עבור צעירה בגרמניה, כניסה להריון היא התאבדות כלכלית, גם בקרב משפחות המהגרים
X זמן קריאה משוער: 3 דקות
בתחילת הקיץ התברר לגרמנים שהם איבדו 1.5 מיליון תושבים. עד לסקר האוכלוסין המקיף שפורסם במאי, הראשון מאז האיחוד בין שתי הגרמניות, ההערכה הרשמית היתה שאוכלוסיית גרמניה מונה 81.7 מיליון בני אדם; עכשיו התברר שהמספר הזה היה מנופח והאוכלוסיה מונה למעשה 80.2 מיליון תושבים. ואז התבררו החדשות הרעות באמת.
עד לנתונים המפורטים האמינה גרמניה שכפי שקורה בצרפת, בריטניה וחלק מארצות סקנדינביה, שיעור הילודה בקרב המהגרים ובקרב הדור השני להגירה יאזן את הירידה החדה בילודה במשקי הבית האחרים. עכשיו התברר שהמהגרים מאמצים במהרה את הנורמות הגרמניות, ושמספרם ממילא קטן בהרבה משיעורם באוכלוסיה לפני עשרים שנה. בקרב הדור השני להגירה, שיעור הילודה אף נמוך יותר מהממוצע הגרמני, 1.36 ילדים בממוצע לאשה.
לכאורה צריך לעשות משהו, אבל הצרה היא שגרמניה כבר עשתה לא מעט. על-פי הנתונים של השבועון "דר שפיגל", לא פחות מ-40 מיליארד יורו מוזרמים בשנה לעידוד ילודה והקמת משפחה, ובאופן כללי מוקדשים 2.7% מהתל"ג לתוכניות רווחה האמורות לתקן את העקומה הדמוגרפית. ללא הועיל: היום יש בגרמניה ארבעה מועסקים על כל גימלאי, מספר מדאיג כשלעצמו; אם המגמה תימשך, הרי שב-2060 יהיו רק שני מועסקים על כל גימלאי, נתון בלתי אפשרי. כדי שמודל הפנסיה של מדינה אירופית יוכל להחזיק מעמד, שיעור הילודה בה חייב לעמוד על מינימום של 2.1 ילדים למשק בית ממוצע לאורך 30 שנה לפחות.
כרגע, המשימה הלאומית הזאת נראית ממילא בלתי אפשרית: על-פי התחזית הרשמית של ממשלת גרמניה, האוכלוסיה הכללית צפויה להמשיך להזדקן ולהצטמצם באופן אשר ישבש ממילא את המאמצים ההלו, וב-2060 יהיו רק 66 מיליון גרמנים.
גרמניה אינה לבד: לפי נתוני האיחוד האירופי, נולדו בשנת 1960 מעל 7.5 מיליון ילדים באיחוד, אשר מנה אז 27 מדינות. ב-2011, כאשר האיחוד כבר מנה 31 מדינות, נולדו בו רק 5.4 ילדים. במדינות מסוימות, כגון לטביה ובולגריה, מספר המתים צפוי להיות כמעט כפול ממספר הלידות.
המיתון העמוק באירופה אינו מסייע: אפילו במדינות שבהן שיעור הילודה היה תמיד גבוה, כמו ספרד ויוון, נרשמת ירידה מקבילה כמעט לעלייה החדה באבטלה בקרב צעירים, העומדת היום על 50% במדינות אלה.
האם מצבה הכלכלי האיתן של גרמניה יכול למנוע את הזדקנותה, קרי את היעלמותה בטווח הארוך? סוציולוגים מצביעים על חסם תרבותי עמוק, אשר סובסידיות רחבות לא הצליחו עדיין להתגבר עליו: בתרבות המודרנית הגרמנית -- ואולי בתרבות הגרמנית בכלל -- יש משהו מעט בזוי בלגדל ילד, שלא לדבר על לגדל כמה ילדים. ה"אקונומיסט" מצביע למשל על העובדה שרוב התמיכות מועברות באופן ישיר ולא באופן מבני: הרבה מאוד קצבאות והטבות מס, מעט מאוד תקציבים לבניית גני ילדים, לסיוע לאמהות עובדות או לגמישות בשעות העבודה. הלימודים בבתי הספר מחולקים עדיין כך שהתלמידים יוצאים ב-12:00 בצהרים להפסקת לימודים של שעתיים-שלוש, כאילו האמהות עדיין נמצאות בבית להכין להם ארוחה וללות אותם חזרה לבית הספר אחה"צ.
והאמת היא שאינן יכולות להיות בבית גם לו רצו: עבור אשה בגרמניה, הריון הוא סוג של התאבדות כלכלית. "לפני שילדתי את בני, הייתי מנהלת מוערכת במשכורת גבוהה, והחברה העריכה אותי," אומרת בראיון ל"ניו יורק טיימס" אחת ממיליוני הנשים שהחליטו להסתפק בילד אחד. "מייד אחרי הלידה צורפתי לקטגוריה חברתית שונה לגמרי. חברות התרחקו ממני, מקום העבודה העביר אותי אט-אט למסלול של היעדר קידום, אפילו חמותי לא הבינה למה אני צריכה את זה".
על-פי ניתוח הנתונים של מכון המחקר ברלין לאולוסיה ופיתוח, נשים אחרי לידה מתקשות להתקבל חזרה למשרתן הקודמת, למרות החוקים הברורים בעניין זה. רובן מועברות למשרה חלקית המוגבלת בחוק ל-17 שעות עבודה בשבוע, ושהשכר הממוצע בה הוא 500 יורו לחודש. רבע מכל הנשים בגרמניה מועסקות במשרות כאלה, וקיימת קורלציה כמעט מוחלטת בינן לבין נשים שהן אמהות.
"אני מבינה שגרמניה צריכה ילדים," הסבירה רווקה תושבת המבורג בת 35 בראיון ל"דר שפיגל", "ואני בטוחה שזו חוייה מעשירה לגדל ילדים. אבל יש לי דברים יותר מעניינים לעשות. זה פשוט לא בשבילי".
זה כנראה לא בשביל אף אחת, לפחות באירופה. לפיכך הפתרון שאליו מתקדמת -- בזהירות מופלגת -- ממשלת גרמניה היא מתן הקלות בהענקת אזרחות לצעירים ממדינות אירופאיות שהמשבר הכלכלי מעודד להגר. אפשרות לסלקציה בין המדינות -- ספרד או לטביה? יוון או פולין? -- היא כל כך מצמררת בתרבות הפוליטית הגרמנית, מסכם הדר-שפיגל, שיתכן בהחלט שלא תתקבל החלטה לפני 2060.
מקורות:דו"ח האוכלוסין 2013 ותחזית לשנת 2060 של הלשכה המרכזית הגרמנית (קובץ pdf)ניתוח תחזית הילודה באירופה, מחקר של מכון ברלין לאוכלוסיה ופיתוחדיווח של השבועון דר-שפיגל על המסקנות מהנתוניםכתבה באתר ה"ניו יורק טיימס" על בעיית הדמוגרפיה בגרמניהריכוז הדיווחים של השבועון אקונומיסט על בעיית הדמוגרפיה באירופה לעומת העולם נתוני הדמוגרפיה בישראל, ניתוח הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
תגובות פייסבוק
8 תגובות על המשימה הגרמנית החדשה
פוסט מרתק. רק רוצה להפנות לאי דיוק אחד: הילודה בספרד הייתה נמוכה עוד הרבה לפני המשבר (למעשה מעט לפני המשבר היא עלתה במעט, עקב שיפור בקצבאות הילדים). כמובן שמצב זה רק החמיר עם המשבר.
התמוטטות של ג'ארד דיאמונד, ספר מענין
אולי צימצום אוכלוסיה הוא לא כל כך רע?
עניין הסלקציה בין המדינות מופרך. אזרחי ארבעת המדינות ברשימה רשאים להגר לגרמניה באופן חופשי מתוקף אמנת שנגן. והם כבר עושים זאת בעשרות אלפים.
כתבה מעניינת. אומרים שעד סוף המאה הנוכחית בישראל יהיו יותר ילדים מאשר בגרמניה, על פי הקצב הדמוגרפי. כמובן שהנבואה ניתנה לשוטים, ואולי כשהגרמנים יהיו עם הגב אל הקיר הם יצליחו להוציא מעצמם נחישות לאומית. שיעורי ילודה הם דבר שמשתנה בקצב מפתיע בין הדורות.
מה שחשוב להגיד הוא שמבחינה כלכלית לא באמת בטוח שדמוגרפיה כזו היא מתכון לאסון או למחסור נורא בידיים צעירות. יפן תעיד - מחסור קשה בידיים צעירות הוא לא הבעיה שם, אף שאין שם הגירה בכלל. תמיד אפשר לבנות רובוטים.
כשטוענים שאם לא יהיו ילדים, תהיה מצוקה ומחסור בעובדים ואיך יפרנסו את הפנסיונרים, שוכחים שמצד שני, לא יהיה צורך בבניית תשתיות ציבוריות חדשות, והנדל"ן יהיה בשפע וזול מאוד (כפי שהוא באמת בברלין), ולא יצטרכו לבנות תחנות כוח ולא להרחיב תחבורה ציבורית וכבישים.. בקיצור, כל הבעיות של מחסור בתשתית שיש לנו בארץ, לא יהיו להם.
בשורה התחתונה, המחקרים נוטים להגיד שבסיטואציה של הידלדלות דמוגרפית, יש פחות בעיית מחסור ויותר מהבעיה ההפוכה - עודף קיבולת.
אכן. משיחה עם ידידה גרמניה, ילדים זו אופציה כה נדירה שאף אחד מחבריה הגרמניים לא חושב עליה ברצינות. לדבריה, כל כך יקר לגדל בגרמניה ילד (אפילו יותר מישראל), ואף אחד לא רוצה להיכנס לצרה הזו. היא עצמה בת 30, נטולת ילדים וגם לא מתכננת בקרוב.
Machen Sie Kindern!!
מרתק! אולי כל מה שגרמניה צריכה היא דווקא יבוא יהודים טובים שומרי מצוות (בעיקר מצוות פרו ורבו) :)
בארץ עוד פותרים את הבעיה, לפחות באופן זמני, על ידי לחץ חברתי לעשיית ילדים, וגם, באופן מפתיע, על ידי גמישות יחסית של המעסיקים והבנה שלהם לגבי הצורך בטיפול בילדים.
רק אחרי שדיברתי עם סטודנטית זרה שבאה ללמוד פה, והופתעה מכמה נשים עם ילדים יש בפקולטה, הבנתי את זה.
הטובלת באמת
מקורה של המילה "אטימולוגיה" הוא יווני, ומשמעותה המקורית ביוונית היא "לימוד המשמעות האמיתית". ההנחה שמשמעותה "האמיתית" של מילה טמונה בעברה ראויה לביקורת: המשמעות האמיתית מצויה תמיד בשימוש בפועל, שהוא תמיד עכשווי מבחינת הטקסט. אלא שעם הזמן "אטימולוגיה", בפי הציבור, החלה לציין את ההתחקות אחר מקורותיהן של מילים. בעבר הבאתי כאן את הקביעה של בלשנים מסוימים, מהסוג הרציני והאחראי, שלפיה "האטימולוגיה היא האלכימיה של הבלשנות".
האמירה הזאת עשויה לספק לנו כיוון מעניין. יש באלכימיה יותר מקו אחד. הפעילות האלכימית הייתה פרוטו-מדע, עיסוק של מי שביקשו לפתח או לשחזר תהליכים תוך שימוש בחומרים כדי ליצור דבר חדש, חומר או אולי אפקט בעולם או בתודעה. על פי רוב, הניסיונות הללו כשלו ולא הניבו ממצאים מדעיים של ממש. אך היה באלכימיה גם קו של מסע אסוציאטיבי, של טוויה של מארג סיפורי שביקש לקשור בין מיתולוגיה, אלים, סמלים, חומרים, בני אדם ותודעות. האלכימיה שימרה, טיפחה, פיתחה ויצרה סיפורים שרבים ביקשו לצרוך.
אפשר להתייחס לאטימולוגיה על פי הקו השני הזה שאפיין את האלכימיה. העיסוק באטימולוגיה מקפל בתוכו מוטיבציה סיפורית מובהקת, שלאורכה מתרופפים יותר או פחות קריטריונים של אמפיריות וסבירות. גם עוגנים כגון שלמות התיעוד ושיבוץ נכון של משמעותו של תיעוד קיים, מוקרבים לפחות חלקית לטובת הסיפור. אין פירוש הדבר שכל עיסוק באטימולוגיה הוא חסר אחריות מבחינת המידע הלשוני-היסטורי, אך המרחב של העיסוק הזה בכללותו מאפשר גם יצירתיות שמניבה תוצאות או לפחות פותחת שערים לעוד ועוד הקשרים, פרטי מידע, השערות ופיסות של סיפור.
סיפורי האטימולוגיה הטובים ושובי הלב ביותר הם אלו המערבים שפות אחדות, נשענים על עולמות ידע מגוונים ופותחים צוהר לסיפורים נוספים, למי שמוכנים ללכת בגן השבילים המתפצלים שמתחיל לכאורה ב"משמעות האמיתית", מתחזה ל"לימוד" וקורץ בסיפוריות מלבבת.
כזה הוא שמה של הציפור אלבטרוס. ה-Albatross – כך באנגלית – נפוץ באוקיאנוס הדרומי ובצפון האוקיאנוס השקט. הוא קרוב של השקנאי, ויש בין השניים דמיון מורפולוגי, בעיקר בעניין השק. עיון במילה פותח מסע מופלא: על Albatros בספרדית נאמר שמקורה בצורה האנגלית Albatross, שכן הצורה הקדומה יותר בספרדית ובפורטוגזית היא Alcatraz, כן, כמו אי העונשין והכלא המפורסם מ"הבריחה מאלקטרז" (כך, לפי ההיגוי האמריקני), מול חופי קליפורניה. הספרדים נתנו לו את שמו בגלל הציפורים. ומהו אותו Alcatraz, אטימולוגית? מילונים בספרדית ואטימולוגים שונים כותבים שהסברה המקובלת היא שהמקור ערבי, כמו מילים רבות בספרדית (ובפורטוגזית)שמתחילות ב-al, תווית היידוע בערבית. ובכן, לפי הסברה הזאת מדובר ב-אל-ע'טאס (الْغَطَّاس) שהוא "נשר ימי". אלא שבערבית משמעות המילה היא "צולל", ואולי הקשר הוא צורת הדיג המאפיינת את הציפור האמורה, הצוללת ממרומים אל טרפה הימי. תאוריה אחרת, משנית, מתייחסת למילה ערבית שפירושה "דלי של באר". ומה מקור המעבר מ"אלקטרז" או "אלקטרס" ל"אלבטרוס"? מי ששואל את השאלה מחפש לה תשובה, ומעלה השערה: השפעת המונח albus, לבן, בלטינית, על שום לובנה היחסי של הציפור. עניין הדלי נקשר פה ושם לשק הקטן מתחת למקורה של הציפור. אך היות שמדובר אולי בדלי של באר, אנחנו שוב בעולם הצלילה החדה אל פני המים והשלייה של תכנים מהמאגר הנוזלי. בינתיים, גם הערבית אינה נחה. בה, מסתבר, الْقَطْرَس, כלומר אל-קטרס אינו אלא... אלבטרוס, אולי בשאילה חוזרת מספרדית ישנה או מפורטוגזית. כי ברשת של סיפורים קורה לא פעם שיש לולאה חוזרת, קשר שאינו פתיר או מסלול שמחזיר אותנו למקום שכבר היינו בו. ככה זה במרקם סיפורי.
אך ענייני המים הללו מושכים גם לכיוון נוסף, בערבית. ע'טאס, הנשר הימי, הציפור הצוללת וכו', מביאים אותנו לשורש ע'-ט-ס, ואיתו למילה קדומה ומבוססת מאוד: غِطَاس, עִ'טאס, שמשמעותה טבילה נוצרית. המונח מציין גם את ההתגלות של ישוע בעולם, וגם את חג ההתגלות, האפיפניה, ב-6 בינואר, על פי הנהוג לרוב בנצרות המערבית. האם מישהו יקשור את הטבילה עם ציפור האלבטרוס? מי יודע, ואולי יש מי שכבר עשו זאת, באמנות או בשירה, ואולי אז יימצא שימוש נוסף ללובן הידוע של הציפור. ומדוע שהיא לא תישא את הסמליות של רוח הקודש? אולי עניין של זמן בלבד עד שקצה החוט הזה ינוצל גם הוא, לעוד פיסה של סיפור במטווה הגדול.
ולא אתאפק ואזכיר כאן את חבר הכנסת לשעבר باسل غطاس, שאינו אלא ד"ר באסל גטאס (צריך לכתוב ע'טאס), איש בל"ד, שהקריירה הפוליטית שלו צללה והסתיימה בשנת 2017 בהרשעה עם קלון ופרישה מהכנסת, בעקבות הסדר טיעון שבמסגרתו הוא ריצה מאסר של כשנתיים.
אלמנטים מכל הסיפורים הללו יכולים לשמש את מי שינסו לחדש מילה עברית "מקורית" או "שורשית" לציפור האלבטרוס. היא אמנם אינה חלק מהנוף הישראלי או הים תיכוני, וגם אינה ציפור מקראית, אבל הדבר אינו אמור למנוע את השעשוע המזומן למי שיבואו להמציא לה שם עברי. מטבילן? טבלאי? טבלנית הים השקט? טבלנית צחורה? דליינית לבנת-גוף? הכול אפשרי. בדרך, דוברי העברית יחמיצו את הסיפורים שפרשו כנפיים במשך מאות שנים, משפות אירופה לערבית ומערבית לשפות אירופה, דרך סמלים נוצריים ודימויים לטיניים, עבור בבארות עמוקות וכלה באי העונשין, שהכול ברחו ממנו חוץ משמו הספרדי-פורטוגזי.
בלי להרים ידיים
גווילים דייוויד בלאנטלפעמים ההתנגדות הנכונה ביותר והיעילה ביותר למשטר לא צודק ולעוול חברתי היא...
X 5 דקות
מי כאן מנותקים?
יורם מלצררצח הצעיר האמריקני באי נידח בשטחה של הודו מעלה שאלות על הרשות...
X 8 דקות