באלבמה זו עבירה על החוק לשים גביע גלידה בכיס האחורי; בנבאדה אסור לגבר משופם להתנשק; באוהיו אסור להתפשט מול ציור פורטרט של גבר; באריזונה זה לא חוקי להחזיק יותר מדילדו אחד בבית, וביוטה המשטרה תעצור אותך אם תלך ברחוב כשאתה נושא כינור בתוך שקית נייר.
לאורך השנים, לא מעט חוקים מטופשים הצטברו בספרי החוקים של מדינות ארה"ב. בפרויקט הצילום שלה, I fought the law, לועגת הצלמת אוליביה לוקר לחוקים הקיקיוניים האלה, ומצלמת דוגמנים המפרים בהנאה גדולה את החוק.
תגובות פייסבוק
הרואין רוחני
עומייר חקשיגעון סוחף את העולם. שיגעון ותיק כמו העולם עצמו. לא חולף רגע...
X 4 דקות
שמים משוחררים
יעל מסר וגלעד רייךעל כוחו של הצילום מלמעלה לספק לקהילה מקומית תמונת מצב על המתרחש...
X 10 דקות
שיהיה סדר
מייקל רוזן, המגיש של הפודקאסט Word of Mouth, הוא משורר אנגלי, שכותב בעיקר לילדים וגם כיהן בתפקיד Children's Laureate, שמתמנים אליו יוצרים שיצירותיהם פונות לילדים, מתוך הערכה מיוחדת להישגיהם וגם כדי שיעודדו ילדים לקרוא וליצור ויתמכו בפעילות המיועדת להעשרת עולמם של ילדים. רוזן כתב יותר מ-140 ספרים (ואולי רק נורית זרחי מתחרה בו בכך), ובכולם ישנו שילוב נהדר של משחקיות וראיית עולם אחרת, חתרנית אפילו, עם חיבה עמוקה לשפה האנגלית.
הפודקאסט, שהוא חלק ממערך הפודקאסטים של הבי בי סי, עוסק בשפה. בעיקר באנגלית, אבל לא רק, משום שרוזן ואורחיו עוסקים בהיבטים של השפה המשיקים לפסיכולוגיה, סוציולוגיה, כלכלה, תרבות ואפילו רפואה. אחד הפרקים הוקדש לטיפול במי שנפגעה יכולת ההגייה שלהם, לאמצעים מכאניים שמשפרים את הדיבור ולאפשרויות תקשורת ושפה אחרות, פרק אחר עסק בשפות אפשריות של חייזרים, הפרק ״שפת גוף דיגיטלית״ בדק אפשרויות ומהמורות בתקשורת מקוונת, ובכלל זה כמובן גם בזום, ובפרק על ״14 מילים מדעיות נפלאות שמעולם לא שמעתם״ רוזן הרחיק אל מעבר למילים עצמן והביא אנקדוטות מתולדות המדע.
הפרק המומלץ מאוד, Alphabetical Order, תוהה ממתי התחלנו לסדר דברים על פי סדר אלפביתי ולמה. בעבר, כך מספרת האורחת בפרק ההיסטוריונית ג׳ודית פלנדרס (Judith Flanders), נהגו שיטות קיטלוג אחרות. בכל מה שקשור להיסטוריה או לכתבי הקודש, רשימות סודרו על פי סדר חשיבות, שהרי ברור, למשל, שאלוהים יופיע ברשימה לפני המלאכים, גם אם אלה (באנגלית) מתחילים באות מוקדמת יותר. השתלשלות העניינים מרתקת, והשאלה שנותרת פתוחה מעניינת לא פחות: מי צריך היום אינדקסים אלפביתיים, בעידן של חיפוש דיגיטלי ישיר?