הרשתות החברתיות של ההיסטוריה

אולי אנחנו מרוצים מדי מעצמנו. נדמה לנו שאנו נמצאים בעידן של חדשנות ושהרשתות החברתיות באינטרנט שינו את פני העולם המודרני, אבל האם יתכן שפייסבוק וטוויטר אינן אלא פיתוח נטול השראה של רשתות חברתיות אשר התקיימו לאורך כל ההיסטוריה, ושבחלק מהמקרים היו גם יעילות יותר ובוודאי מעניינות יותר מאלה שלנו היום?

כך בכל אופן סבור טום סטנדייג', ראש החטיבה הדיגיטלית של השבועון The Economist ומומחה לאנלוגיות היסטוריות במדע. בספר העתיד לראות אור באוקטובר, Writing on the wall: social media the first 2000 years, מספר  סטנדייג' כיצד נראו הרשתות החברתיות העתיקות ומדוע גם הן הואשמו בהשחתת הנוער, בהרס התרבות ובהולדת מהפכות.

אחת הדוגמאות הבולטות של סטנדייג' היא השוואה בין המלצות על מוצרים תרבותיים כמו ספרים בפייסבוק או ב-Goodreads לבין שיווק ספרים ברומי העתיקה:

"לא היו אז בתי דפוס ולכן הפצת ספרים, שהורכבו מגלילי פפירוס רבים, בוצעה בהעתקה מתישה של כל עותק בכתיבה ידנית, בדרך כלל על-ידי העבדים של הסופר. מכיוון שגם לא היו הוצאות לאור ומנהלי שיווק, הסופר היה תלוי לחלוטין בהמלצות על ספרו מפה לאוזן, והיה תלוי בשלב ראשון ברשת מכריו וחבריו.
ההחלטה הקריטית ביותר היתה בחירת האיש שהסופר יקדיש לו את ספרו בעמוד הראשון. המועמד הטוב ביותר להקדשה היה אדם מפורסם, אם אפשר גם נרקיסיסט ושחצן, אשר עם קבלת הספר עם ההקדשה ימהר להפיץ את הספר בין מאות חבריו כדי להבטיח שכולם יידעו שהוא ראוי להקדשת ספר. לצורך כך יהיה עליו להורות לעבדים שלו להעתיק את הספר, כך שהפצה ברשתות החברתיות היתה עניין מסובך יותר מהיום, אבל הרבה יותר כדאית לכותב המקורי."

בפרק נוסף של הספר, המתפרסם בניו יורק טיימס, מגולל סטנדג' את ההיסטוריה של הרשתות החברתיות במאה ה-17 באנגלייה, רשתות שצמחו מתוך בתי הקפה של התקופה. בתי הקפה היוו מקום מפגש לאנשי רוח, מדענים וסוחרים שהגיע למקום תדיר על מנת לאסוף מכתבים, להתעדכן בחדשות וברכילות החמה, לשוחח עם חבריהם ועם זרים. חלק מבתי הקפה התרכזו בנושא מסוים: היו בתי קפה למדע, בתי-קפה פוליטיים, בתי קפה ספרותיים או בתי-קפה של סוחרים ויבואנים, והיושבים בהם היו עוברים וחולקים מידע בנושאים השונים:

"בתי הקפה השפיעו על תפוקה, השכלה וחדשנות, בניגוד להאשמות, הם אפשרו מקום לערבוב בין מעמדות ובעלי דעות שונים. היה שם גם הרבה בזבוז זמן, אך היתרונות גברו על החסרונות. המקום היה נגיש וזול, הוא כונה 'אוניברסיטה בגרוש', כמחיר כוס קפה. זה היה מקום מפגש לחברים ממנו יצאו מחשבות שעיצבו את העולם המודרני. מדענים חלקו רעיונות חדשים עם חבריהם, וקיים ויכוח מי היה המדען אשר דירבן את אייזק ניוטון בבית הקפה שלהם לכתוב את 'העקרונות המתמטיים של פילוסופיית הטבע.'"

כצפוי, לא כולם תמכו בתופעה. הכנסייה הנוצרית קישרה בין נטישת המאמינים לעליית בתי הקפה, התלמידים בילו בקפה במקום בכיתות, אקדמאים מחו על כך שתלמידיהם רוכשים השכלה במקומות אחרים והאצבע המאשימה הופנתה בכל מקרה לבתי הקפה. עם הזמן בתי הקפה של אנגליה הפכו גם למוקד חיכוך פוליטי, "בזבוז זמן עצום שמקורו בלא יותר מחידוש חולף" ו- "ההרס של צעירים רציניים ומלאי תקווה", נכתבו בהתרסה במאמר שפורסם ב1663 תחת הכותרת, "המקור לדאגה הגדולה של אנגליה". בשנות השבעים של המאה ה-17 זכו בתי הקפה לכינוי "סמינרים של המרדה" והמלך צ'ארלס השני הוציא נגדם צו סגירה, אך הוא בוטל לפני שנכנס לתוקפו.

מכאן, טוען סטנדג', שההמרדה החברתית נולדה עוד לפני האביב הערבי:  "הרוח של בית הקפה נולדה מחדש בצורת המדיה החברתית של ימינו. גם היא פתוחה לכל דורש, ומאפשרת לאנשים מתחומים שנים לקיים דיון ולשתף מידע עם חברים וזרים. בניגוד לבתי הקפה, שיחות מסוג יכולה להיות וירטואליות לחלוטין, אבל יש בכוחן להביא שינוי בעולם האמיתי."

הרשתות החברתיות של ימינו מולידות הרבה טענות וביקורת. מכון נילסון בדק ומצא כי האמריקאים מבלים 20% אחוז מזמנם ברשתות החברתיות השונות, מהדוח עולה 121 מליארד דקות מתבזבזות בחודש ברשתות.  וכמובן שבה וצפה כמעט מדי שבוע הטענה שפייסבוק אשם בעלייה החדה בהפרעות קשב. אבל טום סטנדייג' לא מתרגש: "מה שאנחנו צריכים ללמוד מבתי הקפה של המאה ה-17", הוא כותב בספרו, "הוא שהפחדים המודרניים מפני סכנות רשתות החברתיות בוודאי מופרזים".

 מקורות:"להפיץ כמו קיקרו": טום סטנדייג' על הרשתות החברתיות באימפריה הרומיתהרשתות החברתיות במאה ה17: טום סטנדייג' על בתי הקפה באנגליההבלוג של טום סטנדייג'עמוד הספר של טום סטנדייג' באמזון

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק