המשימה הגרמנית החדשה

מקורה של המילה "אטימולוגיה" הוא יווני, ומשמעותה המקורית ביוונית היא "לימוד המשמעות האמיתית". ההנחה שמשמעותה "האמיתית" של מילה טמונה בעברה ראויה לביקורת: המשמעות האמיתית מצויה תמיד בשימוש בפועל, שהוא תמיד עכשווי מבחינת הטקסט. אלא שעם הזמן "אטימולוגיה", בפי הציבור, החלה לציין את ההתחקות אחר מקורותיהן של מילים. בעבר הבאתי כאן את הקביעה של בלשנים מסוימים, מהסוג הרציני והאחראי, שלפיה "האטימולוגיה היא האלכימיה של הבלשנות".

האמירה הזאת עשויה לספק לנו כיוון מעניין. יש באלכימיה יותר מקו אחד. הפעילות האלכימית הייתה פרוטו-מדע, עיסוק של מי שביקשו לפתח או לשחזר תהליכים תוך שימוש בחומרים כדי ליצור דבר חדש, חומר או אולי אפקט בעולם או בתודעה. על פי רוב, הניסיונות הללו כשלו ולא הניבו ממצאים מדעיים של ממש. אך היה באלכימיה גם קו של מסע אסוציאטיבי, של טוויה של מארג סיפורי שביקש לקשור בין מיתולוגיה, אלים, סמלים, חומרים, בני אדם ותודעות. האלכימיה שימרה, טיפחה, פיתחה ויצרה סיפורים שרבים ביקשו לצרוך.

אפשר להתייחס לאטימולוגיה על פי הקו השני הזה שאפיין את האלכימיה. העיסוק באטימולוגיה מקפל בתוכו מוטיבציה סיפורית מובהקת, שלאורכה מתרופפים יותר או פחות קריטריונים של אמפיריות וסבירות. גם עוגנים כגון שלמות התיעוד ושיבוץ נכון של משמעותו של תיעוד קיים, מוקרבים לפחות חלקית לטובת הסיפור. אין פירוש הדבר שכל עיסוק באטימולוגיה הוא חסר אחריות מבחינת המידע הלשוני-היסטורי, אך המרחב של העיסוק הזה בכללותו מאפשר גם יצירתיות שמניבה תוצאות או לפחות פותחת שערים לעוד ועוד הקשרים, פרטי מידע, השערות ופיסות של סיפור.

סיפורי האטימולוגיה הטובים ושובי הלב ביותר הם אלו המערבים שפות אחדות, נשענים על עולמות ידע מגוונים ופותחים צוהר לסיפורים נוספים, למי שמוכנים ללכת בגן השבילים המתפצלים שמתחיל לכאורה ב"משמעות האמיתית", מתחזה ל"לימוד" וקורץ בסיפוריות מלבבת.

כזה הוא שמה של הציפור אלבטרוס. ה-Albatross – כך באנגלית – נפוץ באוקיאנוס הדרומי ובצפון האוקיאנוס השקט. הוא קרוב של השקנאי, ויש בין השניים דמיון מורפולוגי, בעיקר בעניין השק. עיון במילה פותח מסע מופלא: על Albatros בספרדית נאמר שמקורה בצורה האנגלית Albatross, שכן הצורה הקדומה יותר בספרדית ובפורטוגזית היא Alcatraz, כן, כמו אי העונשין והכלא המפורסם מ"הבריחה מאלקטרז" (כך, לפי ההיגוי האמריקני), מול חופי קליפורניה. הספרדים נתנו לו את שמו בגלל הציפורים. ומהו אותו Alcatraz, אטימולוגית? מילונים בספרדית ואטימולוגים שונים כותבים שהסברה המקובלת היא שהמקור ערבי, כמו מילים רבות בספרדית (ובפורטוגזית)שמתחילות ב-al, תווית היידוע בערבית. ובכן, לפי הסברה הזאת מדובר ב-אל-ע'טאס (الْغَطَّاس) שהוא "נשר ימי". אלא שבערבית משמעות המילה היא "צולל", ואולי הקשר הוא צורת הדיג המאפיינת את הציפור האמורה, הצוללת ממרומים אל טרפה הימי. תאוריה אחרת, משנית, מתייחסת למילה ערבית שפירושה "דלי של באר". ומה מקור המעבר מ"אלקטרז" או "אלקטרס" ל"אלבטרוס"? מי ששואל את השאלה מחפש לה תשובה, ומעלה השערה: השפעת המונח albus, לבן, בלטינית, על שום לובנה היחסי של הציפור. עניין הדלי נקשר פה ושם לשק הקטן מתחת למקורה של הציפור. אך היות שמדובר אולי בדלי של באר, אנחנו שוב בעולם הצלילה החדה אל פני המים והשלייה של תכנים מהמאגר הנוזלי. בינתיים, גם הערבית אינה נחה. בה, מסתבר, الْقَطْرَس‎, כלומר אל-קטרס אינו אלא... אלבטרוס, אולי בשאילה חוזרת מספרדית ישנה או מפורטוגזית. כי ברשת של סיפורים קורה לא פעם שיש לולאה חוזרת, קשר שאינו פתיר או מסלול שמחזיר אותנו למקום שכבר היינו בו. ככה זה במרקם סיפורי.

אך ענייני המים הללו מושכים גם לכיוון נוסף, בערבית. ע'טאס, הנשר הימי, הציפור הצוללת וכו', מביאים אותנו לשורש ע'-ט-ס, ואיתו למילה קדומה ומבוססת מאוד: غِطَاس, עִ'טאס, שמשמעותה טבילה נוצרית. המונח מציין גם את ההתגלות של ישוע בעולם, וגם את חג ההתגלות, האפיפניה, ב-6 בינואר, על פי הנהוג לרוב בנצרות המערבית. האם מישהו יקשור את הטבילה עם ציפור האלבטרוס? מי יודע, ואולי יש מי שכבר עשו זאת, באמנות או בשירה, ואולי אז יימצא שימוש נוסף ללובן הידוע של הציפור. ומדוע שהיא לא תישא את הסמליות של רוח הקודש? אולי עניין של זמן בלבד עד שקצה החוט הזה ינוצל גם הוא, לעוד פיסה של סיפור במטווה הגדול.

ולא אתאפק ואזכיר כאן את חבר הכנסת לשעבר باسل غطاس, שאינו אלא ד"ר באסל גטאס (צריך לכתוב ע'טאס), איש בל"ד, שהקריירה הפוליטית שלו צללה והסתיימה בשנת 2017 בהרשעה עם קלון ופרישה מהכנסת, בעקבות הסדר טיעון שבמסגרתו הוא ריצה מאסר של כשנתיים.

אלמנטים מכל הסיפורים הללו יכולים לשמש את מי שינסו לחדש מילה עברית "מקורית" או "שורשית" לציפור האלבטרוס. היא אמנם אינה חלק מהנוף הישראלי או הים תיכוני, וגם אינה ציפור מקראית, אבל הדבר אינו אמור למנוע את השעשוע המזומן למי שיבואו להמציא לה שם עברי. מטבילן? טבלאי? טבלנית הים השקט? טבלנית צחורה? דליינית לבנת-גוף? הכול אפשרי. בדרך, דוברי העברית יחמיצו את הסיפורים שפרשו כנפיים במשך מאות שנים, משפות אירופה לערבית ומערבית לשפות אירופה, דרך סמלים נוצריים ודימויים לטיניים, עבור בבארות עמוקות וכלה באי העונשין, שהכול ברחו ממנו חוץ משמו הספרדי-פורטוגזי.