איפה הבושה (באמת)?

כאב לב, מוסר כליות, עלה לו הדם לראש, רגליים קרות, פרפרים בבטן, חזה נפוח מגאווה – אלה רק חלק מהביטויים שמתייחסים לאיברי גוף כדי להביע רגשות. כמובן שזהו עניין שאינו מיוחד לעברית, אלא מצוי בכל השפות והתרבויות. יתר על כן, רבים מהביטויים (כמו "רגליים קרות") הם ביטויים מושאלים משפה לשפה, ואפשר להסיק מכך כי יש בסיס גופני אוניברסאלי לרגשות שלנו.

זה בדיוק מה שמנסה לטעון מחקר חדש שהתפרסם ב- Proceedings of the National Academy of Sciences. לפי טענת החוקרים, לא רק שתיאור תחושות גופניות כדי לתאר רגשות קיים בכל התרבויות והשפות, הקשר בין רגשות מסוימים לאיברים או חלקי גוף ספציפיים הוא עקבי.

התפוצה של מטאפורות גופניות לרגשות מבטאת את הקשר ההדוק במציאות בין רגש לתחושה. ידוע כי לרגשות יש  חשיבות רבה לתפקוד הגופני שלנו: "מערכת הרגש שלנו במוח שולחת לגופנו סימנים כדי שנוכל להתמודד עם מצבים," אומר לאורי נומנמה, פסיכולוג מאוניברסיטת אלטו בפינלנד שעמד בראש צוות החוקרים. "למשל, אם אנחנו רואים נחש וחשים פחד, מערכת העצבים שלנו מגבירה את אספקת החמצן לשרירים ואת קצב הלב כדי שנוכל להתמודד עם האיום. זו מערכת אוטומטית. אנחנו לא צריכים לחשוב על זה." אולם עד עתה לא היה ברור האם אפשר לשייך שינויים בגוף לרגשות מסוימים, וליצור "מפות רגש" מדויקות.

במסגרת המחקר הנוכחי  לזיהוי אותן "מפות רגש", נערכו חמישה ניסויים שהקיפו 701 נבדקים. הנבדקים התבקשו לתאר את הדרך שבה רגשות שונים באים לידי ביטוי בגופם. לשם כך ניתנו להם שני שרטוטי גוף – באחד היה עליהם לסמן אזורים של פעילות מוגברת, ובשני אזורים של פעילות מופחתת.

במסגרת הניסוי הראשון, הוצגו בפני המשתתפים בניסוי מילים המביעות רגש מסוים, והם התבקשו ליצור את "מפת הרגש" המתאימה. החוקרים ערכו ניסוי ביקורת עם קבוצת דוברי שבדית, שהיא שפה גרמנית, כדי לנטרל השפעה של ביטויי רגש גופניים (כמו "כאב לב") על אופן הייצוג הגופני של אותו רגש.

ניסוי ביקורת נוסף נערך על נבדקים מטייוואן, שמשתייכים הן לרקע תרבותי שונה והן לקבוצת שפות אחרת. בניסוי השני יצרו הנבדקים מפות רגש בעקבות קריאת סיפורים, ובשלישי בעקבות צפייה בסרטים - זאת שוב כדי להבטיח שתיאוריהם אינם מושפעים יתר על המידה מגורמים מילוליים. בניסוי הרביעי, הוצגו בפני הנבדקים הבעות פנים והם התבקשו ליצור מפות רגש לאנשים המופיעים בתמונה. בניסוי החמישי, הוצגו בפני הנבדקים שרטוטים שנצבעו במסגרת הניסוי הראשון, והם התבקשו לייחס אותן לרגש המתאים.

החוקרים השתמשו בתוצאות הניסויים כדי ליצור מיפוי גופני של רגשות. הם גילו כי אף על פי שהנבדקים לא צבעו את השרטוטים באופן זהה, נמצא קשר עקבי בין אזורי גוף שונים לבין רגשות מסוימים. הנבדקים תיארו כעס, למשל, על ידי צביעת החלק העליון של החזה, תחושה זו נגרמת ככל הנראה בשל העלייה בדופק והאצת הנשימה; אושר הוא הרגש היחיד שגרם לתחושה בגוף כולו; ואילו דיכאון מתאפיין כצפוי בהיעדר תחושה.

הם מקווים כי השימוש בטופוגרפיה של תחושות גופניות המייצגות רגש יכול לשמש כלי ייחודי למחקר הרגש ואולי אפילו לזיהוי הפרעות בתחום זה.

מקורות:אפשר לקחת חלק בניסוי כאןהניסוי:  מיפוי גופני של רגשותדיווחים במגזין Discover  וב-NPR