ההתנגשות הצפויה עם כדור הארץ

"העובדה שאנחנו חיים בתחתיתה של באר כבידה עמוקה, על פני השטח של כוכב לכת מכוסה גז שמסתובב סביב כדור אש גרעיני במרחק 150 מיליון קילומטר וחושבים שזה נורמלי, בלי ספק אומרת משהו על כמה הפרספקטיבה שלנו עקומה", כתב דאגלס אדאמס ב"סלמון הספק: תופסים טרמפים בגלקסיה בפעם האחרונה". ואכן, אם אתם צריכים פרספקטיבה, למה לא ללכת על פרספקטיבה רחבה באמת - סופו של כדור הארץ, ואפילו של היקום.

הבחירה העיקרית שלנו היא בין קטסטרופה אלימה ומהירה – למשל התנגשות של גורם שמימי כלשהו בכדור הארץ - ובין תהליך טבעי, איטי ובלתי נמנע. באסכולה האלימה נמצא את כוכבי השביט. לכוכבי השביט ולכדור הארץ יש דווקא היסטוריה חיובית; למעשה, נראה שאנו חבים להם את חיינו. כשכדור הארץ נוצר לפני כ-4.5 מיליארד שנה, הוא היה כדור סלעי יבש. בשביל חיים צריך מים, וישנן שתי תיאוריות עיקריות לגבי הדרך שבה הגיעו מים לכדור הארץ: או שהם התעבו מגרסה מוקדמת ועבה של האטמוספרה, או שהגיעו בעזרת כוכבי שביט שהתנגשו בכדור הארץ.

תיאוריית כוכבי השביט זכתה לחיזוק באוגוסט האחרון, כאשר מדענים שבדקו את כוכב השביט Hartley 2 גילו שיחס הדאוטריום (מימן כבד)- מימן שלו זהה ליחס הקיים באוקיינוסים בכדור הארץ. ניסוי אחר שדימה התנגשויות כוכבי שביט בעזרת אקדח גז תומך בסברה שביכולתן לגרום להתפתחות חומצות אמינו, שהן אבני היסוד של החלבונים, הדרושים ליצירת חיים.

כל זה טוב ויפה, אבל גורם שמימי כזה, בגודל שיכול להשמיד כליל את כוכב הלכת שלנו, יכול להתנגש בכדור הארץ – בערך כל מאה מיליון שנה. למרבה המזל, לפי נאס"א אין כרגע אף אסטרואיד או כוכב שביט שנמצא במסלול התנגשות עם כדור הארץ, ואף גוף גדול לא מאיים להתנגש בנו במאות השנים הבאות.

איום אחר הוא הקרבה שלנו לגלקסיה אנדרומדה, שמתקרבת לשביל החלב בקצב של כ-300 קילומטרים בשנייה. בעוד 3.75 או 4.5 מיליארד שנים שתי הגלקסיות צפויות להתנגש, וליצור גלקסיה אליפטית, שזכתה לכינוי "מילקומדה". אחרי זה, אף אחת מהן כבר לא תראה אותו דבר.
ואם לא נרצה ללכת על קטסטרופות, אלא על מהלך עניינים שקט וטבעי יותר, גם כאן יש מספר אפשרויות, שתלויות בתכונות המסה/אנרגיה ביקום, בדחיסות היקום ובקצב ההתפשטות שלו.

ב-1998 גילו תצפיות בסופרנובות שלא רק שהגלקסיות מתרחקות מאיתנו, כפי שידוע מאז תצפיותיו של האבל בסוף שנות ה-20, הן גם עושות זאת במהירות הולכת ומואצת. כדי להסביר את התופעה הזו השתמשו מדענים במונח "אנרגיה אפילה", גורם המנוגד לכוח הכבידה, אשר תופס לפי ההנחות למעלה משבעים אחוזים ממכלול המסה-אנרגיה של היקום. ההנחה היא שהיחסים בין כוח הכבידה ואנרגיה האפילה מכתיבים את אופי ההתפשטות של היקום – לאחר המפץ הגדול, דחיסות החומר ירדה בהדרגה עם ההתפשטות, אולם האנרגיה האפילה נשארה קבועה, כך שלבסוף ההשפעה המרסנת של כוח הכבידה נחלשה, והתפשטות היקום הואצה. לפי התרחיש הזה, ההתפשטות תמשיך בקצב הולך וגובר, עד שכל הגלקסיות, ואחריהן הכול, יתפוגגו בהדרגה, ויהפכו לחלקיקים אלמנטריים ולקרינה.

ואם בסופו של דבר יצליח כוח הכבידה לעצור את ההתפשטות, ולהחזיר את הגלקסיות בהדרגה זו אל זו, עלול להיווצר Big Crunch. תיאוריית הכווצ'וץ' הגדול גורסת שהדחיסות הממוצעת של היקום יכולה להפסיק את התפשטותו ולהתחיל תהליך של התכווצות. לאחר הביג קרנץ' יכול לבוא מפץ גדול נוסף – והכול מהתחלה!

ובמצב רוח חורפי, המשך התפשטותו של היקום עלול להביא ל-"Big Freeze", כאשר הוא יגיע לטמפרטורת האפס המוחלט. לאחר פרק זמן קצר של 1-100 טריליון שנים יפסיקו כוכבים חדשים להיווצר, והכוכבים הקיימים יפסיקו להאיר. כך יהפוך היקום חשוך יותר ויותר, ובסופו של דבר יישלט בידי חורים שחורים, שגם הם ייעלמו בגלל הקרינה הקוונטית שהם פולטים.

מה טומן עתידו של היקום? ב-smithsonian.com
ההיתכנות של התנגשויות עם כדור הארץ באתר נאס"א
ההתנגשות בין שביל החלב ואנדרומדה
גורל היקום בוויקיפדיה

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

2 תגובות על ההתנגשות הצפויה עם כדור הארץ

01
יותם

ואף מילה על זה שבעוד כחמישה מיליארד שנה השמש שלנו תהפוך לענק אדום ותבלע את כל מה שקרוב אליה - ובכלל זה את כדור הארץ - לתוך מרק תרמו-גרעיני בטמפרטורה של שלוש מאות מליון מעלות.
כרגיל, אתם האינטלקטואלים מטייחים את הבעיות הבוערות באמת.