הרואין רוחני

שיגעון סוחף את העולם. שיגעון ותיק כמו העולם עצמו. לא חולף רגע בלי שנשמע על נפלאות המיינדפולנס והמדיטציה.

ועם זאת...

הנה אנחנו, בינות לחורבותיה של המודרניות. הפשיזם עולה בעוד הכלכלה העולמית דורכת במקום. משמעות הדבר היא כאב ממשי מאוד למיליוני בני-אדם, למיליארדים מתושבי כדור הארץ, בני-אדם כמוני וכמוכם.

ואנחנו... עושים מדיטציה?

אילו הבודהה היה חי היום, יש להניח שהוא לא היה אומר לנו ללכת לעשות מדיטציה. הוא היה אומר: "לכו ותקַנו את החבָרות שלכם, כך שיהיה בהן פחות סבל".

מדיטציה אינה תחליף לחברה מתפקדת

מדיטציה אינה תחליף לחברה מתפקדת. מטרתה אינה לאפשר לנו להפנות את הגב לשכנינו ולעמיתנו. אם זהו כל העניין בה, מוטב שלא נעסוק בה כלל, כי אז אנחנו לא באמת עושים מדיטציה.

כל המורים הרוחניים הגדולים אומרים: הכול הוא מדיטציה. להביט בשקיעת השמש, לעשות עבודה מתוך תשומת לב, להפגין התחשבות בבני-אדם. כל אלו הם מדיטציה. כשאנחנו מבודדים אותה כפעילות שאנחנו מבצעים מדי פעם, אנחנו בעצם בכלל לא עושים מדיטציה. אז מה אנחנו עושים?

אתם לא צריכים הרואין רוחני אם אתם לא שבורים

אנחנו משתמשים בטכניקות של מדיטציה למטרות הלא נכונות. אנחנו עושים זאת כדי לברוח, להימלט, לעמעם את הכאב.

כמו לקחת הרואין רוחני.

אבל אתם לא צריכים הרואין רוחני אם אתם לא שבורים. אז מה הוא הדבר ששובר אותנו?

האם אך מקרה הוא שהמיינדפולנס נמצא בעלייה בדיוק כשהקפיטליזם מתפרק?

אינני סבור כך. אין מדובר במקרה.

מדיטציה פסיבית וקפיטליזם אגרסיבי ופראי הם צמד חמד. הפסיביות של המדיטציה היא תרופת הנגד המושלמת, המענה האמריקני המושלם לקפיטליזם האכזרי והתוקפני.

מדוע? הרי מדובר באחריות אישית בגרסתה הקיצונית, לא? נפגעתם באורח עמוק על ידי מוסדות שבורים ומנהיגים כושלים. אז מה אתם אמורים לעשות? לצאת נגדם? להתמרד? לא ולא. לכו, תעשו קצת מדיטציה. הרי זאת אחריות שלכם לא להרגיש כאב. אתם אמורים לעמעם את הכאב, להימלט ממנו, לקבור אותו.

בכל המובנים שציינתי עד כה, מיינדפולנס הוא המוצר הגדול האחרון של הקפיטליזם. הקפיטילזם זקוק לסם כדי להרגיע את החיילים השבורים בקו הקדמי – ואת הנזק האנושי שנגרם בתוך כך – כשזוועות הקרב שוככות. אנחנו יכולים לעשות מדיטציה ולשכוח הכול, לשכוח כל מה שהיה מאז תקופת האבן. אבל שום מורה רוחני ראוי לשמו לא יאמר שכדאי לעשות דבר כזה.

מה הוא הסם הזול והיעיל ביותר שקיים? תרפיה אמיתית עולה כסף. לסמים אמיתיים יש תופעות לוואי. ההון מעוניין ביעילות טהורה. עלות אפס, תועלת מרבית. אם כך, מדיטציה היא הסם המושלם עבור הקפיטליזם כך שהוא יוכל לגמור לטרוף את עצמו למוות.

הרי מישהו צריך לעשות את זה. אפילו שזה ישבור לו את הרוח. ומה עושים עם רוח שבורה? מוצאים עבורה את הסם הזול ביותר האפשרי.

המטרה של מדיטציה אמיתית היא למנוע סבל אנושי, לא להעניק לו פטור

אבל זה נוגד את עצם מטרתה של מדיטציה אמיתית. הרי מדיטציה אמיתית אינה רוצה לקבור את הכאב, את העוול, את האכזריות. היא רוצה למנוע אותם.

האופן שבו משתמשים כיום במיינדפולנס, המדיטציה כפי שהיא משמשת היום, אינם מונעים אכזריות. הם מסדרים לה פטור, הם מצדיקים אותה, מגבים אותה. הרואין רוחני נדרש רק כיוון שמדובר במלחמה כה אכזרית, עד שיש צורך חיוני לעמעם את הזוועה היומיומית.

כשאתם משמשים סגן נשיא בתאגיד "אכזריות בע"מ", אתם נדרשים לעשות מעשים דוחים מן הבחינה המוסרית, דברים נתעבים, המזיקים לעצם המרקם של החברה שאתם חיים בה. עליכם לשדוד את הקשישים, לנצל את הצעירים, להיפטר מן החלשים. וזה כואב.

אז מה עושים עם הכאב?

למזלכם, למחלקת משאבי האנוש של "אכזריות בע"מ" יש תכנית יומית של מדיטציה. אז אתם הולכים ולומדים איך לעמעם מעט את הכאב. איך להתנתק, לצוף משם הלאה.

הרי אם אין "אני", אין גם אפשרות להטיל עליכם אחריות לכשלים המוסריים שלכם, נכון?

וכך, כשאתם לומדים להתנתק מהכשלים המוסריים שלכם, אתם מעמעמים את הכאב. ואז, כל מה שקורה הוא שהתרומה שלכם לאכזריות האנושית זוכה לתירוץ, להצדקה, לעידוד.

זאת אינה מדיטציה אמיתית. זה כמו להשתמש בצלב כדי להכות ילד. זהו מעשה של אלימות נגד המדיטציה האמיתית. מדיטציה אמיתית אינה להתנתק לאחר מעשה של אכזריות, אלא ללמוד לא להזיק מלכתחילה. לכן מדיטציה היא דרך מתמדת של ענווה, ולא איזו "פעילות" נבדלת.

מדיטציה אמיתית היא "היות זה"

אם אתם באמת רוצים לעשות מדיטציה, באמת לשים לב ולתת את הדעת (להיות mindful), מה עליכם לעשות?

המטרה של מדיטציה אמיתית היא לבוא במגע עם ה"אני" האמיתי. ה"אני" שבך וה"אתה" שבי. הוויה טהורה. חומר הגלם של הקיום.

כדי להגיע לכך, עליכם לפתח מודּעות למודּעות. לראות את עצמכם רואים. ואז העין הפנימית פונה פנימה, ורואה את היקום משתקף בנשמתכם.

ברגע שזכיתם להציץ בתפנית הזאת, אתם מבינים לפתע שכל האכזריות וכל האלימות שאתם אחראים לה מאז ומעולם פעלה רק עליכם. קרמה. ואז אתם יודעים מדוע האושר עולה מתוך מציאת ה"אני" שלנו באחרים, ובמציאת אחרים בנו. זוהי המציאות, והאושר הוא פשוט לחוות אותה לרגע.

כעת אתם מבינים מה באמת קיים, חוק הקיום הגדול ביותר מבין כל החוקים האוניברסליים. אני בך. אתה בי. אל לי לפגוע בך, לעולם. עלי רק לפעול כדי לרומם אותך אל האור. אז, ורק אז אני מסופק, כי אז ורק אז אני בהרמוניה עם הקיום האמיתי עצמו.

הנה. אתם קיימים. אתם באמת כאן. שאם לא כן, אני אבוד באשליה, בתרמית, בהרס עצמי, בנבערות. רק הרגע שבו אני אוהב הוא הרגע שבו אני קיים באמת.

עומייר חק הוא הוגה דעות, פרשן, בלוגר ודמות ציבורית, המרבה לכתוב על כלכלה, חברה, עסקים, חדשנות ותרבות עכשווית. הוא מחברם של ספרים אחדים ומחלק את זמנו בין לונדון וניו יורק.

תרגם במיוחד לאלכסון אדם הררי

תצלום ראשי: מתוך "מדיטציית כביש", תצלום: ניקולאי קָשירין