זה היברו זה?

אתם עלולים לחשוב שקל לתרגם מאנגלית לעברית. הרי אנו נחשפים לאנגלית במרחב הציבורי יותר מלכל שפה אחרת - בבתי הספר, בטלוויזיה, במוזיקה. אך החשיפה הזאת מחוללת תהליך לשוני שזורע בהלה בקרב מתרגמים. השלכותיה המעשיות של הבהלה הזאת מסתכמות בשאלה משונה למדי, שאותה מתרגמים מאנגלית שואלים את עצמם שוב ושוב: האם המשפט שכתבתי הוא בכלל בעברית?

ראשיתו של התהליך בקשר המוזר בין העברית לאנגלית. מצד אחד, מדובר בשתי שפות שאינן קרובות משפחה. האנגלית היא שפה גרמאנית והעברית היא שפה שמית, וקיימים ביניהן הבדלים דקדוקיים ותחביריים חריפים. מצד שני, בגלל ההשפעה האדירה של העולם דובר האנגלית על התרבות הישראלית, ביטויים באנגלית חודרים לעברית המודרנית ומשפיעים על אופן הדיבור שלנו. לדוגמה, פעמים רבות במהלך היום אנחנו "לוקחים בחשבון"; לא אחת "הנסיעה לקחה לנו שעתיים בגלל הפקקים"; ולעתים קרובות אנחנו "לא לוקחים ברצינות את מה שהוא אמר". השימושים השונים האלה בפועל "לקח" הם ייבוא מאנגלית. אנחנו שאלנו ממנה את המשמעויות השונות של הפועל take הגמיש (take into account; took us 2 hours; take seriously), וכעת הוא נוטה להחליף בשפה הרווחת צורות ביטוי עבריות צחות יותר, כמו "להביא בחשבון", "נמשכה/ארכה שעתיים" או "להתייחס ברצינות".

מתרגמים רבים יהססו להשתמש בצורות האלה בתרגום פן יאשימו אותם באי-ידיעת עברית. בעבר היה מקובל מאוד בישראל להגביה את המשלב ולייפות את הטקסט בתרגום, ואף על פי שהנורמה הזאת אינה חזקה כשהייתה, עדיין ישנו רצון מובן לייצר טקסט בעברית יפה, רהוטה וקולחת. הגישה הרווחת אומרת כי החטא הגדול ביותר של כל מתרגם הוא כתיבה בשפה "תרגומית", כלומר כתיבה שמזהים בה את שפת המקור - בתחביר, בביטויים או בכל דבר אחר. חוקרי תרגום כותבים על התרגומית ומורי תרגום מזהירים מפניה, ולא בכדי, שכן לעתים קרובות הצורות הזרות פוגעות ברהיטות. לכן לפני שאתרגם את המשפט "I didn't take him seriously" ל"לא לקחתי אותו ברצינות", סביר להניח שאתלבט זמן מה אם יש לכך הצדקה. גם אם הטקסט הוא במשלב דיבורי וגם אם אני משוכנע שהתרגום הזה מייצג אותו בצורה הטובה ביותר, יקנן בי החשש שעורכיי קוראיי יחשבו עלי כי איני יודע ש"ככה לא אומרים בעברית". אבל העניין הוא שכן אומרים ככה: אומרים וגם כותבים.

ישראלים רבים לא יהססו לכתוב "לקח ברצינות", או "לקח בחשבון", ולא רק בסטטוסים בפייסבוק אלא גם בספרות עברית חדשה (ובטלוויזיה, ובקולנוע). מתרגמים, מצדם, חשים צורך להיות יותר קתולים מהאפיפיור. האם הרצון לכתוב בעברית צחה הוא נורא כל כך? לא, ממש לא. אבל העברית המודרנית היא שפה צעירה, וחסר לה המנעד הלשוני הרחב של האנגלית. לכן גמישות לשונית היא דבר מבורך. כפי שאפשר לעבור מ"למה" ל"מדוע", או מ"עץ" ל"אילן", כך נוכל לעבור מ"לקח בחשבון" ל"הביא בחשבון". נוכל "להתרסק" אצל חבר בדירה, אבל נוכל גם "להתנחל" או "לרבוץ" אצלו. אני טוען שיש לראות בביטויים האלה משאב שימושי, לא נטע זר.

מובן שחלק מהביטויים שייבאנו מאנגלית יקשו גם על המתרגם המתירני ביותר. ביטויים כמו "זה מרגיש" (it feels) השימושי, או "עושה שכל" (make sense) המקרטע, מעוררים חלחלה במתרגמים, עורכים וטהרנים באשר הם. יש מי שיעדיף לחתוך את ורידיו ולזנק לבריכה של מי מלח מאשר להעלות אותם על דל שפתיו, קל וחומר על דל מקלדותיו. הם לא עומדים במבחן הסבירות של מרבית הכותבים. מדוע הם נשמעים עבריים פחות מביטויים כמו "לקח ברצינות"? זו שאלה מעניינת, אך אינה בהכרח רלוונטית לענייננו. הדבר המהותי הוא כמות הביטויים המיובאים הגדולה אשר נמצאת בשימוש יומיומי. לצד ביטויים חורקים ישנם מטבעות לשון שאנו לא חושבים פעמיים אם להשתמש בהם, כמו "הלך עם הזרם", "לכלך את הידיים", "הכדור במגרש שלו" ועוד ועוד. לגבי הלגיטימיות של כל אחד מהם בלשון הכתיבה אפשר להתווכח, אך אין ספק שהם רבים. ולא זו בלבד אלא שהעברית מסווה אותם בתוכה. לחלקם היא העניקה אזרחות מלאה. וזה, גבירותיי ורבותיי, מבלבל נורא. אני נזכר לפתע בטענה הידועה לגבי האקדמיה ללשון – "לפני שהאקדמיה אומרת לאנשים איך לדבר, כדאי שהם ימצאו לעצמם שם בעברית". "אקדמיה" אינה מילה בעברית?

זוהי צרתם של המתרגמים. מכיוון שהכתיבה בשפה "תרגומית" היא החטא הגדול של עולם התרגום, ומכיוון שהתרגומית עצמה חודרת לעברית, מתחזה לה ואף מתאזרחת בה, מתרגמים מאנגלית מוצאים את עצמם בין הפטיש לסדן, בין הטהרנות לגמישות. הם בודקים את עצמם ללא הרף ומתלבטים: האם "מה שכתבתי הוא בכלל בעברית?".

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על זה היברו זה?

04
ח

קושי נוסף בתרגום מאנגלית לעברית, הניכר בעיקר בתרגום שירה, טמון ב”רוחב ועומק השפה”. אמנם, השפה האנגלית מכילה כמליון מילים (“שפה רחבה”), בעוד העברית מכילה כמאה אלף (“שפה צרה”), אך ההתכתבויות בין המילים העבריות רבות יותר. הכתבים העבריים עתיקים ורבים יותר, כך שמילה כמו “זית” מתכתבת עם משמעויות רבות יותר מהמילה olive. שפה “עמוקה”, שפה “שטוחה”. המתרגם, על כן, חייב להישמר מ”שדות המוקשים הסמנטיים” בעברית.

05
ד

אחת התיאוריות העוסקת במעבר משפה לשפה טוענת שיש גבול למה שקורא התרגום יהיה מוכן לסבול במעבר משפת המקור לשפה שלו. במלים אחרות, אפשר למתוח את טהרת התרגום עד מקום מסוים שבו קורא התרגום יאמר "עד כאן". מנקודה זו כבר איני מוכן לסבול את הטהרנות כי התרגום אינו קריא בשפתי.