הנהג הגרוע האמיתי

טריאוטיפים מכוערים לגבי "נהגים גרועים" מחלחלים באופן קבוע לתרבות הפופולרית ומשתקפים בבדיחות ובעלבונות. הסטריאוטיפ המרושע שקובע שאסייתים הם נהגים גרועים הופיע בתכניות טלוויזיה פופולריות כמו "פמילי גאי" והגיע גם לאתרים כמו Urban Dictionary. באוגוסט 2014 התנצל פוליטיקאי אוסטרלי בפומבי על קביעתו שלנהגים אסייתיים אין "שום הבנה" של כללי הנהיגה.

https://www.youtube.com/watch?v=-wGdZCVsKaw

אולם מחקרים העוסקים בתאונות דרכים מראים שדווקא רבים מאותם "נהגים גרועים", לפי הסטריאוטיפ – נשים, אסייתיים וקשישים – מעורבים בתאונות ועוברים על חוקי תנועה פחות מאנשים מקבוצות דמוגרפיות אחרות. מחקר שנערך באוסטרליה לא מזמן, למשל, מצא שרמת הסיכון של נהגים אוסטרליים ממוצא אסייתי להיות מעורבים בתאונה היא כמחצית משל מקביליהם האוסטרלים מלידה.
הנתונים מראים שסטריאוטיפים שליליים לגבי "נהגים גרועים" פשוט אינם נכונים. אם כך, מאיפה הם באים, ולמה הם עדיין פופולריים?

מחקר חדש שפורסם ב-Psychological Science יוכל אולי להסביר את האופן שבו הסטריאוטיפים האלה נוצרים ומופצים. צוות חוקרי פסיכולוגיה, בניצוחו של דאג מרטין מהמעבדה לתפיסת הזולת באוניברסיטת אברדין בסקוטלנד, בחן מה קורה כשמידע חברתי מועבר בשרשרת המורכבת מ"דורות" מרובים של אינדיבידואלים.
החוקרים שיערו שכשאנשים מעבירים מידע, הם נוטים לפרק אותו לקטגוריות פשוטות יותר וקלות יותר להבנה. סטריאוטיפים תרבותיים עלולים לצוץ אז, כתוצאה לא מכוונת אך בלתי נמנעת של קיצורי הדרך האלה בשיתוף מידע חברתי.
"נראה שמגבלות והטיות קוגניטיביות רבות גורמות לנו להעדיף לאחסן מידע חברתי כשהוא מפושט, מאורגן בקטגוריות ודמוי-סטריאוטיפ", אומר מרטין. "כשמידע מועבר לאורך שרשרת של אינדיבידואלים, הוא מתחיל להשתנות בדרכים צפויות: הוא נעשה פשוט יותר, מובנה יותר וקל יותר ללמידה – וכתוצאה מכך, קל יותר למסירה".

לצורך המחקר יצרו החוקרים סוגים שונים של יצורים חייזריים, שלכל אחד מהם מערך ייחודי של מאפיינים חיצוניים ותכונות אופי. למשל, חייזרים כחולים, מרובעים וקופצניים היו בדרך כלל סקרנים, יהירים ואמוציונליים, ואילו ליצור משולש תהיה נטייה לפרטיות, לסדר ולרצינות. קבוצות סטודנטים ניסו ללמוד את תכונותיהם של שלושה עשר מתוך עשרים ושבעה יצורים אפשריים. אחר כך התבקשו לזהות את תכונות האופי של כל עשרים ושבעת היצורים, כולל ארבעה עשר שהוצגו להם לראשונה. התכונות שנבחרו על-ידי המשתתפים שימשו כחומר לימודי למשתתף הבא בשרשרת, וכך הלאה במשך שבעה "דורות".

כמו במשחק "טלפון שבור", המידע שאנשים זכרו לגבי היצורים החייזריים השתנה כשנמסר ממשתתף למשתתף. משתתפים הפריזו בסבירות שלחייזרים בעלי מאפיינים פיזיים זהים יהיו גם אותן תכונות אופי. תוך מספר דורות נעשה הקישור בין מאפיינים ותכונות מסוימים כה חזק, עד שמשתתפים יכלו להסיק באופן מדויק את אלה מתוך אלה. בסוף השרשרת נתפסו חייזרים כחולים כ"רגישים" ו"מצליחים", ואילו חייזרים ירוקים נתפסו כ"וולגריים".

המסקנה העולה מן המחקר היא שמידע עלול להפוך לסטריאוטיפ בעקבות תהליך ממושך של פישוט וחלוקה לקטגוריות. "בדרך הזו, אבולוציה תרבותית הדרגתית יכולה לספק לנו מנגנון שיסביר לא רק את ההיבטים של הסטריאוטיפים המבוססים על המציאות, אלא גם כאלה שנראים שרירותיים או שאיננו יכולים לזהות את מקורם", כותבים מרטין ועמיתיו.