מחשבות מתחילות כאן
בשבוע האחרון הודתה גוגל שאתגרי החשיבה הידועים לשמצה שלה – למשל: "כמה יש לגבות על שטיפת כל החלונות בסיאטל?" – גרועים בניבוי ביצועיהם העתידיים של העובדים בחברה.
אולי התגובה שלכם היא: "סוף סוף." נכון, ניתוח היחס בין חלונות ליחידת דיור אינו הדרך הישירה ביותר להעריך כישורים הנדסיים או יצירתיות. אבל האסטרטגיה המוטעית של גוגל הייתה התשובה לאתגר חשיבה אחר: מה הדרך הטובה ביותר להעסיק עובדים מעולים? אנשים הם מורכבים, ארגונים הם מורכבים, התאמת אנשים לארגונים היא דבר מורכב, וקשה מאוד לחזות מי יהיה מבריק ומי כישלון.
"לפני שנים ערכנו מחקר כדי לקבוע אם יש מישהו בגוגל שטוב מאוד בהעסקה," אמר לזלו בוק, סגן הנשיא הבכיר של גוגל לתפעול אנשים, ללינקדאין. "בחנו עשרות אלפי ראיונות, ואת כל מי שערך את הראיונות, ואיך הם דרגו את המועמד ומה היו ביצועיו של העובד בסופו של דבר. לא מצאנו שום קשר בין הדברים. זה בלגן אקראי לחלוטין."
בלגן אקראי לחלוטין.
אתגרי חשיבה היו חסרי משמעות. קולג'ים היו חסרי משמעות. ממוצע ציונים? כן, גם לזה לא הייתה משמעות. היכולת לבחור את העובדים הנכונים התבררה כאקראית לחלוטין אצל כולם. חוץ מאדם אחד, אמר בוק, "שהתחזיות שלו היו מדויקות מאוד כי הוא ראיין רק אנשים בתחום צר מאוד, שבו הוא היה המומחה המוביל בעולם."
חריגת "המומחה" מעניינת אותי לא פחות מאשר הכלל המכונה "בלגן אקראי לחלוטין". כדי להבין למה, בואו נדבר על ה-NFL וה-NBA (ליגות הפוטבול והכדורסל הבכירות של ארצות הברית, בהתאמה).
קשה לבחור כוכבי פוטבול. אלה הנבחרים בסיבוב הדראפט הראשון נוטים להיות טובים יותר מאלה שבסיבוב השני, אבל כוכבי-העל הם מוזרים וחמקמקים. מחקר בנושא דראפט הפוטבול (תהליך בחירת השחקנים החדשים) שנערך השנה במכון הפוליטכני של וורצ'סטר, גילה שלשחקנים הנבחרים בסיבוב השני יש תפוקה כמעט זהה לזו של השחקנים מהסיבוב הראשון, בפחות מחצי העלות. לעתים קרובות השחקנים הטובים ביותר אינם הראשונים שנבחרים. לפעמים, הם אפילו לא ה-100 הראשונים שנבחרים. טום בריידי נבחר בסיבוב השישי. וכך גם הרץ האחורי של הרדסקינז, אלפרד מוריס. כמה משחקני ההגנה הטובים ביותר הם הפתעות גדולות.
קשה לחזות את עתידם של ספורטאים מקצועיים, ועם זאת, בכדורסל, קל למדי לחזות מי יהיו השחקנים הטובים ביותר. כוכבי סדרת הגמר של ה-NBA – טים דנקן ולברון ג'יימס – נבחרו שניהם במקום הראשון בדראפט. רוב כוכבי-העל בכדורסל נבחרו באחת מחמשת המקומות הראשונים במחזור הדראפט שלהם.
מדוע קל יותר לחזות כוכבי כדורסל מאשר כוכבי פוטבול? קודם כול, קשה במיוחד לבודד את המדדים שיקבעו את עתידו של שחקן בספורט מורכב ומוכוון-קבוצתיות כמו פוטבול. קורא המכונה A_Lee, הגיב באופן משכנע לפוסט הקודם שלי:
"הסיבה המובנת מאליה היא שפוטבול דורש הרבה יותר עבודת צוות ואחידות מאשר כדורסל, דבר שנובע מכללי המשחק. הסיבה השנייה היא גודל המדגם הקטן יותר. בפוטבול, הצלחה או כישלון של שחקן בודד תלויה בתוצרת של כל הקבוצה....קשה להעריך במדויק את כישוריו של שחקן בודד, כי הביצועים שלו מושפעים רבות מביצועיהם של האנשים סביבו."
ומה, לכל הרוחות, הקשר בין זה לבין גוגל?
ובכן, כשאתם מעסיקים אנשים ליחידה קטנה וממוקצעת, המדדים והמשתנים שיקבעו את הצלחתו של אדם ברורים וסופיים יותר. כמו בכדורסל, ייתכן שבמקרה זה קל יותר לבודד את הכישורים שיחזו מי יהיה כוכב גדול.
אבל גוגל אינה כמו כדורסל. היא לא אוסף של אנשי מכירות שמריצים תרגילים של 1 על 1 נגד הלקוחות שלהם. גוגל היא ארגון עצום ומורכב שבו נדרשים עובדים רבים לטפל בלקוחות רבים ולנהל מערכות יחסים מורכבות ועמוסות עם חברות ועמיתים אחרים. היא דומה יותר לפוטבול, שם מדדי ההצלחה העתידית מטושטשים הרבה יותר, והראיות לכישרון אמתי עלולות לא להתגלות עד שהעובד נמצא בצוות המתאים לו.
אולי זה נשמע כמו קשר שטחי לחלוטין. אבל זה כמעט בדיוק מה שאמר בוק ללינקדאין. "לאחר שנתיים או שלוש, הביצועים שלך בגוגל כלל לא קשורים לביצועים שלך בקולג', כי הכישורים הנדרשים שונים לחלוטין," הסביר בוק. "אתה גם נעשה אדם שונה מהותית. אתה לומד ומתפתח, אתה חושב על דברים בצורה שונה לחלוטין. [אנחנו] רוצים אנשים שאוהבים להבין דברים שהתשובה להם אינה מובנת מאליה." ייתכן שזו הסיבה שהדראפט של גוגל התגלה כקשה ומתעתע כל כך. אתה לא יודע איזה סוג של עובדי גוגל קיבלת עד שהם כבר בתוך גוגל.
מקורות:טבלת השחקנים הטובים ביותר ב-NBAגוגל מודה: ראיונות העבודה המפורסמים שלנו הם חסרי ערך, באתר Quartzההבדל בין ראיונות עבודה למבחני אינטלגנציה, ב"ניו יורקר" מותו של ראיון העבודה הטכני, באתר טק-קראנץ'
תגובות פייסבוק
6 תגובות על למה קשה להעסיק עובדים מעולים
מרתק. תודה.
אין לשכוח שגוגל אינה רק אנשי מכירות, אלא גם אנשי תפעול, כלכלנים וכמובן והכי חשוב בחברת הייטק מפתחים. המפתחים במובן זה הם ייצור מוזר שגם עובדים בקבוצה וגם עובדים לבדם. וכן יש טעם במובן זה, לדעתי, בחיפוש ממוקד אשר פרט ליכולת מתמקד בשאלה האם הוא טים פלייר.
עובדים מעולים, אינם בהכרח מי שהשגיו בלימודים הנם הטובים ביותר.
עובד מעולה, הוא עובד יצירתי. ויצירתיות, אי אפשר ללמוד.
עם יצירתיות, צריך להוולד. אפשר לפתח אותה, אפשר לתעל אותה לכיוונים שונים, אבל אי אפשר ללמד אותה.
זו הסיבה שעובדים מעולים, מתגלים רק תוך כדי עבודה. זו גם הסיבה, שלא כל הוגי הרעיונות הגדולים בדורות האחרונים, היו בהכרח בעלי השכלה פורמלית בתחום הצלחתם. סקרים הראו, כי גם מבדקי קצונה, ומנהיגות, תוצאותיהם היו אקראיות לחלוטין . כך, גם הסתבר, לדוגמא שניבוי הצלחתו של צוער בקורס הקצינים, היה דומה לכל הימור אקראי אחר. לדעתי, ראיון ראשוני, לפני קבלת עובד, יכול לבחון, אם למועמד יש את הנתונים המינימליים, לצורך עמידה בדרישות התפקיד.
מעניין שבמפגש סטודנטים עם דן אריאלי בגוגל ת"א השבוע, כשהסטודנטים נתבקשו להציג את עצמם בעד 22 שניות, בחר אחד מהם לומר שהוא אוהב להרגיש שהוא מבין דברים חדשים. גוגל לא הצליחה לאתר אותו.
בני אדם הם (עדיין) לא מכונות.
משהו מעניין שחשוב להזכיר בעניין של הדראפטים, הוא שישנו גם אפקט פיגמליון מסוים. כאשר כוכב (נגיד NBA) נבחר במקום הראשון, נוצרת התייחסות מסוימת, נוצרות ציפיות מסוימות וכמובן הגישה אליו תהיה שונה מאשר היה נבחר במורדות הסיבוב השני, נניח.
רוצה לומר, שההשפעות עשויות להיות סימטריות, ולא סיבתיות חד כיוונית. המיון משפיע בעצמו על התוצאות, ולא רק מנבא אותן.
איפה המפתחות שלי
בר חיוןברוכים הבאים לעולם מעידות הזיכרון. | זו כבר הפעם השלישית שאתם מדליקים את...
X 4 דקות
מי רוצה להיות גאון?
קרייג רייטמה אפשר ללמוד מהסיפורים של האנשים המבריקים ביותר בהיסטוריה? מדוע הם כפי...
X 17 דקות
לא סִפְרתי
לרגע היה נדמה שבעידן המתקדם, המתוחכם והטכנולוגי שהאיר עלינו, המונח ״סִפְרתי״ ישרוד. הוא ניצב כניגוד ל״אנלוגי״ והיו מי שצפו לו קריירה גדולה. אבל זה היה בסביבות שנות השמונים של המאה שעברה ומאז נשטפנו בזרם דיגיטלי בלתי פוסק, עד כי ״דיגיטלי״ הפך להיות המונח השולט.
״דיגיטלי״, כלומר ״ספרתי״, מתייחס למערכות אלקטרוניות שפועלות על בסיס מדרגות מתח קבועות מראש, ובעיקר הכוונה כיום לתחום המחשוב, כשרמת מתח אחת מייצגת את הספרה ״0״ ורמה אחרת את הספרה ״1״. ״אנלוגי״, לעומת זאת, מתייחס למערכות שפועלות על פי ערכים רציפים, המיוצגים כך שערכם מוצג באמצעות מחט על תחום המחולק לשנתות. הדוגמה הפשוטה והמוכרת היא בתחום השעונים: השעונים של פעם, אלו שהיינו מותחים ידנית, הורו על שעה בערכים רציפים, ומחוגי השעון הצביעו על מקום על פני מעגל, ואפילו השלו אותנו שהם נעים באורח חלק. שעונים דיגיטליים, לעומת זאת, שנוכחותם בשוק בולטת מאז שנות ה-70 של המאה שעברה, הורו על שעה במונחים של ספרות: ״12:34״, וגם ייצגו את הזמן בתצוגה של ספרות, כלומר ספרתית.
לספר את הדברים האלו היום גובל בעיסוק בהיסטוריה. וגם מבחינת המונחים דומה שעבר עידן. אם נראה היה ששני התארים, ״ספרתי״ ו״אנלוגי״ יחלקו ביניהם את התחום באיזון עברי-לועזי, הרי שהיום אין ספק ש״דיגיטלי״ הדיח כמעט כליל את ״ספרתי״, בוודאי במציאות הלשונית היומיומית. את ״ספרתי״ אנו עוד מוצאים בטקסטים מלוטשים, טכניים, וכן במה שנראה כמאמצים מופגנים של מתרגמים לדבוק במונח העברי היפה, המדויק והפשוט. בחומרי לימוד, בחוברות הסבר למכשירים מהסוג היותר מתוחכם, בכתיבה מושקעת על הנדסה ובשמות של קורסים אקדמיים כגון ״מערכות ספרתיות״, עוד שורד ״ספרתי״ ומקבל הנשמה מפה לפה מצד מי שמנסים להצילו משקיעה סופית.
בינתיים, ״דיגיטלי״, גם על סף ניצחונו הצפוי, אינו נח על זרי הדפנה. לאחרונה הופיע בעברית המונח ״דיגיטל״, כשם עצם. אין הכוונה לחברת המחשבים האמריקנית הגדולה שפעלה משנות ה-60 ועד ראשית שנות ה-90 של המאה שעברה, Digital Equipment Corporation, שנודעה בעברית כ״דיגיטל״ (כך דווקא, על דרך הגרמנית, ולא ״דיג׳יטל״ לפי המקור האנגלי). ״דיגיטל״ במובן הזה היה שם פרטי, והחברה חדלה להתקיים מזמן. ה״דיגיטל״ שהופיע לאחרונה הוא כאמור שם עצם, כמעט גנרי, כלומר במשמעות כללית מאוד.
בימינו, ״דיגיטל״ מציין בעיקר מחלקה או צוות בתוך ארגון. ה״דיגיטל״ בארגון אחראי על הנוכחות של הארגון ומותגיו בסביבה האינטרנטית, במקומות השונים שבהם גורמים מסחריים מנסים להיות נוכחים כדי לזכות בפרסום ובהשפעה תדמיתית. אות ועדות לכך הם משפטים מהסוג ״הדיגיטל צריכים להחליט מתי להעלות את הפוסט״, כלומר – מדובר בקבוצת אנשים שמרכיבים את הגוף הארגוני המכונה ״הדיגיטל״. בנוסף לכך ״דיגיטל״ ובפרט ״הדיגיטל״, בביטויים כמו ״עידן הדיגיטל״, ״טכנולוגיות הדיגיטל״ וכדומה, אינו מתייחס לתכונות הנדסיות-אלקטרוניות של רמות מתח וייצוגן כסמלים לוגיים או כמדידה, אלא שמובנו, כללי ומעט ערטילאי, חופף במידה רבה את ״אינטרנט״, כלומר ״עידן האינטרנט״ ו״טכנולוגיות אינטרנט״.
מבחינת הלשון, קרה כאן דבר מעניין. נראה שחדירת ״דיגיטלי״ – שדוחק את ״ספרתי״ ככל הנראה באורח סופי – רחבה דיה כך שנוצר גם שם העצם ״דיגיטל״. אפשר וצריך לראות בכך תהליך פנים-לשוני של העברית העכשווית. הדבר קורה לא פעם: מונח לועזי נכנס לשפה, מאומץ על ידי דובריה, ולידו, באמצעות תהליכי גזירה שונים, נוצרים מונחים חדשים בעברית. מקורם של מונחים כאלו הוא אמנם לועזי, אבל התבססותם במרקם הלשוני היא עברית בתכלית. מי שמלינים על השפעות לועזיות על העברית נוטים להזניח את העובדה שזרעים לועזיים עוברים תהליכים עבריים ומנביטים מלים עבריות חדשות, הגם שהללו נראות לועזיות. והרי ככל הידוע לי אין באנגלית ״digital״ במובן של שם העצם ״דיגיטל״ העברי.
עניין היידוע, כלומר תפוצתו הברורה של הצירוף ״ה-דיגיטל״, אמנם ראויה לדיון נפרד, שעוד יבוא, אבל יועיל להזכיר כאן שה׳ הידיעה במקרה הזה מצביעה על כך שלכל ארגון וחברה מסחרית טבעי שתהיה להם ״מחלקת דיגיטל״, כחלק בלתי נפרד מהמסגרת הארגונית הכוללת. סימנים לעידן שאנו חיים בו, ושהעברית מיטיבה להסתגל אליו, גם בעזרת יבוא לועזי.