קריאת מחשבות, לא מה שחשבתם

כולנו קוראים את המחשבות של הזולת, גם אם איננו מודעים לכך. מה עומד בבסיס המערכת הזו ומה קורה כשהיא מתערערת?
X זמן קריאה משוער: 8 דקות

מהו המקרה יוצא הדופן מבין המקרים הבאים: הולך רגל המתקרב למעבר חצייה ומביט בנהג הרכב המתקרב אליו; מועמד למשרה השומע מהמנהל בסיומו של ריאיון עבודה את המשפט 'נודיע לך בקרוב'; בחור שליווה את בת זוגתו לביתה בסיום הפגישה הראשונה - כשהוא ניצב מולה במפתן הדלת; ומנטאליסט הקורא את המחשבות של מתנדב מהקהל, שהתבקש לחשוב על עיר אקראית בעולם?

אף על פי שקיימים כמה מחקרים מדעיים המצביעים על קיומן של יכולות טלפאתיות, אצל אנשים מסויימים, כמו אמני החושים/המנטליסטים לדוגמה, ההוכחות רחוקות מלהיות יציבות ומשכנעות. לכן, בעוד שלושת המקרים הראשונים מבין הארבעה אכן עוסקים באופן פעיל ב'קריאת מחשבות', דווקא במקרה הרביעי, רוב הסיכויים שאין הדבר כך. קרוב לוודאי כי המנטליסט מרוכז דווקא בתנועות התיאטרליות שלו, שנועדו ליצור את הרושם כי הוא מאמץ את כוח מחשבתו, ולא בניסיון אמיתי 'לקרוא' את שם העיר עליה חושב המתנדב. בלי להיות הורס שמחות - המדע המודרני עדיין לא הוכיח את האפשרות של טלפתיה/קריאת מחשבות מסוג זה.

העם ההוא שונא אותנו, רוצה לחסל אותנו, מאמין שאנחנו נחותים ממנו וכו', הם ביטויים ששואבים את פשרם מכך שאנחנו מייחסים לאותו העם 'מיינד' מסויים

ולגבי שלושת המקרים הראשונים, מדעי המוח והחברה מספקים ממצאים רבים באשר למנגנון זה של קריאת מחשבות, שמאפשר לנו לייחס מצבים מנטאליים - MIND מסויים - לאדם אחר. למושג 'MIND' אין מקביל מדויק בעברית, שכן הוא כולל מחשבות, רגשות, אמונות וכוונות. ניתן לכנות זאת 'נפש' או 'תודעה', בכל אופן, הכוונה למצבים מנטאליים כגון אלו. יש לציין כי ה'מיינד' שלנו, הוא סובייקטיבי וגלוי רק לנו עצמנו כמובן, לכן השאלה כיצד אנחנו תופסים את ה'מיינד' של אחרים מעסיקה חוקרים רבים, אמנים ופילוסופים. ייחוס מצבים מסויימים של 'מיינד' אצל הזולת מהווה חלק נכבד מפעילותנו המודעת. גם בית המשפט מייחס ל'מיינד' משמעות וחשיבות עצומות, שכן יש ראיות המצביעות על כוונות מסויימות, רצח בדם קר – גורר עונש חמור יותר מרצח מתוך סערה ובלבול. המושבעים והשופטים צריכים לנסות לקבוע מהו המצב המנטאלי של הנאשם כדי לקבוע את גזר הדין.

אז איך זה עובד? באופן עקרוני, ישנה חלוקה לשתי גישות עיקריות בהסבר המנגנון המאפשר את הייחוס של 'מיינד' מסויים לאדם אחר. לשתי הגישות יש ממצאי מחקר המוח, ואף נמצאו אזורים מסויימים המתמחים בפעילות זו.

הראשונה, מתבססת על ארגון כללי של הידע על העולם, והסקת מסקנות מתוך המידע הקיים בסביבה. יש המכנים גישה זו בשם 'הילד המדען', או 'תיאורית התיאוריה' – והיא מתמקדת ביכולות החישוביות של המוח שלנו, המאפשרות לנו להשוות מצבים וציפיות ולהסיק מסקנות בהתאם. על סמך חשיפות חוזרות ונשנות, והסקת מסקנות מאירועים בהם קיים עצב בעקבות אובדן, שמחה בעקבות הצלחה, הפתעה בעקבות שבירת ציפיות וכו', אנו לומדים כיצד 'לקרוא' את עצמנו ואת מי שנמצא מולנו. החוקר סיימון ברון-כהן גילה כי תינוקות בני 9 חודשים כבר מסוגלים לתפוס מהו מושא הקשב של האדם הנמצא מולם. במסגרת גישה זו, כל הקשור לייחוס 'מיינד' לאחרים מכונה 'תיאוריה של המיינד', או בקיצור – TOM.

הגישה השנייה, מתבססת על סימולציה, והיא טוענת כי אנחנו מייחסים לאחרים 'מיינד' מסויים, רק דרך ההבנה והתפיסה של ה'מיינד' שלנו, ועל ידי לקיחת עמדתו של האחר. על פי תיאוריית הסימולציה, אנחנו מייחסים לאדם אחר 'מיינד' על ידי אמפתיה למצבו. עדויות וממצאים של חוקרים מתחום זה, המסתמכים על מערכות של נוירוני-ראי, מצביעים על כך כי תגובות שונות כמו השתתפות בכאב, או הבנה של עצב של אדם אחר, הן אוטומטיות ולא מודעות.

כיצד מתפתחת יכולת זו ומה תהיה ההשפעה של פגיעה בתפקודה? במסגרת כלי האיבחון, משתמשים במבחן פשוט: בוחן מציג מצב עניינים מסויים בפני הילד הנבחן, בעזרת בובות, ובו בובה-ילדה מכניסה שוקולד למקרר ויוצאת החוצה. לאחר שיצאה נכנס בובה-ילד ומעביר את השוקולד לארון ולאחר מכן גם הוא יוצא החוצה. כעת הבוחן שואל את הנבחן, היכן הבובה-ילדה תחפש את השוקולד לאחר שהיא תחזור לחדר. אם הילד הנבחן משיב כי היא תחפש במקרר, משמע כי הוא בעל –TOM, שכן הוא מסוגל להבין כי לבובה-ילדה יש 'מיינד' שונה משלו ולכן היא איננה יכולה לדעת את מה שהוא יודע - שמישהו הזיז את השוקולד. בדרגה החמורה של פגיעה ביכולת ה-TOM, אדם לא מסוגל בכלל לתפוס עוד 'מיינד' מלבד שלו. בקרב הסובלים מאוטיזם בדרגות שונות, יש פגיעה ביכולת ה-TOM, כמו גם בקרב הסובלים מהפרעות קשב וריכוז, מסכיזופרניה ומנזקים שנגרמו מסמים ואלכוהול.

מלבד שלושת הדוגמאות הנ"ל לקריאת מחשבות, או לייחוס של 'מיינד' מסויים לאדם אחר, ניתן להצביע על מגוון רחב של תופעות חברתיות, המבוססות על הדינמיקה שנוצרת בעקבות קריאת מחשבות: מבוכה, צביעות, נימוס, היתממות, אדישות, רגישות, כנות ואמינות – כולן תופעות מורכבות אשר קשורות בייחוס של 'מיינד' מסויים לאדם אחר. בכל אחת מהתופעות הללו קיים מתח שאינו ניתן לגישור: מתח בין מה שאנחנו חושבים על ה'מיינד' של אדם אחר לבין ה'מיינד' של אותו אדם כפי שהוא באמת. הסיבה העיקרית לכך היא שפעמים רבות איננו משקפים את תוכן ה'מיינד' שלנו כלפי חוץ באופן מהימן, אלא שומרים על 'פני פוקר' ולכן מי ש׳קורא׳ את כוונתנו, יטעה.

מהן ההתנהגויות השכיחות המעידות על 'מיינד' מסויים? אלו סימנים אנחנו מקבצים ומנתחים בשעה שאנחנו קוראים את ה'מיינד' של הזולת? כשזה נוגע למצבים מנטאליים פשוטים וברורים אנחנו לא נתקלים בבעיות. אדם המושיט יד לכוס המשקה ודאי רוצה לשתות ומתכוון לשתות. אדם תזזיתי וחסר מנוחה, סמוק ומתנשף, המנופף בידיו אל עבר אדם אחר, יתפרש על ידינו כתוקפן וכועס. מחקרו של פול אקמן בסוף שנות ה-80 הצביע על כך שכל בני האדם מייחסים להבעות פנים מסויימות מצבים רגשיים מסויימים: שמחה, עצב, כעס, פחד, הפתעה וגועל. כלומר, ברמה הבסיסית, אנחנו מייחסים 'מיינד' לאחרים באופן אוטומטי ואינטואיטיבי.

ממצאים רבים מצביעים על כך שמוקד הראייה של הזולת מספק לנו מידע רב על ה'מיינד' שלו.  בדרך כלל, אנחנו חושבים על מה שאנחנו מסתכלים, ולחילופין, נמנעים מלהסתכל על מה שאנחנו לא רוצים לחשוב עליו

ממצאים רבים מצביעים על כך שמוקד הראייה של הזולת מספק לנו מידע רב על ה'מיינד' שלו. 'העיניים הן חלונות אל תוך הנפש' – כאמור. בדרך כלל, אנחנו חושבים על מה שאנחנו מסתכלים, ולחילופין, נמנעים מלהסתכל על מה שאנחנו לא רוצים לחשוב עליו. חשבו על מידת השכנוע של אדם המביט בעיניכם במבט יציב, קבוע, ממושך, לעומת אדם המביט לצדדים ללא הרף.

אך מה קורה במצבים מורכבים יותר? לצורך הדוגמה נדמיין מצב תיאורטי, שבו גבר גילה שאשתו מנהלת רומן מכיוון שחבר סיפר לו שהוא ראה את האישה יחד עם גבר זר. כאשר הוא ניגש לדבר עם אשתו על כך היא עדיין לא יודעת שבן זוגה מודע לרומן שהיא מנהלת. יחד עם זאת, האישה כמובן מודעת לכך שהיא עצמה מנהלת רומן. המורכבות של המצב הזה, מסבירה את ה-TOM שאנחנו מייחסים לאחרים. בתחילת השיחה, עשוי הגבר להסוות את העובדה שהוא יודע על הרומן ולא להחצין את רגשות הכעס והעצב שהוא נושא. הוא מתבסס על אמונתו/דעתו לגבי מה שאשתו חושבת או מאמינה שהוא יודע. כלומר, ל-TOM ישנה תכונה רקורסיבית, כמו השתקפותה של מראה במראה אחרת, כך שניתן תמיד לעלות רמה מבחינת המודעות שלנו למודעות של אדם אחר. מעבר לכך, ניתן להצביע כבר על העובדה שיש לנו אינטואיציה בסיסית וברורה לגבי ההשפעה של ההתנהגות שלנו על המיינד של אחרים. אנחנו נעזרים בהתנהגות שלנו כדי לייצר אצל מי שמולנו מצב מסויים של מיינד.

כאשר יחשוף הגבר את ההוכחה שלו לקיומו של הרומן, יתרחש מאורע מאוד משמעותי במיינד של האישה ותמציתו של מאורע זה בשינוי ה-TOM שהאישה מייחסת לבעלה – היא כעת מייחסת לו ידיעה שקודם לכן לא ייחסה לו. לשם המשך הניסוי המחשבתי, נניח כי האישה מנסה להיתמם, (תופעה שבעצמה מעוגנת ב-TOM, שכן מהותה בויכוח אודות המיינד של המיתמם,) ומאשימה את החבר של הבעל בכך שאינו דובר אמת. כעת, יופעל תהליך חישובי בראשו של הגבר שייחס TOM לאותו חבר ויתהה בנוגע לכוונות שלו, לאמינות שלו, לרגשות שלו. האם אותו החבר שיקר וניסה לסכסך בין בני הזוג? מה יכול להסביר מעשה כזה אם לא כוונות זדון?

בשלב זה, הגבר יהיה צריך לבחור ב-TOM מסויים עבור החבר שלו ועבור אשתו. האם יעשה זאת על סמך המידע שיש ברשותו, באמצעות הסקת מסקנות? או אולי 'ישים את עצמו בנעליהם' של אשתו ושל חברו כדי לנסות ולשפוט מה כל אחד מהם חושב? ייתכן מאוד ושני המנגוננים פועלים במקביל. התיאור האחרון עשוי להישמע מוכר מסיפורים שכבר שמענו וזו בדיוק הטענה של החוקרת האנגליה ליסה זונשיין: אנחנו קוראים סיפורת, כדי להשתמש, לפתח ולהתאמן ביכולות ה-TOM הכל-כך חשובות שלנו. ניתן כמובן להחיל טענה זו גם על צפייה בקולנוע ובטלויזיה. כמה טלנובלות הציגו מקרה מסוג זה של עימות בין בני זוג על רקע מעשה בגידה? המתח במצבים אלו מקורו בדילמות באשר ל-TOM של הדמויות המעורבות.

הנטייה האנושית הבסיסית לייחס 'מיינד' לאובייקטים שונים הוכחה כבר בשנות הארבעים בניסוייהם של פריץ היידר ושותפיו, שהציגו בפני נבחנים סרטון קצר המראה תנועה של צורות גיאומטריות. הנבחנים ייחסו כוונות ורצונות לאותן צורות, ללא שתהיה שום רמיזה או הצבעה מפורשת בסרטון. אנשים הסובלים מדרגות שונות של אוטיזם, כאמור, לא ייחסו לצורות הגיאומטריות הללו כוונות או רצונות. ומה לגבי חברות שלמות?

האם ניתן לדבר על 'מיינד' קולקטיבי? נדמה שהביטוי 'תודעה חברתית' שקול לכך, אך האם אנחנו תופסים חברה/מדינה/עם באותו האופן שאנחנו תופסים אדם יחיד? האם ניתן לדבר על TOM קולקטיבי? האם, למשל, אנחנו מייחסים כוונות, רגשות, אמונות ומחשבות לעם אחר?העם ההוא שונא אותנו, רוצה לחסל אותנו, מאמין שאנחנו נחותים ממנו וכו', הם ביטויים ששואבים את פשרם מכך שאנחנו מייחסים לאותו העם 'מיינד' מסויים. האם אנחנו עושים זאת על סמך מידע והסקת מסקנות, או אולי אנחנו מציבים את עצמנו במקומו של אותו עם? ייתכן וגם כאן ישנו איזה ליקוי תפקודי, המשבש את היכולת שלנו לתפוס את האחר באופן אמיתי.

מגוון הבעיות הניצבות בפני המחקר בתחום זה כיום, הוא רחב. מהם טיבם ואופן פעולתם של המנגנונים המחשבים את המסקנות שלנו לגבי ה'מיינד' של אחרים? או, לחילופין, כיצד אנחנו מסוגלים לתפוס 'מיינד' של אחר, אם אנחנו בעצמנו לעולם לא נחשפנו לאותו מצב עניינים כמו אותו אחר? מה שבטוח, הוא שהייחוס של 'מיינד' לאחרים, ימשיך להוות נושא מסקרן ומאתגר ל'מיינד' שלנו.

תומר וינר הוא מורה לספרות בתיכון וכותב תיזה בספרות באוניברסיטת תל אביב.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי תומר וינר.


תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

10 תגובות על קריאת מחשבות, לא מה שחשבתם

נוירוני ״מראה״ ולא ״ראי״. בנוסף, צדקת כשאמרת: קשה מאוד לתרגם מיינד כי מעורבבים בה המון מושגים שונים: כוונה, תודעה, מודעות. אחלה מאמר מבוא למדעי המוח :)

03
ציון

יפה. ראוי לציין גם שבני אדם אינם מסרטנים אותנו כשהם משוחחים איתנו ו'קוראים' אותנו. זאת, להבדיל מרובוטים שיש הרוצים למלא את עולמנו בהם, שיעשו לנו צילומי CT בכל מקום וכל היום. כדאי כבר היום להרחיב את חוק כבוד האדם ותודעתו, בשביל להגן על שארית הפרטיות (והבריאות) שנותרה לנו במרחב הציבורי.

    06
    ד.ג.ב

    האם כל מאמר חייב להיות גילוי גדול? המאמר נותן הסבר מעמיק לתודעת האחד מול תודעת האחר. הטמעת מחשבה זו אצל רבים תוכל לתרום לסביבה חברתית סובלנית ונעימה יותר

07
משה

'מיינד', 'מיינד, 'מיינד', 'מיינד, 'מיינד', 'מיינד, 'מיינד', 'מיינד, 'מיינד', 'מיינד, 'מיינד', 'מיינד, 'מיינד'.

הבנו שמיינד זה מילה כל יכולה ועל-ארצית, אבל או תודעה\נפש או מיינד, 'בסדר?'

08
צהלה כהן

מיינד, להבנתי הפרשנות המילולית , ולא רק היא ״הכרה״ .
ומעניין לגלות שראשי התיבות של ביטוי מעורב עברית/אנגלית ״תודעה של המיינד״ יוצרים מילה שלכאורה נקראת באנגלית אבל המשמעות העמוקה, עוד יותר, היא בעברית.

09
גבי

הנושא מתקשר חזק לתורת המשחקים, גישור, נהול משא ומתן. בכולם אנחנו מנסים להיכנס לתודעה של הצד השני ולנחש כיצד יפעל מול כל פעולה שלנו. אולי נוכל בעתיד לרתום מחשבים לפעול בשטח זה, לפחות במקרים פשוטים.
למשל כשפורצת שביתה בנמל ומסתימת אחרי 3 ימים בפשרה (ונזק של מיליונים)- האם נוכל אי פעם להריץ תכנית "מיינד סימולטור" בה ישחקו המיינד של האוצר מול המיינד של ועד הנמל ואחרי 5 דקות היא תודיע על הפשרה?

10
מאיריס

"TOM Storm"
על כותב אחד - תומר וינר, כותב שני - תומר בן אהרון, וקוראת בשם לואיז (ואחרים):
מרתק אותי צירוף המקרים שבו קראתי ב״אלכסון״ את מאמרו של תומר וינר ״מסביר שכולנו, בעצם, קוראי מחשבות״, ומייד לאחר מכן
קראתי את מאמרו של תומר בן אהרון ״מבכה את מותו של ארתור קייב, הבן של ניק״. ואז, קראתי את תגובתה של לואיז שחיברה את הכל ביחד, ולקחה אותי רחוק יותר לסרט ״חייה הכפולים של ורוניק״ של קישלובסקי, ובהשראת דבריה של לואיז (וגם ורוניק): ״כאילו מישהו קרוב אלי מת (או חי), ושבלעדיו העולם הוא לא אותו הדבר...״
מרתקת אותי לא פחות כפילות שמות הכותבים ״תומ(ר)״ שמתקשרת לכתוב - ״כל הקשור לייחוס 'מיינד' לאחרים מכונה 'תיאוריה של המיינד', או בקיצור – TOM.״