הנסיכה המכוערת

אגדה לסוף השבוע
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

מירנדה, כך קראו לנסיכה העצובה.
יום יום עמדה מול דמותה שבראי וחשבה: "אם הנערה הנשקפת אלי מן הראי זו אני- אז אני באמת מכוערת!"
"אני מכוערת," בכתה מירנדה, "איך יכולה להיות נסיכה מכוערת? והרי בכל העולם ובכל האגדות והסיפורים הנסיכות יפות הן, ורק אני...למה דווקא אני?"
ישבה הנסיכה בחדרה ולא רצתה לפגוש אנשים. "מי שבא לארמון רוצה לראות נסיכה יפהפיה ולא מכוערת כמוני."

האם-המלכה באה מדי פעם לחדרה של הנסיכה ודיברה על לבה:
"בתי," אמרה לה, "את יפה כמו פרח, מיום ליום יפה יותר."
אבל הנסיכה לא האמינה לדבריה של המלכה ונשארה עצובה. מדי פעם הייתה רצה בבהלה לראי שבחדרה מסתכלת בדמותה, מסתכלת ובוכה.

"אני מכוערת," בכתה מירנדה, "איך יכולה להיות נסיכה מכוערת? והרי בכל העולם ובכל האגדות והסיפורים הנסיכות יפות הן, ורק אני...למה דווקא אני?"

גם האומנת הייתה שומעת את בכייה ומדברת אליה השכם והערב:
"את יפה, מירנדה, את באמת יפה," אמרה "את הנסיכה היפה ביותר שראיתי מעודי."
"אינך אומרת לי את האמת, פני – פני מכשפה!" אמרה הנסיכה לאומנת והובילה אותה אל הראי.

"הנה, הסתכלי: האף שלי ארוך ועקום. עין אחת גדולה והשנייה קטנה ממנה, והפה שלי..." והיא פרצה בבכי.
"חדלי להתבונן בראי," אמרה האומנת, "הראי משקר לך, מירנדה."
"לא! ראי אינו יכול לשקר," השיבה הנסיכה, "רק אנשים משקרים."

ב

לילה אחד נערך בארמון נשף גדול. קרואים רבים נהרו מקרוב ומרחוק.
לפני הנשף בא המלך לחדרה של הנסיכה ואמר לה: "בתי, אורחים רבים יגיעו הלילה. את ודאי תופיעי במלוא יופייך, ואל תהיי עצובה. אם לא תחייכי, בסוף תשכחי איך מחייכים."
הנסיכה מעולם לא המרתה את פי אביה ואמרה: "אבא, כרצונך אעשה! אלבש את היפה בשמלותי ואבוא לנשף."

לבשה מירנדה את שמלת הנשף, אך כאשר התבוננה בראי נדהמה: "שמלתי כה יפה ופני –אבוי לי! מיום ליום אני מכוערת יותר. לא! אינני יכולה ללכת לנשף הזה ולא לנשפים אחרים."
דרך הפתח האחורי חמקה בחשאי אותו לילה ונמלטה מן הארמון.
מירנדה רצה בחושך. בתחילה קלטו אוזניה של קולות החצוצרות ואת רעם התופים המבשרים את פתיחת הנשף. אך ככל שהתרחקה גוועו הצלילים.
בעצמה לא ידעה לאן נושאות אותה הרגליים. היא רצה בכל כוחותיה, עד כי נדמה היה לה, כאילו מישהו רודף להשיגה ומאיים להחזירה לארמון.

ירח לא האירו אותו לילה. רק כוכב אחד שלח לה מעט אור. עתים נעלם מעיניה הכוכב כליל, אך מדי פעם חזר ויצא מתוך הענן וחייך אליה את חיוכו הטוב.
"אברח אל האור הזה," אמרה הנסיכה והמשיכה במרוצתה וככל שקרבה מירנדה אל האור, התרחק הוא ממנה יותר ויותר. אחרי ריצה ממושכת מעדה מרוב עייפות ונפלה.
"מה את עושה פה, בשעה זו כאשר כולם ישנים וחולמים חלומות?" פנה אליה לפתע הכוכב.
"לא כולם ישנים," השיבה הנסיכה, "בארמון למשל נערך עכשיו נשף גדול. כולם שמחים ושרים. נסיכים יפים מרקידים נסיכות יפות."

"גם את יפה," אמר לה הכוכב הזוהר, "יש לך פנים של נסיכה, ומדוע אינך בנשף?"
"מה זה, גם אתה צוחק לי? הרי מכוערת אני, לכן ברחתי מן הארמון כשהנשף התחיל."
"מי אמר לך שאת מכוערת? בעיני את היפה מכל הנסיכות שראיתי," אמר לה הכוכב.
"הראי שלי מספר לי שאני מכוערת," אמרה מירנדה חרש לכוכב ולא יכלה להמשיך כי דמעות חנקו את גרונה.

"הראי משקר לך, יד מכשפה רעה וקנאית הייתה בראי שלך. תמיד כשמביטה את בראי המכשפה מגדילה את אפך ומקטינה את עינייך היפות."

"הראי משקר לך, יד מכשפה רעה וקנאית הייתה בראי שלך. תמיד כשמביטה את בראי המכשפה מגדילה את אפך ומקטינה את עינייך היפות. שוב לארמון, נסיכה יפה, התבונני בראי אחר שבחדר אחר, או-אז תראי כמה יפה את. בואי, אאיר לך את הדרך לארמון."
בדרך אמר לה הכוכב: "המכשפה המכוערת לא תוסיף לקנא בך ולא תוסיף להתנכל לך ולפנייך. עוד הלילה אסנוור אותה," דיבר הכוכב אל מירנדה, וכשהגיעו לפתח האחורי של הארמון נעלם מעיניה.

חרש-חרש באה הנסיכה לארמון. אף אחד לא השגיח בבריחתה וגם לא בשובה. היא חמקה לאחד החדרים ועמדה מול ראי אחר. ומה ראתה שם בראי האחר? היא לא האמינה למראה עיניה.

"הזאת אני?" השתוממה מירנדה, "האומנם כל כך יפה אני?"
שעה ארוכה התבוננה בדמותה וחייכה. אחר כך באה לחדרה והתבוננה בראי שלה. אך החזיקה אותה בידיה –נסדק, נפל ארצה והתנפץ לרסיסים. היא התבוננה ברסיסים המרצדים על הרצפה ונעלמים.

וכשנשאה מירנדה ראשה ראתה מבעד לחלון את הכוכב הטוב מרחף בשמים ומחייך אליה. היא חייכה אליו בחזרה ונופפה לו נשיקות, עד שענן הסתיר אותו מעיניה הרטובות.
הפעם היו עיניה היפות של מירנדה רטובות מדמעות של שמחה.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

10 תגובות על הנסיכה המכוערת

01
י' וולך

גרוע מאוד. מין שלגיה ו"מירנדה'לה ושמלת השבת" גם יחד. אוסף של קלישאות נבובות על נסיכות יפות, מראות, נשפים, ומכשפות מרושעות. לטעמי, סיפור מיזוגני. אבל אל תדאגי, מירנדה'לה מכוערת שלי, יום אחד אעשה אותך לברבור.

02
שרי פרידלנדר

רק בגלל שחתמת בשם י. וולך, רציתי לגלות לך שהאגדה הזו הוקדשה לדליה רביקוביץ לפני שנים.
צריך נשמה יתרה כדי לדעת לקרוא אגדות עמוקות ויפות מסוג זה.
ש.פרידלנדר ונשמתה היתרה....

03
אורי בן צבי

קראתי ונהניתי. חזרתי וקראתי שנית וההנאה לא פגה. יש בכתיבה של שלומית כהן-אסיף משהו שקשה להגדירו ואולי גם מיותר לחפש הגדרה. כי זאת לדעת, הכתיבה שלה מסבה הנאה. ולא רק: אם נבור תבן מן הבר, יתגלו לאוויר העולם פנינים יקרים ודי להזכיר את ספרה האחרון "גם לירח יש גומות חן" שמתחילתו ועד אחרון עמודיו, רצוף פנינים.

04
סתיו

אני זוכרת את עצמי קוראת את האגדה הזאת בתור ילדה, בקובץ האגדות המקורי בו הופיעה (המלך ממדו? אני כבר לא בטוחה, רק זוכרת את הכריכה הירוקה המחוספסת). בתור ילדה מצאתי באגדה הזו נחמה רבה. תודה על דרישת השלום ממרחק השנים.

06
שרי פרידלנדר

שלומיתה, בוקר טוב יפתי!

ואת הספר הזה, ספר הביכורים שלך לאגדות- אין לי בד' אמותי, היתכן??? מבקשת להכין לי דוגמית בביקורי הקרוב בע"ה בשבועיים הקרובים. תודה מראש, וחיבוק לך ולאמא, חג שבועות שמח אבל שמח, וזה גם יום ההולדת של אחותי שתשמח לברכה ממך, צדיקה ארובה.

חיבוק אוהב עם טנא מלא מלא מלא ברכות ואגב, ביום חמישי בערב אני הולכת לשמוע את יגאל שלנו בתאטרון גבעתיים!
היי ברוכה, את ואמא
ממני שלך
ש.פ

07
רינה יצחקי

נדהמתי מהסגנון המגדרי של י.וולך. כמו תמיד אנימוצאת טעם ויופי בעבודתה של שלומית כהן אסיף. יש לה יכולת לגעת בכאב ולהפיג אותו.

08
יעל

הסגנון ה"מגדרי" הוא לא שלי כאן. הגב' כהן אסיף משכפלת וממחזרת אגדות בנוסח שלגיה, שמנציחות את הנשים הצעירות בתור "נסיכות" שכל מבוקשן הוא להיות הנערה היפה ביותר ביקום, ועליהן לדעת: "כשאת בוכה את לא יפה, את לא יפה, די לך, הו, די לך ילדה". כנגד הנסיכה, עומדת המכשפה הרעה והקנאית, שהיא תחליף לאם החורגת בסיפור שלגיה. אם אלו אינם סטריאוטיפים אנטי-נשיים, תקוותי מי ישורנה.
הניגוד כאן הוא חד-משמעי: האפשרות העומדת בפנייך, נערה, היא להיות נסיכה חיננית, שמשתתפת בנשפים ומקסימה את לב הבנים, או מכשפה רעת-לב שכל מבוקשה הוא לפגוע בנשים אחרות ויפות ממנה. מודלים אחרים אינם קיימים, כי כמה מאיתנו מכירים נסיכה יודעת ספר, או למעלה מזה, אחת שתשלוט יום אחד בממלכה כולה, או תצא לקורס טיס בחיל האוויר?
הנסיכה האומללה, שליבן של הקוראות (וגם של הקוראים) יוצא אליה, היא קורבן, כי זהו גורלן של נשים. כצפוי, אנו זקוקים לגבר שיעשה סדר בדברים. צריך צייד אמיץ שיחלץ את כיפה אדומה והסבתא מבטן הזאב הרשע, או נסיך בעל 'פטיש' לנעלי נשים, או, כמו בסיפור לפנינו, "כוכב זוהר" שיסנוור את המכשפה ויכריע אותה ארצה, אחד כזה שישבור אותה לחתיכות.
מהי התוצאה? חברה שבה הנשים האידיאליות הן מלכות יופי, או לחילופין בובות פלסטיק בחלון ראווה. 'תהיי יפה, ותשתקי', זהו המסר שמתקבל מסיפור "הנסיכה המכוערת". בובה ממוכנת ותו לא.

שרי פרידלנדר: הקראת את "סינדרלה במטבח" של דליה רביקוביץ? היא מציגה אישה נועזת, מלאת רוח יצירה, אבל כלואה במטבח, ש"ראתה את השתיים ההן יוצאות במיטב בגדיהן/ הדורות, מפוארות נוטפות בשמים/ נטויות גרון, והיא לא ממש רצתה לצאת במקומן".