שתי אחיות, רצח ו-500 שירים

אגדה על שתי אחיות, קינאה, אהבה ורצח, מתגלגלת באירופה מזה מאות שנים
X זמן קריאה משוער: 6 דקות

מסביב למדורה, בעבר הלא כל כך רחוק, מאזינים מצפון אירופה עשויים היו להתרווח ולהאזין לשיר שסיפר על איש המחזר אחרי אישה בכפר הסמוך לחוף הים, מעניק לה מתנות אהבה ומבטיח לשאתה לאישה. אבל השיר, המסופר בחרוזים מעודנים, מקבל תפנית מהירה ומורבידית: היא נרצחת.

הגופה מתגלה כעבור זמן קצר. מעצמותיה ומשערותיה של הבחורה, שזה עתה נתלשו מגופה, הוכן נבל. כשהמכשיר הנורא מובא לחתונתנו של מאהבה של האישה – שהוא גם האיש שרצח אותה – באורח מסתורי, הוא משמיע בעצמו שיר עצוב.

זה אולי נשמע כמו עלילה של אופרת סבון ביזארית, אבל במשך מאות שנים – ועד עצם היום הזה – המעשייה האפלה הזו הושרה עלי במה, סביב מדורות ובבתי מרזח. אחד משמותיו הרבים של השיר הזה הוא "The Twa Sisters" (שתי האחיות), והוא אחד מפזמוני האהבה-ורצח המוזרים ביותר. סיפורן של שתי האחיות ושל קציר העצמות חצה גבולות, ימים ותרבויות – על פי רישומי אינדקס שירי העם The Round Folk Song Index, יש לבלדה הזו יותר מ-531 גרסאות ברחבי תבל. אבל איך נולד שיר מקאברי כל כך? ואיך הפך פופולארי כל כך בעולם?

"מעשיות כאלה של פלא, אהבה וטבח, המסופרים בסגנון הנבדל מאוד מכל צורת שירה אחרת, שובים את לבו של קהל רחב, אבל מעוררים שאלות שמעולם לא זכו לתשובות מספקות", כותב חוקר הבלדות דייוויד ביוקן (Buchan) בספרו The Ballad and the Folk.

גרסאות שונות של השיר מציגות את אותם נושאים בהתאם למסורות מקומיות שבתוכן צמחו, ובהבדלים קלים של מילים ומנגינה. סיפורו של השיר מתחיל תמיד באותה תמונה: שתי אחיות מתחרות זו בזו, בדרך כלל על ליבו של מעריץ, וכשנדמה כי הצעירה עומדת לנצח, האחות המבוגרת יותר רוצחת אותה בדם קר, על ידי שהיא משליכה אותה למקווה מים. לעתים הגבר מחזר קודם אחרי האחות הבוגרת, ואז באופן לא הוגן מעדיף את הצעירה, לפעמים המבוגרת מקנאה מרחוק, ומתכננת להרוג את אחותה, ומשום מה גם זוכה כך בגבר.

האחות המבוגרת היא תמיד סוציופתית. במסווה של בילוי משותף על שפת הים (או הנהר, או האגם), היא מביאה את אחותה הצעירה למקום הרצח. לעתים הטוחן מציל את האחות הצעירה ליד הסכר, אבל אז הוא עצמו רוצח אותה מאוחר יותר, כשאחותה הגדולה מופיעה פתאום ומשחדת אותו בטבעות הזהב שלה.

סיפורן של "שתי האחיות" נרשם לראשונה על ידי אספן הבלדות רוברט ג'יימיסון (Jamieson) בשנת 1806 בסקוטלנד. באותה עת, השיר כבר היה פופולארי, וגלגולו הנושן ביותר הופץ, ביחד עם שירי-רצח נוספים שכונות "בלדות רצח", על דפים בודדים שעליהם הודפסו שיר, תמונה או ידיעה חדשותית, ושנמכרו בפרוטות כבר מהמאה ה-15.

מעשיית האחיות הצליחה במיוחד לגעת במספר מוקדים של אכזריות בתרבות שלנו: קנאה במשפחה, אי התאמה באהבה, נקמה בלתי הפיכה שתוצאותיה חמורות. הגרסה המודפסת הראשונה באנגלית של מילות הבלדה היא משנת 1656, ואז נשא השיר את השם "הטוחן ובת המלך", אך לא מופיע בו מניע ברור לרצח.

היום יש ל-The Twa Sisters כל כך הרבה גרסאות, מבחינת המילים וגם מבחינת המוזיקה, שיתכן כי לא ניתן למנות את כולן. הרשימה כוללת שירים הנושאים את השמות Binnorie, Minnorie , "בת הטוחן", "הברבורים היפים", "האחות האכזרית" – ועוד ועוד. כפי שעולה מרבים מהשמות, הבלדה הגיעה אל הרחק מעבר לגבולות בריטניה של המאה ה-17. קרוב לוודאי שבמהלך השנים התקיימו עוד גרסאות רבות של השיר, מעבר לחמש מאות ויותר הרשומות באינדקס שירי העם.

סיפור הרצח המחריד הזה היה כל כך פופולארי במשך השנים, עד שב-Child Ballads, אסוף של 305 בלדות עממיות שליקט פרנסיס ג'יימס צ'יילד בסוף המאה ה-19, נכללו 21 גרסאות של השיר. באוסף ובספר צ'יילד מציין כי קיימות גרסאות לשיר בדנית, שוודית, אנגלית, נורבגית ואיסלנדית. בשוודית יש יותר מ-125 גרסאות ואלה הסקנדינביות נוטות לכלול טוויסט על-טבעי ומחריד: גופתה של האחות הצעירה מתגלה, ומישהו יוצר נבל או כינור מעצמות הסרעפת שלה ומשערה הבלונדיני הארוך.

צ'יילד מצא פה ושם גרסאות דומות גם באנגלית:

נגן של נבל מפורסם על הגדה חלף

ובפנים חיוורות הבחין אז בחטף.

וכשהביט באישה ובעורה הצח

בלב כבד כרע ונאנח.

מעצמותיה נבל פלא הוא בנה

אשר צליליו ימסו לב ולבנה.

מיתריו, שיער עלמה זהוב

וניגונו – רק עצב ומכאוב.

 

בגרסאות האלה, הנבל המורבידי בדרך כלל מפיק שיר המספר את נסיבות מותה העצובות ורומז בקולו של מי הוא שר. וכאילו אין די בזוועה של עקירת הסרעפת ותלישת השערות מגופה של צעירה מתה, צ'יילד כולל באוסף גם גרסאות המספרות על נקמה. בשירים האלה האחות המבוגרת זוכה לטעום את טעם הנקמה בצורה מזעזעת. בדנית, שוודית ונורבגית הרוצחת נשרפת למוות, ורק לעתים רחוקות מצילה אותה אחותה הצעירה, שבחלק מהגרסאות קמה לתחיה ופשוט מגרשת אותה.

"למרות זאת", כותב צ'יילד, "בגרסה L היא נשרפת למוות, וזה גורלה גם בגרסה E ובגרסאות אחרות שלא זכו להגיע לדפוס. בשורה שנוספה לאחת הגרסאות הדניות היא נדקרת למוות על ידי החתן". גרסאות אחרות מתארות כיצד אחרי שנשמע שירו של הנבל, לבה של האחות הבוגרת ממש מתפוצץ וכך היא מתה. בשלב זה, אפשר ממש לרחם על האחות האכזרית.

לא קיים תיאור ברור של האופן שבו השירים האלה חצו גבולות תרבותיים מוקדמים, אבל קווי הדמיון ביניהם ברורים. ביוקן מכנה זאת "מחסור משונה, בהתחשב בכל שסקנדינביה היא ללא ספק האחות הקרובה ביותר למסורת הבריטית" וחושב שהסכם פרת' משנת 1266 בין סקוטלנד לנורבגיה עשוי בהחלט להצביע על יחסים משגשגים בין שתי התרבויות, שבמקרה של סיפורים כמו אלה על אודות האחיות התחילו כנראה עוד הרבה לפני שנדמה לנו.

היום ישנו שפע רב של גרסאות באנגלית. השיר, לצד בלדות אחרות מבריטניה, הגיע אל תוך מוזיקה העם האמריקאית עם זרם המתיישבים בדרום ובמערב. לגרסאות האלה יש מילים פשוטות ובוטות יותר, אבל הן לא כוללות את סיפור עקירת העצמות ומסתיימות בנימה מציאותית יותר: האחות הבוגרת אינה נענשת. הגרסה של הורטון ברקר באוסף הבלדות האמריקאיות כרך 2 משמיטה את הנבל ואינה מציעה עונש כלשהו למעשה הנבלה. לעומת זאת, חלק מהנושאים העל-טבעיים הנושנים שרדו בשיר העם "הרוח והגשם":

כינור בנה מעצם אצבעה הארוכה, בכה

הו רוח, גשם, מה נורא

וקשת הכינור מתח מזהב שערה

הו, רוח, גשם, מה נורא.

 

מאחר שרבות מהבלדות המודפסות האלה, על דפים בודדים, הוקלטו ללא שנכתבו להם תווים, מעניין לציין כי בעוד המילים תועדו היטב, המנגינה המקורית היא סוג של תעלומה. פול קלייטון, המנטור של בוב דילן, ביצע גרסה שנשמעת עליזה, כמעט מרגיעה, על אף שהוא מסיים את השיר בלי להעניק לאחות הצעירה אפשרות לנקום. שירו של טום וייטס "שתי אחיות" מושר בקול חרוך ומלווה בכינור בלבד. זמר הפולק האנגלי העכשווי יואן מק'קול ביצע את Minnorie בנגינת גיטרה מהירה ועליזה.

בעוד השיר צומח ומשתנה באמצעות המוזיקה, הסיפור חלחל גם לתחומי ביטוי אחרים. פרטים כמו שמו של הגבר, ויליאם, נוספו באגדות עם אנגליות (1890) ובשנות השלושים של המאה ה-19 בפולין, הטרגדיה Balladyna הפכה את התמה למחזה שלם. במחזה, שתי האחיות עורכות תחרות קטיף פטל, כדי להתחרות על לבו של נסיך עשיר. כתוצאה מכך, האחות המבוגרת דוקרת את אחותה בסכין, למרות שכבר יש לה בחור משלה. היא מקוללת ונאלצת לשאת כתם דם קבוע על מצחה, וממשיכה להיות אדם נורא עד שלבסוף אלוהים בכבודו ובעצמו הורג אותה. בשנת 1920 סיפורן של שתי האחיות הפך לאופרה. בשנת 2012 הוא שימש נושא לסרט עצמאי.

בלדינה, גיירימסקי, Balladyna

איור למחזה הפולני "Balladyna", מקסימיליאן גיירימסקי (1869). תצלום: ויקיפדיה

למה קיימות כל הגרסאות האלה? במשך הזמן, מוזיקת עם ובלדות כאלה הפכו חלק ממסורות מקומיות שבעל-פה. "בני אדם ממציאים שירים וסיפורים, כדי שניתן היה לחזור עליהם", כותב מבקר המוזיקה דייוויד מארש באנתולוגיה "השושן והחוח: מוות, אהבה וחירות בבלדה האמריקאית". "אינסוף הגרסאות אינן מפתיעות אותנו יותר מאינסוף הגרסאות לכל פנים שאנו פוגשים".

הפשטות וההלם שבבלדת רצח כמו "שתי האחיות" חודרים הישר אל הצד האפל של ההתנהגות האנושית, שכולנו יודעים על קיומו, אבל לא ממש מצליחים להבין אותו. מה מניע אדם לרצוח? מה קורה כשאנחנו חוששים מבדידות או מנותקים לנצח מאהבה?

אלה שאלות שאינן מניחות לנו, ואותם פחדים ורגשות, בכול הצורות, מונצחים בשירים שממשיכים לצוץ בכל רחבי תבל. יש להניח שלעולם לא נדע בדיוק מתי ואיפה נולד "שתי האחיות", כל עוד אנשים ימשיכו להתאהב ולעסוק בהיותם בני תמותה, הם ימשיכו לשיר על זה.

נטלי זַארֶלי (Zarrelli) היא אמנית ועיתונאית הכותבת על מדע, היסטוריה וחברה

תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי

Published by Atlas Obscura (atlasobscura.com) under an agreement with Alaxon

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי נטלי זָרֶלִי, Atlas Obscura.


תגובות פייסבוק