פנטזיה רטובה במדבר

נאות מדבר הם מקור לחיים ופנטזיה, אבל הניסיון ליצור אותם בידי אדם מסכן את הסביבה ואותנו
X זמן קריאה משוער: רבע שעה

במבט ממעוף הציפור, חלקת האדמה הירוקה בעלת הגבולות הישרים והפינות החדות דומה לבול ירוק שהודבק על מעטפת מנילה עצומה. בתוך המתחם, מסך של עצים מסתיר אחוזה מפוארת, דונמים רבים צבועים אזמרגד, כביש גישה מעגלי מרוצף ומגוון רחב של מזרקות שיש. מחוץ למלבן הזה משתרעת לאורך חצי קילומטר מניפת סחף, סלעית, חמה, נטולת צמחים או השקיה, ומסתיימת בחלקה ירוקה דומה, ואז עוד אחת, ועוד אחת, וחוזר חלילה. כשמתקרבים למרכז העיר, השוכן מרחק שמונה קילומטר משם, בתי המגורים צפופים יותר, אך גם הם מחקים את התחושה העשירה שמשרות האחוזות הסובבות, עם שפע עצי דקל, מזרקות, בריכות ואדמה מוריקה להפליא.

במרכז העיר משתרעת שדרה נוצצת, מלאה בבתי קזינו, מסעדות, חנויות יוקרה וברים מפוארים שמפתים את המבקרים להיכנס פנימה ולמצוא מחסה מן השמש היוקדת. מזרקות ובריכות נוי מקנות תחושה של מים שופעים, כאילו האזור נהנה מכמות מכובדת של גשם. כשמביטים סביב בעיר קשה לנחש שלאס ווגאס זוכה לפחות מ-110 מילימטר של גשם בשנה, או שטמפרטורות הקיץ עולות על 32 מעלות צלזיוס. כדי לבנות נווה מדבר במקום שכזה נדרשת להטוטנות רבה יותר מאשר זו של קלפן בקזינו. לאס ווגאס, בדומה לקהילות צחיחות אחרות, שואבת מים באופן קבוע ממקורות תת-קרקעיים או מרוחקים בדיוק למטרה זו. במקרה שלה המים מגיעים מאגם מִיד שעל נהר הקולורדו, מרחק 50 קילומטר מהעיר.

לקראת נחיתה בלאס וגאס

לקראת נחיתה בלאס וגאס. תצלום: ג'ים מולהאופט

נאות מדבר אמתיים הם חלק מהחוויה האנושית כבר אלפי שנים. במשך מאות שנים ציינו נאות מדבר את מיקומם של קהילות ונתיבי סחר. בדורות האחרונים שילבנו את נווה המדבר גם בסביבה הבנויה שלנו.

נאות מדבר אמתיים, והמקלט הירוק שהם מספקים, הם חלק מהחוויה האנושית כבר אלפי שנים. הם נוצרים כאשר מעיינות תת-קרקעיים ואקוויפרים יקרי ערך מגיעים כמעט עד לפני הקרקע. במשך מאות שנים ציינו נאות מדבר את מיקומם של קהילות ונתיבי סחר. בדורות האחרונים שילבנו את נווה המדבר גם בסביבה הבנויה שלנו: הזרמנו מים לנאות מדבר מלאכותיים – כגון לאס ווגאס – כדי להשלים את מה שהטבע מעניק לנו. אך הדחף האנושי להפיח חיים באדמה המדברית, לבנות נווה מדבר בכל חלקה צחיחה, יצר משבר ניהול מים קריטי ומחסורי מים חמורים ברחבי העולם.

המילה האנגלית ל"מדבר", desert (קרי שטח נטוש), מגיעה מהמילה הלטינית desertum, "דבר מה נטוש". בלקסיקון של הגיאוגרפים, מדבר הוא אזור שבו יורדים פחות מ-250 מילימטר של גשם בשנה. המדבריות הגדולים בעולם הם מדבריות הקוטב, כל אחד מהם כ-14 מיליון קמ"ר של קרח, שלג ואדמת טונדרה (באזור הארקטי), או של סלע-אֵם (באנטרקטיקה). אחריהם מגיע מדבר סהרה, 9 מיליון קמ"ר של מישור חצצי, חולות ודיונות המשתרעים לאורך 13 מדינות ומכסים רבע מאפריקה. לאחר מכן, המדבר הערבי שגודלו 2.5 מיליון קילומטר הנפרשים על-פני שש מדינות. אזורי המדבר מכסים בסך הכול חמישית משטח היבשות; לעתים קרובות תנאי האקלים בהם קשים בגלל הטמפרטורות הקיצוניות והעדר המים, אך בה בעת אפשר למצוא בהם גם נאות מדבר טבעיים, אחד מתוואי הקרקע והמים היפים ביותר על פני כדור הארץ.

האזור הלח והפורה שמכונה נווה מדבר כולל אגם מרכזי גדול המוקף בשיחים ועצים הזקוקים למים, לרוב עצי דקל. הצמחים מוקפים בהמשך ברצועת ביניים הכוללת צמחיה מדברית. בניגוד למרבית השטחים המדבריים עצמם, המערכת האקולוגית של נאות המדבר היא מצומצמת ונדירה יחסית; נאות המדבר הגדולים ביותר הם בגודל של עשרות או מאות קמ"ר, לא מיליונים.

לנאות מדבר היה תפקיד מרכזי בהישרדות ובאבולוציה של בני האדם. בני האדם הראשונים חיו וצדו סביב מקורות מים ולרוב נשארו בקרבת מעיינות קבע שמשכו חיות בר והשקו את הצמחייה שסיפקה מזון לבני האדם.

לנאות מדבר היה תפקיד מרכזי בהישרדות ובאבולוציה של בני האדם. בני האדם הראשונים חיו וצדו סביב מקורות מים ולרוב נשארו בקרבת מעיינות קבע שמשכו חיות בר והשקו את הצמחייה שסיפקה מזון לבני האדם. פלאונתולוגים שחיפשו ראיות מוקדמות לקיומם של הומו סאפיינס בערוץ אוֹלדוּבַאי בטנזניה, משערים שבתקופות בצורות, שבמהלכן היה קשה למצוא מים שניתן לשאת בכלים, הסתמכו אבותינו על נאות מדבר מבודדים.

אנתרופולוגים משערים כי נאות המדבר שימשו גם כגשרים בין מקורות מים גדולים יותר, ואפשרו לבני האדם להגר ממקום למקום בתוך אפריקה, ובסופו של דבר אל מחוץ לה. נאות מדבר טבעיים הגדירו את נתיבי הסחר ומסלולי ההתיישבות המדברית. החל מחורשות הדקלים במדבר סהרה שאותתו על קיומם של מים תת-קרקעיים, וכלה בהתיישבויות הראשונות על גדות הנהרות הגדולים ברמת קולורדו בצפון אמריקה - המים קבעו את מיקומן של קהילות והתוו את הדרכים המקשרות ביניהן.

רשת נתיבי הסחר הארוכה ביותר שמוכרת לנו, דרך המשי בת 7,400 הקילומטר שחולפת באפריקה, אסיה ואירופה, התקדמה ממקווה מים למקווה מים והסתמכה על קהילות נווה מדבר כגון טוּרפַּן שבסין וסמרקנד שבאוזבקיסטן. דרך הגמלים דְרַבּ אל-אַרבְּעין, שעוברת במרכז מצרים וסודאן; דרך הקרוואנים המרוקאית שמגיעה מניז'ר לטנג'ר; והמסלולים הרגליים של הילידים במדבר מוֹהַאבּי בדרום-מערב ארצות הברית – כל אלה היו דרכים שלא היה ניתן לחצות אילולא היו רצופות נאות מדבר.

עם הזמן שילבו תרבויות שונות את חוויית המנוחה המאפיינת את נווה המדבר בעולם הבנוי. ברומא העתיקה, ה-thermae (בתי מרחץ אימפריאליים גדולים) ו-balneae (בתי מרחץ ציבוריים ופרטים קטנים) הוקמו בזכות רשת נתיבים להובלת מים שקישרו בין נהרות ומעיינות למרבית הערים והכפרים. בתי המרחץ הציבוריים היו מרכזים קהילתיים שבהם נפגשו האזרחים לשיחה, טבילה, עיסוי והתעמלות. הביטוי הלטיני המעיד על תכונותיהם המבריאות של המים, In Aqua Sanitas, טומן בחובו את התפיסה המקובלת: השהייה במים, המאפשרת לנו להבריא ולהתאושש, חיונית לבריאות טובה ואף לאזרחות טובה.

 

מרחצאות רומיים מהמאה הראשונה לספירה, בת', אנגליה

מרחצאות רומיים מהמאה הראשונה לספירה, בת', אנגליה. תצלום: ניל האוורד.

ברוח המסורת הרומית, עיירות מרפא ונופש נעשו פופולריות גם במקומות אחרים, ורשתות המים שלהן היו מלאות במים מרפאים ממעיינות מינרליים טבעיים ומאגרים רדודים של מי תהום. הקהילה שנקראה "ספא", בבלגיה, העניקה את שמה למנהג הטבילה המוכר שהועתק בשאר העולם: toplice בסלובניה, bain בצרפת, Bad בגרמניה, fürdő  בהונגריה, città thermal באיטליה, hot springs באמריקה – יעדים שקיימים עד היום ומציעים מנוחה לכל מי שמעוניין ליהנות מהמים.

כדי לספק את חוויית המים המרפאים באזורים צחיחים נדרש מאמץ רב יותר. את המים יש לשאוב ממקורות טבעיים ולהובילם במעלה שיפועים. יש למצוא דרך לעבור מכשולים מלאכותיים ולעתים קרובות להכניס את המים לתוך בניינים או אזורים מגודרים שם שוכנות בריכות מרוצפות-בטון שמחקות את הבריכות הטבעיות המוקפות בדשא. הגנים באתרי הנופש נבנים לפי הזמנה: העצים הבוגרים מובאים לשם בעזרת פועלים ומנופים, ואת המים מפיצים בעזרת מערכות השקיה וממטרות הפועלות בזמנים מוגדרים. המדבר החם והיבש של עמק לאס וגאס, אחד מנאות המדבר המלאכותיים הגדולים בעולם, הוא גרסה מודרנית לפטה מורגנה – האשליה שאנו יכולים להמשיך לשאוב כמויות מים אדירות ממקומות אחרים ולהפריח את המדבר בלי לשלם את המחיר.

נווה המדבר מפתה ומתגרה בנו זה אלפי שנים. הוא מציע למטיילים התשושים במדבר את ההזדמנות לטבול במים וליהנות ממעט צל בחסותן של מניפות הדקלים הירוקות. אלה אינם רק מותרות; נאות המדבר תורמים גם לבריאות.

נווה המדבר מפתה ומתגרה בנו זה אלפי שנים. הוא מציע למטיילים התשושים במדבר את ההזדמנות לטבול במים וליהנות ממעט צל בחסותן של מניפות הדקלים הירוקות. אלה אינם רק מותרות; נאות המדבר תורמים גם לבריאות.

מסתבר שהטבילה במים תורמת לתפקוד המוח כיוון שהיא משפרת את יכולתו של הדם להזרים אליו חמצן וחומרים חיוניים אחרים. במחקר משנת 2014 שנערך על-ידי חוקרים מאוניברסיטת ווסטרן אוסטרליה והתפרסם ב-American Journal of Physiology, נבדקים שנכנסו למיכל ושהו בו במשך עשר דקות מכוסים עד לגובה הלב במים בחום של 30 מעלות, נהנו מזרימת דם טובה יותר למוח בזמן השהות במים.

גם העלווה הירוקה של נווה המדבר תורמת לרווחתנו. חוקרים מתחום הפסיכולוגיה הסביבתית ניסו לבחון את מה שאוהבי הטבע חשים זה זמן רב: הם מדדו את התגובה החשמלית של המוח לשטחים ירוקים. מאמר בנושא "המוח האורבני" שהתפרסם בכתב העת British Journal of Sports Medicine ב-2015 מדווח כי הנבדקים הפגינו "ירידה ברמת התסכול" כשעברו לאזורים טבעיים ו"עלייה ברמת הפעלתנות" כשיצאו מהם. השיפור במצב הנפשי אצל נבדקים שהתהלכו בשבילים ירוקים (בהשוואה לתגובות המוח לאזורים אחרים, כגון אזורי קניות), מלמד כי שטחים ירוקים טומנים בחובם את הפוטנציאל להתאוששות והפגת לחצים.

נווה המדבר אף עוזר לנו לשמור על ריכוז. אנשים שמרגישים כאילו ערפל אופף את מוחם בשמש החמה אינם מדמיינים זאת; זוהי תופעה אמתית הניתנת למדידה. מחקרים מראים שיונקים, כולל בני אדם, זקוקים לעלייה של פי שניים או שלושה בקצב התאיידות הזיעה כדי לשמור על טמפרטורת גוף סבירה בעת החשיפה לשמש המדברית; לעומת זאת, השהייה בצל מגדילה את רמת הביצועים והמדדים הפיזיולוגיים. הנחיתה בנווה מדבר בסופו של יום ארוך בחום המדברי ממלאת פונקציה פשוטה אך הכרחית: מניעת התחממות יתר. טמפרטורת המוח נשארת כ-0.2 מעלות מעל לטמפרטורת הגוף, זאת לפי מחקר שנערך ב-2011 באוניברסיטת קופנהגן. בסביבות חמות ללא מחסה מן החום איננו מסוגלים או איננו מוכנים להמשיך לצעוד או לבצע צורות אחרות של פעילות גופנית. ההפוגה שמעניק לנו נווה המדבר מסייע לנו לצבור כוחות.

נווה המדבר פינט, ליד וורזאזאט, מרוקו

נווה המדבר פינט, ליד וורזאזאט, מרוקו. תצלום: אן-קלוד פאייטאז

בהתחשב בכל השיקולים האלה, הגיוני שאתרי נופש או ספא – החיקוי המודרני של נווה המדבר המקורי – יגישו שירותים טיפוליים שישלימו את היתרונות הטבעיים של המים, הצמחים ותחושת המפלט. חלק מהיתרונות האלה נובעים מגירוי של אנדורפינים, מולקולות דמויות מורפין המייצרות חוויה של הנאה עמוקה. קנדס פֶּרְט (Pert), חוקרת המוח והפרמקולוגית האמריקאית המנוחה, גילתה שאנדורפינים המחוברים לקולטנים אופּיאטיים לא רק בגוף, אלא גם במוח. בסופו של דבר התגלתה מערכת ההורמונים והקולטנים כולה במעבדות, ומכאן נולד התחום החדש המכונה פסיכונוירואימונולוגיה – חקר הקשר בין המוח לגוף והשפעתו על מצב רוח, בריאות ומחלות. "[כימיקלים] מתפשטים בגוף ומוצאים את קולטני המטרה שלהם באזורים מרוחקים [מהמוח] שלא חשבנו שהם מסוגלים להגיע אליהם", כתבה פֶּרְט בספרה The Molecules of Emotion (ראה אור ב-1997), "וכעת מערכת התקשורת של המוח נראית כמו המערכת האנדוקרינית, המפיקה הורמונים שמסוגלים לנוע לאורכו ולרוחבו של הגוף".

נאות המדבר המלאכותיים, שמטרתם להפיץ תחושות של רווחה ונועם לאורכם לרוחבם של גופינו ומוחותינו, הם חלק מתעשיית אתרי נופש וספא המגלגלת כיום 40 מיליארד דולר, אחד המגזרים החמים ביותר בתעשיית תיירות הנופש. בכל מקום שבו יש אתרי ספא, יש מים – בג'קוזי, בסאונה, במזרקות, באמבטיות הבוץ ובמגוון אפשרויות נוספות, שכולן נועדו להרגיע, לטפח ולהבריא אותנו.

באזורים צחיחים רוב המים מופנים, מן הסתם, לחקלאות ושימוש עירוני. אבל בּיוֹמִים מדבריים מארחים גם תיירים שמגיעים בראש ובראשונה כדי לנפוש בנאות המדבר מלאכותיים. ב-2007 האדריכלית עזיזה שָאוּני (Chaouni) מאוניברסיטת טורונטו בחנה את המתרחש במדבר סהרה: גל התיירות של שנות ה-80 "עודד לא רק הרחבה של מבני המגורים הקולוניאליים הקיימים אלא גם הקמת בתי מלון גדולים חדשים. לא זו בלבד שהתהליך הזה רוקן את מקורות המים הדלים, אלא גם עודד מעבר מכלכלה חקלאית לכלכלת שירותים".

הצבת הצמחייה ומקורות המים המלאכותיים באתרי הנופש של דובאי מקשה על ניהול תקציב המים שלה, שממילא היה במצב קשה כיוון שצריכת המים המתוקים עלתה מזמן על קצב האספקה (2.4 מיליון תושבים צורכים 492 ליטר לאדם מדי יום). אל דובאי מגיעים תיירים ועובדים זרים גם יחד, אך יש לה יתרון: היא אתר נופש עשיר הנמצא על שפת הים ולכן מסוגלת לעמוד בביקוש למים בעזרת מפעלי התפלה. אמנם התפלה יקרה פי שניים ממִחְזוּר מים או הובלתם ממאגרים, אך זו בכל זאת אפשרות הזמינה לכל מקום השוכן בסמוך לים.

לאס וגאס, מצדה, מוקפת יבשה, ולכן נאלצת להסתפק באספקה של מים מתוקים. כיוון שבעיר עצמה יש 603,000 תושבים (2 מיליון במטרופולין כולו), וכיוון שהיא מתבססת על תיירות, מקורות המים הטבעיים של האזור כבר אינם מספקים את הביקוש.

נהר הקולורדו אחראי ל-86% מאספקת המים של עמק לאס וגאס; מדי שנה מוזרמים למדינה 617 מיליארד ליטר מים. את מי הנהר משלימים מי תהום, שתורמים 10% נוספים. ארבעת האחוזים האחרונים הם מים ממוחזרים. רשות המים של דרום נבאדה, ששולטת באספקה, מעריכה שבתי הקזינו ואתרי הנופש צורכים כ-40 מיליארד ליטר מנהר הקולורדו (7% מההקצאה) וחמישה מיליארד ליטר מבארות פרטיות.

לפי רשות המים, חלק ניכר מהמים האלה – כ-60% מכל המים שמוזרמים לבתים ועסקים בלאס וגאס – משמש להשקיית נוף ואלמנטים אדריכליים. כ-70% אחוז מהמים בבתים הפרטיים ו-20% אחוז מהמים בבתי קזינו ואתרי ספא משמשים להשקיית גינות ועיצוב נוף או מועברים לבריכות שחייה.

בנבאדה, רוב צריכת המים הנעשית מחוץ לבתים היא בזבזנית – כלומר מנוצלת במלואה ואין כל סיכוי שיעשה בה שימוש חוזר. לכן מפלס מי התהום ירד ביותר מ-100 מטר והאדמה שמעליהם שקעה בכמה מטרים גם כן. ההשלכות – רעידות אדמה, התמוטטות בלתי הפיכה של הקרקע וחיסול נכסים – גרמו לנזקים של מיליארדי דולרים בעמק לאס וגאס לבדו.

גם בעמק סן חוּאַקין שבקליפורניה, השאיבה המסיבית של מי התהום ממערכת האקוויפר למטרות חקלאיות ועירוניות "גרמה למפלס מי התהום לרדת", לפי סוכנות הסקר הגיאולוגי של ארצות הברית, "וירידה זו הובילה לשקיעת קרקע של 8.5 מטר". ברגע שהאקוויפר נמשך מטה, החלל התת-קרקעי שלו מצטמצם. כך נמחקת יכולתה של האדמה להחזיק את המים במיקום הטבעי והטוב ביותר עבורם – בחללים התת-קרקעיים הקרירים.

גם שאיבת מים מנהרות מסכנת את הציביליזציה. כשהזרם נחלש יותר מדי, המים הנותרים בנחלים אינם מסוגלים עוד לשמר את צורות החיים המקומיות, או את התנאים הסביבתיים שמסייעים למגוון מינים – ובהם בני האדם – לשאת את תנאי האקלים.

ניהול קלוקל של אספקת מים עלול במקרים קיצוניים אף לערער את יציבותן של תרבויות. אפשר לטעון שמשבר הפליטים הסורי הוא תוצאה ישירה של אי-יציבות באספקת המים, הנובעת משינוי האקלים. לפי דו"ח שפרסם האו"ם ב-2014 בנושא הבצורת במזרח התיכון, כ-800,000 איש איבדו את פרנסתם בגלל בעיות בניהול המים באזור. "המחסור במים מאלץ אנשים לעזוב את אדמתם", אמר חוסיין אַמְרי, מומחה מזרח תיכוני לניהול מים מבית הספר למכרות של קולורדו, בריאיון לרשת הרדיו הציבורית (NPR) ב-2015. "הפליטים האלה הם למעשה פליטי מים, תוצר של מחסור המים באזור".

במערב ארצות הברית, חלק גדול מבעיות ניהול המים שהובילו להידלדלות המאגרים, נובע מהקמת נאות המדבר המלאכותיים (מארק רֵייזנֶר, יועץ משאבי המים המנוח, כינה את התופעה הזו בשם "מדבר הקדילק"). "נהוג לומר שבמערב המים זורמים במעלה ההר לעבר הכסף", הוא כתב בספרו Cadillac Desert: The American West and Its Disappearing Water (ראה אור ב-1986). "וזה, מילולית, מה שקורה, כיוון שהמים מזנקים יותר מ-900 מטר מעבר להרי טֶהצ'ָאפּי בעזרת משאבות עצומות כדי להרוות את צימאונה של לוס אנג'לס, וכיוון שהם נדחפים לאורך 300 מטר מהקניונים של נהר הקולורדו כדי להשקות את פניקס ופאלם ספרינגס והאדמות החקלאיות סביבן".

אביב יבש בקליפורניה

אביב יבש בקליפורניה. תצלום: ג'יי פארק

זוהי שעת השין של נווה המדבר. הגיע הזמן לפעול. נאות המדבר המלאכותיים הם עובדה מוגמרת, והמים הם משאב מידלדל הנמצא בסכנה חמורה, ולכן הצעד הטוב ביותר שאפשר לנקוט הוא לצמצם את השימוש הבזבזני.

Pacific Institute, ארגון מחקר ושירות מאוקלנד, קליפורניה, ש"מפתח ומקדם פתרונות לבעיות המים הבהולות ביותר בעולם", מעריך את היקפי שימוש המים שעלינו לשאוף אליהם כדי לשפר את השימור והקיימות. הניתוח של המכון על אודות צריכה באתרי נופש מראה כי יהיה אפשר לעמוד באתגר בלי לשנות את הרגלי הצריכה של האורחים (כלומר ללא ירידה באיכות החוויה שלהם) אם בתי המלון ואתרי הספא יתקינו טכנולוגיות כגון ראשי מקלחת חסכוניים, שירותים חסכוניים ומכונות משוכללות יותר בחדרי הכביסה.

אך אלו אינם הצעדים האפשריים היחידים. רשת Green Spa Network מסבסטופול, קליפורניה, אחד הארגונים המובילים את המאמצים לצמצום "עקבות המים", ממליץ שאתרי ספא ישתמשו בצמחים מקומיים – עצים, שיחים ועצים שנמצאים באופן טבעי בסביבות הצחיחות והצחיחות-למחצה שבהם נבנים האתרים האלה. אחד המוסדות שהקימו את הרשת, Osmosis Day Spa Sanctuary מפְריסטוֹן קליפורניה, לא רק שינה את שיטות התכנון שלו, אלא התקין גם מערכת "מים אפורים". מערכת זו, שמעבדת וממחזרת מי כביסה בספא עצמו, צמצמה את צריכה המים של הספא ב-3,800 ליטר ליום. במדינה שבה בצורת חמורה שוררת כבר ארבע שנים, שריפות הענק גדלות ומתרבות, ומאגרי המים הולכים ומצטמצמים, כל טיפה חשובה.

בכל הקשור לקליפורניה, די בשתילת צמחיה מקומית ומינים שעמידים לבצורה בגנים פרטיים, מסחריים ומוסדיים כדי לצמצם את צריכת המים ב-1.6 טריליון ליטר בשנה. לפי Pacific Institute ו-National Resource Defense Council, הצמצום הזה יהיה "שקול לצריכה של 114 ליטר ליום לאדם בכל המדינה", כשהצריכה הנוכחית היא 530 ליטר ליום. "בבתים הפרטיים, שימוש נרחב במכשירים לחיסכון במים, וכן החלפת המדשאות בחלופות חסכוניות", אומר Pacific Institute, "תעזור לצמצם את צריכת המים הביתית הכוללת ב-40-60 אחוז, קרי חיסכון של 2.7 עד 4.4 טריליון ליטר בשנה". החיסכון הכולל יגיע ל-6.4 טריליון ליטר מים בשנה.

ייתכן שהכמיהה הרגשית שלנו לנווה המדבר לעולם לא תיעלם, אך אם ברצוננו שנאות המדבר הטבעיים ישרדו, אל לנו להתפתות לחלופות מלאכותיות. המים הטבעיים – בנהרות הפראיים ולא בערוצים המהונדסים, באגמים הטבעיים ולא במאגרים מלאכותיים, במפלים האמתיים ולא במזרקות – הם הישועה. אם נמשיך לבנות נאות מדבר מלאכותיים על חשבונם, נסכן את המפלט האמתי שלנו.

רבקה לוטון (Lawton) היא חוקרת נהרות ומדריכת נהרות לשעבר שכותבת על מקורות מים במערב. ב-2014-15 היא התארחה, במימון קרן פוּלבּרַייט, באוניברסיטת אלברטה, שם ערכה תחקיר לרומן השני שלה, North 49.

AEON Magazine. Published on Alaxon by special permission. For more articles by AEON, follow us on Twitter.

מאמר זה התפרסם באלכסון ב על־ידי רֶבֶּקָה לוֹטוֹן, AEON.

תגובות פייסבוק

2 תגובות על פנטזיה רטובה במדבר

01
לימור

אף מילה על ישראל? אמנם מדינה קטנה וחסרת משמעות במאזן האקולוגי הגדול אבל בכל זאת מבחינת ניהול משק מיים בשנים האחרונות נעשתה פה עבודה רצינית שהביאה לשינוי משמעותי במצב משק המים שאולי אפשר ליישם גם במקומות גדולים יותר

    02
    ד.

    זה מה שקורה כשמרבים לתרגם וממעיטים להביא מאמרים מקוריים.
    המאמרים המקוריים זורמים במעלה ההר לעבר הכסף, ומטפטפים במורד ההר, אל הצרור-הנקוב...