דילמת האסיר -- הסיפור האמיתי

60 שנה אחרי ניסוח הכלל הידוע ביותר של תורת המשחקים, שני חוקרים בדקו אותו בכלא אמיתי. התוצאות מפתיעות
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

נדמה שכבר אין אדם שלא שמע על דילמת האסיר, הפרדוקס הקלאסי שנוסח ב-1950 על-ידי שני כלכלנים מ"תאגיד ראנד" בארה"ב ואשר הפך לבסיס של תורת המשחקים. בגירסה הקלאסית, שני עבריינים שביצעו פשע משותף מובאים לתאים נפרדים. הם יודעים שאם יורשעו , ייכנס כל אחד מהם לכלא ל-15 שנה, אך בחוסר ראיות הם יועמדו לדין על עבירה משנית שבגינה ייכנס כל אחד מהם לכלא לשנה אחת. למשטרה אין די ראיות להעמידם לדין, ולכן היא מציעה לכל אחד מהם להעיד נגד רעהו, וכפרס מובטח לעד המיועד עונש מופחת. אם שני האסירים יקבלו את הצעת המשטרה, ייכנס כל אחד מהם לכלא לחמש שנים, ואם רק אחד מהם יעיד וחברו ישתוק, העד יצא מיד לחופשי וחברו ייכלא ל-15 שנה.

הדילמה של האסיר לכאורה קלה לפיצוח, שהרי בלי קשר להתנהגותו של האסיר השני, הוא ישפר את מצבו אם יסכים להעיד. אולם כאן נכנס הפרדוקס, שהרי אם שניהם יחליטו יחד לא להעיד, מצבם יהיה הטוב יותר. הדילמה ממחישה מצבים יום-יומיים רבים של התלבטויות חברתיות. על-פי תאוריית המשחקים, הטקטיקה המנצחת היא לבגוד בשותף לעבירה ולהעיד, מכיוון שהסיכוי לעונש מופחת גדול יותר על-פי הצטברות הסיכויים.

ניסויים רבים נערכו לבחון את דילמת האסיר, אולם באופן מוזר איש לא בדק זאת עם אסירים אמיתיים -- עד עכשיו.

אנדראס לאנג ומנוש קנג'בי, ממחלקת הכלכלה של אוניברסיטת המבורג בגרמניה, קיבלו אישור מיוחד לערוך את הניסוי בכלא לנשים של סקסוניה, ובקבוצת הביקורת ערכו את אותו הניסוי באוניברסיטת המבורג, גם שם עם סטודנטיות. למרבה הצער השניים לא יכלו לעקוף את בית המשפט ולהבטיח לאסירות הקלה בעונש, אבל הם השתכנעו שהפרס אשר אושר -- הספקה רציפה של סיגריות -- הוא בעל משמעות רבה בתנאים שבהן שוהות האסירות. הסטודנטיות קיבלו כפרס סכומי כסף בהתאם להצלחה.

החוקרים ציפו ששיתוף הפעולה בין הסטודנטיות יהיה גבוה יותר מאשר בקרב האסירות, בין אם בגלל אווירת החשדנות התמידית בכלא ובין אם בגלל היכרות מוקדמת של הדילמה נפוצה יותר בקרב הסטודנטיות.

בפועל, קרה בדיוק ההיפך:37% מהסטודנטיות שיתפו פעולה, בעוד בקרב האסירות שיתוף הפעולה עמד על 56%. בדיקת מצבם של ה"זוגות" מעלה שהסטודנטיות הצליחו לשפר את מצבן ב-13% בלבד מהמקרים, ואילו בקרב זוגות האסירות עמד השיעור על 30%.

אולם בניסויי ההמשך, שבו הנבחנים כבר מבינים טוב יותר את הדילמה ואת חוקיה, השיעור של שיתופי הפעולה בקרב הסטודנטיות זינק ל-63%, מה ששיפר את מצבן ב-39% מהמקרים. בקרב האסירות לא נרשם שינוי.

טענת החוקרים היא שתורת המשחקים היא רק תאוריה, ואילו במציאות אנשים נוטים לשתף פעולה ביניהם באופן רחב יותר. לא במפתיע, מסקנה זו מעוררת בשבוע האחרון ביקורת רבה, בין השאר בגלל שאוכלוסיית הביקורת, סטודנטים לכלכלה, חשודה באנוכיות מובנית אשר לא היתה מאפיינת אוכלוסיה כללית, או אפילו סטודנטים אחרים.

בראש המתקיפים אפשר למצוא את טים הרטפורד, מחבר הספר הקלאסי "הכלכלן הסמוי", אשר העיר שדילמת האסיר היא משל תאורטי שנועד לעורר מחשבה, ולא שיקוף של מציאות. "מדוע שהחוקרים המכובדים לא ישחזרו עכשיו את המירוץ בין הצב לארנב, וידגימו תוצאה הפוכה מאשר במשל של אזופוס," כתב במאמר בפייננשל טיימס, "הם יוכלו לטעון שלהפתעתם הם החוקרים הראשונים שבדקו את הסיפור בתנאי אמת מאז נוסח לפני 2500 שנה".

מקורות:המחקר של אוניבסיטת המבורג, Journal of Economic Behavior, August 2013הערך על דילמת האסיר באנציקלופדיה סטנדפורד לפילוסופיהמאמר הביקורת של טים הרטפורד

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב

תגובות פייסבוק

> הוספת תגובה

7 תגובות על דילמת האסיר -- הסיפור האמיתי

01
הערה

סליחה אבל המאמר פשוט לא כתוב ברור. לא הבנתי מי הן הסטודנטיות ומה תפקידן. דבר נוסף, אם תורת המשחקים כלל לא 'מנבאת', איך דבר כזה עובר בקלילות כזו? הרי זו קריסת דיסציפלינה.

02
דילמת האסיר תודה: שיעבוד או כפיות טובה

1. למעיר ההערה: דילמת האסיר היא משל. כמו שהצב לא באמת ישיג את הארנב אם הייתה ניתנת לו מקדמה (דרך אגב נראה לי שהכוונה לצב ולאכילס של זנון אבל מילא). תבדיל בין ניבוי לבין חיזוי. דילמת האסיר היא חיזוי סטטיסטי ותו לא.
2. לכותב הכתבה ובכלל לעורכי המחקר: נראה לי שהצדק עם טים הרטפורד. יש דסציפלינות (אפילו בתחומי המדעים המדוייקים) שנעזרות במטאפורות. בין אם בשביל לבאר נושא אבסטרקטי ובין אם לתת דוגמה ליישומה (או לאי-יישומה) של תאוריה כלשהי. הפרפר של תורת הכאוס, החתול של שרודינגר, אשר את באך (את גדל) של הופשטטר והיד נטויה. זה אמנם קוסם להדיוטות (פרזנט קומפני אינקלודד) שאפשר "להכניס" חתול ופטיש לחדר ולכתוב על זה משוואות באורך הגלות אבל זה לא אומר שלחתול יש חשיבות מתמטית.
כמו שאמר אסי כהן: "זו מיטאפורה"

04
ארז

אני חושב שהוא התכוון לכך שחיזוי (Extrapolation) הוא שימוש סטטיסטי בנתוני העבר כדי לחזות את נתוני העתיד, כלומר הנחה שישנו איזשהו אלגוריתם או רצף שניתן לזהות, ואילו ניבוי (Prediction) הוא פשוט ניבוי של העתיד על סמך דבר מה שאינו בהכרח עובדתי (תחושת בטן, הגיון בריא וכו').

05
דילמת האסיר תודה: שיעבוד או כפיות טובה

ההבדל בין ניבוי וחיזוי הוא נושא להתפלפלויות עד אין קץ, האמת לא הייתי צריך להזכיר את זה כי זו לא הנקודה פה.

המטרה של דילמת האסיר היא לא לחזות (או לנבא) מה הסבירות שאסיר X יבחר בחירה Y. דילמת האסיר מנתחת את כל ההשלכות האפשריות של כל הבחירות האפשריות ומנסה להסיק "מהי/ן הבחירה/ות העדיפה/ות", לכן גם המחקר שמנתח את ההתפלגות הסטטיסטית שאסירות יבחרו בחירה כזו וסטודנטיות יבחרו בחירה אחרת לא רלוונטי.

זה פשוט ניתוח של סיטואציה בה נעשות בחירות מתוך אינטרס אישי תחת תלות חברתית. c'est tout. ולכן יישומה לכלכלת המונים.

    06
    ד.

    בעת שנוסחה תורת המשחקים ועשרות שנים אחר-כך הייתה הדוגמה השלטת בכלכלה שהאדם הנו רציונלי ולכן יבחר בפתרון הטוב ביותר. בהנחה כזו אכן יש קושיה מן הניסוי אל התאוריה.
    ואולם בשנים האחרונות שולטת בכיפה ההבנה שהאדם אינו רציונלי, ולא תמיד יבחר בפתרון הטוב ביותר. במצב כזה הפער בין תוצאות הניסוי לפתרון הרציונלי התאורטי יכול להיות מוסבר בדרכים החושפות את "כשלי הרציונליות" הנפוצים בחברה האנושית. לכן כיום אפשר לומר "דילמת האסיר" היא הפתרון הרציונלי הנכון (לא מטאפורה) ואילו תוצאות הניסוי תוסברנה בדרכים אחרות.
    כפי שהוער לעיל, פרטי הניסוי אכן תוארו במאמר בצורה בלתי מספקת, אך בכל-זאת אפשר לומר דבר ברור על ההבדל בין הניסוי לבין "דילמת האסיר": ההנחה בדילמת האסיר היא שמדובר באירוע מבודד, ושני האסירים לא יתקשרו ביניהם ולא יפגשו עוד לעולם. בכל הנחה אחרת הם יצטרכו לקחת בחשבון תגובות מאוחרות יותר.
    זה מסביר מדוע אסירות שיתפו פעולה טוב יותר מסטודנטיות: הן ראו לנגד עיניהן את היחסים העתידיים (הכפויים בבית הסוהר).
    וזה מסביר גם את הסיבוב השני שבו הסטודנטיות שיתפו פעולה טוב יותר: בסיבוב שני לא חלים כללי דילמת האסיר הקלאסית (המדברת כזכור על מקרה מבודד), והסטודנטיות ראו לנגד עיניהן את "התשובה הנכונה" האקדמית שיש להן מחוייבות חברתית אליה.