מדוע אנשים נראים יפים יותר בקבוצה
X זמן קריאה משוער: 2 דקות
אמונה עממית גורסת שבחורות או בחורים שמחפשים בן זוג נוטים להקיף את עצמם בחברים נאים פחות כדי להיראות מושכים יותר בהשוואה. אולם מסתבר שזה עובד גם להפך. לפי מחקר חדש של דרו ווקר ואדוארד וול מאוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, אנשים נראים לנו מושכים יותר כאשר הם מופיעים בקבוצה.
במהלך המחקר, שהתפרסם ב-Psychological Science, התבקשו הנחקרים לדרג את רמת האטרקטיביות של מצולמים שונים. ווקר ווול ערכו חמישה ניסויים כאלה, שמהלכם הציגו מאה מצולמים ליותר ממאה ושלושים סטודנטים. בכל הניסויים, קיבלו המצולמים שהופיעו כחלק מקבוצה דירוג גבוה יותר מאלה שהופיעו לבדם. מאחר שתמונות המצולמים שהופיעו לבדם נחתכו מתוך התמונות הקבוצתיות, אי אפשר לתלות את התופעה בהלך רוחם של הבודדים. החוקרים מכנים את התופעה "אפקט המעודדות", מונח שנלקח מסדרת הטלוויזיה "איך פגשתי את אמא".
בפרק השביעי של עונתה הרביעית של הסדרה הפופולרית, מתייחס טד, אחת הדמויות בסדרה, לקבוצת נשים בבר וטוען שהן נראות טוב, אך ברני, דמות אחרת, אומר שהם בסך הכול חווים את "אפקט המעודדות": המעודדות נראות מושכות כשהן מופיעות בקבוצה, אך כל מעודדת כשלעצמה נראית... לא משהו. מסתבר כי אפקט המעודדת זכה בעבר לשמות נוספים, כמו פרדוקס השושבינה, סינדרום נערת האחווה ובשנות ה-90 גם "קונספירציית הספייס גירלס".
החוקרים מסבירים כי מערכת הראייה שלנו יוצרת, באופן אוטומטי, ייצוג כמכלול של כל הפנים המופיעים בקבוצה; תפיסתנו את כל אחד מחברי הקבוצה תיטה אל עבר הממוצע של הקבוצה, ואנו תופסים פנים ממוצעים כמושכים. משלוש התופעות הקוגניטיביות הללו נובע כי פנים ייתפסו כמושכים יותר כאשר הם מופיעים כחלק מקבוצה, כי הם ייראו דומים יותר לממוצע של הקבוצה, שרמת האטרקטיביות שלו גבוהה יותר מהפנים של כל פרט בנפרד.
האפקט אמנם אינו דרמטי – מספיק בערך כדי להעלות את מושא המבט מהאחוזון ה-49 לאחוזון ה-51, אבל כפי שוול אומר "חלקנו זקוקים לכל טיפת עזרה."
בניסויים נוספים שערכו, גילו ווקר ווול שהאפקט מתקבל גם אם האנשים לא צולמו יחד. הם יצרו קולאז'ים מתמונות של ארבעה, תשעה או שש עשר אנשים, ועדיין האנשים בתמונה הקבוצתית זכו לדירוג גבוה יותר מאשר כשהופיעו לבדם. האפקט גם אינו תלוי במספר הפרטים בקבוצה. החוקרים מעריכים שאנשים שתווי הפנים שלהם משלימים זה את זה ייהנו מיתרון: "אם הממוצע נתפס כמושך יותר כי תווי פנים ייחודים שאינם מושכים נוטים לבטל זה את זה, הרי שאנשים בעלי תווי פנים משלימים – מישהו שיש לו עיניים צרות ואחר עם עיניים רחבות, למשל – יגבירו את מידת האטרקטיביות שלהם כאשר יופיעו יחד, בהשוואה לקבוצות המורכבים מאנשים בעלי תווים דומים."
החוקרים עדיין בודקים את ההצעות האלה, אך כבר עכשיו הם מציעים ש"לצאת עם מספר חברים או חברות יכולה להיות אסטרטגיה טובה לדייטים, במיוחד אם תווי הפנים שלהם משלימים זה את זה ויכולים להעלים את תווי הפנים הבלתי-מושכים שלך." מעניין לדעת אם שלא במודע, אנו בוחרים את חברינו לפי הקריטריון הזה.
מקורות:המאמר המקורי ב-Psychological Scienceמאמר פרשנות ב"אטלנטיק"The Chearleader Effect בוויקי של הסדרה How I Met Your Mother
תגובות פייסבוק
תגובה אחת על בא לך לקפוץ איתי?
תודה על הרעיון המעניין.
יש לציין שרמת הסקת המסקנות כאן מוטלת בספק, בעיקר בזכות הפסקה: "החוקרים מסבירים כי מערכת הראייה שלנו יוצרת, באופן אוטומטי, ייצוג כמכלול של כל הפנים המופיעים בקבוצה; תפיסתנו את כל אחד מחברי הקבוצה תיטה אל עבר הממוצע של הקבוצה, ואנו תופסים פנים ממוצעים כמושכים. משלוש התופעות הקוגניטיביות הללו נובע כי פנים ייתפסו כמושכים יותר כאשר הם מופיעים כחלק מקבוצה, כי הם ייראו דומים יותר לממוצע של הקבוצה, שרמת האטרקטיביות שלו גבוהה יותר מהפנים של כל פרט בנפרד."
לא ברור אם זה ניסיון הנגשה של כותבי הכתבה המקוריים, המתרגמים או אפילו כותבי המאמר, או שבכלל יכול להיות שמדובר בהבנה שטחית. כך או כך, קשה לקחת ברצינות טענה מדעית שמנופפת בהנחות בלתי-מבוססות כאלה.
מה רוצים המים?
אריקה גיסאנחנו זקוקים להם וגם חוששים מהם, אנחנו מנסים לשלוט בהם ונכשלים, וגם...
X 10 דקות
שמיעה אבסולוטית מדי
שירה שמיהאם היכולת לזהות במדויק את גובהו של צליל מועילה למוזיקאים? והאם הכאב...
X 11 דקות
חור בקצה העולם
כשהפודקאסט S-town עלה לראשונה לרשת, בשלהי מארס 2016, אפשר היה לשמוע את האינטרנט רועדת מהתרגשות. היו לכך סיבות טובות: חקירה עיתונאית חדשה, שמאחוריה עומד הצוות המעולה שהפיק את הפודקאסטים המואזנים ביותר בתבל This American Life ו-Serial. שלא במפתיע, גם S-town זכה מיד ליותר מ-40 מיליון הורדות, ומאז המספר הזה בוודאי תפח משמעותית. ומעניין לגלות שגם ממרחק שנים, הסיפור עצמו נותר מעניין, רב רבדים ורלוונטי מאוד.
את S-town מגיש העיתונאי החוקר בריאן ריד (Brian Reed). ריד הניו יורקי קיבל יום אחד טלפון מפתיע מאחד, ג׳ון מקלמור, שען מאלבמה, שהודיע לו שהעיירה שבה הוא חי היא כנראה המקום הכי מושחת ודוחה ביקום, ושנמאס לו והוא החליט לעשות מעשה. מאחורי היאוש והלהט הסתתר סיפור. על פי ג׳ון, אירע בעיירה שלו (המכונה Shittown ומכאן בעצם שמו המנומס יותר של הפודקאסט) רצח, שהוסתר, טושטש והועבר לסדר היום. מי נרצח? מי רצח? התשובות היו מבוססות בעיקר על שמועות ועדויות מאוזן שנייה ושלישית, אבל אחרי התכתבות ממושכת במייל ריד החליט לצאת דרומה ולחקור.
וכאן מגיע הטוויסט בעלילה. מה שהתחיל כחקירה מחודשת של פשע אמיתי (ז׳אנר שפורח ומשגשג מאז Serial) שינה כיוון לגמרי. בפרק השני של S-town, שכותרתו “?Has anybody called you” מתרחש אירוע דרמתי שמכריח את ריד ואת המאזינים שלו לראות את העיירה הנחשלת בעיניים אחרות לגמרי, ועמה גם את הדמויות, הקשרים ביניהן וההתרחשויות בעבר הקרוב ובהווה. קשה להמשיך לספר על S-town בלי ספוילרים, אבל אפשר לומר שסיפור הרצח נדחק הצידה. ריד מפענח אט אט את הדמויות שהוא פוגש בעיירה, את סיפור חייו ומשפחתו של ג׳ון ואת הדינמיקה שמניעה מקום נחשל כל כך, שיש כמותו רבים באמריקה, ורק לעתים נדירות הוא זוכה לחשיפה כזו.