אתה חושב לעצמך: ברור שאני יודע אנגלית. אני הרי יכול לצפות בסדרות אמריקאיות ללא כתוביות, ולהבין כמעט הכול. ואז אתה נוכח להכיר בפער העצום, המהדהד, שיש בין היכולת להבין משפט לבין היכולת לייצר משפט; זו האחרונה מושגת על ידך רק בעמל רב. את המשפטים הללו כתבתי בסטטוס שהעליתי לפייסבוק ימים ספורים אחרי שהיגרתי לסן פרנסיסקו, והם אחד הרשמים הראשונים שהיו לי לאחר הנחיתה ביבשת החדשה. מאז חלפה יותר משנה, ועל אף שכבר מאוד הייתי רוצה לומר בפסקנות שפג תוקפם, אינני יכול.
ההתמודדות עם השפה הזרה עדיין מלווה אותי מדי יום ביומו. אני מניח שזה טבעי, בהתחשב בפרק זמן הלא מאוד ארוך שאני נמצא כאן. אלא שמול ההתמודדות עצמה נשקפת כל העת הבבואה שלה, אני מכנה אותה מטא-התמודדות, והיא בעצם המבט שלי על עצמי, על אופן ההתמודדות שלי עם השפה הזרה. זהו מבט שמאופיין בתנודתיות: נזפני או חומל, מיואש או מעודָד. כשאני מנסה לכרות מתוכי את הסיבה לקיומה של אותה מטא-התמודדות, להבין מדוע למפגש היומיומי עם השפה הזרה יש נוכחות כה טורדנית בתודעתי, אני נוכח לדעת שהדבר נעוץ בעוצמת הרגש שהמפגש מעורר בי. בבסיס הדברים, מדובר בסיפור פשוט על אובדן. יום אחד אתה שח בשפת אמך, דיבורך רהוט, סגנונך מהוקצע, שפתך עשירה, ואילו ביום שאחרי כל זה ניטל ממך באחת. אתה מוטל אל מחוזות העילגות, מדבר במקוטע, לא מסוגל לבטא את עצמך במדויק, כפי שבאמת היית רוצה, אלא נאלץ להתפשר על הניסוח.
רק כשאתה עושה מאמץ להשתלט כליל על שפה זרה אתה תופס מהי עוצמתה של שפת האם שלך, ועד כמה היא חצובה בכל ממשותך. ההכרה הזו באשר לעליונותה המוחצת של העברית שלי על פני האנגלית שלי מתחדדת בכמה רמות. ראשית, ברמת המאמץ. את העברית שלי אני יונק ישר מהברז, והיא בתורה קולחת ממני, אני מרגיש נינוח לגמרי כשאני מדבר בה. לעומת זאת, האנגלית השגורה בפי אינה אינטואיטיבית, כי אם כזו שהיא פועל יוצא של יישום מודע של חוקיה הלשוניים. על כן יותר משאני מדבר באנגלית, התחושה שלי היא שאני שוקד על הרכבת משפטים באנגלית; אם הדיבור בעברית הוא שוטטות בנחת, טיול להנאתי בשעת בין ערביים, הרי שהדיבור באנגלית הוא הליכה נמרצת השכם בבוקר. שנית, ברמת השטף. ישנם רעיונות שרק בתלאובות אני מצליח להביע. פעמים אני מוצא את עצמי מתחיל לומר משהו, ואז נאלם בחפשי אחר מילה שאבדה לי או ביטוי שעדיין אינו שגור בלקסיקון שלי. פי נפער, מתעתד לומר דבר מה, אך כמו הושם עליו לפתע זמם, בת קול אינה יוצאת ממנו. לבסוף, ברמת הגימור. זו באה לידי ביטוי במצבים שבהם אני דווקא מפגין רהיטות, ומצליח לנסח מחשבה לשביעות רצוני. או אז אני סוכר את פי בסיפוק, כמו שחקן שהפליא זה עתה לבצע מונולוג במחזה, ממתין למוצא פיו של בן שיחי. רק כדי לגלות שזה, שעבורו האנגלית שפת אם היא, משיב לי בניסוח שוטף, זרוע מטבעות לשון, ולא זו אף זו, הוא עושה זאת בשוויון נפש.
ובכל זאת, אם צריך להצביע על אלומת אור בתוך הקדרות, הרי שהיא זו הנשלחת אל אוצר המילים. בסביבות גיל שנתיים-שלוש, כך מראים מחקרים על תהליך רכישת השפה, מתרחש שלב המכונה "פרץ לקסיקלי", שבמהלכו רוכש הילד מספר רב של מילים מדי שבוע ואפילו מדי יום. יהיה זה מדויק לומר, שמאז הגעתי לכאן אני מצוי בתהליך מתמשך כזה, במובן הזה – זו ילדותי השנייה. המונחים החדשים מגיחים לעברי מכל מקום – בכתיבה ובקריאה, בשיחה ובצפייה, ובכל המשלבים – מהלשון המליצית ועד לשפת הביבים (בהזדמנות, חפשו את פירוש המילה blumkin). ואני המום מהשפע ומהמגוון של האנגלית, מאינספור הביטויים, ומכך שאפילו למילה עם משמעות מאוד מסוימת (נניח, "להקיא") יש כל כך הרבה מילים נרדפות. המאגר הבלתי נדלה הזה, שבהחלט לא הייתי מודע אליו קודם לכן, מרתק אותי. צירוף הלשון "אוצר מילים" הפך זה מכבר למטאפורה שחוקה, כזו שאנחנו לא נותנים עליה את הדעת, אלא שלפחות לגביי מכלול המילים המצוי באמתחתי הוא רכוש יקר ערך, וכל הרחבה שלו היא בבחינת פעולה שמעשירה אותי.
אני תוהה לעצמי: כשיגיע הרגע לחזור ארצה, ואקרא את הדברים שכתבתי בפייסבוק כשרק הגעתי, האם יש סיכוי שהם ייראו לי זרים, דהויים, שייכים לעבר? הלוואי. אחת הסיבות, אם כי בהחלט לא העיקרית שבהן, לכך שאני עדיין כאן, היא שחזרה ארצה פירושה תבוסה שלי לשפה הזרה, ואילו אני מסרב להשלים עם נוקאאוט כבר באחד הסיבובים הראשונים, עוד לא מוכן להכריז על כניעה בקרב. אז מה אם זה אומר שבינתיים הכבוד העצמי שלי נתון למרמס פה ושם.
רק לפני שבוע ניסיתי להסביר לאמריקאי איפה נמצא הקוּלֶר. יעבור עוד זמן רב עד שיימחה מזכרוני תצלום עיני העגל שלו, אחרי שסרק את האיזור ולא הבין איך צידנית קשורה לעניין. ואתם, אל תהיו כמוני. אמרו water fountain.
תגובות פייסבוק
24 תגובות על ברור שאני יודע אנגלית
בקשר לקולר, בשפה של מאות מיליוני דוברים יש המוני מושגים שיש להם יותר ממונח אחד כך שהאי-הבנות האלה קורות גם לדוברים ילידיים, אם זה מנחם אותך.
לא מנחם אותי, אבל תודה על הניסיון :)
no cat, dog yes..
מצוין, תודה.
אחרי 3 שנים בגרמניה, רוויות בזיגזוגים מהירים בין גרמנית לאנגלית לעברית, אני יכולה להגיד: אני ממתינה לפוסט שבו תכתוב על איך אתה מאבד את האחיזה בעברית שלך. בהצלחה...
מזדהה לגמרי. אחרי זיגזוג בין עברית איטלקית ואנגלית יש לפעמים תחושה של פירה שפות שנוגס קצת בכל שפה ומערבב אותה באחרת. פעלים באנגלית בהטייה איטלקית ושזירה של שתי אלה בעברית בלי לשים לב..
כתוב נהדר, פאנץ' משעשע ביותר, המילה בלומקין תצלקני לעד.
תודה רבה, ליר!
יופי של פוסט. מזדהה מאוד. אחרי 8 שנים באוסטרליה אני עדיין נתקע פה ושם, אם כי אני מוצא שמילים באנגלית משתרבבות לי לתוך העברית.. לאט לאט אני מוצא את עצמי במן No Mans land, לא בעברית ולא באנגלית (אופס, זה קרה לי שוב).
אגב, גם כשתרגיש שהתגברת על השפה, עדיין לא תגיע לארץ המובטחת.. בשלב הזה, ואני מניח שקצת קודם, אתה תגלה שקיימים הרבה הבדלי תרבות, דברים קטנים שתמיד יבדילו בינך - המהגר - לבני המקום. לדעתי *זה* האתגר הגדול. כי בסופו של דבר הצד השני יבין גם את "Tell me please" וגם את "Can you please tell me".
ואגב, כאן קוראים לקולר באבל (bubler).
יופי של כתיבה! בתור מישהו שבילה פרק זמן משמעותי מחייו הבוגרים בסין, עברתי את התהליך על זה על סטרואידים והוא עדיין לא נגמר.
אגב, אחת מהמילים הנפוצות באנגלית לברזיה היא water cooler ככה שמי שדיברת סתם היה ראש קטן. דווקא water fountain המון פעמים יכול להתפרש גם כמזרקה. תעשה חיפוש תמונות לשני הצירופים ותראה.
יופי של כתיבה! בתור מישהו שבילה פרק זמן משמעותי מחייו הבוגרים בסין אני מאוד מזדהה, עברתי את התהליך על זה על סטרואידים והוא עדיין לא נגמר.
אגב, אחת מהמילים הנפוצות באנגלית לברזיה היא water cooler ככה שמי שדיברת סתם היה ראש קטן. דווקא water fountain המון פעמים יכול להתפרש גם כמזרקה. תעשה חיפוש תמונות לשני הצירופים ותראה.
הי רן, תודה רבה! אתה צודק לגבי watercooler, אלא שאני אמרתי cooler, וההבדל משמעותי, וכמו כן אני מניח שהמונחים המקובלים משתנים בין מקומות שונים בארה״ב. ספציפית כאן בעמק הסיליקון השימוש הרווח הוא דווקא water fountain.
כי שפה היא לא רק כלי, היא אסתטיקה. היא מוסיקה.
אני מתגוררת בבריטניה מזה שלוש שנים ואפילו הקול שלי שונה באנגלית .
בכל שהות ארוכה שלי של כמה חודשים במדינה דוברת אנגלית, תמיד קיים תהליך של כמה ימים-שבועות של מעבר מחשיבה בעברית לאנגלית, בכתיבה/קריאה/שמיעה זה כמעט לא קיים כי אני מבצע אותם יומיומית גם בישראל, אבל בדיבור יש תהליך של חשיבה למציאת המילה המתאימה ולפעמים הבנה בדיעבד שגרמת לאנשים להבין משהו אחר לחלוטין.
מתסכל לגלות גם בכתיבה שהמשמעות הטריוויאלית שטבועה בך מהשימוש בעברית נגררת לטקסט ומשנה את החוויה של הקורא (unlocked the door לעומת פתחתי את הדלת).
אני מאמין שזה דבר שנרכש רק אחרי מגורים ארוכים בארץ היעד והתקלות בסיטואציות רבות, עד שלא בישלתי במטבח אמריקאי ורכשתי בסופר בלונדון לא עלו לי תהיות איך אומרים "מלח לימון" למשל.
לו רק יכולתי לעבור כבר ולהתחיל את התהליך הקשה של ההסתגלות, כי לחיות כאן זה החלק הקשה באמת.
far as I know, it's "watercooler" in english, not "water fountain" - there's even an expression, "watercooler talk".
אלו שני דברים שונים. water fountain זו ברזיה כמו של בתי ספר. Water cooler זה כמו מיני בר של מי עדן. האמריקאים מאד טובים בהבחנות קטנות ופדנטיות.
בשלוש השנים שלי בארה"ב (לפני מליון שנה) רכשתי בעיקר אמפטיה גדולה מאוד לעולים החדשים בארץ. ראיתי איך אני הופכת לעולה חדשה בארה"ב בכל המובנים - לא רק השפתיים. העדר ידע על התרבות על כל מרכיביה ורבדיה היתה בעוכרי. לא הכרתי אף שיר ילדים. לא הכרתי קללות. לא ידעתי מה ההבדלים בין קבוצות הכדורגל. בקיצור עולה חדשה. הפתרון היה פשוט: חזרנו לארץ מולדת. הההה , איזו רווחה. פנאן אגוזים.
פוסט מרגש ומדויק להכאיב.
שש עשרה שנה בהולנד, מדברת אנגלית עם בן הזוג (הרגל שקשה מאוד לשנותו), עברית-הולנדית עם הילדים, הולנדית סבירה אותה אני מבינה טוב יותר ממה שאני מצליחה לדבר ("פער העצום, המהדהד, שיש בין היכולת להבין משפט לבין היכולת לייצר משפט;)
ובשנים האחרונות העברית מתחילה לחמוק ממני. מילים יומיומיות, שכיחות נעלמות באמצע המשפט. מעולם לא חשבתי שזה יקרה לי שאשכח מילים בעברית.
הפער העצום בין שפת אם לשפה נרכשת.
תראו מה כתב על זה משורר בשם שאול:
הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה,
הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ,
רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה,
רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה עֵינוֹ טֶרֶם שָׂבְעָה לִרְאוֹת,
כָּל אֲשֶׁר פָּגַע בְּמִשְׁעוֹלֵי־טְלָלִים יֶלֶד
מִתְלַבֵּט, נִכְשָׁל עַל כָּל גּוּשׁ וְעִי־אֲדָמָה,
(http://benyehuda.org/tchernichowsky/haadam_eino_ela.html)
אז מסתבר שהאדם הוא יותר תבנית שפת אמו, לא חשוב כמה רחוק ייסע וכמה שפות אחרות יילמד.
דרך אגב: מבחן למי שאימץ שפה חדשה, תנסו לספור את השיניים של המסרק. או בכלל לספור משהו, לעשות חשבון בקול... באיזו שפה הכי קל לכם?
עבורי, המשל לזה הוא נגינה. קח נגן שמנגן מצוין על פסנתר, ותבקש ממנו לנגן על גיטרה. גם אחרי שהוא יקנה שליטה מסוימת בכלי החדש, עדיין המוזיקה שייצר לא תערב לאזנו.
טור מעולה שבא אלי ברגע הנכון, תודה.
תודה, תומר! שמחתי.
כתוב יפה.
גם אני כל משפט בעבודה חושב מה אני אומר כדי לא לצאת מפגר. בבית עם האישה אני מדבר אנגלית שזורמת כי לא אכפת לי לטעות. ואני מדבר ברמה גבוה. זה יהיה לתמיד.
מה שלא ציינת - המבטא. מעבר לאוצר מילים. המבטא מאד חושב.
שתוכל להגות SNICKERS וSNEAKERS בצורה שונה, תדע שאתה בכיוון הנכון.
דיברת אביב על אוצר מילים. בצד זה נוכח אתגר לא פחות מעיק של המבטא. גם אם תובן כהלכה, תרגיש לרוב כי אתה אאוטסיידר. בסיטואציות מסויימות זה מגדיר יחודיות, בהרבה מצבים זה מציק
אתה צודק, זאב. בסוגיית המבטא טיפלתי בטור עוקב, מוזמן לקרוא גם אותו:
https://alaxon.co.il/thought/%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%95%D7%90-%D7%9C%D7%93%D7%92-%D7%91%D7%A9%D7%9E%D7%95/
קוקו!
קספר אדימןצחוק וחיוכים חוצים גבולות של גיל, שפה ותרבות ותינוקות יודעים את זה...
X 4 דקות
למה קטאר?
השאלה שבכותרת נשאלת בהקשרים רבים, בוודאי ובעיקר בימים של משחקי הגביע העולמי בכדורגל 2022, המתקיימים שם, בקטאר. מובן שהשאלה נשמעת בהקשרים פוליטיים, אתיים-מוסריים, כלכליים וגם ספורטיביים הנוגעים לתחרות המתקיימת בתקופה לא רגילה בשנה ומשבשת לא מעט סדרי עולם בכל הנוגע למשחק הכדורגל ברחבי העולם. אך ענייננו כאן אחר, פשוט וממוקד, והוא לשוני: למה ״קטאר״?
שמו של המקום, כמו שם האזור, שמות ישובים עיקריים בו וגם כינויים ליושביו כולם קדומים מאוד. כבר פליניוס, באמצע המאה הראשונה לספירה, דיבר על Catharrei, יושבי חצי האי שהוא היום מעצמת הגז הטבעי העולמית הזעירה בשליטתה של משפחת א-ת׳אני רבת העוצמה והממון. נראה שפליניוס כינה כך את התושבים על שם מקום ישוב בולט בחצי האי. גם לאחר מכן, תלמי, במאה השנייה לספירה, התייחס לחצי האי שהופיע על מפה שהוא שרטט וכינה אותו Catara, ובו היה גם ישוב בעל שם דומה. וכך נקרא המקום במשך מאות שנים, עד לתקופה המודרנית, והשם המתייחס לתושביו נגזר משם המקום, כלומר מ-Catara נגזר המונח Cataraei, ״אנשי Catara״.
כלומר, שם המקום ושמם של תושביו התבססו מאות שנים לפני האסלאם, ובתקופה שבה הידיעות שלנו על הערבית שדוברה ונכתבה מועטות יחסית. ואולי לא מיותר לציין ולהזכיר: הערבית התקיימה הרבה לפני האסלאם, והתפשטה בעיקר מחצי האי ערב. בכל אופן, מה שחשוב בסופו של דבר וברבות הימים הוא שמו של המקום בפי תושביו, כלומר בפי דוברי הערבית בחצי האי הנושא את השם שהתגלגל מהצורה Catara, ששמרה על כתיב לטיני ב-c ככל הנראה עד המאה ה-18. ושמו של המקום בפי תושביו נכתב בערבית כך: قطر, כלומר ״ק-ט-ר״ בתעתיק פשוט לעברית. בלועזית, בתחום חקר השפות השמיות ובכלל, מקובל לתעתק את ה-ק׳ הערבית כ-q, ומכאן באה לעולם הצורה Qatar המקובלת בלשונות המערב, בכתיב הלטיני. אלא שבכך לא תם המסע הפונטי, שכן בפי תושבי Qatar נקרא המקום בערך gitar (נחסוך כאן את העיסוק בתעתיק הפונטי הבינלאומי שמדייק ומציג את הצורה באמצעות סימנים מוסכמים המביעים דקויות של הגייה).
בכל זאת, שני דברים כדאי לציין: ההטעמה על ההברה הראשונה, הקצרה, וההגייה של ה-ק׳ הערבית הרשמית שבכתיב כ-g, כלומר גימל. התופעה השנייה מאפיינת דיאלקטיים ערביים של בדואים, והיא מוכרת לנו בעברית במילים ממקור ערבי-בדואי כמו ״מנגל״, כפי שבדואים הוגים את המילה הערבית ״מנקל״, שפירושה ״נייד״, כלומר מתקן נייד לצלייה. וכך, ההגייה של שם המקום בפי תושביו, עניין חשוב וקובע, gitar, מצביעה ככל הנראה על המקור הבדואי של האוכלוסייה.
ולא שכחנו את ההברה הקצרה, הראשונה, שעליה יושב הטעם. היא מצדיקה ודורשת בהחלט תעתיק לועזי Qatar (ולא, למשל, Qataar). אך מדוע ״קטאר״? כלומר מדוע תועתק שם המקום قطر תוך הוספת של א׳ בהברה השנייה, הלא מוטעמת? בהנחה שהדבר נעשה באורח מושכל, התשובה הסבירה, המתבקשת, היא שמבחינת דוברי עברית חשוב להבדיל בין הכלי המושך את הרכבת, הקטר, ובין שמה של המדינה השוכנת במפרץ הפרסי. עניין קצת משונה, מיותר ומגוחך, שכן אין הרבה מצבים שבהם אפשר יהיה לבלבל בין ה-engine של ה-train ובין המדינה בחצי האי הקטן הבולט אל המפרץ הפרסי.
בינתיים האקדמיה ללשון הבהירה שהיא מצדדת בכתיב ״קטר״, עם הגייה במלעיל, וגם קהל העורכים בוויקיפדיה העברית אימץ את הכתיב ״קטר״. בכל אופן, הצורה פועלת היטב בעברית מבחינת האפשרויות לגזור את מה שצריך, בעיקר את התואר ״קט(א)רי״ ואת התושבים שהם כמובן ״קט(א)רים״, ואין סיכוי שנטעה במשמעות ונחשוב על רכבות.
אגב כך הזכרנו כאן עניין לא פשוט כלל וכלל: גזירת תארים ושמות תושבים ולשונות משמות של ארצות ומדינות. הסיבוכים רבים ומגוונים, וראוי להתייחס אליהם בהזדמנות אחרת. די אם נביט, לצורך הרצף הענייני והגיאוגרפי, על אזור המפרץ הפרסי. שם נמצא את דובאי (שהתעתיק המדויק היה צריך להיות ״דֻבַּי״, ושוב – נראה שהגיעו לתוצאה עברית שונה מסיבות ברורות), ונמצא גם את ״איחוד האמירויות הערביות״. כיצד נאמר שאדם הוא מדובאי? כיצד נציין את מי שזאת מולדתו? קשה. ולגבי ״האמירויות״ כבר נפוץ בעברית הכינוי ״אמירטי״ או ״אמיראטי״, כמו ״emirati״ האנגלי, תוך סימנים ברורים להתחמקות מהצרה בדמות ״משלחת מהאמירויות״.
אז נטשנו את קטאר ונשארנו עם קטר. זאת המציאות.
אם לא עכשיו
דריוס פורוסובלים מדחיינות? אתם לא לבד, ויש מה לעשות בעניין. | בכל פעם שדחיתי...
X 5 דקות