בלי פחד בניו זילנד

"ניסיתי בערך 150 כימיקלים פסיכואקטיביים," מספר לי בטלפון איש עם מבטא ישראלי. "אז החך שלי, אהמ, מעודן מאוד." האיש המוכר לי בכינוי דוקטור צחי, הוא מתמטיקאי שפיתח בעבר כדורי שינה בשביל חברת תרופות גדולה, אבל התרופות שהוא רוקח כיום דווקא יעוררו אתכם. היצירה הידועה ביותר שלו היא מפדרון, או "מיאו מיאו", שלזמן קצר הייתה הסם החוקי המפורסם בעולם. בדרך כלל, סמים כמו מפדרון חודרים לשוק דרך רשתות מחתרתיות ומסתוריות. דוקטור צחי מנסה את היצירות שלו על עצמו לפני שהוא מגייס שפני ניסוי אנושיים מקהילת ה"פסיכונאוטים" המקוונת.

מדיניות המלחמה בסמים לא מונעת את השימוש בסמים. לפי ההערכות, כ-300 מיליון אנשים ברחבי העולם השתמשו בסמים בלתי חוקיים ב-2011

אבל המערכת החשאית הזו עשויה לחלוף בקרוב מן העולם. "ניו סיינטיסט" גילה שדוקטור צחי בוחן כעת כמה חומרים בבדיקות מדעיות מקיפות בעלות של מאות אלפי דולרים, במעבדות רשמיות. הניסויים האלה נערכים בעקבות שינוי קיצוני במדיניות התרופות של ניו זילנד. בשנה שעברה העבירה הממשלה חוק שמאפשר למכור לציבור סמים חדשים לשימוש אישי, כל עוד הם עומדים באמות מידה מסוימות של בטיחות. דוקטור צחי מקווה שתוך זמן קצר ימכרו הסמים שלו בניו זילנד בדיוק כמו אלכוהול וטבק – עם מיסוי, רגולציה, ובאופן חוקי לחלוטין. זה לא אומר שניו זילנד מאשרת באופן גורף את השימוש בסמים: להיפך. מעמדם של סמים בלתי חוקיים לא ישתנה. ובכל זאת, החוק החדש הוא התנתקות מוחלטת ממדיניות האכיפה המקובלת בעולם כבר יותר מ-50 שנה.

תוכנית ההתנתקות

גם מדינות אחרות מתנתקות מהמדיניות המקובלת, ויש הטוענים שהקונספט כולו קורס. לכל הפחות, הניסוי הרדיקלי של ניו זילנד יישב כמה סכסוכים ותיקים ומרים לגבי הנזק שגורמת או מונעת המלחמה בסמים. תחילה יש לציין, שמדיניות המלחמה בסמים לא מונעת את השימוש בסמים. לפי ההערכות, כ-300 מיליון אנשים ברחבי העולם השתמשו בסמים בלתי חוקיים ב-2011 (עלייה של 18 אחוז לעומת 2008). גם רשויות האכיפה המובילות בעולם מתקשות להציג את הנתון הזה באור חיובי. "עלינו להודות שברמה הגלובלית, הדרישה לסמים לא פחתה משמעותית," כתב יורי פדוטוב, מנכ"ל רשות הסמים והפשע של האו"ם, בדו"ח הסמים העולמי של השנה שעברה.
ישנם נתונים בעייתיים נוספים. לפי חלק מההערכות, ב-40 השנים האחרונות ארצות הברית מוציאה מיליארד דולר בשנה על אכיפת סמים בשטחה, ובכל זאת יש עלייה בשימוש. מאז 2006 מתו 50,000 איש במלחמות הסמים במקסיקו.

אחדים טוענים שהנתונים האלה רק מראים שהאכיפה אינה תקיפה מספיק. אחרים אומרים שהפילוסופיה הזו שגויה מיסודה; אי אפשר להפחית את הביקוש לסמים, ותמיד יהיו אנשים המוכנים לספק אותם. במקומות שבהם הסמים אינם חוקיים, הספקים הם פושעים ואיכות מוצריהם מפוקפקת. לכן, אומרים התומכים ברפורמה, עדיף להקים מערכת שמפרידה בין סמים לפלילים, ומאפשרת גישה מבוקרת לחומרים בלתי מזיקים יחסית. החוק החדש והרדיקלי של ניו זילנד הוא הדבר הקרוב ביותר שיש לניסוי הבוחן את הטענה הזאת.
אבל מובן שהחוק הוא לא ניסוי. המניעים פרגמטיים למדי.

ב-2009 דיווחו רשויות אירופאיות על 24 סמים סינתטיים חדשים. ב-2010 היו 41; ב-2012 הנתון כבר עמד על 73. ונתונים דומים אפשר לראות בכל העולם

ניו זילנד רחוקה מאוד מנתיבים מרכזיים של סחר בסמים, ואולי זו הסיבה לבעיה שלה עם חומרים פסיכואקטיביים חדשים – הנקראים לעתים קרובות "סמי מעצבים" או "סמים חוקיים". אחד החומרים הראשונים שצברו הצלחה במדינה, בסוף שנות ה-90, הוא BZP (בנזילפיפרזין). הסם שווק כחלופה חוקית ובטוחה לאמפטמינים, וב-2008 כבר דיווחו חמישה אחוזים מהמבוגרים שהם השתמשו בו בשנה החולפת – יותר מפי שניים מכמות האנשים שהשתמשו באמפטמינים. תחילה התעלמה ממשלת ניו זילנד מהתופעה, אבל ב-2008 היא אסרה את השימוש ב-BZP בעקבות דיווחים על תופעות לוואי חמורות. תוך זמן קצר תפסו את מקומו סמים "חוקיים" אחרים, ובהם מפדרון. ומובן שכאשר מפדרון הוצא מחוץ לחוק, גם הוא הוחלף על-ידי סמים אחרים.

המחזור הזה הפך לשגרה: סם חדש מופיע; הוא נמכר באופן חוקי עד שהרשויות מזהות ואוסרות את השימוש בו; ואז תופס את מקומו סם אחר והמחזור מתחיל מחדש.
מעגל הסמים הזה יוצא מכלל שליטה. ב-2009 דיווחו רשויות אירופאיות על 24 סמים סינתטיים חדשים. ב-2010 היו 41; ב-2012 הנתון כבר עמד על 73. ונתונים דומים אפשר לראות בכל העולם.

הסמים האלה עונים על צרכים שונים. חלקם גרסאות סינתטיות של קנאביס. אחרים – ממריצים דמויי אמפטמינים, תחליפי אקסטזי, או סמי הזיה. חלקם טבעיים, אחרים סינתטיים. ויש גם תרופות ניסיוניות שמעולם לא אושרו. מדינות מסוימות, כולל בריטניה, ניסו לשבור את המעגל בעזרת תקנות חירום המכונות " emergency scheduling", נוהל שמאפשר לאסור באופן זמני את השימוש בסם חדש בלי כל ההליכים הפרלמנטריים המקובלים. וישנן מדינות, כמו אוסטרליה, שאוסרות להשתמש ב"מקבילות" – כל כימיקל בעל מבנה דומה לזה של סם בלתי חוקי אחר.

ניו זילנד ניסתה את שתי הגישות האלה, ושתיהן נכשלו, אומר ג'יימס דאן, מומחה לרפורמות אכיפת חוקי סמים ממשרד עורכי הדין הניו זילנדי "צ'ן פאלמר", שעבד בעבר בשביל יצרנים של "סמים חוקיים". תקנות ה- emergency scheduling רק מאיצות את המחזור, הוא אומר. התוצאה היא הפצת סמים שכמעט ולא נבדקו. "הגישה הזו נותנת ליצרנים את התמריצים הלא נכונים – צרו סם שקשה לזהות ומכרו כמה שיותר ממנו בכמה שפחות זמן," הוא אומר. וחוקי המקבילות הם "קול קורא לכימאים," טוען דאן. "כשאתה אומר שהכימיקלים האלה דומים מבחינה מבנית, אתה גם אומר שיש כימיקלים אחרים בעלי מבנה שונה – ומתווה את דרכם של סמים עתידיים."

לממשלות היה קשה מספיק להילחם בצריכת סמים כשהן ידעו מול אילו סמים הן עומדות. אבל כיום מופיעים סמים חדשים מדי שבוע, והמלחמה נראית בלתי אפשרית. ובעוד שהעולם ממשיך במאבק, ניו זילנד החליטה לפרוש. בשנה שעברה אושר חוק החומרים הפסיכואקטיביים בשני בתי הפרלמנט, עם מתנגד אחד בלבד.
כשפיטר דאן, שר משני במשרד הבריאות, הקריא את החוק לפרלמנט, הוא הסביר שהאכיפה לא מצליחה לעמוד בקצב הופעת הסמים החדשים. "עשרות מוצרים בעלי השפעות וסיכונים בלתי ידועים – חלקם כלל לא מוכרים למדע – חדרו לשוק דרך פרצות רגולטוריות," הוא אומר. "הכימיקלים האלה, והשימוש הנרחב בהם, צריכים להדאיג אותנו. לכן עלינו למצוא פתרון בר-קיימא."

פרטי הפתרון מעט מעורפלים, אך כבר הותוו כמה כללי יסוד. החשוב ביותר אומר שסמים לא ימכרו בשוק אלא אם יוכח "סיכון נמוך לנזק" – אך עדיין לא ברור מה משמעות הדבר ואיך ייקבע סף הסיכון. בנוסף, החוק אוסר על מכירת סמים לקטינים, בסופרמרקטים או בכל מקום שבו נמכר אלכוהול. היצרנים יידרשו לשים תוויות עם פירוט רכיבים ואזהרות בריאותיות. מעמדם של סמים בלתי חוקיים לא ישתנה, אך פיטר דאן אומר שיהיה אפשר לטפל בזה בשלב מאוחר יותר.
רשות חדשה עדיין עובדת על שאר הפרטים. החוק צפוי להיכנס לתוקף בקרוב.

ובינתיים, ניו זילנד נמצאת בשלב ביניים. ביולי, כשהחוק אושר, היו יכולים יצרני הסמים (במידה והסם נמכר בשוק כבר שלושה חודשים לפחות) להגיש בקשה לרישיון זמני; 46 אושרו ושישה נדחו על בסיס הערכת סיכונים. נדרש גם רישיון כדי להמשיך למכור את הסמים האלה. 110 מתוך כ-3,000 מוקדי מכירה קיבלו רישיון.
יש עוד לא מעט שאלות לגבי החוק החדש, אך החשובה ביותר היא אילו סמים יאושרו. איך אפשר לקבוע "סיכון נמוך לנזק"? דייוויד נאט (Nutt), נוירופסיכופרמקולוג מאימפיריאל קולג' בלונדון, מנסה לענות על השאלה הזאת כבר 15 שנה. הגישה שלו מביאה בחשבון את הנזק למשתמש, סכנת ההתמכרות, והנזק לחברה. "צריך למצוא איזון סביר," אומר נאט. "להביט בכל התמונה." לפי גישתו, הסם המזיק ביותר הוא אלכוהול, ואחריו הרואין וקראק (The Lancet, vol 376, p 1558).

אבל הקושי להעריך סמים ולהשוות ביניהם הוא רק חצי מהצרה. הצעד הבא הוא להחליט איפה עובר הגבול. נאט דן בשאלה הזו עם רגולטורים של ממשלת ניו זילנד. "אמרתי להם שהסף צריך להיות 'פחות מזיק מאלכוהול' אבל הם צחקו ואמרו שזה מזיק מדי," אומר נאט. כעת הוא מציע להציב את הסף ב"מחצית הנזק שגורם אלכוהול". האתגר הבא, אחרי הצבת הסף, הוא להוכיח שהסם לא חוצה אותו. סטיוארט ג'סמין, ראש Medsafe, המקבילה הניו זילנדית למנהל המזון והתרופות האמריקאי, אומר שהדרישה הראשונית תהיה דומה לנתוני "שלב 1" שחברות התרופות נדרשות לספק כיום כדי לקבל אישור לניסויים קליניים בקנה מידה גדול. לאחר מכן, המפתח לבטיחות יהיה מעקב; אם סם יתחיל לגרום יותר נזק מהמצופה, Medsafe תוכל להגביל את מכירתו או לאסור אותה לחלוטין.

גרסת ביניים של המערכת הזאת כבר החלה לפעול. כל דיווח על השפעה שלילית המגיע לבית חולים או למוקד טלפוני, משובץ באחת משלוש קטגוריות. תופעות קלות כגון חוסר מנוחה, כאב קל או הקאות מקבלות דירוג 1. התכווצויות שרירים, איבוד הכרה והזיות – 2; תרדמת, שיתוק או התחרשות – 3. כל מוצר שצובר דירוג של יותר מ-2 פר 20,000 יחידות שנמכרו, נאסר למכירה. גישה זו משלבת את המדע בחוק, אומר ג'סמין, וכך אפשר ללמוד את הסיכונים, לפקח עליהם ולהסביר אותם למשתמשים. היצרנים לא יצטרכו לרקוח עוד ועוד סמים חדשים. הצרכנים שלא רוצים לעבור על החוק לא יצטרכו לוותר על סם חוקי שהם נהנים ממנו, ולנסות סמים חדשים ומסוכנים.

אורוגוואי הפכה למדינה הראשונה שבה הקנאביס חוקי לחלוטין. לבתי המרקחת מותר למכור 40 גרם בחודש לבנאדם; אנשים פרטיים יכולים לגדל עד שישה צמחים; ומועדוני קנאביס עד 99

אך לא כולם מתלהבים. הטוקסיקולוג הפורנזי קית בדפורד, שהיה חבר בוועדה שדירגה את הסמים במערכת הישנה של ניו זילנד, אומר שהגישה החדשה לא מביאה בחשבון את נטייתם של אנשים לערבב סמים עם אלכוהול או סמים אחרים. זו בעיה מוכרת בניו זילנד. רבים מהאנשים שהגיבו בצורה חריפה ל-BZP, ערבבו אותו עם משהו אחר – לעתים קרובות עם כמה סמים, אומר בדפורד. הוא עובד ב-ESR, החברה שאחראית לכל משימות הטוקסיקולוגיה הפורנזית של ממשלת ניו זילנד, ולכן מכיר את הנתונים היטב. כמה מחקרים מאששים את טענותיו. מחקר שערך ב-2010 כריס וילקינס (Wilkins) מאוניברסיטת מסי באוקלנד (ניו זילנד), הראה ש-86 אחוז ממשתמשי ה-BZP שילבו בינו לבין סמים אחרים – לרוב אלכוהול, אך גם קנאביס ואקסטזי. "למרבה הצער, אני חושב שיהיו להם הפתעות לא נעימות כשהם יגלו שאנשים צורכים את המוצרים הלא-מסוכנים האלה בשילוב עם חומרים אחרים. זה משהו שקשה להעריך מראש," אומר וילקינס.

והוא אינו היחיד שדיווח על תגובות שליליות בין סמים. ב-2012 דיווח המרכז האירופאי לניטור צריכת סמים והתמכרות ש-21 אנשים מתו לאחר שהשתמשו באמפטמין שנקרא 4-MA. אבל אם בוחנים את הדיווחים האלה מקרוב רואים שה-4-MA נצרך בכל אחד מהמקרים לצד סמים אחרים. בדפורד טוען שבדיקות הבטיחות צריכות לכלול שילובים עם סמים אחרים, או לפחות עם אלכוהול. אבל ג'סמין, מצדו, לא חושב שזה הולך לקרות: "הגיוני יותר שהם ידרשו לכלול אזהרה על התווית."

דוקטור צחי תומך בחוק החדש, אבל הוא חושש לגבי ערבוב סמים. הוא פועל מטעם קבוצה של יצרני סמים ומתאם מחקרים של 5-MAPB, מקבילה של MDMA. "זה סם
טוב, הוא כיפי," הוא אומר. "אז אנשים יתחילו לשתות איתו." אבל הוא מזהיר שלפי מבנה כימיקל, נראה שיהיה מסוכן לערבב אותו עם אלכוהול. "אנשים יפלו אחד אחרי השני. ומה אז? העיתונים יגיבו. כל הסיפור יוכתר כ'כישלון נוראי' ו'סכנה', ולא נשמע עליו יותר." ובזמן שגורמים שונים מנסים לפתור את הבעיות האלה, מומחים בינלאומיים צופים מרחוק; חלקם מקווים שהתוצאות יוכיחו שיש חלופה לגישה הקיימת.

הטאבו שהתנפץ

"כל זה קורה בזמן שהמלחמה בסמים קורסת," אומר אלכס וודאק (Wodak), שפרש לאחרונה מתפקיד מנהל שירות האלכוהול והסמים בבית החולים סנט וינסנט בסידני ושירת בעבר כראש ארגון Harm Reduction International. "הדיונים הסתיימו, עברנו לשלב הפוליטי. יותר ויותר אנשים מבינים שמדיניות המלחמה בסמים כבר לא מחזיקה מים, שהטאבו נופץ ואפשר לדבר על חלופות." התוצאה היא תכונה רבה במדינות המחפשות אלטרנטיבות.

בגישה הניו זילנדית יש כמה סתירות ברורות. למשל, השימוש בקנאביס סינתטי יאושר, אך לא השימוש בקנאביס הטבעי שנחקר רבות. ובכל זאת, סמים סינתטיים הם נקודת התחלה טובה

אורוגוואי הפכה למדינה הראשונה שבה הקנאביס חוקי לחלוטין. לבתי המרקחת מותר למכור 40 גרם בחודש לבנאדם; אנשים פרטיים יכולים לגדל עד שישה צמחים; ומועדוני קנאביס עד 99. מדינות אחרות באמריקה הלטינית הולכות בעקבותיה. ב-2011 פרשה בוליביה מאמנת Single Convention on Narcotic Drugs משנת 1961 והצטרפה מחדש בשנה שעברה, הפעם עם אישורים המאפשרים את השימוש בעלי קוקה. נשיאי גוואטמלה וקולומביה קוראים שניהם להפסקת המלחמה בסמים.
ב-2012, פסגה של ארגון מדינות אמריקה דנה בחלופות למלחמה בסמים, למרות הלחצים שהפעילה ארצות הברית בנושא. בשנה שעברה היא הפיצה מסמך אפשרויות הדן גם בלגליזציה. בארצות הברית עצמה אישרו שתי מדינות – קולורדו וושינגטון – את השימוש בקנביס. ניק קלג, סגן ראש ממשלת בריטניה, תומך פומבית בדיון על המלחמה בסמים.

המאמצים האלה ילכו ויתגברו, אומר וודאק. אחרי הלגליזציה של הקנאביס בקולורדו וושינגטון, זינקה בארצות הברית התמיכה הציבורית בלגליזציה ל-58 אחוז – זו הפעם הראשונה שיש רוב ברור לטובת הנושא. "מדינות אמריקאיות אחרות ילכו בעקבותיהן. וכל זה קורה בגלל חוסר היעילות והעלות הגבוהה של המלחמה בסמים ברחבי העולם," הוא אומר. עם זאת, וודאק חוזה שזה לא יקרה בן לילה. "עברו 80 שנה עד שמדיניות המלחמה בסמים התגבשה, ולכן לא יפתיע אותי אם יידרש זמן רב לבנות את המדיניות החדשה."

הוא אומר שבגישה הניו זילנדית יש כמה סתירות ברורות. למשל, השימוש בקנאביס סינתטי יאושר, אך לא השימוש בקנאביס הטבעי שנחקר רבות. ובכל זאת, סמים סינתטיים הם נקודת התחלה טובה, כי קשה במיוחד לאסור את השימוש בהם.
ייתכן שהחוק הניו זילנדי יספק לנו הצצה לעולם שאחרי המלחמה בסמים. "זה הניסיון הראשון להחיל רגולציה על השוק, ולא רק לצמצם את הנזקים שגורמת המלחמה בסמים," אומר וודאק. "זו דוגמה ראשונית טובה למדיניות מבוססות-ראיות," מוסיף נאט.

ב-2016 יערוך האו"ם אסיפה מיוחדת לבחינת נושא הפיקוח על סמים. נאט מקווה שהמומנטום הבינלאומי נגד המלחמה בסמים יחולל שינוי, והוא מעוניין שניו זילנד תוביל את האסיפה. אין ספק שארצות הברית תרצה להמשיך בגישה הנוקשה כלפי השימוש בסמים, אבל לא יהיה לה קל, אומר ג'יימס דאן. "אם ארצות הברית רוצה לקדם את המשך המערכה, היא תצטרך להסביר לכולם למה זה בסדר שקולורדו וושינגטון ימכרו קנאביס, אבל לא אורוגוואי." הוא אומר שהגישה הניו זילנדית זכתה לעניין רב בפגישה האחרונה של רשות הסמים והפשע של האו"ם. ויחד עם דרום אמריקה, ובמידה מסוימת גם אירופה, ישנו גוש משמעותי המעוניין בשינוי.

בסופו של דבר, העולם יילך בעקבות ניו זילנד רק אם הניסוי שלה יהיה מוצלח. ויש לזכור שההתנגדות למלחמה בסמים אינה חפה מסיכונים. הראיות מראות שלפעמים המלחמה בסמים אכן מצמצמת את השימוש בסמים. ב-2006, כשווילקינס חקר סמי מעצבים בניו זילנד וה-BZP עדיין היה חוקי, הוא גילה ש-15 אחוז מהאנשים ניסו סם חוקי בשנה החולפת. ב-2009 – שנה אחרי שנאסר השימוש בסם – הנתון צנח ל-3.2 אחוזים. הסיבות לכך אינן ברורות. לפי וילקינס, אולי פשוט היה קשה יותר להשיג BZP באותה תקופה, והסמים החדשים עדיין לא צברו פופולריות. אבל ישנה גם אינדיקציה לכך שהאיסור הפחית את מספר המשתמשים: 30 אחוז מהאנשים שהפסיקו להשתמש ב-BZP אמרו שהסיבה לכך היא האיסור.

לכן יש לשאול אם לגליזציה של סמים תעודד את צריכתם בקרב אנשים שלא צורכים אותם כיום, או תעודד משתמשים קיימים לצרוך יותר. לפי המחקר הנ"ל, ייתכן שניו זילנד בצרות, אומר וילקינס. "אם השימוש בסם מסוים יעלה פי שלושה, יכול להיות שיהיו יותר בעיות למרות שהסיכון הכרוך במוצר נמוך." אך יש גם ראיות סותרות. כשהולנד שינתה את מדיניות הפיקוח על הקנאביס בשנות ה-70, לא הייתה עלייה משמעותית בצריכתו. כשפורטוגל התירה את השימוש בסמים מכל הסוגים, צריכת הסמים נשארה בערך באותה רמה, אבל ההשפעות הבריאותיות השליליות פחתו משמעותית. יתרה מזו, מחקר של ארגון הבריאות העולמי מ-2008 מראה כי אין בשום מקום בעולם מתאם בין חוקים מחמירים לירידה בצריכה.

חוקרים מסוימים אומרים שכבר עכשיו אפשר לראות את השפעתו החיובית של החוק הניו זילנדי. "מאז שהחוק עבר יש פחות התאשפזויות הקשורות לשימוש בסמים סינתטיים," אומר פול גלו, ראש תחום הרפואה הפסיכולוגית בבית הספר לרפואה של דנֵידין. וילקינס אומר שהצלחת הניסוי הניו זילנדי תלויה בשיעור החלפת הסמים – האם אנשים יחליפו את הסמים הקשים, כמו קוקאין, הרואין, ואולי אפילו אלכוהול, בסמים בטוחים יותר. יש ראיות המעידות על מתאם בין הלגליזציה של המריחואנה בארצות הברית לירידה בכמות השתייה אצל צעירים בגילאי 29-18, אך עדיין לא ברור אם הניו זילנדים יחליפו את האלכוהול בכדורים.

וילקינס הגיש בקשת מימון למחקר שיבחן בדיוק את השאלה הזו, והוא הקים קבוצת מחקר בינלאומית כדי שהעולם יוכל להפיק לקחים מהניסוי הניו זילנדי. "מצד אחד יש פה סיכוי לרווח גדול בבריאות הציבור, ומהצד השני אסון בריאותי גדול," הוא אומר. "אבל אם הניסוי יצליח, אהיה המאושר באדם."

@2014 New Scientist Magazine, Reed Business Information Ltd. All rights reserved. Distributed by Tribune Media Services, Inc.