הכירו את מלך האינטרנט החדש שעושה מיליונים מלשחק ביוטיוב
X זמן קריאה משוער: 2 דקות
כמו מייקל ג'ורדן בזמנו, גם פליקס ארוויד אולף שיילברג עושה משהו שהוא ממש אוהב, ומקבל על זה המון כסף. הבחור השוודי בן ה-24 ידוע יותר בכינוי פיודיפאי (PewDiePie), והוא משחק משחקי וידיאו לפרנסתו. הערוץ שלו הוא כרגע הערוץ הנצפה ביותר ביוטיוב עם 25 מיליון עוקבים, 3.8 מיליארד צפיות ו-1681 סרטונים, כשכוכבי פופ בולטים כמו ריהאנה או מיילי סירוס נמצאים הרבה מאחור. פיודיפאי משתייך לקליקה של שחקני Let’s Play, סרטונים שזכו לשמם כי הם פותחים במילים האלה שאחריהן מופיע שם המשחק (Let’s Play GTA וכו'). הם מורכבים מתיעוד של משחק וידאו, לרוב בשילוב הערות של השחקן. מקובל לראות בסרטון שכלל תמונות מסך של משחק The Oregon Trail והועלה לאתר Something Awful בשנת 2006 את אבי אבות הז'אנר, ומאוחר יותר באותה שנה עלתה גרסת הוידיאו הראשונה.
הסרטונים האלה הם לא רק פופולריים להחריד, הם גם מייצרים המון כסף. חלק מהיוצרים מרוויחים מפרסומות גוגל אדסנס שמלוות את התוכן (במסגרת תכנית השותפים של יוטיוב, הם מקבלים חמישים וחמישה אחוז מההכנסות מפרסום), וחלקם משתייכים לסוכנויות שמנהלות ערוצים יוטיוב, כמו Maker Studio או Fullscreen. פיודיפאי הוא מיליונר ממש –ההכנסה החודשית שלו, לפי ההערכות, נעה בין 130 אלף ל-1.3 מיליון דולר. כן, חודשית. זה ללא ספק יוצא דופן, אבל גם עשרות אלפי צופים מיתרגמים להכנסה נאה. ועם הכסף באות הצרות – מצד בעלי הזכויות, יוצרי המשחקים. למרות שסרטוני "בואו נשחק" הם סוג של פרסום חינם למשחקים, עינן של חלק מחברות המשחקים צרה בשחקנים שמצליחים להרוויח מהרכוש שלהן. תביעות בענייני זכויות יוצרים גורמות להסרת סרטונים, ולעתים למחיקת ערוצים שלמים. זה לא ייחודי כמובן לתחום זה. מדובר בעניין שיוטיוב מתמודדת איתו מיום היוולדה, ולא תמיד בהצלחה. מנגד, יש גם חברות שהצהירו במפורש שהן מתירות את השימוש בחומרים שלהם, כמו Ubisoft. חלקן גם עזרו לשחקנים להתגבר על מגבלות שיצרה יוטיוב עצמה בדצמבר 2013, וגרמו לחסימתם של רבים מהסרטונים.
מה גורם לכל כך הרבה אנשים לצפות בסרטים של אנשים אחרים משחקים במשחקי וידיאו? אפשר לשאול למה בכלל אנשים צופים באנשים אחרים משחקים. לפעמים בגלל המשחק עצמו – צופים שעומדים מאחורי שחקני שח בכיכרות נבחרות ברחבי ערים מתורבתות, למשל, ומנסים לעקוב אחרי המהלכים. גם לחלק מהצופים ב"בואו נשחק" יש מטרות פרקטיות יחסית – לדעת יותר על המשחק, או נוסטלגיות – להיזכר במשחק ששיחקו פעם או לחוות אותו מחדש. לפעמים אנחנו צופים במשחקים מתוך התפעלות מיכולות יוצאות דופן, כמו במקרה של כוכבי על בכדורסל או בכדורגל, או אתלטיקה באולימפיאדה; מצפייה קצרה בסרטונים של פיודיפאי קשה לזהות יכולות מיוחדות – הוא נשמע ממש כמו בחור טיפוסי שמשחק משחקי וידיאו, אולי קצת מסטול: עושה קולות, פולט כמה גסויות ומכיוון שהוא מתרכז במשחקי אימה, בעיקר צווח בעוצמות מרשימות. לפי חלק מהדיווחים יש לו הומור לא רע. ואולי העניין העיקרי שמסביר את ההצלחה של פיודיפאי הוא עניין אחר – הרצון להרגיש חלק מקבוצה. אם נאמץ את ההסבר הזה פיודיפאי הוא גיבור מקרי למדי. אנשים שמשחקים משחקי וידאו- לבד בבית – צריכים להתקבץ באיזשהו אופן, והם מתקבצים סביב הסרטונים האלה, כמו ששחקני שח עומדים ליד שחקנים אחרים כדי להיות חלק מקהילת שחקני השח, או כפי שצופים באים למשחק כדורגל או מפעילים את הטלוויזיה עם בירות וגרעינים בידיעה שמיליוני או מיליארדי צופים אחרים עושים זאת באותו זמן.
כתבות נוספות על פיודאיפאי: ב-Independent, Atlantic וב-NPR
תגובות פייסבוק
תגובה אחת על השוודי הזה שיחק אותה
עוד הסבר להצלחה של הברנש - האלגוריתמים של יוטיוב אוהבים סרטונים ארוכים:
http://www.youtube.com/watch?v=EgMqhEMhVV8
המוערים
לפעמים אפשר לצפות את הגירתה של מילה זרה. כשמונח נעשה נפוץ ומרכזי בזירה העולמית, בעיקר בשפה האנגלית, עד כדי כך שהוא הופך לאיקונה תרבותית ובהתאם גם לסלע מחלוקת, אפשר להכין את מרכז הקליטה לעולה החדשה שבוודאי לא תאחר להגיע.
מועמדת בולטת להגירה לעברית היא המילה האנגלית-אמריקנית העכשווית woke.
ראשית, נביט במובנה של המילה בסביבתה הטבעית, המקורית. woke פירושו "שהתעורר", "מודע", "שאינו רדום", והצורה הזאת מתועדת בדיאלקטים אפרו-אמריקניים של אנגלית ובעקבות כך בסלנג אמריקני בכלל. בקרב שחורים בארצות הברית המונח מציין מזה שנים לא מעטות מישהו דרוך, מישהו שמודע למתרחש, שיש לו מידע עדכני, בעיקר בנושאים חברתיים בוערים או כואבים, ובהחלט גם בכל הקשור לאפליה על רקע גזע ומעמד חברתי. באנגלית הכללית, התקנית, לפועל wake יש צורת פרטיציפ woken, מה שרק מדגיש את היותה של woke צורה דיאלקטלית, מהאנגלית שבפי אפרו-אמריקנים.
ככל שהמונח woke כבש לו מקום מרכזי בדיון הציבורי, משמעותו הורחבה והוא מציין את מי שיש לו דעות וגישות פרוגרסיביות. והנה עוד מונח שראוי לשים לב אליו בעין זהירה ומדייקת: התואר "פרוגרסיבי", progressive, ציין במקור אדם התומך בקִדמה, ברעיונות ושיטות חדשות, בתנאים משופרים. עד מהרה הוא דבק ככינוי במי שמבטאים עמדות ליברליות, לא פעם בקצה השמאלי יותר של הסקאלה הליברלית.
באשר ל-woke, הרי שעלייתה על במת המחלוקת הפוליטית, הכלכלית והחברתית, הפכה אותה גם למטרה גלויה למתנגדים הניצבים מול מי שהם woke. ובפיהם של אלו, המתנגדים, הפכה woke לכינוי גנאי. האסטרטגיה ידועה ומוכרת מהקשרים רבים של מחלוקות פוליטיות ורעיוניות במקומות רבים בעולם. כשמונח מצליח, הצד המתנגד מבקש להצמיד לו רפש, בתקווה שהרפש ידבק בציבור הרחב האוחז בדעות שהמונח מציין. יתכן בהחלט שבהקשר האמריקני, המקור העממי, השחור, המדובר, של woke הפך אותו למטרה עוד יותר נחשקת להדבקת גוון של גנאי. בינתיים, תפוצתו הולידה שם עצם מופשט לתופעה של היות אנשים woke, והוא שם העצם wokeness. ולידו הובא לעולם גם שם עצם מופשט המגנה את כל העניין, wokism, שמובנו גישה שהיא woke באורח מופרז ושמניעיה אינם טהורים. מי שמדמיינים ממסד שלם, ממש אולי אפילו שלטון צללים, של פעילים שהם woke מדברים על wokedom, ודוברים מלומדים של עמדות woke מכונים בלעג wokerati, על דרך literati, מומחים לספרות, שגם הוא מונח עטוף במידה של אירוניה וגנאי ישיר, או illuminati, משכילים נאורים (אולי רק מטעם עצמם, אולי באורח קונספירטיבי – הדבר תלוי במי שבוחרים להשתמש במונח ובעמדותיו הפוליטיות). בקצה הסקאלה של ה-wokeness ישנן תפישות המכונות woketopian, כלומר אוטופיות woke. המתנגדים אינם רק לועגים, אלא שמים מבטחם באפשרות "לעשות תשובה" מעמדות woke, ואפילו באורח יזום, דבר המבוטא בפועל החדש dewokify.
כל היופי הזה תלוי כמובן ב-woke, המועמדת לעשות עלייה לעברית העכשווית. אלא ש-woke תיתקל בבעיות בבואה לשער העלייה. ראשית, העניין הפונטי. דוברי עברית לא יבדילו בין woke הרעיונית-פוליטית ובין האביזר הקולינרי האסיאתי wok, ושניהם יהיו בעברית "ווק". שנית, כל הגזירות היצירתיות שהאנגלית יצרה אינן משתלבות במערכות של הגזירה וההיסק של הדקדוק העברי. ואפשר גם להוסיף הסתייגות שלישית: "ווק" כזה, עברי מחודש, לא יישא את הגוון הנוגע לסלנג או לדיאלקטים אפרו-אמריקנים.
מדובר בבעיות בסיסיות בעת יבוא של מילה זרה. כפי שאמרתי בהזדמנויות אחרות, הגירה של מילים, כמו הגירה של אנשים, כרוכה בוויתורים קשים ובבדידות.
וכך נותרת בידינו אפשרות עברית טבעית: המצאת מונח חדש, עברי בתכלית העבריות, לאותה woke שהעולם מלא בה להתפקע. השורש עו"ר המשמש לעניין התעוררות הוא המועמד הטבעי, אולי העיקרי. סקירה של אפשרויות מראה ש"ניעורים" (ניעור, ניעורה וכו') סובלת מכך שהיא מציינת את התהליך ולא את המצב בעקבותיו, והרי woke חזקה בדיוק כי היא מביעה את ההתפכחות ואת השינוי שחל בתודעה של האדם. אפשר היה לחשוב על "פכוחים" (פכוח, פכוחה וכו'), שתדרוש התגברות על ה-כ' הרפויה והפיכתה לדגושה. לדעתי, הקירבה של "פכוחים" ל"מפוכחים" אינה נימוק לשלילה. יתכן שזאת אפשרות טובה.
ובכל זאת, על דעתי עולה "מוּערים", עם האסוציאציה הצלילית ל"מוארים" (ושוב חזרנו, גם אם אסוציאטיבית, ל-illuminati). "מוערים" יכולים באמת להיות מי שהתעוררו, מי שניעורו, מי שבאו לידי הבנה, מודעות ותודעות. המונח מתגרה מיד, מראש, במתנגדיו ובמכפישים למיניהם, ובכל זאת גם כולל גוון של תהליכיות, כי בענייני תודעה אין מצבים סופיים, אלא לימוד, בחינה והבנה שאינם פוסקים.
כך או אחרת, נוכל לציין בסיפוק ש"מוערים" או "פכוחים" עבור woke תותיר אותנו במרחק בטוח מכלי הבישול האסיאתי, wok.
אמנית בעננים
סליבה פול ופאבין רשידהיא כותבת שירה, יוצרת אמנות צבעונית, מקדמת את עצמה ברשת ועונה למעריצים....
X 3 דקות
עד שנוכל להתחבק
ג׳ניפר לטסוןהמגפה שינתה את האופן שבו אנו יוצרים ומתחזקים חברויות. אחריה, האם נביט...
X רבע שעה