גברים מתבוננים במקור מים (שם זמני)

במובן מסוים, המבט הגברי מופנה תמיד אל מקור מים. המבט הגברי יכול להתבונן במים בלבד. דיאלוג עם סדרת צילומים של האמן שי זילברמן
X זמן קריאה משוער: 5 דקות

הגבולות המוצקים של השיח התיאורטי אודות המבט הגברי מוכרים היטב:  אמצעי לפיקוח ולמשטור. תנאי הכרחי לקיום אוטונומי התלוי בהכרתו של האחר בנו. המבט המכונן את העצמי כסובייקט מדומיין במראה מטפורית. המבט הגברי כזה שמייצר ומבנה את הנשיות והאחרוּת, כפי שנוסח במחשבה פמיניסטית ופוסט קולוניאלית. לצד אלה ומעליהם נפרשת כיפת סיפורי העל, המיתוסים, החורצים את תעלות התרבות והמחשבה. אולי הראשון שעולה בזיכרון הוא זה של נרקיסוס המהופנט אל בבואתו שלו:

"וּלְבַסּוֹף אוֹתָהּ הִשְׁתַּקְּפוּת חֲלוּלָה- כֻּלּהּ סָפֵק, רִצודים שֶׁל דָּם וֽעָשָׁן.
הָעֶצֶב הַגָּדוֹל עַל הַפּיר הַנָטוּש, אַךְ הִנֵה כּֽבָר עוֹליִם
בּֽדָפֽנוֹתָיו עִשֽבֵי פֶּרֶא" (יעקב ביטון)

אל המים הופנה גם מבטו של סידהרתא בדרכו אל ההארה, ושיקף במידת מה את הרקליטוס שבאותן שנים אך בתרבות אחרת - דיבר על זרימה מתמדת ועל הנהר אליו אי אפשר להכנס פעמיים.

3

בגרסתו של הרמן הסה לסיפור, לאחר המפגש הראשון בנהר פוגש סידהרתא אישה ביער, ונושק לפטמתה. כשהיא מזמינה אותו להתעלס בתנוחת "טיפוס על עץ" הוא שב ונזכר בחיפוש שלו, וקולו הפנימי מתעורר-

והנה סר הקסם מעל פניה המחייכות של העלמה, ושוב לא ראה אלא מבט לחלוחי של בעל חיים מיוחם ממין נקבה.

מפגש זה עם רטיבות חמקמקה וחייתית מסמן מיתוס נוסף בנוגע ליחסי גבר-מבט-מים כפי שמייצגת אותם ונוס שנולדה מקצף הגלים, והפכה לאייקון התרבותי המובהק ביותר של עונג סקופופילי ששואב המבט הגברי מהתבוננות בגוף נשי עירום. המים הינם כל שנשי, אמורפי, נוזלי, לחלוחי, טובעני, בלתי ניתן לכימות, סוער, נתון להתפרצויות, מסתורי, רוחש מעמקים מאיימים.

4

לפי רעיונות אלה, דימוי הגבר המתבונן במים עשוי לייצג אחת משלוש אפשרויות המשיקות זו לזו- את התבוננותו המתווכת של הסובייקט בעצמו, בהשתקפותו כאחדותי, אידיאלי; את ההכרה הפילוסופית (אם ממזרח או מערב) בחוסר היציבות והעקביות שבטבעם של כל הדברים ; או את התקתה של אותה חוסר יציבות אל מחוץ לסובייקט, זיהויה באחרוּת, בנשיות, בנוזליות, מיקומה מחוץ לגוף המתבונן. הידרופוביה. לפיכך הרי שבמובן מסוים המבט הגברי מופנה תמיד אל מקור מים. המבט הגברי יכול להתבונן במים בלבד. ומובלעת במבטו הפעלתם האקטיבית של ניכוס, מישמוע, בעלות וכוח. ים סוף המתפצל לשניים.

הקושי בחלוקה זו הוא העובדה הפרדוקסלית שהיא רחוקה מלהיות נוזלית. בשאיפה לפרק את אחדותיות הסובייקטיביות הגברית המגולמת במבט, טמונה אחדות תיאורטית חדשה, שונה כל כך מאתוס הריבוי והמורכבות שבבסיס חשיבה פמיניסטית על נשיות. חלוקה קטגורית מצומצמת כזו מסכנת את הקריאה בטקסטים תרבותיים במה שכינתה ג'אנט היילי- "סטרוקטורליזם פרנואידי".

במבט בקומץ נבחר של דימויים תרבותיים, נראה שעל אף שזרמים מנצנצים ומפכפכים בין הייצוגים השונים, ויתכן שאשדים כבירים קושרים בינם לבין סיפורי העל, עדיין אין מקור מים אחד זהה לאחר, גם לא לעצמו.

2

מה רואה אשנבאך, בן דמותו של תומאס מאן, כשהוא מתבונן בטאדז'ו יפה התואר מדשדש באוקיאנוס בסוף "מוות בוונציה"? ומה מבין הילד גרובר, ביצירת המופת "הנער האבוד" בהביטו ב"נוצת המזרקה" הפועמת בלב הכיכר?
האם יודעים שני מבטים אלה את מותם הקרב ובא, האחד בראשית שנותיו והשני, בסופן? מה להם ולעיניים השחורות של אנטואן בסצינה הסופית ב"400 המלקות"? סצינה שעל פי מבקרים כרוג'ר אברט היא זו שאליה נשפכים כל פלגי הסרט. בריצתו אל הים אותו הוא רואה לראשונה, צועד אנטואן במים אך דומה שתנועתם לא מצליחה להרגיע את סערת איבריו, ואז קופא השוט וזום אין מהיר ותזזיתי קרב אל תמונת הסטילז שמופיעה כעת על המסך, והמבט לא מופנה עוד למים, אלא אלינו, הצופים בו. בשלושת ייצוגים אלה דומה כי פענוח רגע התבוננות הגיבור במים יפתור את חידת היצירה כולה.

5

גיבורו של ז'ורז' פרק ב"איש ישן" אמנם יושב באחד משיטוטיו על גשר ממשי בפריס ומביט בנהר, אך בעיקר זו גיגית הפלסטיק ובה מים שחורים וגרביים שבחדרו הקטן, הטיפות המתאגלות ומטפטפות מברז או מתוך הכרתו שלו, והתודעה ההולכת וזולגת, שוקעת- שמתלכדים יחד לכדי ימה אפלה והוא בתוכה.

אתה הולך ומתיישב על מעקה גשר לואי פיליפ ומתבונן במערבולת שנוצרת ונעלמת תחת הקשתות, ירידת לחץ המים היוצרת מעין לוע שמתקער ומתמלא ללא הרף לפני הזיזים...

ובהמשך-

מאוחר יותר זה אוקיאנוס, ים שחור שאתה מפליג בו.... המים מקיפים אותך מכל צד, ים שחור, דומם, שטוח להפליא, אפילו לא זוהר, ולמרות זאת אתה סבור שהיית יכול לגלות בו כל פרט...

האם אין זו התבוננות אחרת במים, ואולי, היעשות- מים?

ומרסו, האנטי-גיבור של אלבר קאמי, ב"הזר", שרק רצה לשחות. התקלותו בערבי מתרחשת על שפת המעין המתוק שליד החוף. מיד אחריה הוא כותב, "ואילו אני, ההסברים שיעממו אותי. לבסוף השתתקתי, עישנתי סיגריה והשקפתי על הים". אך אותה השקפה מרגעת מתחלפת במהרה בסינוור עז, ובמעשה הרצח המנוכר בתולדות הספרות.
והזרם ממשיך להתפצל.

6

גינת המים של מונה המשתברת ומרצדת מבעד מבטו, כמו גם התצלומים בשחור ולבן בהם הוא יושב ומתבונן בה, ארוך זקן, חובש כובע. גיבור חסר בית, חסר שם, ואולי חסר רוח חיים של סמואל בקט החוצה את העיר כולה רק כדי להגיע למזחים שוממים ולהתבונן בספינות כשהלילה יורד. הבעת הפנים של נורמן בייטס ומה נחשף בה בהביטו במכוניתה של מריון שוקעת בביצה. וולטר ווייט אל מול בריכת ביתו, אל מול אינסוף בריכות וגיגיות כחולות במהלך פרקי הסדרה "שובר שורות". הנער פיי והטיגריס הבנגלי ב"חיי פיי" מתבוננים יחד במים במסתוריות מבשרת רעות מתוך הסירה הקטנה. "זכרונות אהבה מפירנצה", או "חסר מנוחה" הישראלי, שם ההתבוננות במים וההחלטה להכנס פנימה, מסמנות אתרים של תשוקות שונות בין סובייקטים גבריים. אתרים המאפשרים לקרום העבה של אשליית המוצקות והנפרדות הגברית- אותו קו מתאר שמגדיר אותה כאחדותית, יציבה, פאלית, לבנה והטרוסקסואלית - להתמוסס מעט.

7

כל מבט מימי שכזה - כל מפגש של הרף, עין, מולקולות מים - תובע מבט נוזלי באותה המידה שיופנה לעברו. בין אם כחלק מניסיון סטרוקטורליסטי לענות על שאלת הגבריות כולה, ובין אם בכדי להעמיק למצולותיו של האימאז' היחיד, הבודד, החד פעמי.

הַפַּעַם לֹא אַתִּיר לְאִישׁ לָלֶדֶת אוֹתִי.
אֵלֵד אֶת עַצְמִי.
הַמַּיִם הַמַּסְרִיחִים וְהִשְׁתַּקְּפֻיּוֹתֵיהֶם הַמַּסְרִיחוֹת יְדַבְּרוּ אָז
עִבְרִית חֲדָשָׁה.
אֲחוּז תְּזָזִית, פּוֹרֵעַ סֵדֶר, נוֹטֵף זֵעָה,
אֶחֱצֶה אֶת חֲלוֹמוֹתָיו שֶׁל הָאֶסְתֶטִיקָן. (חזי לסקלי)

****

באמצעות טכניקה של קולאז' ידני מבקש שי זילברמן, בוגר בית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות בוז-אר בפריז, לתאר את נקודת מבטו על העולם תוך שימוש בנקודות מבט של יוצרים אחרים. גברים מתבוננים במקור מים (שם זמני), היא סדרה בהתהוות שהחלה כאיסוף חומרי גלם לעבודות קולאז' והפכה לסדרת רדי-מייד שעומדת בפני עצמה. לדבריו, בהצבה עתידית של הסדרה בחלל, כוונתו היא "ליצור בתלייה תנועה של שמש, כך שכל המבטים של הדמויות מופנות בסדר גיאומטרי לארבע רוחות שמיים (וכך אולי גם לחבר את מקורות המים אל עצמם)".

תערוכתו, "שנת צהריים נצחית" תפתח ב-30 למאי בגלריה עינגע ברחוב בר יוחאי 7 שבתל אביב.(*הטקסט הנלווה נוצר אף הוא בטכניקת קולאז', תוך התכתבות ביני לבין שי).תודה לעמית ישראלי על העיצוב והעימוד.

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

29 תגובות על גברים מתבוננים במקור מים (שם זמני)

01
יואב

תודה על המאמר, אבל הטקסט לאצקריא בעליל. להבא כדאי לכתוב בשפה ברורה יותר. נראה כאילו שהתאמצתם לזרוק כמה שיותר מושגים בשפה יפה וטכנית במשפטים כמה שיותר מורכבים. לא העברתם את הרעיון בצורה טובה.

02
מעין גולדמן

ובכן יואב, אין בעד מה.
מאמציי דווקא הופנו לניסיון להפוך את הרעיון למובן ומנומק. אם לא הצליח למצוא את דרכו אליך, אשמח להסביר.
תודה
מעין

03
אשבעל עשתרות

מעיין שלום.תודה על המאמר היפה,הידעני,המדוייק והרגיש.עם זאת,הרשי לי להדגיש שאת מבלבלת,בלבול שכיח מאוד בשיח הפמינסטי,בין הגבר לפאלוס הלאקאניאני.הפאלוס הוא זה שממספר,מחלק,מקטלג וממשטר ולא הגבר.לאקאן אומר שהגברי נתון תחת הפאלוס ואילו אישה-לא כולה.לכן,משהו מהמימי,חסר הצורה,האינסופי,הנוזלי והזורם ממשיך לחיות בה.זה כמובן עושה לא מעט בעיות לפאלי ולנתיניו-גברים.עם זאת,כאשר גבר מצליח ללכת מעבר לפאליות,הוא בהחלט יכול להתמזג עם המימי,לשכוח את ההדרופוביה ואת הפאלוס.אם תרצי-להיות אישה.להפסיק להביט ולהיות מובט.להתקיים!!!

04
מעין גולדמן

אנחנו דווקא רואים/רואות עין בעין.

אני ביקשתי לסקור בקצרה את השיח אודות הגבריות (ולאו דווקא את עמדתי שלי)- ובשיח קיימות כל מיני עמדות שתופסות את הגבריות כמנכסת כממשטרת, מלבד ולצד הפאלוס הלאקאניאני.

ובדיוק אותה ההתמזגות הגברית עם המימי- היא שרציתי להעביר בטקסט.
תודה :)

מוזר, אני תמיד הייתי משוכנע שגברים צופים ברכבות. זכורה לי היטב דמותו של "קיס פופינחה", גיבור סיפורו של ג'ורג' סימנון, "האיש שצפה ברכבות". שאהב מאוד לצפות ברכבות, כמוהו, גיבור "איש המסילה" אריק לומקס, חובב רכבות נלהב. אולי כי רכבות מסמלות את התשוקה למרחבים, לנדודים ויציאה מתקיעות שבחיים הבורגניים. כול זאת כמובן, מבלי לרדת מהפסים.

    07
    ניצה בר

    ובימינו מתהווה תנועה גברית לתצפית בהמראות ונחיתות של מטוסים ... גברים כנראה אוהבים להביט בכל מה שנושא פוטנציאל תנועתי ... כמו גם נשים.

    08
    ניצה בר

    ובימינו מתהווה תנועה גברית לתצפית בהמראות ונחיתות של מטוסים ... גברים כנראה אוהבים להביט בכל מה שנושא פוטנציאל תנועתי ... כמו גם נשים.

    אבל המאמר נהדר, עשיר בהדגמות ומרתק.

    מים, עלולים לעמוד ולהפוך למה שמכונה בשפה הפוסט מודרניסטית האקלקטית והפרה-דיספוזיציונית, "מים עומדים". רכבות לעומת זאת אם הן "לא נשמרות היטב" (כשם הסרט הצ'כי המפורסם) עשויות לנוע למרחבים אין סופיים ולהותיר אחריהן שובל עשן, תוצר של בעירה המסמלת את האנרגיה של האיד הפרוידיאני.

13
עמי

מעניין מאד.
תוך הקריאה, עלתה לי אסוציאציה של מבט גברי נוסף+מים:
עיניו הפעורות של אסי דיין הצעיר מתמזגות ב"cross disolve" עם גלי הים בסופו של "הוא הלך בשדות"...

15
ליטל

מצויינת!
צר לי, יואב, אך מי שטוען שהטקסט לא קריא כנראה רפרף וציפה לחיבור קליל של המילים. מחשבה מעמיקה ומשורגת דורשת קריאה בשימת לב. קריאה כזו פורשת בצורה פיזית ממש את הקולאז' הפנים-טקסטואלי וגם זה שבין הטקסט לצילומים' ומאפשרת לשמוע את פכפוך המים במילים. תודה!

16
ניר

יואב,
הטקסט מאתגר ומורכב אך בשום אופן לא קריא. נהפוך הוא, הכתיבה של מעין שומרת על אלגנטיות אך בה בעת היא פשוטה ונהירה, ודווקא מנגישה רעיונות מסובכים גם לקורא שאינו בקיא בתיאוריות פמיניסטיות (כמוני).
כמו כן, יש להתייחס גם למערכת היחסים שהיא רוקמת בין הטקסט לבין הדימויים החזותיים המשובצים לכל אורכו. ולדעתי היא מצליחה לייצר מערכת יחסים הרמונית, דו-כיוונית, יפה, שבה הטקסט מאיר את הצילומים והצילומים מאירים את הטקסט באור חדש. זה בא לידי ביטוי הן בתכנים המובלעים בטקסט, ביצירות הספרותיות והקולנועיות שבהן היא בוחרת לעסוק, והן בצורת הטקסט, בניסוח, בבחירת מילים, למשל, בעלות זיקה למים.
ובסופו של דבר נוצרת איזו אחדות, שבעיקר מזמינה לחשיבה והתבוננות.

17
מעין גולדמן

אביחי ואסף- הדיון מאד מעניין גם בלי קשר לטקסט, ושתי המטפורות (מים לעומת רכבות) היו יכולות לתאר שני אופנים של קריאה וכתיבה. ובכל זאת בהתייחס לטקסט ולסדרת התצלומים- במידה מסוימת מה שקיוויתי להציע זו אפשרות להניח לתיאורטיזציה ולפרה-דיספוזיציות ולהתמסר לסינגולרי. בנוגע לדימויים של שי, ואולי, גם מעבר להם.
ייצוגים ובהם הגבריות כמהה להתמוססות אל הנוזלי (תודה אשבעל)- כחלון הזדמנויות לאותה ההתמוססות במחשבה על הגבריות. משהו כזה בכל אופן.

    20
    ראובן

    כמו בהגותו הטרנספורמטיבית המוקדמת של ז'יז'ק המתארת את היחסיות המורכבת שבין ההכרה הגברית בסובייקט* הטרנס-מיני, ששואב את תובנותיו מהתבוננות מעמיקה במקורות המיתולוגיים של מושג ההתבדלות כפי שהוא מופיע לראשונה באיליאדה בסצנת הסיפון הידועה ומודגם בהתבוננות מעמיקה ב"דמטר וקונפטרה" של מיקלוס, כך גם כאן ההיתלות הטרנסצנדטית בהשלכות התודעה הקולקטיבית של של יונג (בפרשנותו של דרידה**) אינה מצליחה לאחוז בקרני הדילמה שנדונה כנראה לנוד לנצח בין נוזליותם החמקמקה וחסרת-הצורה של המים לבין ערגתם של גברים לכמה מילים רצופות שיש להן משמעות אמיתית.

    * חייבים להגיד סובייקט. לא יילך בלי זה.
    ** גם

21
ניר יהודאי

ראובן על מה אתה מדבר?
אין פה ניים דרופינג.
יש שם של הוגה פמיניסטית אחת בדיוק - ג'אנט היילי.
כל שאר השמות המצוינים הם של יוצרים שליצירותיהם הכותבת מתייחסת,
ובצורה עניינית הרלוונטית הן למחשבה שהיא מציעה והן לדימויים החזותיים המוצגים.
מסתבר שגם לא כל תגובה עם תחביר נכון והרבה מילים לועזיות (7 מתוך 21, אם כוללים את "א", זה די הרבה) ראויה להתייחסות.

ראובן, דווקא הגישה המרקסיסטית-דיאלקטית של מרקוזה וממשיכו, אריך פרום ב"אומנות האהבה", לא בהכרח סותרת את הטרנסנדנטליות המולטי-דיסיפלינרית של "זן ואומנות אחזקת האפנוע". לא הייתי פונה במקרה זה לקיצוניות של יחסי "אדון-עבד" לפי ז'אן ז'נה . לקאן עצמו, שפך כוס מים, כן, כן, כוס מים, על תלמידיו בסרט המפורסם, והפסיכואנליטיקאי המפורסם מרסל איד. יוט טען בכתביו ש"כשמיים מתאדים הם הופכים לאבסטרקט." מעין טרנספורמציה כמעט אירוטית מפיגורטיבי למופשט.

לגברים שככל הנראה גומרים כשהם עושים ניים דרופינג כהתקפה, הזכרתם לי נשכחות (עגומות) מהחוג לפילוסופיה, בו אני עדין חברה. הזכרתם לי גברים שמדברים דרך גברים, כדי להרגיש גדולים. אז זה היה גורם לי להרגיש קטנה היום זה מצחיק אותי נורא. גם כשזה נעשה בהפוך על הפוך. אין הרבה הבדל בין זה לבין מדידת איברים בחדרי מלתחות או בחדרי חדרים, רק שלשמחתי/נו - ולתסכולכם האישי - האישה שלמולכם שכתבה את היופי הזה, והצביעה על תופעה מרתקת אינה יכולה לשחק אתכם את המשחק הזה. תודה לאלה מדובר באשה, ולא בגבר שלא מסוגל לשאת נוזליות

26
אשבעל עשתרות

אצל גברים הנשלטים כמעט לחלוטין על ידי הפאלוס,נשארה חלקה קטנה שלא מסתכמת במדידות.לכו לחלומות שלכם,יש שם מעיין....

27
עומר

מעניין ויפה.

1. גם אני חושב שניתן היה לכתוב יותר ברור. לדוגמה הפיסקה שמתחילה ב"הקושי בחלוקה". הפחד לשקוע בכזה טקסט הוא בן דוד של ההידרופוביה עליה את מדברת. אז מבחינת קוראים גברים, הטקסט הזה מתאים לכאלה שכבר מזהים ברמה כלשהי את הפחד הזה, אך פחות מוביל כאלה שלא, להסתכל לעומק אל התהום המימי ולהבין משהו, מה שאת הבנת. יכולת לטמון "מלכודת" יותר מתוחכמת שתיגע ביותר אנשים במילים יותר פשוטות לדעתי.

2. אני לא יכול להחליט, אם העובדה שהכותבת היא כותבת (ז"א אישה) זה טוב או רע. מצד אחד, זה כמו שאדם רואה יכתוב על חוויות של עוורון. מבט מהחוץ ולא מבפנים. מצד שני, שקיעה בכזה טקסט, אף אם קצר, יש בכך משהו סימבולי שהכותבת היא כותבת, ואולי כאמור משהו מחווית ההידרופוביה.

28
נועה בן אלי

בסיכומו של דבר אלה רעיונות מורכבים, ובהניתן השילוב עם הפן הויזואלי (הצילומים, שהוצאו מהקשרם והוכנסו להקשר חדש) אלה לא רק רעיונות, וכיון שכך לא מספיק רק לקרוא ולהתבונן אלא גם לשקוע.
מודה שעלי להעיז ולהתמסר ולא מספיקות לכך חמשת הדקות המובטחות בעמוד הבית. שמחתי לקרוא את הקטע ואת התגובות, מחכה לראות מה יקרה כשישקעו.
שמחה מאוד על הזדמנות לחשוב מחשבות חדשות ולהתבונן מנקודות מבט אחרות.