מוזיאון המחר

כמעט עם סיום שנת 2015, נחנך בריו דה ז'ניירו "מוזיאון המחר" (Museo do Amanhã). בעוד ברזיל נכנסת לשנת האולימפיאדה, ושקועה באי-ודאות כלכלית, פוליטית וחברתית גוברת, נפתח המוזיאון ברוב חגיגיות ומיד משך אליו אלפי מבקרים.

אופטימים יראו בפתיחת המוזיאון תזכורת לכך שההווה הוא עניין כה קצר עד שאפשר לראות בו בעיקר נקודת תצפית, על העבר ואכן גם אל העתיד. ריאליסטים יצביעו על כך שפרויקט שעלותו עשרות מיליוני דולרים, בחסות בנק סֵנטאַנדר, שורה ארוכה של גורמים ממשלתיים בברזיל ושותפים כמו הסמית'סוֹניאן, האקדמיה למדעים של קליפורניה, פארק "לָה וילֶט" בצרפת, ה-Worldwatch Institute וה-World Resources Institute, נפתח בדיוק כשהוא מגיע לקו הסיום ויכול להתחיל להחזיר לפחות חלק מן ההשקעה. ציניקנים יאמר מלה אחת בלבד: “קלטרוַוה".

אכן, מדובר במבנה שאפתני, עמוס משמעות סמלית, עתיר טכנולוגיה וחסר תקדים פרי מוחו היוצר של האדריכל הספרדי הגדול שהיה למותג עולמי. 15 אלף מטרים רבועים הסדורים במבנה דמוי עלה אשר פונה אל מפרץ. ראש העיר של ריו דה ז'ניירו השווה אותו מיד למבנים האדירים האחרים בעירו, ובכלל זה פסל ישו המושיע הצופה על העיר. רבות דובר על הסמליות, שכן המוזיאון ניצב ליד מבנים מן העבר הקולוניאלי של ברזיל, ומבטו השלוח אל הים הופך את המבט של "המגלים" הפורטוגלים שהביטו מן הים וראו גן עדן וארץ של עושר המונחת לרגליהם, ביזה ממתינה לכובש.

הבניין עצמו שולח מסרים עדכניים. העלה מדמה צמח מקומי, שמתכנס אל עצמו או נפתח – לפי כמות האור שהוא קולט מסביבתו. כך גם המבנה של קלטרווה, שמשנה את צורתו לפי השמש. חלקים של הבניין נעים וחושפים יותר או פחות מהחלל הפנימי, וכך הם מושלים בתאורה במבנה וגם משמשים פלטפורמות למערכות סולריות המזינות את המוזיאון בחשמל. בניין שכולו קיימות, מפגן של סביבתיות של ראשית המאה ה-21.

ומה באשר לתוכן? “מוזיאון המחר" מתמודד עם שאלה לא פשוטה: כיצד להראות את העתיד? עבודה אוצרותית רבה נעשתה בו, ולא מעט הגות הושקעה בשאלת התוכן למוזיאון. ארבע חטיבות של תוכן יש בו: הקוסמוס, הקונטקסט, התקופה האנתרופוצנית והמחר. המבקר מתחיל במחשבות על הממדים הגדולים ביותר, ממדי היקום. משם הוא עובר לקונטקסט, להקשר של כדור הארץ – היווצרות החיים, האיזון הסביבתי, מחזור החיים, האקלים, המגוון הביולוגי, ה-DNA, התפתחות המוח של בעלי החיים ועוד. לאחר מכן עוסקים באדם, בעיקר באדם כיום: התפשטות הערים, העלייה בצריכה, התפוצצות המידע והידע, השינויים בסביבות הטבעיות. האזור הזה עשיר במסכי ענק שיזרימו למבקרים חדשות בשידור חי משפע ערוצים, כדי לעורר בו את המודעות לכך שכיום האדם הוא הגורם המשפיע באורח המכריע ביותר על העולם.

ולבסוף, המחר. השינויים במזג האוויר, העלייה באוכלוסייה, תוחלת החיים המתארכת, האינטגרציה של בני אדם שונים בחברה האנושית, העלייה בכמות החפצים וביכולותיהם, והירידה בגיוון הביולוגי. העתיד, אומר המוזיאון, תלוי בבחירות שלנו ובמודעות שלנו להשלכותיהן. כאן נשאלת השאלה האם אנו והעולם שאנו משפיעים עליו אכן בני-קיימא.

עוד יספר המוזיאון את סיפור ההתפתחות של כדור הארץ, מהיווצרותו הפיזית ועד להופעת הלשון האנושית על כל המגוון שבה. במקביל, יראה המוזיאון את התפתחות החומר, החיים והמחשבה.

אוצרי המוזיאון אומרים שהם רוצים שהמבקרים ידמיינו מחר טוב יותר, שבו החיים ביחד, הידידות בין בני האדם והמודעות לשותפות של כולנו יהיו הגורמים המובילים. מן המסר עולה האופטימיות הברזילאית המדבקת, מרחיבת הלב. הרי אנו בברזיל, הארץ שסטפן צווייג כינה "ארץ העתיד" בספר שהוא ייחד לה.

מה ימשוך את הקהל למוזיאון? האם יהיה זה התוכן, שצורת הצגתו בוודאי תתיישן תוך שנה או שנתיים, ותדרוש עדכון של טכנולוגיה, של מידע ושל מוצגים? או שמא יהיה זה בכל זאת המבנה עצמו, יצירה מעתיקת-נשימה של קלטרווה?

ימים יגידו, הרי את העתיד אין לחזות.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב


תגובות פייסבוק