התמונה המלאה

עיתונאים שמכסים את אירועי השעה עושים עבודה חיונית, אבל עליהם ללמוד לקח חשוב
X זמן קריאה משוער: 2 דקות

מהי "התמונה המלאה" לגבי משהו? זו שאלה שחייבים לשאול בעידן הנוכחי, כאשר סיפורים מתפוצצים בעוצמה באור הזרקורים ליום או יומיים, ואז נמוגים ומתעופפים הלאה כמו אפר. מה היה הבזק האור הזה? האם הייתה לו משמעות? האם היה חלק ממשהו?

אנשים רבים זועמים היום על שסוני נכנעה לצפון קוריאנים ולהאקרים שלהם וביטלה קומדיה על רצח מנהיג צפון קוריאה. איך יכלה סוני להיכנע לדיקטטורה קומוניסטית מרושעת כזו? אבל חכו רגע: קומדיה שעוסקת ברציחתו של מנהיג לאומי מכהן? בואו ננסה את זה להפך: קומדיה צפון קוריאנית על רציחתו של מנהיג מערבי. האם מישהו היה יוצא להגן על חופש הביטוי של פיונגיאנג אם (אולי כאשר) קומדיה כזו תצא לאקרנים? מהי התמונה המלאה?

או הסיפור על דו"ח הסנאט לגבי העינויים ב-CIA. זה כבר אישי יותר. ב-2005 עזרתי למפקדת לשעבר של המשטרה הצבאית בעירק, ג'ניס קרפינסקי, לכתוב ממואר שכלל התייחסות רחבה לפרשת כלא אבו גרייב, שבמהלכה הואשמו החיילים שלה בהתעללות באסירים עירקיים. אתם בוודאי זוכרים את התמונות שתיעדו חיילים משפילים אסירים עירקיים עירומים. בין השאר הם הכריחו אותם להעמיד פנים שהם מקיימים יחסי מין, איימו עליהם בעזרת כלבים והשאירו אותם עירומים בתאים קרים. קרפינסקי הודחה בעקבות ההתעללות הזו, וחלק מחייליה נידונו לעונשי מאסר. לנוכח התמונות המקוממות שהסתובבו בעולם העדיף משטר בוש לתלות את האשמה בהשגחה בלתי מספקת על חיילים זוטרים. מזכיר המדינה רמספלד אמר שהוא חש "נורא" לגבי האירועים. הנשיא הביע סלידה בראיונות לערוצי תקשורת ערביים.

הסיפור הצבעוני שסיפרו התמונות החריש באותה תקופה את מחאות החיילים, שטענו שהם מילאו את פקודותיהם של קציני מילואים לרכך את האסירים לקראת חקירותיהם. קרפינסקי תלתה את האשם בדרגים הגבוהים ביותר בממשל, אבל טענותיה לא נשמעו. הסיפור האמיתי החל לדלוף עוד לפני שסיימנו את העבודה על הספר: עדויות נרחבות לכך שאסירים "רוככו" באופן שיטתי לאורך המלחמות בעירק ובאפגניסטן, לפי מדיניות חקירה שאושרה במפורש על ידי הדרגים הגבוהים ביותר בממשל בוש. עכשיו, עם פרסום דו"ח הסנאט ותיאורי "שיטות החקירה המתקדמות" הנהוגות ב-CIA, מה שהחיילים עשו באבו גרייב נראה כמו תעלולי ילדים. עכשיו, סוף סוף, אנו רואים את התמונה המלאה.

אז מה עיתונאים עושים עכשיו? האם הם חוזרים לפרשת אבו גרייב ומציבים אותה בתוך הקשר? יש כאלה שכן. אבל הטביעה בים הכותרות, הציוצים והפוסטים שמתפרצים עם כל סיפור חדשות חם היא בלתי נמנעת. הסיפור ב-2004 היה תמונות של התעללות. הפעם הוא דו"ח הסנאט. ניתוחים וסיפורים שמספרים את התמונה הגדולה הם משניים. ככה עיתונאות אמורה להיות: לדווח על מה שקורה עכשיו. אבל מה המשמעות של גישת הכותרות הזו לגבי הסיפור עצמו?

בסופו של דבר, התמונה המלאה תיחשף. הסנאט חיבר בין כל הקצוות. עיתונאי כתבות ארוכות פיקחים והיסטוריונים שעובדים הרחק מאורות הזרקורים יחברו את כל הקצוות. בטווח הארוך – כשההיסטוריה תספר את סיפור התקופה הזו – תמונות החיילים מאבו גרייב הלועגים לאסירים עירומים ימדדו כנגד ההזנה הרקטלית במרכזי החקירה של ה-CIA.
אז איזה לקח יש כאן לעיתונאים שמכסים את אירועי השעה? ענווה. אנחנו מספקים תיעוד לאירועים ולהתפתחויות שאנו מכסים, רגע אחר רגע. הדיווחים שלנו הם חיוניים, חיים ולעתים קרובות מניעים לפעולה. אבל אסור לנו להעמיד פנים שאנו מספקים את התמונה המלאה.

סטיבן סטראסר הוא עיתונאי ופורפסור לעיתונות באוניברסיטת CUNY. המחשבה פורסמה לראשונה באתר Medium

מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב על־ידי סטיבן סטראסר, Medium.

תגובות פייסבוק

תגובה אחת על התמונה המלאה

01
שם מלא

שגיאה לדבר על "התמונה המלאה", כי אין כזו בנמצא. גם אחרי שהתברר דבר, אין זה נכון שהיא נחשפה. דווקא "ים הכותרות, הציוצים והפוסטים שמתפרצים עם כל סיפור חדשות" מראים טוב הרבה יותר מנרטיב קוהרנטי את המאורעות, שמלכתחילה לא הסתדרו ב"תמונה" נהירה ונאה.