כולנו נמשכות לנשים

עד לפני עשור או שניים עוד היו מי שהעזו לנסות לומר לנשים שהן לא אמורות לפרגן זו לזו, אלא לחשוף שיניים ולנשוך אישה את רעותה נשיכה רעה מכל נשיכה שמציעה להן הפטריארכיה (על בסיס יומיומי). קריסטל ואלקסיס מ"שושלת" היו הפרנזטוריות של הגישה הזו – נשים מעוצבות, גופנית ונפשית, בהתאם לכללי העולם הגברי, המצר את צעדיהן בחצאיות מיני וכופה עליהן למרוט כל שערה מכל מילימטר בגופן – וכל אינטראקציה ביניהן הייתה מסתיימת במשפטי תרעלה איומים שהידרדרו במהירות ובתכיפות למשיכות שיער והתגוששות על הרצפה.

לא עוד.

לאחר שהתיאוריה הזו חלפה מן העולם – לאחר גילוי האוקסיטוצין, ההורמון שעושה לנו שמח בלב בכל פעם שאנחנו מבלות עם החברות שלנו; ולאחר אינספור מפעלים פמיניסטיים שגרמו לנו להבין שמאחורי כל אישה מאושרת עומד גדוד של חברות שמספרות לה כמה היא נהדרת (וכמה הוא לא שווה את הדמעות) – מגיע תור המחקר המבשר שכולנו, בעצם, נמשכות לנשים. מינית. בגוף. לא רק בשכל, בחוש ההומור, בנפש ובאמפתיה.

מחקר שנעשה על ידי חוקרים מהמחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת אסקס הבריטית מלמד כי כולנו נמשכות לנשים. שלא במפתיע, לסביות מגלות משיכה ותשוקה עזות יותר לנשים, אבל גם נשים המגדירות את עצמן סטרייטיות נמשכות מינית לנשים אחרות ומתגרות כשהן צופות בסרטים שבהם נראות נשים ערומות.

החוקר העומד בראש המחקר, הנושא את השם הנפלא ד"ר גרלוף ריגר, הקרין סרטים ובהם דמויות נשיות וגבריות ערומות בפני 235 נשים ותיעד את תגובותיהן באמצעות מדידה של שורת תגובות גופניות ובהן התרחבות האישונים. התוצאה? 82% מהנשים הפגינו עוררות מינית בתגובה למראות עירום גבריים ונשיים כאחד. 74% מקרב הנשים שהגדירו את עצמן כסטרייטיות הפגינו עוררות מינית גדולה ושווה בעוצמתה מול סרטים של נשים וגברים כאחד. נשים שהגדירו עצמן כלסביות הפגינו תגובות עוררות חזקות בהרבה כשראו סרטים של נשים ערומות.
מסקנותיו של ד"ר ריגר הן כי למרות שמרבית הנשים מגדירות את עצמן כסטרייטיות ומציינות שהן נמשכות מינית לגברים בלבד, רובן, אם לא כולן, ביסקסואליות או לסביות, ולעולם אינן נמשכות לגברים בלבד.

המסקנות האלה יכולות היו להיות מרעישות אלמלא התברר עוד קודם, מסקר שנערך גם הוא בבריטניה, כי 49% מהצעירים בני 18-24 שם הגדירו את עצמם כ"לא לגמרי הטרוסקסואלים". בקרב כלל האוכלוסייה עמד שיעור המגדירים את עצמם כך על 23% בלבד. מותר להניח כי בקרב מבוגרים יותר קיימת פחות פתיחות, וכי הדור הצעיר בבריטניה מייחס יותר גמישות למיניות ולהגדרה עצמית.

הסקלה הרציפה שאינה מכריחה בני אדם להגדיר את עצמם בשחור-לבן כ"הומו" או "הטרו" סקסואליים הומצאה כבר בשנות הארבעים. האיש שהגה אותה, היה אלפרד קינסי, החוקר האמריקאי שנחשב אבי הסקסולוגיה אף כי הכשרתו המקורית הייתה דווקא כחוקר חרקים. אי אז בשנות הארבעים קינסי טלטל את אמריקה השמרנית והקפוצה במחקריו ומאמריו על המיניות האנושית, בראיונות עומק שכללו שאלות על הרגלים מיניים ופנטזיות ובחשיפת סיפורים מחיי המין הפתוחים שלו ושל אשתו – שכללו, מצדו, גם יחסים עם גברים ואפילו עם תלמידיו. הדו"ח שלו על "ההתנהגות המינית בנקבת האדם", שפורסם ב-1953, סלל את הדרך להכרה בכך שגם לנו יש תשוקה וגם אנחנו יצורות מיניות, שאפילו מאוננות. עובדות אלה, כמו העובדה שרובנו נמצאים במקום כלשהו על הסקלה, בכל הקשור למיניות שלנו (גם אם לא בפועל) הודחקו מאז על ידי החברה המערבית במאמצים משותפים של פוליטיקאים, מטיפים ומחנכים.

המחקר האמור של אוניברסיטת אסקס אינו מסתפק בציון העובדה שכולנו, נשים מכל גזע, מין ודת, נמשכות גם לנשים – אלא מציין גם שללסביות, כמו לגברים, יש תגובה יותר מובחנת וחד משמעית. אלה ואלה נמשכים רק לסוג אחד של מושא תשוקה, ובין הגברים – מסתבר – מעטים מאוד הביסקסואלים.

האם פירוש הדבר שרובנו מדחיקות את המיניות האמיתית שלנו? שאנחנו מבטאות אותה אולי באמפתיה, אהבה וחום לנשים אחרות, אבל לא מעזות להודות בפני עצמנו שהיינו רוצות לשכב אתן? ואולי אנחנו נתונות להתניה חברתית הקובעת שעלינו להמשך לזכרים, חזקים, גדולים, אינטלקטואלים, עשירים, גם אם לא נקבל מהם את החיבה והקרבה שנשים יכולות לתת לנו?

ד"ר ריגר טוען כי התשובה מסובכת בהרבה. "המיניות הנשית מאוד מורכבת", הוא אמר בראיון לבי בי סי. "בכל הקשור למיניות יש פער עצום בין מה שנשים אומרות לבין מה שהגוף שלהן אומר ואני מסיק מזה שאנחנו עדיין לא מבינים הרבה בכל מה שקשור למיניות נשית".

 

דפנה לוי היא עיתונאית ומתרגמת.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי דפנה לוי.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

6 תגובות על כולנו נמשכות לנשים

01
סבינה

מה שיפה במשיכה לנשים של סטרייטיות (או סטרייטיות יחסית...) היא דווקא האפשרות לראות את האישה שממול בצורה נקייה מאינטרסים מיניים! לראות את יופיה, חוכמתה וגדולתה ולהעריץ אותן כמו יצירת אמנות אשר אין נוגעים בה, פשוט כי היא שלימה כמות שהיא. אני מחזיקה מעצמי חזקה מספיק כדי להיענות לרצונות לסביים אם יעלו בי, אך כל עוד אינם באים, אני נהנית מנוכחותה של אישה ומאהבה שאינה ארוטית :)

    02
    Liat Mor

    את צודקת. למרות שאני סטרייטית אני מחזיקה מעצמי חזקה מספיק כדי להיענות לרצונות לסביים ,ואף עניתי עליהם.
    פשוט מימשתי ומיציתי את המיניות הנשית שבי. יש בי את זה. נמשכתי ללסבית העובדת בחנות טבע בשכונה שלי ,ומימשתי אהבה אירוטית איתה ועם חברתי שחייתה איתי ביחד זו תקופה.
    זו הרגשה מקסימה. נפלאה.מדהימה. מהממת. הרגשת מימוש עצמי. חופש. בחירה. פשוט עוצמה נשית ,לבטא בצורה מעשית את מה שמתחולל בעולם הפנימי שלי. גבר לא יבין זאת. למעשה, בן זוגי לשעבר מעולם לא הבין זאת. פערי "תרבות". :)

04
מיה

ייתכן שכולנו נמשכות לנשים (כמו במקרה שלי), אולם הסיבה לתוצאת המחקר יכולה להיות נעוצה בהתניה פבלוביאנית גרידא. כלומר, כאשר אישה מביטה בעירום נשי ישנם סממנים פיזיים המצביעים על משיכה, אולם התרגלנו לראות עירום נשי בכל פעם כשחווינו סיטואציה מינית-פרסומות, טלוויזיה קולנוע וכדומה). כך נוצר המסר הבא: עירום נשי-עירום גברי-משיכה

06
יצחק זילברמן

רק אתמול למדתי שקופות בונובו עוברות עם התבגרותן המינית מלהקת המקור שלהן ללהקה אחרת. כמובן שמעמדן בלהקה החדשה נמוך, והדרך שבה הן מחזקות את מעמדן היא בעזרת קשירת יחסים הומוסקסואלים. אני תוהה מה הורישו לנו האמהות המשותפות לנו, ולקופי הבונובו.