על תבונה ורגישות

הסיפור המקראי על יוסף ואחיו טומן בחובו משמעויות פסיכולוגיות חשובות -- ואחת רלוונטית במיוחד לימים אלה
X זמן קריאה משוער: 9 דקות

סיפור יוסף ואחיו הוא ללא ספק אחד מהסיפורים הדרמטיים. גדול התסריטאים של הוליווד לא היה יכול לכתוב סיפור דרמטי יותר. אגדה אורבנית ותיקה מספרת על קהל מתפללים בבית כנסת בלונדון בזמן פרשת השבוע על יוסף ואחיו. כשרב הקהילה קורא בתורה ומגיע לנקודת הזמן בסיפור בה יעקב אבי המשפחה שולח את יוסף לראות מה שלום אחיו, קמה בקהל איזו גברת ומתחילה לצעוק: "יוסף אל תלך, תזכור מה עשו לך בשנה שעברה".

מה מנסה הגברת התמהונית הזו לומר לנו? מהו מוסר ההשכל של אגדה אורבנית זו? האם הגברת הזו טיפשה שאינה יודעת את סוף הסיפור של יוסף ואחיו ואולי יש לה מסר עמוק עבורנו? אולי היא זועקת אלינו כולנו בקריאה נואשת מדוע אינכם לומדים מהסיפור שלך יוסף ואחיו את המחיר היקר של שנאת אחים? מדוע איננו מצליחים להפנים את מה שכבר למדנו? מסתבר שאנשים נוטים ליפול באותם מהמורות במערכות יחסים עם הזולת. מחקרים מעולם הפסיכולוגיה הראו לנו כי העובדה שיש בידנו את הידע הדרוש אינה מבטיחה שנקבל החלטות נכונות. לעיתים תכופות מדי אנו נתקלים באירועים שמפעילים את ה״טייס האוטומטי״ שלנו, גם כשאנחנו יודעים שזו לא ההתנהגות הרצויה והאדפטיבית. הסיפור של יוסף נותן לנו מפתח לאופן שבו ניתן לבצע תהליך שינוי פנימי, וכמו יוסף, ללמוד להפוך בחירה אוטומטית שגויה להזדמנות לאהבה ולהרמוניה. סיפורו של יוסף מלמד אותנו על חשיבותה של האינטיליגנציה הרגשית.

מה זו בכלל אינטליגנציה רגשית?

הפסיכולוגים פיטר סאלובי וג'ון מאייר הגדירו אינטליגנציה רגשית כוויסות רגשות המשפר את אורח חיינו, או במילים אחרות: יכולתו של האדם להבין את העולם הרגשי שלו ולפעול עליו. הם גם הגדירו חמישה מרכיבים של האינטליגנציה הרגשית:

  1. מודעות עצמית: היכרות עם העולם הרגשי הפנימי שלך ומה שמפעיל אותו
  2. ניהול רגשות: התמודדות אפקטיבית עם רגשות, היכולת לרסן את הרגש ולהיות מסוגל לפעול לדחיית סיפוקים מידיים
  3. הנעה עצמית: תיעול הרגשות להשגת מטרות גבוהות
  4. אמפתיה: הקשבה ורגישות לרגשות הזולת. הבנת הפרספקטיבה של האחר
  5. מערכות יחסים: שימוש במיומנויות האינטליגנציה הרגשית לבנייה, שימור ושיפור של מערכות יחסים

לפיהם, האדם בעל האינטליגנציה הרגשית הגבוהה יכול לזהות את רגשותיו ולשלוט בהם, ובנוסף לכך הוא מסוגל להקשיב לרגשות הזולת ולהשפיע על עולמו הרגשי של האחר באופן אפקטיבי. למעשה, האדם בעל האינטליגנציה הרגשית הגבוהה מסוגל לחבר בין הרציונלית והאמוציונליות להעצמת תפקודו היומיומי.

נחזור ליוסף. בסיפור המקראי אנחנו נפגשים לראשונה עם יוסף כשהוא בשלב נרקיסיסטי מאוד, המתבטא בחלומות הגדולה שהוא חולם. זוהי איננה בהכרח בעיה, הרי כולנו חולמים לעתים חלומות המבטאים צורך בפיצוי ובגדולה. למעשה, הממציאים והמנהיגים הגדולים בהיסטוריה חטאו בכך ועדיין הובילו אותנו לעתיד טוב יותר. אך בחלומותיו של יוסף היה משהו שהכעיס את אחיו עד כדי כך שהם זרקו אותו לבאר ורצו במותו. מה זה היה? הבעיה של יוסף היתה שכאשר הוא סיפר לאחיו על חלומותיו, הוא הגזים בתיאורים על האופן שבו הם "כורעים ומשתחווים לו". נו, אז מה? למה שיתייחסו ברצינות לחלומות של נער צעיר?

כיצד העז יוסף לספר חלום גדולה כזה לאחיו, מבלי להבין אילו תחושות הוא עלול לעורר בהם? ההסבר לכך טמון בעובדה שיוסף פשוט לא הבין את התוצאות האפשריות לביטוי חלומותיו. הוא מבטא חוסר רגישות לתחושות הזולת

המתיחות מתחילה בהבנה של ההיסטוריה של משפחת יעקב: הם נהגו להעביר את הירושה מדור לדור, וחלק מהמשפחה תמיד נותרה מחוץ למעגל היורשים. יעקב, אבי המשפחה, הוא השלישי בשושלת. אביו יצחק וסבו אברהם קיבלו לפניו החלטה לא פשוטה, להעניק את הבכורה ואת ברכת ההמשכיות לבן אחד בלבד. וכך היה יצחק לממשיכו של אברהם ויעקב לממשיכו של יצחק. חלומותיו של יוסף מופיעים על הרקע הזה, ומיד מתורגמים למשמעות מעשית – יוסף חושב שהוא הבן הממשיך; כלומר, כולם יידחו, ושוב יהיה בן אחד מועדף שימשיך את השושלת לבדו. חברו לזה את העובדה שיוסף הוא הבן הבכור של רחל, האישה המועדפת, ואת העובדה שיוסף קיבל מאביו מתנה מיוחדת וסמלית בצורת כתונת פסים, ותבינו שחלום נרקיסיסטי כזה הוא דלק למדורת השנאה.

כיצד העז יוסף לספר חלום גדולה כזה לאחיו, מבלי להבין אילו תחושות הוא עלול לעורר בהם? ההסבר לכך טמון בעובדה שיוסף פשוט לא הבין את התוצאות האפשריות לביטוי חלומותיו. הוא מבטא חוסר רגישות לתחושות הזולת – יוסף איננו קולט את השפעת דבריו על אחיו; הוא נעול לגמרי בעולמו הפנימי. רגע אחד לפני מכירתו לעבדות הוא נשלח לשאול לשלום אחיו בשכם. ההחלטה לשלוח את יוסף לבדו לאחיו, אשר שונאים אותו שנאת מוות, מבטאת חוסר רגישות לעולם הרגשי של האחים הן מצד אביו והן מצד יוסף, שמקבל את השליחות בשמחה. השמחה הזו מתחלפת בטרגדיה כאשר אחיו של יוסף משליכים אותו לבור מלא בעקרבים ונחשים, ומעט אחר כך במכירתו לעבדות במצרים. וכך מגיע יוסף מחלומות של גדולה לשיא השפלות בהיררכיה של העולם הקדום, שבו העבד נחשב כמת. אבל מבחינת יוסף, זה לא סוף הדרך. ליוסף יש מוטיבציה ללמוד, והוא ישתמש בתקופת השפל הזו כאוניברסיטה למדעי החיים ולאט לאט יפתח את האינטליגנציה הרגשית שלו.

הסיפור המקראי מסתיר את תהליך הלמידה הסיזיפי אבל נותן לנו הצצה לנקודת השיפור הראשונה. יוסף מפתח רגישות למבנה הרגשי של האחר ולומד שיש לייחס משמעות רגשית לשפת גוף, משום שזו יכולה לשמש חלון לעולם הרגשי של האחר. יוסף, שמלווה בבית הסוהר את שר המשקים ושר האופים של פרעה שירדו מגדולתם, שם לב "שאין פניהם כתמול שלשום". יוסף שבשלב זה מבין את החשיבות של הבנת שפת הגוף כמשקפת את עולמו הרגשי של האדם ומבין שמשהו מטריד אותם. חשוב שנבין את הסיטואציה כלא אפל במצרים העתיקה. סביר להניח שהאסירים בכלא זה אומללים ומדוכאים. אבל יוסף מרגיש גם את השינויים הקטנים מאתמול להיום וחש את השינוי הקטן בברומטר הרגשי שלהם. הוא מדובב אותם ברגישות ואמפטיה והם נפתחים אליו ומספרים לו את החלומות המטרידים שחלמו. יוסף פותר להם את החלומות, וגם בכך יש סגירת מעגל קטנה. יוסף לומד להתמקד בחלומותיהם של אחרים. הדרך לשיפור היכולות האמוציונליות עוברת בפתרון החלומות של אנשים אחרים. יוסף מיישם את הכלל התקשורתי הבסיסי "בקש להבין תחילה". מי שהתחיל כנער המרוכז בחלומותיו שלו תוך התעלמות מהשלכותיהם על הזולת, לומד להיעשות קשוב לחלומותיהם של אחרים.

האחים של יוסף מיצגים את החשיבה הרציונלית. מהרגע שהם הגדירו את יוסף כאויב שיש להעלימו מהשטח, הם מתמקדים בהיבט הביצועי ומתכננים כיצד להיפטר ממנו

האחים של יוסף מיצגים את החשיבה הרציונלית. מהרגע שהם הגדירו את יוסף כאויב שיש להעלימו מהשטח, הם מתמקדים בהיבט הביצועי ומתכננים כיצד להיפטר ממנו. המקורות מספרים שהאחים דנו את יוסף למוות בדין רודף בבית דין, כלומר, יוסף מהווה איום מהותי עליהם ולכן מבחינתם זה לגיטימי "להוריד אותו מהכביש". החלטתם שיוסף הוא סיכון קיומי עבורם מעוורת אותם לחלוטין והופכת את חיסולו ללגיטימי. רק מאוחר יותר הם יאמרו ברגע של חרטה: "אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו ולא שמענו, על כן באה עלינו הצרה הזאת". כלומר, לפתע מתגלה התמונה המזעזעת של מכירת יוסף שבה יוסף בוכה, זועק לעזרה ומתחנן על נפשו, אך אחיו מתעלמים וממשיכים במכירתו. האחים, הבטוחים שיוסף מבקש לסלקם במאבק על הירושה, פועלים מבחינתם מתוך הגנה עצמית טוטאלית כמאמר הבא להורגך השכם להורגו – ויפה שעה אחת קודם. התמקדותם חסרת הפרשנויות האלטרנטיביות של האחים תעוור אותם לדברים שיקרו בהמשך הסיפור, לעובדות העשויות להוביל אותם למסקנה שזו היתה טעות למכור את יוסף. כאשר האחים יורדים למצרים לקנות תבואה עבור משפחתם הם נפגשים עם יוסף המזדהה בפניהם כצפנת פענח, המשנה למלך מצרים. האינטראקציה עמו מלאה בצמתים שהיו צריכים להעלות תמיהה אצל האחים ולהוביל למסקנה שלפניהם יוסף.

״וגר יוסף במצרים״ מאת ג'יימס טיסו.

״וגר יוסף במצרים״ מאת ג'יימס טיסו.

אם ננתח לרגע את הסיפור, תעלה השאלה כיצד לא תמהו האחים מדוע דווקא הם הגיעו לארמונו של המשנה לפרעה, מתוך אלפי האנשים מכל העולם שהגיעו למצרים לקנות תבואה בשנות הרעב. כמו כן, פרשני המקרא אומרים שיוסף הושיב את האחים על פי גילם, אז כיצד לא תמהו האחים מהיכן מגיע הידע הזה. בנוסף, יוסף מתעניין שוב ושוב בשלומו של אביהם – כיצד לא עוררה התעניינות היתר הזו תמיהות. מדוע שהמשנה למלך מצרים יתעניין שוב ושוב בשלומו של אדם קשיש הגר לו בארץ כנען. לפי המקרא, כשיוסף מתגלה לאחיו בקריאה "אני יוסף העוד אבי חי", הם אינם מסוגלים לענות לו "כי נבהלו מפניו". יוסף לא השתנה הרבה מבחינה פיזית; תווי פניו שימרו את תווי פניו של יוסף הנער, ואחיו אינם מבינים איך ייתכן שהם לא קלטו שזה יוסף. ברגע כזה, של ראיית האחר שעומד מולך, קיימת תובנה אישית לא קלה לעיכול. האחים שרואים בעצמם ישרים וצדיקים קולטים שהם טעו לחלוטין במכירת יוסף ואף עיוותו מידע שקיבלו לכל אורך הדרך על מנת לשמר את תפיסתם המוטעית.

מנגד, בהתנהלותו עם האחים יוסף מוכיח שליטה אמוציונלית מדהימה, קל להניח שהוא רצה להיחשף בפניהם כבר בפגישתם הראשונה במצרים כשהם משתחווים לו כנציגה של מלכות מצרים, אבל הוא מתנהג כיועץ ארגוני מומחה המתפעל סימולציה מורכבת. הוא נע ביעילות מסיטואציה אחת למשנתה; לרגע אחד הוא מתנהג כחבר, וברגע אחר הוא כועס ומשתמש בסמכותו; ובחדרי חדרים הוא בוכה, אך מסתיר רגש זה ודוחה את הרצון העז שלו להיחשף בפניהם. בסבלנות רבה הוא יוצר מצב שבו בנימין הצעיר, בן הזקונים, יגיע למצרים, ותיווצר הסיטואציה שהאחים יוכלו לוותר על הבן המועדף הנוכחי, שכמו יוסף, גם הוא בנה של רחל. יוסף בונה את הסיפור בעדינות ודואג לכך שהגביע היקר שלו יימצא בשקו של בנימין – ועל פי הצהרת האחים, מי שהגביע יימצא אצלו, ימות. מה יקרה עכשיו? האם יוותרו האחים על בנימין ואז יוכח שלא למדו דבר והשנאה עדין שולטת בהם, או שילחמו על בנימין ואז יוכח שהם למדו את הלקח ויוסף יוכל לחשוף את זהותו והמשפחה תוכל לשוב ולהתאחד?

כשיוסף רואה את יהודה נלחם עבור בנימין וקורא "כי עבדך ערב את הנער... וחטאתי לאבי כל הימים. ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני...", הוא מחליט להתגלות לאחיו בקריאה "אני יוסף העוד אבי חי". יוסף איננו מנסה להשפיל את האחים, הרי הוא יכול היה להראות להם שהם השתחוו לו בדיוק כמו בחלומותיו. במקום זאת, הוא בוחר בדברי פיוס: "ועתה אל תעצבו ואל ייחר בעינכם כי מכרתם אותי הנה כי למחיה שלחני אלוהים לפניכם". יוסף בוחר באיחוד המשפחה על פני ניצחון רגעי לאגו שלו. בדיאלוג עם אחיו הוא מבטא הבנה לפרספקטיבת ההסתכלות שלהם. הוא משתמש בטיעונים רגשיים המבקשים לשכך את החרדה שלהם מפניו, וכך אומר להם יוסף "אתם חשבתם עלי רעה, אלוהים חשב לטובה" – כלומר, הייתם למעשה שליחים בתוכנית גדולה שהובילה למטרה רצויה. תובנה חשובה נוספת היא העובדה שמבן ממשיך אחד המחזיק את לפיד האמת וזוכה לברכת ההמשכיות, אנחנו עוברים להסתכלות מורכבת יותר על האמת: מחשיבה רציונלית נוקשה של ״כן או לא״, אנחנו עוברים לחשיבה אמוציונלית המייצגת גשטלט מורכב שרואה כי השלם גדול מסך כל חלקיו. יוסף ואחיו מבינים בסופו של סיפור שהאמת היא לעתים פאזל מורכב. האחים מבינים שגם חלקי הפאזל האחרים מייצגים אמת ובלעדי האחדות לא תהיינה שלמות והמשכיות.

משמעויות פסיכולוגיות רבות טמונות בסיפור יוסף ואחיו, אך העובדה שאינטליגנציה רגשית יכולה להוות עבורנו משקפיים עמוקים הנותנים לנו פרספקטיבת עומק מדהימה בהבנת ההתנהגות האנושית היא אולי המסקנה החשובה ביותר. יוסף הפך לא רק מעבד למשנה למלך מצרים, אלא גם מנער המרוכז בעצמו לאדם המולך ושולט בעולמו הרגשי ומסוגל להשפיע לטובה על עולמם הרגשי של אחרים – ובכך גם לאחות פצעי עבר ולהביא את השלום. סיפורו האישי הוא האתגר של כולנו.

תודה לדבי עמיחי, דניאל זילברברג וטל שני-שרמן על הערותיהם על המאמר.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על על תבונה ורגישות

02
בן עמי

"יוסף הפך לא רק מעבד למשנה למלך מצרים, אלא גם מנער המרוכז בעצמו לאדם המולך ושולט בעולמו הרגשי ומסוגל להשפיע לטובה על עולמם הרגשי של אחרים – ובכך גם לאחות פצעי עבר ולהביא את השלום. סיפורו האישי הוא האתגר של כולנו".

תודה על המאמר. תארו לכם ולנו שמחר שוב יקום לנו יוסף כזה .

03
BULDOZER

קיימת גם האופציה שנייה שלא מוזכרת בסיפור. שיהודה הבין את האינטלגנציה הרגשית טוב מאוד, ידע שאחיו יוסף יושב מולם והרגיש שעומדים בפני מבחן. בארמומיותו נתן ליוסף לחשוב שהוא זה שמוביל את המהלך כי לא ידע מה תהיה תגובתו, האם נקמה או חמלה?!
לבסוף, למראית עין יוסף קם כמפייס אך יהודה ואחיו יצאו בחיים ועם התבואה!!!:-)

04
בן עמי

עם כל הכבוד לאצילותו של יהודה שאכן היה כזה ולקח אחריות על בנימין בפני יעקב, הוא לא יכול היה לדעת אם יוסף יפגע בו וכיצד ינהג, עד סוף הסיפור - ועד מחילתו של יוסף לאחיו ודאגתו להם, גם אחרי מות יעקב. כלומר גיבור הסיפור היה ונשאר יוסף.

05
רמי פריד

יאיר, ניתוח מעניין ומרתק. סביר שליוסף היתה גם אינטליגנציה שכלית ומנהיגותית מפותחות יותר מאלה של שאר אחיו ואלה שעוררו את קנאתם לו.

06
מיכאל

התפתחות תחל גם ביהודה (בראשית ל"ח):
עזב את אחיו, נשא אישה הוליד שלישיה, השיא את שני בניו לאותה אישה וכשמתו בזה אחר זה, נמנע מלתתה לשלישי. בעקבות התרגיל שרקחה לו כלתו תמר הבין את טעותו ("צדקה ממני").
בכוונת מכוון הושתלה אפיזודה זו בתוך רצף סיפורי יוסף, אולי כדי להראות את התפתחותו המנטלית של יהודה, כמי שיוזם את מכירתו של יוסף, ללוקח בסופו של דבר חסות ואחריות אישית לאחיו בנימין.