פרויקט המחילה אני רואה בפציעת הראש שלי מתנה

ד"ר צ'ק סנדסטורם היה יועץ ארגוני מוביל, מאמן ומרצה מעורר השראה. בשנת 2009 הוא הותקף באכזריות על ידי זר, באקרון אוהיו. למרות פציעת הראש משנת-החיים שלו (TBI) ובסיועה של אשתו אוברן, צ'ק הצליח לסלוח ללא תנאי לאיש שתקף אותו והוא מסייע למשפחתו הצעירה.

ביוני 2009 דאגתי שיגררו מכונית ללא לוחית רישוי מחצר בית מושכר שהיה בבעלותי, באקרון, אוהיו. בעל המכונית התעמת אתי, איש זר שמאוחר יותר התברר שיש לו היסטוריה של אלכוהוליזם, אלימות ומאסר. הוא היה שתוי וזועם.

הוא חבט בפרצופי. ראשי נחבט בקיר לבנים שניצב מאחורי, במהירות של מכונית מתנגשת. אפי נשבר, שתי שיניים קדמיות נעקרו. כמעט נחנקתי מדמי שלי, והייתי מחוסר הכרה במשך כשישה שבועות.

כשחזרתי להכרתי, משפחתי כבר הספיקה לעבור את השלבים המוקדמים של הזעם, הפחד והרצון לנקום, אבל הם הכירו אותי היטב וידעו שאם אשרוד ו"אתעורר", אתאמץ לסלוח. אוברן התחבטה בין להרוג את האיש שתקף אותי, מייקל איירס, במו ידיה, לבין הפגנת חמלה כלפי משפחתו. היא כבר הספיקה לפגוש בהם במספר הזדמנויות לא נעימות, בעיקר בזוגתו, אריקה.

בגלל התקיפה, איבדתי את מה שרבים עשויים לכנות "הכול": עבודתי, הבית החדש שלי, רכוש ומעמד חברתי. אשתי, הנפש החופשייה, הפכה למטפלת במשך 24 שעות ביממה. ההחלמה שלי הייתה מסע איטי וקשה. הלבבות שלנו היו מרוסקים לגמרי. מצאנו את עצמו מביטים מבחוץ על זרם החיים השגרתי שפעם הכרנו.

כשהצלחתי, סוף סוף, לשוב ולדבר, התחלתי ליצור מערכת יחסים עם משפחתו של מייקל והנכות הקשה שלי ריככה את החספוס שכולם הפגינו. גם החיים שלהם השתנו בין לילה. בלילה שבו תקף אותי, מייקל ירד למחתרת וכמעט שתה עד מוות. הוא התחבא מפני החוק, מפני שהשוטרים היו מוכנים לירות בו כשיימצא.

בפגישות של אוברן עם אריקה למדנו שהוא מסתכן מאוד כדי לפגוש את הילדים שלו וכדי לנסות לפרנס אותם. בני המשפחה הוחרמו בעקבות הפרסום בתקשורת על מעלליו של מייקל. בנו, מייקל ג'וניור בן השבע, הפגין בעיות התנהגות קשות והדרדר מאוד בלימודיו בכיתה ג'. שני הילדים בכו כל לילה מגעגועים לאביהם.

כשמייקל נעצר, בסופו של דבר, הבנו שעל אף שהיה הכרחי לראות אותו נשפט, התהליך לא יביא מזור. יותר מכול, סייעה לנו העזרה שהגשנו למשפחה שלו. הרגשנו כאילו אנחנו הראשונים שמתאוששים וקמים על הרגליים אחרי רעידת אדמה, ורצינו לעזור לאחרים שנותרו סובלים לקום גם כן. זה עזר לנו להתגבר על הכאב שלנו.

היה רגע בבית המשפט, במהלך השימוע המקדים, שבו מייקל הביט לעברי. המבטים שלנו הצטלבו. כל אחד מאתנו ראה רק את עיניו של האחר, והייתה ברגע הזה חמלה. כתוצאה מכך, אוברן ואני החלטנו "להצטרף להגנה". באמצעות שיחות טלפון ומפגשים במסדרונות, דיברנו עם התובע ועם עורכי הדין של ההגנה והבהרנו להם שמאחר שעונש שיושת על מייקל לא יביא עבורנו "הקלה" כלשהי, אנחנו מבקשים שיאפשרו לו לקבל טיפול, עבודה, ולימודים ולהשתחרר מוקדם ככל האפשר, על מנת שיוכל לחזור אל ילדיו. הצלחנו לשכנע את בית המשפט לגזור עליו עונש מקוצר.

מאוחר יותר, כשמייקל שמע שסלחתי לו, הוא אמר לאריקה שמעולם לא חש תחושה משונה כל כך. הוא אמר שחש אהבה בעוצמה שמעולם לא חש בעבר.

בראשית שנת 2011, התחלנו לעזור למייקל ג'וניור הקטן, הבן שעמד להישאר כיתה בכיתה ג'. הוא מכיר אותי בשם "ד"ר צ'ק". בפעם הראשונה שלקחנו אותו לטיול הוא אמר, "אתה האיש שעוזר לאבא שלי, נכון. אתה יכול בבקשה להגיד לי למה אבא שלי בכלא?" אמרו לו שאבא שלו ירק על מישהו וזה ממש הציק לו. המשפחה שלו לא סיפרה לו בדיוק למה אבא שלו נכלא. הרגשתי שזה לא הוגן כלפינו וכלפי מייקל ג'וניור, ולכן, על פי בקשתנו, מייקל הבוגר הסביר לבנו כי נשלח לכלא בגלל שפגע במישהו, אבל לא סיפר לו שמדובר בי.

בשנים האחרונות, כולנו ממשיכים להתמודד עם האתגרים הקשורים בשיקום חייהן של המשפחות שלנו. בין המשפחות שלנו תמיד תשרור הבנה ואהבה, אבל יחסים כאלה, על פי טבעם, כוללים גם ציפיות ואכזבות.

כמו שאמר הרולד קושנר, מחילה היא קודם כל צורת התבוננות. היא לא יכולה לשנות את העובדות בעולם שבו אנחנו חיים, אבל היא עשויה לשנות את האופן שבו אנחנו רואים את העובדות האלה. לכן מרבית האנשים רואים בפציעה שלי טרגדיה, אבל עבור אשתי ועבורי, הפציעה יצרה הזדמנות לאהוב בצורה עמוקה עוד יותר. זה נשמע מוזר, אבל אני רואה בפציעת הראש שלי מתנה חשובה. אנשים חושבים שאנחנו מיוחדים כי סלחנו לאיש הזה, אבל תאמינו לי, אשתי ואני איננו אנשים טובים במיוחד. לעומת זאת, נתיב המחילה יכול להוביל אנשים מן השורה למסעות יוצאים מהכלל.

© The Forgiveness Project

״פרויקט המחילה״ הוא ארגון עטור פרסים ללא מטרות רווח שאוסף סיפורים אמיתיים על סליחה ומחילה כדי לעודד הבנה והתבוננות ולאפשר לאנשים להשלים עם כאב ולהתגבר על טראומות בחייהם.

תורגם במיוחד לאלכסון על-ידי דפנה לוי

תצלום ראשי: © Dr. Chuck Sandstrom