נורמות הלבוש שחלות על המועמדים למשרת מרצה לפילוסופיה (כאמור, חוסר עניין בלבוש) לבין אלה שחלות על נשים. אבל – וזוהי נקודה מכריעה – הקונצנזוס שהתגלה ב-Smoker הראה שנורמות הלבוש המגדריות שחלות על המועמדת דומיננטיות יותר מהנורמות שחלות עליה כפילוסופית וכאקדמאית. אף אחד לא אמר "אל תתעסקי במה שאת לובשת, לפילוסופים לא אכפת מדברים כאלה". אבל למה? למה המועמדת לא יכולה פשוט להזדהות כאקדמאית בתחילת דרכה ובכך לבטל, בעצם, את חשיבות הבגדים שהיא לובשת?

אי אפשר לזהות את המגדר שלנו עם תכונות ביולוגיות מסוימות של בני אדם. האם יש משהו מוטעה בחיפוש הזה אחר תכונת מגדריות מהותיות, משהו שתמיד יביא להדרה של נשים מסוימות?

התשובה שלי היא שנורמות מגדריות – ובמקרה זה נורמות מגדריות של הופעה חיצונית – גוברות על הנורמות האחרות שמבנות את תפקודנו בחברה - ובמקרה זה על הנורמה שאומרת כי ההופעה החיצונית של אקדמאים אינה חשובה. ומסתבר כי מה שנכון לגבי נורמות מגדריות בעולם הפילוסופיה, אותה ממלכה נעלה ומופשטת, נכון לגבי העולם החברתי כולו: נורמות מגדריות קודמות למגוון הנורמות האחרות שמבנות את התנהגותנו וחוויותינו ומשפיעות עליהן.
על פי מה אנחנו קובעים אם אינדיבידואל הוא גבר או אישה? השאלה הזאת לוקחת אותנו לטריטוריה השנויה במחלוקת שנקראת "מהותנות מגדרית". כשאני מציגה את הנושא בפני הסטודנטים שלי, אני שואלת אותם שתי שאלות. הראשונה: האם ישנם מאפיינים המשותפים לכל הנשים (ורק להן) או לכל הגברים (ורק להם)? במילים אחרות, האם למגדרים יש תכונות מהותיות (essences)? יש שיטענו כי נשים הן אמפתיות וגברים אגרסיביים. יש שימהרו להביע את התנגדותם. הרי לא כל הנשים הן אמפתיות. לא כל הנשים הן בני אדם ממין נקבה. לא כל הנשים הן בעלות מאפיינים אנטומיים וכרומוזומליים טיפוסיים. אי אפשר לזהות את המגדר שלנו עם תכונות ביולוגיות מסוימות של בני אדם. האם יש משהו מוטעה בחיפוש הזה אחר תכונת מגדריות מהותיות, משהו שתמיד יביא להדרה של נשים מסוימות (וגברים מסוימים)? פמיניסטיות רבות שעוסקות ב"סוגים מגדריים" מגיעות למסקנה הזאת. והנה אפשרות נוספת. האם יכול להיות שהאופן שבו אנו ממיינים אנשים לסוגים שונים הוא קונבנציונלי לחלוטין ומשקף את התכליות והמטרות האנושיות שלנו?

אולי אנחנו צריכים לתפוס את המגדר כעניין חברתי ולא טבעי או ביולוגי. לדוגמה, אם נחליט להתמקד בשאיפה לצדק חברתי, נוכל לשלב בהגדרות שלנו ל"אישה" ול"גבר" אלמנט של שעבוד או שליטה. אבל אם להיות אישה זה להיות נשלטת (בצורה כזו או אחרת), הרי שקץ הפטריארכיה יביא עמו את קץ האישה (והגבר). זו השלכה מצערת הנוגדת את האינטואיציה. ראו כיצד שאלה פשוטה לכאורה לגבי גברים ונשים מולידה – בהתאם לרוח הסוקרטית - עוד ועוד חידות, מתחים ותסבוכות.

האם הייתם אותו אדם לו הייתם משתייכים למגדר אחר? כמעט כולם עונים מיד "לא". לעתים קרובות, חברים ובני משפחה מופתעים מכך שאני מסוגלת להשקיע שנים במחשבה על אודות דבר כה מובן מאליו

אבל יש סוג נוסף של מהותנות מגדרית שזוכה לתשומת לב מועטה בלבד, אם כי ייתכן שהוא חשוב אף יותר. אני שואלת את הסטודנטים שלי: האם הייתם אותו אדם לו הייתם משתייכים למגדר אחר? כמעט כולם עונים מיד "לא". לעתים קרובות, חברים ובני משפחה מופתעים מכך שאני מסוגלת להשקיע שנים במחשבה על אודות דבר כה מובן מאליו. גם אם אנחנו לא בטוחים לפי אילו קריטריונים נקבע הסוג המגדרי שלנו, הרי שאנחנו בטוחים לגמרי שהגדרתנו כאישה או כגבר (או כטרנסג'נדר) קשורה באופן מהותי לזהותנו. המגדר שלנו מהותי למי שאנחנו. וזה מעניין. איך יכול להיות שאנחנו לא בטוחים מהם הקריטריונים להשתייכות לסוג מגדרי מסוים, ויחד עם זאת כן בטוחים שהמגדר שלנו הוא דבר מהותי לכל אחד ואחד מאיתנו?

כדי לענות על שאלה זו אפנה את תשומת לבכם לחשיבות הנורמות המגדריות בחיינו. ראו המקרה שבו נורמות מגדריות של לבוש גוברות על נורמות אקדמיות בכל הקשור לנשים המועמדות למשרת מרצה לפילוסופיה. אנחנו לא צריכים להיות מסוגלים להגדיר "גבר" ו"אישה" כדי לחוות את עוצמתן של הנורמות המגדריות והשפעתן על חיי היומיום שלנו. ברמה הנורמטיבית, המגדר שלנו מהותי למי שאנחנו ולדברים שאנחנו עושים.

דווקא כאן נוכל להיעזר באריסטו, למרות מעמדו כפילוסוף סקסיסטי מובהק הידוע לשמצה בפנינים כמו "האישה היא, במובן מסוים, גבר פגום". אני שואלת כאן מהמטאפיזיקה שלו, ומהמהותנות שלו, כדי לפתח תפיסה שאני מכנה "מהותנות מגדרית מאחדת" (gender uniessentialism). מטרת המונח הזה היא להבדיל את התפיסה שלי ממהותנות מגדרית "סוגית", ולשים דגש על התפקיד המאחד שממלאות התכונות המהותיות של אריסטו. בניגוד למהותנות הסוגית, המהותנות שלי אינה תיאוריה העוסקת במיון אנשים לסוגים מגדריים; היא גורסת כי נורמות מגדריות גוברות על נורמות חברתיות אחרות ואף משפיעות על טבען וחשיבותן, ובכך מאחדות, למעשה, את הפעולה החברתית (social agency) שלנו.

כולנו כפופים לקבוצות רבות של נורמות סותרות. האם עליי להציג את המאמר החשוב הזה בברלין או שמא עליי להישאר בבית עם בתי החולה? אילו נורמות חשובות יותר, המקצועיות או ההוריות? לפי תיאוריית המהותנות המגדרית המאחדת, הנורמות המגדריות שמבנות את התפקיד החברתי של האישה או הגבר (או הטרנסג'נדר) קושרות את העולמות הנורמטיביים השונים של חיינו אלה לאלה בכל עת. מכיוון שאני אישה, חל עליי מערך נורמות שונה מזה שחל על הגבר. בגלל המגדר שלי, הנורמות ההוריות (האימהיות), גוברות על הנורמות המקצועיות.

במקרה הנ"ל נסעתי לברלין, אבל זה לא משנה את העובדה שכאֵם, אני אמורה להישאר בבית עם בתי החולה. המהותנות המגדרית המאחדת היא חשובה מכיוון שהיא נוגעת בשאלות העוסקות בעצמי ובזהות, וגם מכיוון שהיא קושרת בין מה שאנחנו, זאת אומרת, פרטים מגדריים, לבין מה שאנחנו אמורים לעשות כתוצאה מכך. במילים אחרות, המהותנות המגדרית המאחדת היא תיאוריה העוסקת, בין היתר, בפעולה החברתית שלנו ובנורמות המגדריות שמנהלות ומעצבות אותה.

כעת נבחן לעומק את החלק ה"מהותני" של ה"מהותנות המגדרית המאחדת". מבחינת אריסטו, התכונות המהותיות הן גורמים מאחדים, לא מסווגים. תכונה מהותית, או בקיצור "מהות", היא מה שהופך דבר מה לפרט; היא מה שמאחד חלקים והופך אותם לשלם פונקציונלי. לדוגמה, גם לחפצים דוממים וגם לאורגניזמים ביולוגיים יש חלקים חומריים שמאורגנים לכדי פרט שלם, והפרט הזה אינו זהה לסך כול חלקיו. אפשר להחליף רגל, והשולחן עדיין יהיה קיים. בוב יישאר עצמו גם לאחר שיעבור השתלת כליה. מדוע?

המגדר מאחד את פעולתנו בכך שהוא גובר בצורה גורפת על התפקידים החברתיים האחרים שלנו ואף מתעדף את חשיבותם. אצל אישה, הנורמות ההוריות הן למעשה הנורמות האימהיות, והן אמורות לגבור על הערכים המקצועיים. לא כך אצל גברים

הנה תשובתו של אריסטו. חשבו על בית. בית הוא סך החלקים המאורגנים בסדר מסוים ויוצרים תכונה פונקציונלית: הבית משמש כמחסה לבני אדם. התכונה הזאת היא המהות המאחדת של הבית. היא מאחדת את חומרי הבניין (או החלקים) ויוצרת מהם פרט חדש. הבית קיים כפרט רק מפני שהלבנים ולוחות העץ (או החלונות והדלתות) מסודרים בצורה המאפשרת לו לשמש כמחסה לבני אדם. אם אותם חלקים היו פזורים ברחבי מגרש גרוטאות (או מסודרים יפה בחנות עשה זאת בעצמך), הם לא היו ממלאים את הפונקציה של הבית, והבית לא היה קיים.

אולי בשלב זה אתם אומרים לעצמכם: מובן מאליו שבכל הקשור לדוממים, המהות הפונקציונלית מאחדת את החלקים החומריים והופכת אותם לפרט מוגדר, אבל לא ממש ברור מה המגדר שלנו מאחד. ולא ברור איזו תפיסה של אחדות רלוונטית לעניין. אבל עצרו רגע וחשבו. בכל רגע נתון, כל אחד מאיתנו תופס עמדות רבות – אקדמאי, הורה, בת, ספורטאי – וכל עמדה חברתית מביאה עמה מערך מוגדר של נורמות – התפקיד החברתי. עבור ההורה, המשפחה היא במקום הראשון; עבור האקדמאי, הדברים החשובים ביותר הם הידע והאמת. כשמדובר בסוכנים חברתיים כמונו, סוג האחדות החשוב הוא האחדות הנורמטיבית, והאלמנטים המאוחדים הם התפקידים החברתיים או מערכי הנורמות החברתיות. המגדר מאחד את פעולתנו בכך שהוא גובר בצורה גורפת על התפקידים החברתיים האחרים שלנו ואף מתעדף את חשיבותם. אצל אישה, הנורמות ההוריות הן למעשה הנורמות האימהיות, והן אמורות לגבור על הערכים המקצועיים. לא כך אצל גברים.

אוניברסיטת ניו המפשייר נותנת לעובדיה חופשת לידה במקרה של לידה או אימוץ. אף על פי שהחופשה ניתנת לשני ההורים, מחקר שנערך לאחרונה הראה שמבין 200 אקדמאים, 12% בלבד מהגברים יצאו לחופשת לידה, לעומת 69% מהנשים. מסתבר שאם הפרט המדובר הוא אישה, הנורמות המגדריות ההוריות שלה גוברות ברוב המקרים על הנורמות של תפקידה החברתי כאקדמאית; אבל לא זה המצב אצל רוב הגברים. היזכרו בדיון שבו פתחנו, בנושא הלבוש הראוי לפילוסופית. פילוסופים יכולים להתלבש כמו ג'ונתן וולף; פילוסופיות לא.

אנחנו יכולים לציית לנורמה בלי שנהיה מודעים לכך. רוב האנשים הלבנים לא תופסים את עצמם במונחים של גזע, ולמעשה, כלל אינם מודעים לאוסף הנורמות שמבנות את התפקיד החברתי שלהם

מובן שכל הניתוח הזה מבוסס על התפיסה שאומרת כי נורמות מסוימות מכתיבות לנו צורת התנהגות ראויה. אני משתמשת במונחים "נורמה" ו"נורמטיבי" בצורה רחבה מאוד, בשאיפה לכלול בתוכם הכול – החל בדברים שאלוהים ציווה עלינו לעשות וכלה במזלג המתאים לאכילת דג וצורת הישיבה המתאימה בארוחת הערב. אפשר לתפוס נורמות כחוקים, ובחלק מהמקרים זה בדיוק מה שהן. אבל נורמות רבות הן למעשה כללי התנהגות לא מפורשים. חשבו על הדיון שצץ לאחרונה לגבי המקום הרב שגברים תופסים כשהם יושבים ברכבת התחתית. אנחנו יכולים לציית לנורמה בלי שנהיה מודעים לכך. רוב האנשים הלבנים לא תופסים את עצמם במונחים של גזע, ולמעשה, כלל אינם מודעים לאוסף הנורמות שמבנות את התפקיד החברתי שלהם.

בה במידה חשוב לזכור שנורמות מתגבשות ונאכפות במרחב החברתי. דרישות הנורמה ורף העמידה בדרישות האלה אינם עניינים סובייקטיביים; הם לא נתונים להחלטת הפרט. סטודנטית אמורה לשבת בהרצאה עד תומה (משעממת ככל שתהיה), ואנשים אחרים ישפטו אותה אם היא לא תעשה זאת. היא כפופה לנורמה הזאת מעצם היותה סטודנטית. מובן שהיא יכולה לקום וללכת באמצע ההרצאה, אבל אם תעשה זאת, היא תפר את נורמת הנוכחות בשיעורים. ואנחנו יכולים להפר נורמות רק כשהן חלות עלינו.

כיצד אדם מוכפף לנורמות של מגדר מסוים? ובכן, המגדר מיוחס לנו על-ידי אחרים – רופאים, הורים, בתי ספר וכו'. יתרה מזו, אני טוענת שהוא מיוחס לנו על בסיס התפיסה של הפונקציה שלנו ברבייה. פירוש הדבר שלא אנחנו קובעים את המגדר שלנו. מובן שחלקנו דוחים את הזהות המגדרית שהחברה מעניקה לנו, בשלמותה או בחלקה, אבל גם הדחייה הזאת תואמת את הרעיון הבסיסי שאומר כי הזהות המגדרית שלנו נקבעת על-ידי החברה. אנחנו לא יכולים לדחות את מה שאין לנו. הִזְדַהוּת מגדרית – התפיסה הפסיכולוגית הסובייקטיבית של המגדר על-ידי הפרט – אינה זהות מגדרית במובן שבו אני משתמשת במונח זה כאן.

ישנה נקודת מבט חלופית לגבי מגדר ונורמטיביות חברתית. פמיניסטיות מהמסורת הליברלית והקנטיאנית מדגישות את יכולתו האוטונומית של הפרט להחליט לאילו נורמות הוא מציית. מבחינתן, מועמדת למשרה אקדמית יכולה (וככל הנראה צריכה) להחליט להתעלם מנורמות הלבוש המגדריות שלה ולהעדיף דימוי עצמי של אקדמאית. לחילופין, האישה הזאת יכולה לבחור לממש את נורמות הלבוש המגדריות שלה. היא זו שמחליטה אילו נורמות הן הנורמות שלה. הדבר החשוב, מבחינה פוליטית, הוא שהבחירה בידיה.

לעומת זאת, פמיניסטיות אריסטוטליות כמוני חושבות שנושא הבחירה אינו רלוונטי ומעדיפות להתמקד באופן שבו המגדר מארגן ומאחד את התפקידים החברתיים שלנו, ובדרכים שבהן נשים מוחלשות על-ידי העולם החברתי המגדרי. מכיוון שהתפקידים החברתיים "ממוגדרים" בצורה אסימטרית שמובילה לדיכוי נשים – בגלל קיומה של הפטריארכיה – הדבר הצודק יהיה עיצוב מחדש של התפקידים החברתיים הזמינים לנו ושל הדרכים שבהן אותם תפקידים יכולים, ולא יכולים, להתמזג לכדי זהות מעשית קוהרנטית.

החדשות הטובות הן שהמבנה הנורמטיבי של העולם החברתי אינו חקוק בסלע. חשבו על השינוי המהיר שחוללו הנישואים החד-מיניים בנורמות הזוגיות והמשפחה. ההתפתחות הפוליטית הזו יצרה אפשרויות נורמטיביות חדשות ותפקידים חברתיים חדשים במוסד שהיה כבול לכאורה בכבלי המסורת. השינוי בנורמות הנישואים והמשפחה עשוי, בתורו, ליצור אפשרויות חדשות לשינוי הנורמות המגדריות המתנגשות שחלות על עולם ההורות והעבודה.
זוגות חד-מיניים יוכלו להשתמש בחופשת הלידה בצורה שמשבשת את הדפוסים המקובעים. נראה לי הגיוני שחדשנות חברתית כזו תשבש את התפקידים החברתיים המגדריים בצורה יעילה הרבה יותר מכל אקט אישי של מרד. אני מציבה את הפמיניזם, הפוליטיקה של המגדר, כגשר בין החיים שהחברה מכירה בהם ומאפשרת לנו לבין החיים שאנחנו רוצים להיות מסוגלים לחיות. ויש סיבה טובה לחשוב שרבים מאיתנו, ולא רק נשים, ישמחו על שינויים בנורמות החברתיות המגדריות.

שרלוט ויט היא מרצה לפילוסופיה ומדעי הרוח באוניברסיטת ניו המפשייר. היא מחברת הספר “The Metaphysics of Gender”  (2011).

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow them on Twitter.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי שרלוט ויט, Aeon.

תגובות פייסבוק

3 תגובות על מה הלבוש הראוי לפילוסופית?

01
יוסף משה

ההגדרה למגדריות:
אנטומיה בסיסית - איברי רבייה זכריים - גבר, איברי רבייה נקביים - אישה. אני באמת לא מבין (ואשמח אם מי מהקוראים יוכל להחכים אותי) מה מסובך פה.

    02
    דני שובבני

    מין האדם (זכר/נקבה) אכן נקבע על סמך איברי רבייה. מגדר, לעומת זאת, הוא מונח המתייחס להגדרה החברתית (גבר/אישה) לפיה אנחנו מסווגים אנשים ומכילים עליהם נורמות. החל באיך הם נראים (דוגמא גסה: אישה - שדיים ורגליים חלקות) וכלה באיך עליהם להתנהג (דוגמא גסה2: גברים לא בוכים).
    נורמות מגדריות עשויות להשתנות בין תרבויות ומעבר לכך המגדר לא בהכרח תלוי במין הביולוגי (למשל אדם המגדיר עצמו כאישה אבל למעשה יש לו איברי מין זכריים).