סתם שאלה

האם יש דברים ששווה למות למענם? האם הרעיון האמריקאי הוא דבר כזה? מי מוכן לעשות ניסוי מחשבה? מה אם היינו בוחרים לראות ב־2,973 החפים מפשע שנהרגו בהתקפות הטרור של 9/11 גיבורים ומרטירים, “קורבנות על מזבח החירות"? הכוונה, מה אם היינו מחליטים שרמה מינימלית מסוימת של פגיעוּת בסיסית להתקפות טרור היא חלק ממחירו של הרעיון האמריקאי? שדורנו הוא דור של אמריקאים הנקראים להקריב קורבנות גדולים כדי לשמר את דרך החיים שלנו — לא רק להקריב את חיילינו ואת כספנו על אדמת נכר, אלא להקריב את הביטחון והנוחות האישית שלנו? אולי אפילו להקריב עוד חיי אזרחים?

מה אם נבחר להשלים עם העובדה שמדי כמה שנים, חרף מיטב המאמצים של כולם, כמה מאות או אלפים מאיתנו אולי ימותו בהתקפת התאבדות איומה מהסוג שרפובליקה דמוקרטית אינה יכולה להתגונן מפניה ב־100 אחוזים מבלי שתחתור תחת אותם העקרונות שלשמם שווה להגן עליה?

האם ניסוי המחשבה הזה הוא מפלצתי? האם יהיה זה מפלצתי להזכיר את 40,000 ויותר מיתות־הכביש שאנו משלימים איתן מדי שנה בארצות הברית מפני שהניידוּת והאוטונומיה שמקנה המכונית שוות את המחיר? האם מפלצתיות היא הסיבה שבגללה שום דמות ציבורית משמעותית בימינו אינה מוכנה לדבר על עסקת החליפין המתעתעת של חירות תמורת ביטחון שבן פרנקלין הזהיר מפניה לפני למעלה מ־200 שנה? מה בדיוק השתנה מזמנו של פרנקלין ועד ימינו? למה בימינו איננו מסוגלים לנהל שיחה לאומית רצינית על הַקְרָבָה, על כך שאין מנוס מהקרבה — של (א) מידה כלשהי של ביטחון, או (ב) נתח כלשהו מהזכויות והחירויות שבזכותן הרעיון האמריקאי כה יקר ללב?

ש. בהיעדר שיחה כזאת, האם אנו סומכים על מנהיגינו הנוכחיים שיוקירו את הרעיון האמריקאי וישמרו עליו מכל רע בעת שהם מבקשים “להגן על המולדת"? כיצד משפיעים על הרעיון האמריקאי גוונטאנמו, אבו גרייב, חוק הפטריוט I ו־II, מַעֲקָבִים ללא צו בית משפט, פקודה מנהלית 13233, קבלנים תאגידיים המבצעים תפקידים צבאיים, חוק בתי הדין הצבאיים, ההוראה הנשיאותית לביטחון לאומי מס' 51, וכו' וכו'? הניחו לרגע שכמה מאלה אכן סייעו בהגברת הביטחון של גופנו ורכושנו — האם זה שווה את המחיר? איפה ומתי התקיים הדיון הציבורי בשאלה אם זה שווה את המחיר? האם לא התקיים דיון כזה מפני שאיננו מסוגלים לקיים או לדרוש אותו? מדוע לא? האם נעשינו כה אנוכיים ומפוחדים עד שאיננו רוצים אפילו לחשוב על השאלה אם יש דברים חשובים יותר מביטחון? איזה מין עתיד מבשרת האפשרות הזאת?

הסופר והעיתונאי דיוויד פוסטר וואלאס כתב את הטקסט ב-2007. הוא רואה אור עכשיו בספרו ״אקספרס הדיבור הישיר״ בהוצאת ספרית פועלים. מאנגלית: דבי אילון

קריאה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי דיוויד פוסטר וואלאס .


תגובות פייסבוק

תגובה אחת על סתם שאלה

01
ידידיה הגילוני

נו, וכאן לפחות נשאלת השאלה על "ערכים " משהו כמו חירות, שוויון ערך האדם ,קדושת החיים ודומיהם. ומה בדיוק אצלנו? עם ישראל לארץ ישראל? דיני נידה?
אבל כבר קבע טרומפלדור ??? "כי טוב למות בעד ארצנו" אז מה לנו כי נלין.