התאגיד שהעליב אותי

כועסים על מיקרוסופט? זה כי אתם תופסים אותה כאנושית, אבל רק חלק מהזמן
X זמן קריאה משוער: 3 דקות

תאגידים הם בני אדם – לפחות לפי פסיקות מסוימות של בית המשפט העליון ארה"ב שמתייחסות לזכויות משפטיות כמו חופש הדיבור. קבוצת מדענים בדקה לאחרונה אם ייתכן שלא רק החוק תופס אותם כך, אלא גם המוח שלנו.

החוקרים מרק פליט, ריקי סבג'אני ודייויד איגלמן מבית הספר לרפואה ביילור קולג', השתמשו בטכנולוגיית דימות מוחי כדי לברר זאת. "אנחנו יודעים מעט לגבי האופן שבו המוח שלנו מעבד מידע לגבי יחידות קולקטיביות כמו תאגידים," כותבים החוקרים בכתב העת Social Neuroscience. "כשארגון מגבש את זהותו, עולה השאלה: האם תאגידים ופעולותיהם נתפסים כיצורים חברתיים או כחפצים דוממים?"

פליט ועמיתיו ציפו שלא רק שהמשתתפים בניסוי ידרגו את פעולותיהם של תאגידים ואנשים באופן דומה, אלא המוח שלהם יגיב באופן דומה לשניהם.

החוקרים השתמשו ב-fMRI כדי לסרוק את הפעילות המוחית אצל 42 נבדקים, בזמן שהוצגו לפניהם תיאורים של תאגידים, אנשים וחפצים. כל תיאור התייחס לפעולה חיובית (כמו תרומה לצדקה), שלילית (כמו הונאת מס) או ניטרלית (כמו קניית מדפסת). אחרי כל תיאור התבקשו המשתתפים לבחור מילה אחת, מתוך שמונה רגשות עיקריים, שמתארת באופן הטוב ביותר את תגובתם לתרחיש.

מחשבה על אדם גורמת בדרך כלל לפעילות מוגברת יחסית באזורים במוח שקשורים בקוגניציה חברתית, כמו קליפת המוח הקדם-מצחית התיכונה העליונה. אזורים אלה פעילים פחות כשאנו חושבים על חפץ. לפיכך, פעילות מוגברת של אזורים אלה תוכל להעיד על תפיסה של תאגידים כבני אדם יותר מאשר כחפצים.

תוצאות הניסוי גילוי דמיון רב בין דפוסי הפעילות הקשורים בהפעלת שיפוט לגבי תאגידים לבין אלה המופעלים כדי להעריך בני אדם.

החוקרים מסכמים כי מצאו "חפיפה משמעותית בין הרשתות שעומדות בבסיס היכולת שלנו להעריך את פעולותיהם של חברות ושל אנשים. במלים אחרות, תאגידים מיוצגים במוח בתור ישויות חברתיות, ולא כחפצים."

בנוסף, החוקרים זיהו אצל הנבדקים הטיה נגד חברות בדירוג תיאורים חיוביים ושליליים כאחד. פעולות אנטי-חברתיות של תאגידים עוררו תגובות רגשיות חריפות יותר, ואילו פעולות חברתיות של בני אדם זכו לרגשות חיוביים יותר. תיאור ניטרלי שהתייחס לחברה עורר תגובה מוחית דומה לתגובות שעוררו תרחישים אנטי-חברתיים.

מחקר נוסף, של טייג' ס. ראי ודניאל דירמאייר מבית הספר למנהל עסקים קלוג באוניברסיטת נורת'ווסטרן, עוזר להסביר מדוע אנשים שופטים תאגידים ביתר חומרה.

מחקרים קודמים הראו כי שכשאנו מייחסים לבני אדם מידה גדולה יותר של סוכנות – היכולת להחליט החלטות ולפעול לפיהן – אנו גם נוטים לגנות אותם יותר על פעולותיהם. מנגד, כשאנו חושבים שאנשים חווים תחושות כמו כאב או רעב, הם מעוררים בנו מידה רבה יותר של הזדהות.

ראי ודירמאייר כותבים בכתב העת Organizational Behavior and Human Decision Processes כי "במהלך ארבעה ניסויים ומחקר פיילוט הוכחנו שאנשים מייחסים לתאגידים יכולת 'לחשוב', אבל לא 'להרגיש'. כתוצאה מכך, תוקפנות מצד תאגידים מעוררת כעס, אבל הם לא מעוררים הזדהות בתור קורבנות".

ראי ודירמאייר ערכו ניסוי נוסף ברשת, שבמהלכו ביקשו ממשתתפים לקרוא תרחיש שהתייחס ליזם פרטי או לחברה. בתרחיש "הנבל" החברה או היזם נתפסים כשהם גונבים מידע משתמשים; בתרחיש "הקורבן" הם פושטים רגל כתוצאה מפשע.

המשתתפים דירגו את מידת הכעס שחשו כלפי הנבל, או הסימפטיה שחשו כלפי הקורבן, בסולם של אחת עד חמש.

כצפוי, אנשים פרטיים עוררו מידה רבה יותר של סימפטיה בהשוואה לחברות, בין השאר כי הם נתפסים כמסוגלים יותר לחוות כאב או סבל.

יש צורך במחקר נוסף כדי להבין את האופן המדויק שבו תהליכים קוגניטיביים משפיעים על השיפוטים המוסריים של קבוצות ויחידים, אבל הממצאים האלה הם צעד ראשון בהבנת האופן שבו המוח שלנו מעבד מידע לגבי יחידות קולקטיביות כמו תאגידים.

Plitt, M., Savjani, R. R., & Eagleman, D. M. (2014). Are corporations people too? The neural correlates of moral judgments about companies and individuals. Social Neuroscience, 1-13. doi:10.1080/17470919.2014.978026

Rai, T. S., & Diermeier, D. (2015). Corporations are Cyborgs: Organizations elicit anger but not sympathy when they can think but cannot feel. Organizational Behavior and Human Decision Processes, 126, 18-26. doi:10.1016/j.obhdp.2014.10.001

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי APS Observer.


תגובות פייסבוק