ספוג

אם אנו מניחים על מישור מספר מסוים של מעברים וגלריות שמצטלבים ומתקשרים אלו אם אלו, אנו מקבלים מבוך. ואם אנו מחברים למבוך הזה מכל עבר, מלמעלה, מלמטה ומן הצדדים, עוד מבוכים, כלומר עוד מישורים עם מעברים וגלריות, אנו מקבלים ספוג. ספוג הוא המעלה העליונה של המבוך. מה שבמבוך הוא עדיין לינארי ומסוגנן, הפך בספוג לחסר-מעצורים וכאוטי. בספוג החומר דוהר כלפי חוץ, נדחה מפני כל מרכז אפשרי. הוא התפזרות טהורה. נדמיין עדר של בעלי חיים הנמלטים מהתקפה של חתול גדול, ובתוך העדר הזה נדמיין קבוצה של פרטים הנמצאים רחוק למדי מחיית הטרף, אך לא פחות מבוהלים. פיסת העדר השולית הזאת, טעונה באימה אך בטוחה באורח יחסי, היא ספוג.

זהו הדבר שגורם לנו להרגיש שהסיפור הוא הכלי שפחות מכל כלי אחר הוא בעלים של עצמו, החיצוני ביותר, הכלי שאינו שומר בתוכו שום דבר. אלפי חלליו ומעבריו הם כמו ההתפרקות שבכל פיצוץ קודמת להתפוררות הכללית. היעדר המשקל המפליא של הספוג הוא כבר התחלה של נפילה והיעדר. מול הדבר הזה, קלותה של נוצה של ציפור היא בעלת מעלות מועטות בלבד. היא מחוברת מדי לקטנותה, היא קלות שזוכה לאישור אך אינה מפתיעה. קלותו של הספוג, לעומת זאת, היא קלות הרואית.

הקלות הזאת היא הוכחה לנכונות המוחלטת שלו ולהתמסרותו. יתרה מכך, מרוב שההתמסרות היא קיצונית, דומה שהיא לובשת צורה של טורפנוּת שאינה יודעת שובע. הספוג מוצץ וסופג, אך אין לו שום חלל קיבול מחוץ לעצמו כדי לשמור בו את מה שהוא ספג. אין לו מערכת עיכול. הוא אינו מעבד דבר ואינו נעשה בעליו של דבר. הוא מסוגל רק להתמסר, עד למכלול הסיבים האחרון. לשם מה? את זאת אין איש יודע. לכן הספוג אינו מדבר. הוא רוקם בדיונות. המים פולשים אליו כהוראה שאיש אינו מבין אך כזו שכל הגלריות שלו חוזרות עליה בבהילות, תוך שהן מפיצות אותה כמו דליקה. שום פֶה אינו נותר אילם. הספוג נטול יכולת ביקורתית. מכאן הקלות שבה אפשר לחדור אותו מלמעלה ומלמטה, לחטט עד לנקביו הנידחים ביותר וליטול ממנו את כל סודותיו. מספיק להפוך למים. ומי אינו הופך למים נוכח ספוג? הבה נביט על אדם האוחז בידו בספוג, כיצד הוא ממולל אותו ומתבונן בו. בלי להתכוון לכך, הוא מפנק את תנועות המים. והמים לעולם אינם מוצאים את עצמם כה ריבוניים על ביטויים, על קולם, כמו בתוך ספוג. מה שעושה ספוג עם אלף ההסתעפויות שלו הוא לבלום את נפילת המים, כדי שהמים יכנו את עצמם בשם ללא קושי, באורח נקי ואנושי. בספוג, המים משיבים לעצמם לרגע בן-חלוף ידיים ורגליים, פלג גוף, אצבעות וסחוסים, כלומר יסוד של מודעות עצמית, והם שבים אל עצמם לאחר שהם מבצעים משימה מוגדרת: לחקור לעומק, ללא טעויות או שכחה כלשהי, גוף שהיה יבש. מלאוּת לא רק של המים אלא של האהבה.

ובכן, יש דברים מעטים בלבד שהם כה שלמים מקצה עד קצה כמו הספוג. הוא האנונימיות בצורתה הטהורה ביותר. אין לו אופי, כלומר הֶרגלים, שיגעונות, התעקשויות, יבלות, אזורים של קשיוּת. הציור הנימי שלו שווה נפש, אין שם מכשולים, כפי שאין שם גם דרכים מהירות, מחסומים או פערים. כל קרום וסחוס משתתפים בפעילות המשותפת באותה אינטנסיביות. כאילו החומר סוף-סוף ויתר על כל צבירה של כוח בנקודה מסוימת, על הצירוף הזעיר ביותר של שרידים, כאילו הוא התעקש  לפרק כל שמץ של כוונה לבלוטה, לחוט או לעצב. כאילו באמצעות נפתולי חישובים, מעקפים, מהלכים של לך ושוב ללא הרף, הוא שם קץ לכל אינרציה או עקשנות, כל טיפשות. והתוצאה: חומר זריז וערני, שאפשר לעבור בו ולבטא אותו. ודבר נוסף: חומר ללא כוח, חף מידיעה במובן הטהור ביותר, ולא זר לרגש.

חצי של חצי של חצי, הנה החוק הקטן המושל בספוג. חוק שהספוג מקיים בעיקשות ובקפידה ראויות לכל שבח, ושמשמעותו היא בדיוק החלוקה לחלק המאה, לחלק האלף, לאיזה חלק שיהיה צורך כדי לנטרל כל ניסיון של התיישבות, של שבטיות, של אדנות. היות שהתשוקה שלו היא התשוקה לספר בדיונות ולעלוז, השימון והפמפום, מה שהוא זקוק לו הוא התפצלויות וסטיות מהדרך, וסטיות מסטיות מהדרך, וענפים של ענפים של ענפים מתפצלים. הכול מפוצל לשברים, הכול בחצי של החצי, הכול בסיבוב, הכול נשי, הכול כבר.

בקיצור, הספוג אינו מקבל סכומים או הצטברויות. הוא פרנציסקני. ועוד דבר: יש לו מזג אתלטי. הוא אינו יכול להרשות שמישהו יתקרר, יזדקן. וכך, גם אם איננו מעוניינים בכך, בכל פעם שאנו סוחטים ספוג, בסחוסים ובגידים של ידינו נרמז הרצון הסודי שאינו נוטש אותנו לעולם: הרצון לתקן את עצמנו לעומק, להיות אחרים, זמינים וקלים כמו ביום הראשון. שכן אין כל מקום לספק שהיום הראשון היה פשוט זאת: ספוג.

פביו מורביטו (Fabio Morábito) הוא סופר מקסיקני יליד אלכסנדריה, ממוצא איטלקי, הכותב בספרדית.

תורגם מספרדית על ידי יורם מלצר

אלכסון מודה לפביו מורביטו על הרשות לתרגם את הסיפור לעברית.

תמונה ראשית: תקריב של ספוג. תצלום: Bryan Mullennix, אימג'בנק / גטי ישראל

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי פביו מורביטו.
§ קריאה | # ספרות
- דימוי שערתקריב של ספוג. תצלום: Bryan Mullennix, אימג'בנק / גטי ישראל


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על ספוג