אמנות חייתית

כדי לבחון האם בעלי חיים מסוגלים ליצור אמנות, כדאי להפסיק להאניש אותם
X זמן קריאה משוער: 7 דקות

כאשר קונגו השימפנזה היה בן שנתיים, בשנת 1956, הזואולוג והאמן הבריטי דסמונד מוריס שם בידו עיפרון ונייר. "משהו לא רגיל יצא מקצה העיפרון", סיפר מוריס בראיון לטלגרף, "זה היה הקו הראשון של קונגו. הוא נדד על הנייר מרחק קצר ומיד עצר. האם זה יקרה שוב? כן זה קרה, ואז שוב, ושוב". הקו של קונגו לא נדמה כפעולה אקראית, אלא מעשה מלא כוונה שיצר על הנייר צורה בעלת דפוס מסוים. קונגו עבר לבסוף מעפרונות למכחולים ותהילתו יצאה לעולם תוך פחות משנה, עם הופעתו בטלוויזיה הבריטית והצגת עבודותיו ב- Institue of Contemporary Arts. במשך עשרות שנים לאחר מכן, גני חיות ברחבי העולם נהגו לתת מכחולים לבעלי חיים שונים כדי לאפשר להם לבטא את יצירתיותם באמצעות אמנות וכך גם להפחית חרדה בתנאי השבי (לא ברור אם זה הצליח; תוצאות של לפחות מחקר אחד שהתפרסם בחודש שעבר מטילות בכך ספק).

מאז גדלו גם כמות ומגוון המחקרים בתחום. מחקר אחד גילה, למשל, שלאנקורים יש העדפות אמנותיות עקביות כאשר הציגו בפניהם ציורים קוביסטים ואימפרסיוניסטיים. בנוסף, מסתבר גם שאפשר לאמן יונים להבחין בהצלחה בין פיקסו למונה ובין אמנות "טובה" ל"גרועה", ושדגי קרפיון מבחינים (בלי אימון) בין מוסיקה של ג'ון לי הוקר לבאך. כך או כך, ניתן לומר שאף חיה לא הגיעה לרמת התהילה של קונגו האמן. ב- 2005, 400 מיצירותיו של השימפנזה נמכרו במכירה פומבית (בה השתתפו גם יצירותיהם של אנדי וורהול ורנואר) ב- 14,400 ליש"ט.

מדוע כל כך מסקרן אותנו אם בעלי חיים מסוגלים ליצור ולהעריך אמנות? אולי משום שזו נחשבת פעילות אנושית ובכך, באופן טאוטולוגי, היא מגדירה היכן עובר הגבול בין בני אדם לשאר ממלכת החי. בנוסף, כך קל יותר גם להגדיר מהי בכלל "אמנות". לפי וויקיפדיה, למשל, כיוון שמדובר בפעילות אנושית גרידא, הגדרת המושג נסמכת על ההקשר התרבותי, ההיסטורי והגיאוגרפי. אך אם לא נגביל את עצמנו להגדרה של אמנות כפעולה אנושית, ניתקל בבעיה מתודולוגית. שכן לבעלי חיים יכולות תפיסתיות וקוגניטיביות שונות משל בני אדם ואז צריך להיזהר מלקפוץ למסקנות כאשר בוחנים את האינטראקציה שלהם עם קונבנציות שהן פרי פרספקטיבה אנושית. מהי בכלל משמעות העובדה שיונים מסוגלות להבחין בין פיקאסו למונה ושארמדילים מסוגלים להשפריץ צבע ולהגיע לתוצאה המזכירה את סגנונו של ג'קסון פולוק? האין זו האנשה נאיבית מצדינו לקרוא למשהו מזה "אמנות"?

כדי למצוא עשייה יצירתית שלא נועדה לספק צרכי רבייה וקיום, אך גם כזו שלא נוצרה בעקבות מעורבות אנושית, צריך להתחקות אחר תופעת המשחק אצל בעלי חיים 

כיוון שאמנות היא, בראש ובראשונה, מושג המצביע על תופעה רחבה ומורכבת, כדאי אולי לנסות להתבונן בממדיה היסודיים ורק אז להתחיל לשאול אם הם קיימים בטבע בכלל ובעולם החי בפרט. נדמה שאפשר להסתפק בחמישה ממדים עיקריים: יצירת אמנות היא תופעה אשר (1)ניחנת בתבניתיות או דפוס כלשהו, בדרך כלל עם מרכיב אסטטי; (2)תהליך יצירתה אינו פעולה אגבית והתוצאה אינה תוצר לוואי, כלומר כן היתה כוונה ספציפית ליצור אותה כשלעצמה; (3) פעמים רבות כוונה זו נובעת מתוך צורך אישי לביטוי עצמי; (4)היא מאופיינת ביצירתיות, שאינה למטרת רבייה או קיום; (5)לרוב היא גם כוללת יסוד מימטי של חיקוי המציאות או התייחסות עקיפה אליה. לא כל ממד מהחמישה הינו תנאי הכרחי בפני עצמו (אם ניקח בחשבון את הטענה הפוסטמודרנית שאמנות היא כל דבר שנבחר לכנותו אמנות, ייתכן שאפשר גם להסתדר בלי כל חמשת הממדים לעיל), אך נדמה לי שהם מספיק מרכזיים כדי לבחון את שאלת האמנות בטבע.

את הממד הראשון – תבניתיות או דפוס, בדרך כלל עם מרכיב אסטטי – הכי קל למצוא בטבע, אולי משום שניתן לפרוט אותו לעקרונות מתמטיים. פיתגורס היה הראשון שהצביע לפני כ-2,500 שנה על הקשר בין מוסיקה למתמטיקה וכיום ביומוסיקולוגים (Biomusicology) טוענים כי קולות שבעלי חיים רבים משמיעים (בעיקר ציפורים) מבוססים על אותה שפה מוסיקלית בה בני אדם משתמשים. הסופר והאסטרופיזיקאי מריו ליביו הראה בשניים מספריו כיצד שפת הסימטריה וחיתוך הזהב הם עקרונות מתמטיים המקבלים ביטוי באמנות האנושית כמו גם בטבע. את יחס הזהב, למשל, ניתן למצוא ביצירות רנסנס רבות, בסידור הזרעים בקרקפת החמנייה ובמסלול התעופה הלולייני של הבז הצולל את טרפו. השאלה הרלוונטית היא, מתי תבניות אסטטיות אלה אינן חלק אגבי בפעילות רחבה יותר (כמו הדפוס הלולייני של צלילת הבז אל טרפו) אלא נוצרו מתוך כוונה ליצור אותן כשלעצמן.

"כוונה" היא תעלומה אולי גדולה ומסובכת יותר משאלת האמנות בעולם החי, משום שהיא מחייבת אותנו להגדיר מהי מודעות, להבין האם רצון חופשי קיים ואם כן, אם הוא קיים אצל בעלי חיים ובאיזו מידה. אבל לא חייבים להיכנס לסוגיה זו כדי לקבוע, שציוריו של קונגו עומדים בפני עצמם. זאת מאחר שהם לא היו עבורו אמצעי להשגת תגמול (ממתק, למשל) ובכל זאת נתפסו על ידו כדבר בעל משמעות. באופן מעניין, אלה היו גם יצירות עם התחלה וסיום מובחנים: קונגו סירב להמשיך לעבוד על יצירה אותה ראה כגמורה, גם אם מוריס הפציר בו לעשות זאת, ואם המברשות נלקחו ממנו לפני שסיים הוא יילל עד שהן הוחזרו לו. כלומר, בניגוד גמור לאותו קוף באינדונזיה שצילם את עצמו במצלמתו של הצלם הבריטי דייויד סלייטר (ובשבוע האחרון כיכב בחדשות מסביב לעולם לאחר שוויקיפדיה טענה שזכויות היוצרים אינן שייכות לסלייטר, כי הוא לא זה שצילם את התמונה), אפשר לומר שקונגו כן כיוון למה שעשה. יחד עם זאת, ספק רב אם הוא היה עושה זאת אילולא היה בשבי, אילולא מוריס היה שם בידיו עפרונות, צבעים וניירות.

משחר האנושות אמנות היוותה עבור בני אדם רבים מעין צורך, צורת ביטוי אישית. האם ניתן למצוא דפוס התנהגות כזה בטבע? ייתכן שכן. סוכיים הן ציפורים שקיבלו את שמן בשל קיני הראווה שהזכרים בונים, הנראים כמו סוכות מורכבות ואסטטיות. לעיתים אלה מִגדלים המורכבים ממקלות על גבי טחב שחור או ירוק, מקושטים בקונכיות חלזונות, בלוטי אלון ואבנים, או בפירות, פרחים וכנפי פרפרים. אמנם התכלית העיקרית של הסוכות הללו היא למשוך את הנקבות אך נראה גם, כי מדובר בפרויקט לא אגבי העומד בפני עצמו. לכל זכר טעם אסטטי משלו, כולל העדפות לדפוסים ושילוב צבעים מסוימים, אותו הוא מוציא לפועל בהקפדה ודיוק. אם אחד האובייקטים ביצירה זז ממקומו, מסביר ג'ייסון גולדמן, כתב הבי.בי.סי, הציפור תחזיר אותו למקומו המקורי. החלטות קישוטיות אינן אוטומטיות, אלא מערבות ניסויים וחשיבה מחדש. ג'רד דיימונד, שחקר את הציפור, גילה כי בניית הסוכות אינה עוברת לגמרי בתורשה. הזכרים הצעירים לומדים את המלאכה באמצעות צפייה בציפורים מנוסות יותר וניסוי וטעיה, וכך, עם הזמן, משכללים סגנון אמנותי משלהם.

את שאלת האמנות בטבע אי אפשר לבחון בלי לקחת בחשבון את היכולות התפיסתיות, העיבוד הקוגניטיבי והצרכים של בעלי החיים

בניית קיני הסוכיים היא בהחלט פעילות יצירתית המחייבת גמישות מחשבתית המובילה לרעיונות חדשים ודרכי התמודדות חדשות. אולם בניגוד ליצירותיו של קונגו, היא עדיין כרוכה במטרה מוגדרת עיקרית: חיזור ומגורים. כדי למצוא עשיה יצירתית שלא נועדה לספק צרכי רבייה וקיום, אך גם כזו שלא נוצרה בעקבות מעורבות אנושית (כמו במקרה של קונגו), צריך להתחקות אחר תופעת המשחק אצל בעלי חיים מסוימים. בסרטון הזה, למשל, אפשר לראות כיצד דולפינים יוצרים טבעות במים ומנסים לסובב אותן, ליצור טבעות בתוך טבעות או לעצב אותן אחרת באמצעות פיהם, וזאת תוך משחק ללא כל מטרה פונקציונלית.

המרכיב האחרון הוא מימזיס. הטבעות של הדולפינים, קיני הסוכיים, הציורים המופשטים של קונגו ושירי הציפורים, כל אלה ועוד אינם מחקים דבר במציאות הנחווית של היוצרים. האם זה קיים בכלל בממלכת החי? אינני מדבר על פילים המציירים פרחים בעקבות התניה אופרנטית של מאמניהם (למידה באמצעות חיזוקים חיוביים ושליליים). סביר להניח שאותם פילים כלל אינם יודעים שציירו ייצוג של פרח. לעומת זאת, ציורי הציפורים של קוקו הגורילה ומוג'ה השימפנזה הם כן אמנות מימטית, כיוון שהן יצרו את הציורים באופן ספונטני וסימנו לחוקרים באמצעות שפת הסימנים (אותה הן למדו ברמה בסיסית ביותר) כי אכן התכוונו לצייר ציפור.

ואולם, יש פער עצום בין יצירותיהן של קוקו ומוג'ה לבין צורות החיקוי המופיעות באמנות משחר ההיסטוריה האנושית, חיקויים שעוברים בדרך כלל דרך פריזמה המגמישה את המציאות. למשל, אמנות אנתרופומורפית (התכת מאפיינים אנושיים עם חייתיים או דוממים, כמו איש האריה), היתה נפוצה בציורי מערות בצרפת וספרד כבר לפני 30 אלף שנה. בין אם מדובר בסמלים לתכונות נחשקות, קמעות דתיים או סתם שעשוע בערבוב אלמנטים, נראה היה שכבר אז אמנות הפכה למעבדת דמיון בה האדם החל להתנסות באפשרויות חדשות בעולם.

הממד המימטי הזה של האמנות אינו קיים בממלכת החי וייתכן שהסיבה לכך היא הקשר בין אמנות לשפה. יחד עם זאת, אין זה אומר שלא כדאי להמשיך לחקור עשיית אמנות על ידי בעלי חיים בממדים האחרים. ב-2006, הציעו החוקרים גיזלה קפלן ולסלי רוג'רס כי את שאלת האמנות בטבע אי אפשר לבחון בלי לקחת בחשבון את היכולות התפיסתיות, העיבוד הקוגניטיבי והצרכים של בעלי החיים. אם נצליח לקחת בחשבון את אלה, ייתכן שנגלה צורות אמנות שכלל לא היינו מודעים להיתכנותן.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

11 תגובות על אמנות חייתית

01
O

מאמר מעניין.
מעניין גם לחשוב על כך שאחת הפעילויות (שלא קשרורות בהישרדות - אוכל, מין, מלחמות וכו׳) המשותפות באופן מובהק לאדם ולחייה הוא המשחק. כשאני רואה חיות שמשחקות ביחד הן נראות לי יותר אנושיות.
אני משער גם שככל שהמשחק של החייה דומה למשהו שאדם יכול להזדהות איתו (כלב שרודף אחרי כדור, חתול שנאבק עם חתול אחר) ככה נרגיש אמפתיה וקשר עמוק יותר לחייה, או הזדהות.
ואם מתייחסים לביטוי ״משחק״ , לא כאל משחק תופסת או סטנגה אלא בצורה קצת יותר רחבה, כמשחק פסיכולוגי שבונה קשרים עם הסביבה ועם העולם הדמיוני, אולי אפשר לייחס לחיות התנהגות חברתית אפילו יותר מפותחת ממה שאנחנו מייחסים להן כיום.

03
חתול ביתי

תגובה ל0 : לא מחויבת לדיוק. שמעתי בחצי אוזן שהדרך בה חתולים משחקים עם צמר/כלבים עם כדור קשורה לביותם. תופעה דומה לכך שאנו משחקים משחקי מחשב לבדנו.

04
ד.

ביסוד השאלה אם בעלי חיים יכולים לייצר אומנות נמצאת השאלה "אומנות מה היא".
ההתלבטות "אמנות מה היא" מניחה ש"אמנות" היא משהו מוגדר כשלעצמו (ללא התערבות האדם) ושעלינו רק למצוא את גבולותיה של הגדרה זו.
ולמה להניח הנחה כזו?

הדרישה שאמנות תחקה את החיים מוציאה את השירה, למשל, מכלל אמנות. מה מחקה את החיים במילותיו של משורר דגול?

אילוץ התנהגות בעלי החיים לתוך המשגה אנושית מופרך מעיקרו. מנקודת ההאזנה העטלפית אותם הולכי-קרקע חרשים לעולם לא יבינו את הנשגב.

    05
    בר חיון

    ד. שלום
    אני מסכים שביסוד השאלה אם בעלי חיים יכולים לייצר אמנות טמונה השאלה מהי אמנות ולכן נדרשתי לשאלה זו בפתיחה למאמר.
    כיוון שאמנות היא מושג לשוני וקונבנציה תרבותית אנושית, אני יוצא מתוך נקודת הנחה שאכן, אפשר ומשתלם לנסות להגדיר. אך דרושות הגדרות בסיסיות דיין כדי שיהיה ניתן להרחיב בחינת קיומה של אמנות בעולם החי. וכן, בחינה זו חייבת לכלול, כפי שציינתי, התחשבות ביכולות התפיסה והקוגניציה של בע"ח, שאותן אולי לעולם לא נוכל לחוות, אך באמצעות כלים מדעיים בהחלט נוכל לפרוט ולהבין במידה רבה. בעקבות הדוגמה שנתת, אני ממליץ לקרוא את הראיון שערכתי עם חוקר העטלפים יוסי יובל:
    https://alaxon.co.il/thought/%D7%93%D7%A8-%D7%99%D7%95%D7%A1%D7%99-%D7%99%D7%95%D7%91%D7%9C/

    ובעניין הדרישה שאמנות תחקה את החיים... כפי שאמרתי, אף אחד מהמאפיינים אינו הכרח אך כולם די משמעותיים בהיסטוריה של האמנות. אבל דווקא שירה היא דוגמה לא טובה שנתת, כי ברוב השירה בעולם יש יסוד מימטי מובהק (דוגמה קיצונית ליוצא מן הכלל: שירה דדאיסטית)

בר חיון היקר.
מאמריך מאוד מרתקים אותי ועל כך אני רוצה להודות לך.
בהקשר למאמר זה – "אמנות חייתית" אני רוצה להגיב. אני צייר, יתכן שעל מנת להבחין בין אמתי ומופרך, כיוון החשיבה צריך להיות הפוך, לא האם מה שבעלי החיים מייצרים הוא אמנות, אלא האם האמנות שבן האדם מייצר היא חייתית.
מכיוון שאני צייר, אדם יוצר ועוסק בשאלה מה היא אמנות ומה איננו אמנות, אני יכול להעיד על עצמי את הדברים הבאים: ראשית הפיזיולוגיה, המוח ונפש האדם הם מנגנונים מורכבים, לפי כך גם פעולותיי הן מורכבות, גם הפעולות הפיזיות המביאות את ציורי לידי גמר וגם הפעולות המחשבתיות, הבונות את הרעיון, את הטכניקה ואת גווני הציור, מעוגנים ברשת מורכבת של הקשרים, אשר לא תמיד יש באפשרותי לאמוד את מקורם ואת מורכבותם.
בשורה התחתונה, יש לי מספיק אומץ להיות כנה אתך (אתכם הקוראים וגם אתכם מביני האמנות הסנובים המתיימרים לדעת משהו, שהאדם הפשוט לא יודע) בשורה התחתונה לעניות דעתי, אני וגם כל האמנים האחרים, אומרים, או רוצים לומר ביצירתם – "אני לא סתם חיה", “יש בי משהו נשגב, גדול יותר מבעל החיים", ואת מה שאנו האמנים רוצים יותר מכל להסתיר, שאנחנו בעלי חיים, את זה אנחנו חושפים ביצירות האמנות שלנו, שבסך הכל מה אנחנו רוצים ? ... תן לזה שם, לא משנה – יוקרה, אישה טובה, כסף, הכרה חברתית, הרבה נשים, הרבה אוכל, הרבה סמים, הרבה יין, תן לזה שם, בשורה התחתונה קוראים לזה הישרדות. הישרדות חייתית אם תרצה ובהתאמה לקו מחשבה זה, האמנות שבני האדם יוצרים, היא חייתית. בכך שאני כיוצר אומר את זה, אני מודה בעובדה – אני בעל חיים.
מה שעושים בעלי החיים, שאינם בני אדם ואלו כוונות נסתרות הם מייחסים לפועלם, אני לא יודע, אם ברצונך להבחין בין האמתי והמופרך אז תשאל אותם. לגבי סוחרי האמנות אני יכול לומר לך שזה לא מעניין אותם, אם יש לזה קונים, הם ימכרו לנו גם גרגר של חול.

    07
    בר חיון

    טוביה שלום ותודה רבה על התגובה ומחשבותיך.
    שים לב להגדרה שעולה מדבריך לעשיית אמנות. מצד אחד זהו משהו מורכב לאין ערוך, אשר לך עצמך קשה לאמוד מורכבות זו או את מקורה; מצד שני, למרות חוסר יכולתנו לפרק את ההליך הזה שנקרא אמנות, הוא בכל זאת משמש אמנים כדי להבחין את עצמם משאר בעלי החיים. הגדרה זו (ששורשיה במחשבה הרומנטית מסוף המאה ה- 18 ואולי עוד לפני כן, ברנסנס) מגבילה אותנו, לטעמי, בשאלת האמנות בטבע.
    זה נכון שבתור בעלי חיים תבוניים אנחנו מובחנים משאר בעלי החיים בהיבטים מסוימים ודומים להם בהיבטים אחרים. וזה נכון שאמנות היא, בראש ובראשונה, קונבנציה תרבותית אנושית. אבל יש קונבנציות שנוצרו בתרבות האנושית שאפשר ומסקרן לבדוק אותן גם בעולם החי. כסף למשל. חוקרים בחנו זה מכבר אם זני קופים (שכחתי איזה) מסוגלים להבין את מושג הכסף (קרי, אמצעי חליפין מוסכם בחברה שהינו חסר ערך אינטרינזי כשלעצמו) וחשוב יותר, באילו אופנים הם ישתמשו בזה בחברה שלהם (זנות, היא אחד השירותים הראשונים שנוצרים). לא ידוע לי אם נמצאה התפתחות ספונטאנית של כסף בחברה של בעלי חיים, אך אם הם מסוגלים להבין את מושג הכסף ולהשתמש בו, אולי עוד נמצא יום אחד שזה כן התפתח בעולם החי בגרסה אחרת כלשהי, המותאמת לתפיסה והיכולות של בעלי חיים. כך אני מרגיש גם לגבי אמנות: מדובר אמנם בקונבנציה תרבותית אנושית, בהחלט, אך כאשר מפרקים את מאפייניה לגורמים אפשר להתחיל לבדוק האם גם בעלי חיים מסוגלים ליצור/להעריך אמנות (כאמור, גם כאן צריך לקחת בחשבון עד כמה שניתן מאפייני תפיסה, קוגניציה וגו) .
    אני נוטה להאמין שהתשובה אינה בינרית (כן או לא) אלא נעה על רצף: כולם עושים אמנות בהיבט כזה או אחר, רק ברמת מורכבות אחרת. ואז התהייה שלך מוצדקת לחלוטין- אילו בני אדם עושים אמנות חייתית. אך שאלה שמעניינת יותר אותי, היא אילו עוד סוגי אמנות נצליח למצוא בטבע.

שלום רב בר.
תגובתך מזכירה לי את הימים הרחוקים בהיסטוריה, שבהם המדע, האמנות והפילוסופיה, הפרו אלה את אלה ונחשבו כמדעים, חרף השאלות הנוקבות והבלתי פתורות שעמדו על סדר יומם. באותם ימים מה שאיחד את אפשרות השיח בין המדעים השונים, היה מדע קטן וצנוע שנקרא לוגיקה, למרות שעל פי השיטה הלוגית נמצאו אבסורדים משעשעים למדי, השימוש בו עשה הרבה מאוד סדר בבלגן.
לעניינינו, הצבתי את שאלת ההישרדות בראש הפירמידה וקבעתי שגם האדם היוצר אמנות, אולי בדרך פתלתלה ומורכבת, בשורה התחתונה, המניע היסודי שמנחה אותו, הוא הישרדות. אם נשווה בני אדם שחוו טראומה חזקה במיוחד, לבעלי חיים שחוו טראומה חזקה במיוחד, נמצא שהתגובות של שני בעלי החיים הללו דומות מאוד.
במחקר שעקב אחרי 1. ארנבות, 2. איילות שהצליחו בעור שיניהם לחמוק מחיית טרף, מצאו שבאופן טבעי, לאחר חלוף הסכנה פתחו חיות אלה במעין רעידה עזה שדמתה מאוד לריקוד. לאחר תפוגת הצעדים והרעידות, משהו השתחרר בגוף החיות הללו והן פסעו להנאתן באחו כאילו דבר לא קרה.
יתכן מאוד שתהליך דומה מאוד עבר על איש המערות שניצל מחייה טורפת שבאה ליטול ממנו את הצייד שצד. יתכן שגם הוא פתח בריקוד השתחררות כלשהו, אבל מכיוון שמוחו מורכב מזה של ארנבת, אולי הוא גם לקח כמה גירים והחל לצייר את האירוע.
אולי במשך הזמן הפכו ציורים מהסוג הזה ככלים חינוכיים לחנוך לנערים.
הניסיון לזהות עידון אמנותי אצל בעלי חיים, שגוי לוגית לפי תפיסתי, מפני שאני רואה את הבסיס ליצירת האמנות כפעולת הישרדות. כלומר העידון האמנותי שבו זכיתי אני כאמן, בא בכורך מורכבות המוח האנושי, אך היצר ליצור בא מהצורך הנואש לשרוד.
וכן ריקוד ההשתחררות של האיילה והארנבת, בא מתוך איזו תבונה חייתית, אלוהית אם תרצה, אולי גם מורכבת, כאשר החיה באמצעות הריקוד מנערת מעליה את הסכנה, כדי שהפחד לא יהפוך חס וחלילה לפוס טראומה.
אם נחבר את השקפתו של דרווין לסיפורנו, אז יתכן שבעלי חיים שלא היה להם את המנגנון הזה, פשוט לא שרדו ולכן לא זכינו לראותם.

10
נדב לוי

פרק מורחב על אמנות חייתית, המזכיר חלק מהנושאים המוזכרים אצל בר חיון ב'אלכסון' התפרסם בספרם של זאב לוי ונדב לוי מ-2002 (הוצאה שנייה 2005) בשם אתיקה, רגשות ובעלי חיים שהתפרסם בהוצאת אוניברסיטת חיפה וספרית פועלים. מאז פרסמתי את סיפורו של קונגו ב"הארץ", 2005, ובעיקר בכתבה המסקרנת ביותר שהתפרסמה לאחרונה בעלון דע-גן ב-20 ליוני השנה. כדאי להביט שם ולראות הסברים שונים ליכולותיהם וכישוריהם האמנותיים של בעלי-חיים "בעלי-תחושה". אין בכך כדי לבטל את המאמר הנחמד ב'אלכסון'. בברכה, נדב