20 שורות נוספו לסיפור העתיק ביותר בעולם

אחד הביטויים הצצים מכל עבר הוא "להוביל מהלך". הפועל המורכב משמש באורח רחב מאוד בעברית החיה של ימינו, ומובנו ברור אך גם רחוק מלהיות ברור.

בימינו, "להוביל מהלך" מתייחס לקשת רחבה של פעולות, מעשיית מעשה פשוט ועד ארגון יוזמה לשינוי פני העולם. רב הערפול העולה מהשימושים השונים בפועל הפופולרי הזה. האם מי שמוביל מהלך אכן עומד בראש יוזמה? האם הוא נוטל אחריות ככתובת שיש לפנות אליה במקרה של בעיה או תקלה? ספק רב. למעשה, שני חלקי הצירוף מוטלים בספק, אם אנו מביטים בהם בנפרד. אין מדובר בהכרח בהובלה במובן של הנהגה או יוזמה, ועל פי רוב קשה לזהות מה יש באותו "מהלך" שלא פעם אינו אלא מעשה פשוט.

כשמדובר, למשל, ב"להוביל מהלך של חקיקה" אפשר לדמיין, ובמידה רבה גם בצדק, שמדובר בהתחלה של מכלול פעולות המערבות גורמים, רשויות, שלבים ואנשים לא מעטים, מניסוח הצעת החוק ועד אישורה בקריאה שלישית בכנסת. המהלך במקרה הזה הוא אכן מעין מסלול שיש בו תחנות, מכשולים אפשריים ונקודות וצמתי החלטה שבהם יש לבחון את הדברים. אך פעמים רבות אין מדובר בעניינים מורכבים, בעלי שלבים רבים, ואפילו לא בעניינים הדורשים "הובלה", כלומר שמישהו יציב את עצמו בראשם וידאג להביאם לידי סיום, מתוך חשש שאם לא הוא ואלמלא ההובלה שלו – דבר לא יתממש.

עם הזמן והריבוי העצום בשימוש ב"להוביל מהלך", מסתבר שלפנינו צירוף שאינו אלא ביטוי מנופח, מהסוג הצומח בקלות בסביבות בירוקרטיות, שיקוף של חשיבות עצמית מופרזת של מי שאינם יכולים פשוט... לעשות.

דומה שאיש אינו "מוביל מהלך של החלפת ברז במקלחת" וגם לא "מוביל מהלך של ניקוי הבית". אך כשמדובר בעניין פשוט אך גדול יותר, אולי כזה המערב הוצאה כספית גדולה הדורשת אישור מאיזו מערכת או החלטה של יותר מגורם אחד, דוברים רבים ממהרים לאמץ את "להוביל מהלך" במקומות שבהם יכלו להשתמש ב"לעשות" או "ליזום" או אולי "להציע שייעשה" ושאר ביטויים פשוטים.

לשונית, אין כל רע ב"להוביל מהלך". הוא נפוץ במגוון שימושים, ותפקיד הבלשנים הוא לתאר את השפה כפי שהיא ובכלל זה את "להוביל מהלך" בשימושיו ובהקשריו השונים. אכן, סביר שהקווים הראשוניים שהעליתי כאן הם חלק מהסיפור, אבל סביר לא פחות שאין זה הסיפור כולו, שכן הלה יתגלה לאחר איסוף שיטתי של דוגמאות. מבחינה תרבותית, עולה על הדעת ש"להוביל מהלך" הוא דוגמה אחת מרבות דווקא לרתיעה מנטילת אחריות. כשמישהו עושה, כשמישהי יוזמת, ברורה נקודת המוצא, ברור היעד וגם מזוהה מי שאחראי לדבר. לעומת זאת, כשמישהו "מוביל מהלך" הוא אחראי באורח רופף ליציאה לדרך, ובהחלט לא ברור שהוא אחראי גם בהמשך, כפי שגם לא ברור מה תפקידו לאחר ההתנעה.

חלק לא קטן מן הערפול נוגע למושא בצירוף, לשם העצם "מהלך". מהלך אינו יעד או תוצאה, מהלך הוא התקדמות בנתיב, הליכה בדרך, התכוונות ולאו דווקא מהסוג הברור. דומה שהערפול הזה טוב לבירוקרטים ולחומקים מאחריות, שכן את היעד אפשר לשנות ואת המטרה אפשר לערפל עד לבחינה מה כדאי להגדיר כהישג, כתוצאה. למשל, "להוביל מהלך של חקירה" שונה מ"לחקור" בדיוק בשל שכבה של ערפול שמוטלת על העניין כולו באמצעות "להוביל מהלך של..." – לעומת "לחקור" שבו ברור שמישהו יעשה מעשה וייחשב אחראי לו. אך גם ל"להוביל" יש תפקיד מערפל, שכן הוא רומז לכך שיש אחרים בתמונה, אחרים שהולכים בעקבות המוביל, אך אינם מזוהים כפי שחלקם במעשים אינם מובהרים.

גם אם הבירור הלשוני הדק והמדויק עוד צריך להיעשות על סמך מגוון של דוגמאות, מוכרת לנו הנטייה, ולא רק במקומותינו, ליצור ביטויים מנופחים ומעורפלים בהקשרים בירוקרטיים ולצורך הפחתת האחריות והתחמקות ממנה. הלשון אכן משקפת חברה, על מנהגיה ועל המנטליות שמאפיינת אותה, לטוב ולרע.