אין לדעת

חיים שלמים הם לא-כלום. חיים שלמים הם כל מה שיכול להיות לנו.

ועם זאת, אתם ואני עומדים בפני מצב בלתי-אפשרי. אי-הידיעה.

לא לדעת מדוע. מדוע אנו קיימים, מדוע כל זה קרה.

לא לדעת היכן. היכן הוא הדבר הזה, מנין באנו ולאן אנו הולכים.

לא לדעת מי. מי שם אותנו כאן, מי אנו, מי הם האחרים. את מי אנחנו יכולים להכיר באמת? ככל שאנו אוהבים יותר, כך עמוק יותר המסתורין.

לא לדעת כיצד. כיצד לחיות את החיים הקטנים הללו, המלאים כל כך בתשוקה, בכאב ובחסד. כיצד לחיות אותם כך שאפילו דמעותינו יהיו יפהפיות, מתריסות, נאצלות.

ככל שאפשר לומר שלמין האנושי יש גורל, גורלנו הוא העובדה שבלתי-אפשרי מבחינתו לא לדעת.

מדוע בלתי אפשרי? כיוון שאי-הידיעה גובה מאיתנו מחיר נורא. כעת, הכול לא ודאי, לא בטוח, לא ברור, לא קבוע. ריק מהיגיון עמוק או מסיבה פנימית. ועצם העובדה שאנו חיים מטביעה בנו פחד, צורבת אותנו בפחד, שורפת אותנו בחרדה ובאימה. היצור האנושי זקוק באורח נואש לתשובות כדי להעניק משמעות לקיום. אך היקום שותק, דומם, צוחק. ובריק הזה אנחנו ממציאים את הגיהינום שלנו, את השדים והאמונות שלנו, ואת עצמנו.

וכך, השאלה הראשונה והגדולה ביותר היא זאת: כיצד נחיה עם הכאב של אי-הידיעה? כי הרי אנו חייבים לחיות איתו.

יש שתי דרכים. הראשונה, לחיות איתו מתוך התנגדות. להכחיש אותו, לדחות אותו, לקבור אותו, לשלול אותו. אנחנו יכולים להשתמש בדת, בצעצועים, בחפצים, ברעיונות. אנחנו יכולים לומר לעצמו שאנחנו יודעים ולהאמין בכך. אך אמונה אינה ידיעה.

התנגדות לחוסר האפשרות לדעת, מולידה צורת חיים שכולה התנגדות. ההכחשה והדחייה של אי-האפשרות לדעת הן בסופו של דבר הסיבות שבגללן עמים יוצאים למלחמות ועבדים נכלאים במכלאות. למען האל, למען המדינה, בעבור תהילה, כדי להשיג שליטה.

עבורנו, מי שרוצים לחיות חיים הגונים וראויים, נותרת אפשרות אחת בלבד. לקבל ואפילו לחגוג את חוסר האפשרות לדעת.

כיצד נוכל לחיות כך? כפי שאמרתי, אי-הידיעה, גובה מחיר נורא. בסבל, בייאוש, באי-ודאות. ובכל זאת. כולנו משלמים את המחיר הזה, כל אחד ואחד מאיתנו. זהו הדבר האמיתי ביותר הקושר בינינו. הסבל המצוי בנפשו של כל אדם.

המחיר הזה הוא בדיוק המקור לכל מה שבאמת ראוי ושווה בחיים האלו. ענווה, אומץ לב, חמלה, אהבה. כל אלו נולדים לא מתוך דחיית אי-האפשרות, אלא רק מתוך תחושת הוקרה עליה.

אהבה אינה ידיעה. היא קבלה עדינה ושקטה של היופי שבחוסר האפשרות לדעת. הרגע שבו אנו משלימים עם אי-הידיעה, הוא הרגע שבו אנחנו מתחילים לאהוב. אילו ידענו, איזו סיבה הייתה לנו לחיות?

הרגע שבו אנחנו מקבלים את אי-הידיעה וחוגגים אותה, הוא הרגע שבו החיים הללו נעשים יפים, בעלי משמעות, אפשריים. מעשה של בריאה במקום ביצוע של דקלום חזרתי.

אז בואו נודה על כל יום שבו אנחנו נמצאים על החוף הזה. התפללו, אם אתם מעוניינים בכך, פנו לאלים ושטחו בפניהם את בקשותיכם. אך קודם לכן, הודו לגורל ולבריאה על המתנה האדירה שבאי-הידיעה.

עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם של ספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי אדם הררי

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי עומייר חק.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

5 תגובות על אין לדעת

04
רוני קלדרון

יש לי ידיעה אחת. רוצה לנצל את הרגע. לעוף כמו דבורה, ולטעום מהצוף של כל הפרחים המזדקרים. :) איך סבתא שלי היתה אומרת לי ? אהבה שמאהבה. נכדה שלי , עשי כסף. יודעת שכסף זה כח. זו הידיעה שלי. אני עסוקה בלעשות כסף, ולא בא לתת ליעקב לבלבל לי את הראש עם הפוסטים של האהבה שהוא משגר לעברי.
האהבה לא תדאג לי כשאפרוש לבית אבות. אבל הכסף כן יעזור לי.

    05
    יהודית סולה אדר

    מקסימה הסבתא שלך,הודות לנשים כאלו שרדו הרבה משפחות יהודיות ברחבי עולם, גיבורות אלו לא זכו להוקרה מצד משפחותיהם אך הן שימשו השראה לסופרים וסופרות ואחרים