נקבת ערפד מצוי Desmodus rotundus חוזרת מלילה מוצלח שבו קוששה מזון. היא הצליחה להיצמד לפרה ישנה ולמצוץ ממנה דם בכמות שהעלתה את משקל גופה ב-50 אחוז. כשהיא מגיעה לעץ, שאותו היא חולקת עם קבוצה של ערפדיות, היא מגלה שאחת מהערפדיות האחרות במושבת הקינון שלה לא הייתה בת מזל כמותה. זה הלילה השני ברציפות שהנקבה האחרת לא הצליחה להיזון, והיא עומדת לגווע ברעב. הערפדה החוזרת מתקרבת אליה, מעלה גרה ומציעה לה מנה של מזון מפיה, מזון שהצליחה להשיג בעמל רב. שתיהן יזכו לשרוד ולנשוך יום נוסף.
כשיחידים מפגינים התנהגות אלטרואיסטית, ההתנהגות שלהם מועילה לפרט אחר או למין שלהם והם משלמים את המחיר. מנקודת מבטה של האבולוציה, קשה להבין התנהגות כזו. בעל חיים שמנסה למקסם את בריאותו, צריך להיות חזק יותר, כדי שיוכל להעביר את המטען הגנטי שלו – ולא להקריב קורבנות למען אחרים.
על פי אותו היגיון, הברירה הטבעית אמורה לנכש את המקריבים ולהשאיר בשטח את האגואיסטים. אלא שהתנהגות אלטרואיסטית קיימת – ולא רק בקרב בני אדם, אלא בקרב מינים חברתיים שונים החל בקופים וכלה בעורבנים כחולים. ממש כמו שהערפדה חולקת ארוחות עם ערפדות אחרות בקבוצה, מרמיטות משהות את תקופת הפריון שלהן כדי לעזור לחברי הקבוצה שלהן לגדל צאצאים. נראה שהחלוקה הזו היא חלק מהחיים החברתיים של מינים רבים.
דרווין עצמו ראה באלטרואיזם כשל שאינו מתאים לתיאוריה האבולוציונית שלו. הוא הוטרד במיוחד מהתנהגותן של הדבורים, דוגמה קיצונית במיוחד של חברה אלטרואיסטית בעלת מבנה סדור, שחלק מחבריה מוותרים לגמרי על רבייה על מנת לטפל בצאצאים של אחרים. דרווין לא הצליח להסביר למה מערכת כמו הברירה הטבעית, שמתגמלת יחידים על רבייה, יצרה פרטים שלא מתרבים.
רק כעבור כמעט מאה שנים, הצליח ביולוג אחר, ו.ה. המילטון, להציע הסבר אפשרי. כחוקר טבע שלמד כלכלה, המילטון תיאר את החלוקה במונחים של עלות ותועלת. הוא הניח שהחלוקה אינה קשורה רק לחולק, אלא גם למקבל. במשוואה שלו, המוכרת היום בשם "חוק המילטון", יחידים נוטים להתנהג בצורה אלטרואיסטית ככל שהקִרבה הגנטית ביניהם גדולה. חוק המילטון צופה כי יחידים החולקים 100 אחוז מהמטען הגנטי שלהם יחלקו תמיד, כל עוד הרווח למקבל גדול יותר מהעלות לנותן. כששני יחידים קרובים ב-50 אחוז, התועלת למקבל חייבת להיות גדולה בהרבה, פי שניים מהעלות – ורק אז תתרחש חלוקה. פרטים שאינם מקורבים, שאינם חולקים כל מטען גנטי, לעולם לא יחלקו זה עם זה. התיאוריה של המילטון מספקת את הבסיס לברירת קרובי המשפחה, רעיון שהתקבל על ידי מדענים פופולאריים כמו ריצ'ארד דוקינס, כהסבר לקיומה המפתיע של נדיבות.
אבל בעולם האמיתי, ברירה של קרובי משפחה אינה ברורה לגמרי, ולעתים קרובות יחידים אינם מתנהגים בהתאם לתחזיות של המילטון, ככל שזה נוגע לחלוקה עם קרובים ועם מי שאינם קרובים. מודלים חדשים של התנהגות יחידים מוכיחים שאף כי התנהגות אלטרואיסטית מתפתחת ביתר קלות בקבוצות שבהן היחידים הם קרובי משפחה, לא מתחייבים כאן יחסים גנטיים. למעשה, הגורם החשוב מכל בחברות אלטרואיסטיות הוא הסביבה החברתית המתגמלת את הנותנים ומענישה את הרמאים.
ערפדים מצויים, למשל, נוטים יותר לחלוק ארוחות עם ערפדים שמהם קיבלו ארוחות בעבר. גם הדבורים מפעילות זו על זו לחץ חברתי עז, כדי למנוע רבייה. כשהפועלות מפרות את הכללים ומנסות להעמיד צאצאים משל עצמן, פועלות אחרות ממהרות להרוס את הביצים. חברה שמחרימה יחדים אנוכיים יכולה למנוע מהגנים האנוכיים לחדור אל תוך האוכלוסייה, מה שיגדיל את סיכויי ההישרדות של המין. בסופו של דבר, האבולוציה מספקת סוג של משוב חיובי בין אלרטואיזם והתנהגויות המְגִנּוֹת על אלטרואיזם והסיבה המקורית לאלטרואיזם – יחסי קרבה גנטיים – הופכת לבלתי נחוצה.
התנהגות אלטרואיסטית בחיות מספקת נקודת מבט מעניינת על האופן שבו "מעלות חברתיות (אומץ והקרבה עצמית)" – כפי שקרא להן המילטון, התפתחו אולי בחברות אנושיות. חקר האלטרואיזם נסמך מאוד על תיאוריות כלכליות אנושיות, כמו דילמת האסיר, על מנת להסביר כיצד רמאים מצליחים לחדור או מגורשים מחברות בעלי החיים. יתכן שחקר המנגנונים שיוצרים ומתחזקים את הנדיבות במינים אחרים יוכל לסייע לנו לקדם אותה בקרב בני אדם. גם אם לא נקבל תכנית לבניית אוטופיה אנושית, אני לעתים מוצאת את עצמי חושבת על חלוקת הדם המתוקה-מצמררת של הערפדים כעל סוג של דוּגמה מוסרית. אם יצור זעיר כמו ערפד מסוגל לזהות את מצוקת שכנו ולפעול על מנת לעזור לו לשרוד, אולי גם אנחנו יכולים להיות קצת יותר טובים.
ג'ולייט למב היא ביולוגית ומשתמשת בניסיונה כחוקרת בעלי חיים בטבע על מנת לבחון את ההקשר ההדוק בינינו לבין הטבע.
מקורות:1. Altruism: Its Characteristics and Evolution, P. J. Darlington, Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America, Vol. 75, No. 1 (1978), pp. 385-389, National Academy of Sciences
2. Cooperative Breeding in Marmots, Daniel T. Blumstein and Kenneth B. Armitage, Oikos, Vol. 84, No. 3 (1999), pp. 369-382, Wiley on behalf of Nordic Society Oikos
3. Altruism and Related Phenomena, Mainly in Social Insects, W. D. Hamilton, Annual Review of Ecology and Systematics, Vol. 3 (1972), pp. 193-232, Annual Reviews
4. On the Evolution of Altruism by Kin Selection, Carlo Matessi and Samuel Karlin, Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America, Vol. 81, No. 6 (1984), pp. 1754-1758, National Academy of Sciences
5. A Simple and General Explanation for the Evolution of Altruism, Jeffrey A. Fletcher and Michael Doebeli, Proceedings: Biological Sciences, Vol. 276, No. 1654 (J2009), pp. 13-19, Royal Society
הקטע המקורי הופיע באתר JSTOR Daily, כאן.
תורגם במיוחד לאלכסון על ידי דפנה לוי
תגובות פייסבוק
תגובה אחת על הכול אתן למענך
מאמר זה מתאמץ מאוד לשכנע שהאלטרואיזם היא תכונה נעלה הקיימת אצל בעלי חיים רבים, וכמובן מבורכת מאוד גם אצלנו בני האדם. ולמרות שהאלטרואיזם מנוגד לצורכי ההישרדות ולנגזרת שלה, האגו – אין כל תמיכה מדעית לתכונה נפלאה זו. אפילו המילטון וגם דרווין שהוזכרו במאמר, שניסו להסביר לא העלו דבר.
אני בדעה שאלטרואיזם הוא רעיון מוסרי או 'רוחני' שיפי הנפש באנושות שואפים בכל מאודם להתגשמותו – אך מטרתו לא כל כך מעודנת. האגו הוא השולט, ותמיד זה שנותן מרוויח משהו, אפילו שלא יודעים בדיוק מה.
להלן קטע מפרק של ספר אחד מסדרה שלי. ספר זה דן בכל נפתולי האגו. (הסדרה לא הופקה בעברית בגלל שוק הספרים האומלל בארץ, אך תורגמה לאנגלית ומופצת ב- AMAZON)
פרק 24 – עזרה לזולת
ישנם הרבה טיעונים על אלטרואיזם טהור, לפיו אנשים עוזרים לאחרים בהתנדבות וללא כל תמורה – אבל אלה הן רק אמונות יפות. גם את הדאגה לאחרים מפעיל האגו, וכמובן לסיפוק צרכי עצמו. טענה זו בודאי תעורר התנגדות רבה אך מייד ניווכח שגם דאגה לאחרים נובעת מצרכים אישיים, או בפשטות מהאגו. כל אחד חושב רק על התועלת והנוחות המיידית לעצמו, גם באופן בלתי מודע. הוא יפעל לפי המתאים לצרכיו ואפילו לסבול בעצמו ממעשיו, כל עוד יובילו אותו לרווחה אישית החשובה לו יותר. הצהרה זו בוודאי תעורר זעם ורבים יצביעו על כל אותם אנשים וארגונים העושים לרווחתם של נזקקים, בהתנדבות וללא כל תמורה. מיד נראה שגם אלה פועלים למען עצמם תחילה. דוגמא לכך תשמש העצה הניתנת לגמלאים או לחסרי תעסוקה שהתנדבות תמלא את ימיהם בעניין ובפעילות כך שלא ירגישו בודדים וחסרי תועלת. וזה בדיוק הרווח שיזכו בו – כשיביאו תועלת הם ירגישו טוב ועם הרבה עניין, וגם ירגישו חשובים יותר. וכך המחווה שנעשה כאילו ללא תמורה, מביא לתמורה בסיפוק העצמי. וידוע היטב על יועצים רוחניים, הממליצים שכאשר נותנים לאחרים, מקבלים חזרה הרבה יותר. האלטרואיזם על כן, גם הוא צורך אגואיסטי כדי לזכות במשהו מהנתינה. מקבלים סיפוק והנאה, ובעיקר כמובן, הרגשת חשיבות וערך עצמי רב. ואנשי הדתות המצטיינים במעשי צדקה לציבור – האין זה כי מובטח להם שיזכו בברכת האלוהים ובישועתו? ......
איך מתמטיקאי קושר עניבה?
ג׳ייקוב אהרוןקשרים. הרבה קשרים. מתמטיקאים גילו שקיימות למעלה מ-177,000 דרכים שונות לענוד עניבה...
X 3 דקות
מלכות האהבה
סחיספרדו אינפנטסהחירות נמצאת בקשיים, השוויון קטן והולך, אבל מה עם האחווה? בלעדיה, קשה...
X 9 דקות
מבריחים
רבים הם המקרים שבהם יש לנו בעברית שני שורשים המורכבים בדיוק מאותן אותיות שורש. יתרה מכך, יש מקרים לא מעטים שבהם שני שורשים כאלו בונים שני פעלים שנראים זהים, כלומר באותו בניין. מול צמדים כאלו, אנחנו תלויים לחלוטין בהקשר, שהוא העוגן המוחלט שלנו בשפה.
מקרה יפה כזה הוא של "ב.ר.ח.". אכן, שני שורשים זהים קיימים בעת ובעונה אחת בעברית, גם בימינו ממש, האחד עניינו הימלטות, והשני עניינו סגירת דלתות ושערים. ובשני המקרים יש לנו פעלים בבניין הפעיל: "הבריח" במובן של "העביר סחורה אסורה תוך הימלטות מהחוק" ו"הבריח" במובן של הסיט בריח המותקן על דלת או שער וגרם להם להיות סגורים.
קל לנו להבחין בין השניים על פי ההקשר, כמובן. קשה להניח הקשרים רבים, אם בכלל, שבהם נטעה לחשוב שהטקסט עוסק בהעברת סחורה בחשאי דרך גבול ולמעשה יתגלה לנו שעניינו של הטקסט הוא סגירה של שער באמצעות בריח. אמנם אפשר לדמיין איזה קשר, שכן בשני המקרים, לפחות באופן שבו תיארתי אותם כאן, מדובר במעברים, גבולות וחסימות. אלא שלמעשה יש כאן ניגוד במשמעות: הברחות של סיגריות כדי לחמוק מתשלום מכס עניינן פתיחה של מעבר, ואילו הברחת שערי הגדרות בלילה עניינה סגירה של מעבר ואפשרות מעבר. יתכן בהחלט שבשירה ייעשה שימוש יצירתי בניגוד כזה, המתבטא בין שני שורשים עם פעלים באותו הבניין, הפעיל, וניתן גם לדמיין סיפור קומי שבו שעוסקים בהברחת בריחים בתחתית של ספינה שמגיעה לנמל זר וסחר בלתי חוקי במנעולים...
מצד הלשון, ברור שכל מילון עברי יצטרך להתייחס בנפרד לשני השורשים: "ברח"(1) לענייני הימלטות ו"ברח"(2) לענייני מנעולים, כשלשורש "ברח"(1) יש מופע בבניין קל: "ברחתי" וכו' וכן מופעים בהפעיל ובסביל המקביל לו, בניין הופעל ("הבריח" ו"הוברח"), ואילו ל"ברח"(2) יש רק מופע בבניינים הפעיל והופעל.
כל המידע הזה אינו ניתן לתרגום מלא לשפה אחרת. החפיפה בצורה בין שני השורשים היא ככל הנראה מקרית. באנגלית, למשל, שרבים אוהבים למדוד על פיה תופעות בעברית או לפחות להבהיר לעצמם מול מה הם ניצבים, "להבריח" במובן של בריחים של דלתות ושערים הוא "to bar". לעומת זאת, "להבריח" במובן של סחורות אסורות פותח בפנינו עולם שיש בו שני ענפים. הפועל הוא to smuggle, ותולדותיו מתועדים בשפות גרמאניות אחרות כמו גרמנית והולנדית, ונראה שבמקור מדובר בעולם הסמנטי של חמיקה, החלקה פנימה, היות דבר חלקלק וכדומה, ולאחר מכן התפתחו משמעויות של פעולה בסתר. יחד עם זאת, יש באנגלית שם עצם שמציין את הסחורה המוברחת ואת העיסוק בהברחה: contraband, שמקורו בשפות הרומאניות – עם תיעוד ברור בספרדית, איטלקית, צרפתית ואחרות – והוא מורכב משני רכיבים, האחד הוא ה-bando, כלומר האיסור, והאחר הוא ההפרה שלו, ה-contra. כך יש לנו באנגלית אפשרות להתייחס לסחורה מוברחת בשני אופנים: smuggled goods ו-contraband, שיכול להיות גם תואר. אגב, bando, האיסור עצמו, הוא מונח ממקור גרמאני, והוא מוכר לנו באנגלית למשל ב-ban, שפירושו איסור שמוטל על דבר מסוים. מארג צפוף ועשיר בין שפות רבות על פני מאות שנים.
מנקודת המבט הזאת, כלומר מעושר אופני ההתייחסות להברחת סחורות באנגלית, אפשר לשאול כיצד אומרים בעברית contraband. וכאן אנחנו נתקלים בעובדה שבעברית אנו אומרים למעשה smuggled goods, כלומר "סחורה מוברחת". יש פה אי-נוחות מסוימת, לא רק בגלל הצורה המורכבת, אלא כיוון ש"סחורה מוברחת" היא סחורה שכבר הצליחו להבריח אותה, ואילו contraband האנגלי אינו מתחייב על כך שהפעולה הלא חוקית גם צלחה, אלא מתייחס גם לסטטוס החוקי של הסחורה.
אם תרצו, יש פה חלל קטן במילון העברי. ואם יש חלל קטן לעניין יומיומי שכזה, לא אבריח את השער בפני החידושים האפשריים ואנסה לשחק עם השורש "ברח", כלומר עם "ברח"(2) ולייצר משהו שאולי יקבל גם חותמת "חוקית" מרשויות האקדמיה שנטלו על עצמן את התפקיד המצחיק הזה.
"תִבְרַחַת" היא אפשרות אחת. "בּורְחָה" תוכל להיות יותר עכשווית-טכנולוגית, ואולי לשמש לסחורה אלקטרונית-מחשבית מוברחת. ומדוע לא שתיהן? כך נבדיל בין מטען של סיגריות שהועבר דרך גבול מדברי באישון לילה ("תברחת של סיגריות בשווי מיליון דולר נתפסה הלילה בידי כוחות של משמר הגבול") ובין נתבים וציוד תקשורת מתוחכם שנתפסו בידי אנשי המכס ("בורחה מתוצרת סין הוחרמה ממטענם של נוסעים בנתב"ג"). בשני המקרים אין בצורה כדי להעיד על הצלחת ניסיון ההברחה או על כישלונו, אלא על הסטטוס החוקי של הסחורה. ובשני המקרים, ענייני המנעולים, הגדרות והשערים, שהעיסוק בהם כנראה מצומצם יותר, לא ייפגעו והמונחים עבורם יישארו ללא שינוי, ואולי כך גם יקבלו יחוד בסופו של דבר.