בתום שיעור שעסק בחוויות חוץ גופיות, ניגשה סטודנטית מאוניברסיטת אוטווה למרצים שלה והתוודתה שהיא חווה חוויות כאלה לעתים קרובות לפני השינה, ואף יכולה לגרום להן באופן רצוני. היא דיווחה כי היא יכולה לגרום לעצמה לחוש שהיא נעה, תוך מודעות לגופה האמיתי שנשאר , ולעתים גם לראות את עצמה עושה זאת "מלמעלה". לדבריה, היא החלה לעשות זאת מתוך שעמום כשלא הצליחה להירדם בילדותה, ועד אותו שיעור לא חשבה שמדובר בעניין יוצא דופן.
בעקבות כך העבירו אותה החוקרים, אמדרה מ. סמית וקלוד מסייה, סריקת fMRI. הם גילו כי במהלך החוויה חלה ירידה בפעילות קליפת הראייה, האזור במוח שבו מעובד מידע חזותי, ולעומת זאת, מופעלים אזורים אחרים בצדו השמאלי של המוח שקשורים בייצוג תחושתי: המוח שלנו צריך ליצור ייצוג של גופנו לצורך עניינים פשוטים כמו תנועה במרחב, מודעות שמתבססת בדרך כלל על מידע חושי, אך יכולה להתרחש גם במהלך חלימה או חשיבה. החוויה החוץ גופית שתוארה בניסוי היא בעצם סוג מיוחד של ייצוג תחושתי מנותק, או הזיה.
תוצאות הניסוי תואמות הסברים קיימים לחוויות חוץ גופיות, שהתפרסמו כחלק מחוויית סף מוות: אנשים שחוו מוות קליני ו"חזרו לחיים", מדווחים לעתים קרובות שחשו שהם נמצאים "מעל" לגופם ויכולים לצפות בו. לעתים גם ראו ושמעו את מה שהתרחש בחדר בשעה שהיו "מתים". אולם ישנם גורמים נוספים המביאים לתחושות דומות, כמו שימוש בסמים, התייבשות, עייפות קיצונית או התקף אפילפטי, ולפעמים, כמו במקרה של הסטודנטית, הן מופיעות סתם כך לפני השינה. לדברי החוקרים, זוהי הפעם הראשונה שבה נבדק אדם שיכול לגרום לחוויה זו באופן רצוני, ללא פגיעה מוחית משום סוג. כמו כן, הדיווח של הסטודנטית מביא את החוקרים לשער שאולי התופעה נפוצה יותר משנהוג לחשוב, או שהיא יכולת שקיימת בילדות ואובדת מאוחר יותר.
החוויה שתיארה הסטודנטית שונה מהתיאור הקלאסי של חוויה חוץ גופית, בכך שהיא לא חשה שהיא נמצאת רק מחוץ לגופה, ובכך שלא התלווה לכך תוכן רגשי. בעקבות כך החליטו החוקרים לכנות אותה ECE - extra-corporeal experience, במקום out of body experience. הפעילות המוחית שנצפתה במהלכה הייתה, לדבריהם, שילוב של תכונות שתוארו במהלך חוויות חוץ גופיות ושל מאפיינים של ייצוגים מוטוריים רגילים. הפעילות בצומת המחבר בין האונה הרקתית והקודקודית תואמת מקרים של חוויות חוץ גופיות בעקבות נזק לפעולתו התקינה של האזור, וגם גירוי חשמלי של האזור אצל חולי אפילפסיה גורם לתחושות דומות.
המחקר ב-Frontiers
דיווח על המחקר ב-Popular Science
סיכום מעניין בנושא חוויות סף מוות וחוויות חוץ גופיות
תגובות פייסבוק
3 תגובות על חוויה חוץ גופית רצונית
אנקדוטי משהו, אבל אכן, גם אני הייתי יכול כילד ליצר את התחושה לפני השינה. בנוסף: הסבר יפה לניסוי ׳קסדת האלוהים׳ שגורם לאותן תחושות בצורה יזומה.
פעם כשהייתי צעיר זה היה "הולך" די בקלות.
כשספרתי לחברים התברר לי שיש עוד כאלה.
כך שאני לא רואה את המקור להתלהבות של הקנדים.
התופעה מוכרת כבר שנים, ומכונה בחוגים עם נטיות מיסטיות "מסע אסטרלי". החידוש הוא אולי בהבנת הפעילות המוחית בעזרת ה-Fmri.
על כל פנים. אולי באוטווה יש רק סטודנטית אחת שיכולה לחוות זאת באופן רצוני. בישראל זה מעט יותר נפוץ...
השכל במעיים
לאה תאיירבין המוח ומערכת העיכול מתגלים קשרים שיכולים להסביר תכונות אישיות וגם בעיות...
X 12 דקות
מה נסגר במעגל?
אחד הביטויים החוזרים בעברית העכשווית הוא "לסגור מעגל". לפני הצד הלשוני, יש טעם להתעכב על המשמעות של הביטוי בשימוש החי שלו. על פי רוב, כשאנו אומרים שמישהו "סגר מעגל" הכוונה היא לכך שהוא חזר למקום משמעותי מעברו, שהוא פגש אדם מן העבר לאחר שנים רבות של ניתוק (ואולי, אך לא בהכרח, פתר בעיה שנותרה עומדת ביניהם), שהוא שב למקום שבו הוא נכשל או סבל בעבר וכעת, או שהוא הצליח במה שהוא נכשל בו פעם, ובכך חווה מידה של תיקון, או שהוא העמיד את עצמו במצב שאִפשר לו פרספקטיבה על האירוע מן העבר או על תקופה רחוקה, במידה של השלמה.
אפשר להבין מכך שה"מעגל" האמור הוא מטפורי, וה"סגירה" היא לרוב השלמה של מתווה המעגל כך שהוא לא ייוותר "פתוח", כלומר לא פתור או בלי שתהיה חזרה משמעותית אל אותה התרחשות. כדרכם של ביטויים שמייצגים עניין בעל חשיבות תרבותית-חברתית, "לסגור מעגל" זוכה לשימוש תדיר, רחב ומגוון, עד כי הוא נשחק ומתרוקן ממשמעות. דווקא הוא, ביטוי המדבר על טכס, וטכס ללא משמעות הוא מעשה סתמי, ממהר לציין כמעט כל דבר שיש בו אלמנט של שיבה וחזרה. בתקשורת הישראלית אוהבים לתעד אנשים ש"סוגרים מעגל", למהר להציע לאנשים המופיעים בה שמה שהם עושים כעת, או אמורים לעשות, או עשו לתומם או להנאתם, הוא בעצם גם "סגירת מעגל". במסגרת המרוץ הבלתי נגמר אחר גירויים מידיים והתרגשויות רגעיות – ובוודאי אם הן פומביות, משודרות ואפילו סכריניות – "סגירת מעגל" כמעט הפכה לחובה, והצופה מהצד חושד, בלא מעט צדק, שהרבה "מעגלים" כאלו כלל אינם "נסגרים", או שה"סגירה" היא על האפשרות לערער על הריפוי המיידי, השמחה המוטלת כחובה וההשלמה שאסור להתכחש לה או לומר שלאמיתו של דבר, היא לא קרתה כלל.
במתח שבין ה"דוגרי" וה"לא נעים", הישראליים כל כך, "סגירת מעגל" ממלאת תפקיד חשוב של נִרְמוּל ההתנהגות והעיבוד הפומבי של חוויות. ניצול תאונת דרכים חוזר למקום שהוא נפגע בו והכול פולטים אנחת סיפוק קטנה: "הוא סגר מעגל"; מפגישים תלמידה לשעבר עם מורה שהתעמר בה לפני 30 שנה, והנה הוא סלחני ומחמיא לה, והיא מדווחת, או נכפה עליה חברתית לדווח, שהיא "סגרה מעגל". הדוגמאות רבות, ויש להודות שהן אינן בהכרח שליליות, מה גם שיש כל הסיבות לכבד אדם שמדווח שהוטב לו בעקבות "סגירת מעגל".
ובכל זאת, התהייה לשונית נותרת. במה מדובר? דומה שאחד המקורות לביטוי הוא המונח האנגלי closure, בוודאי בשימוש האמריקני בו, שימוש של פסיכולוגיה עממית. מדובר ב-a sense of closure, כלומר בתחושה ש"נסגר" איזה עניין. המונח האנגלי closure מציין דברים שונים מתחומים שונים מאוד: פעולת הסגירה (של כל דבר שאפשר לסגור); תחושה מנחמת ומספקת של סוף וגם הדבר שמספק תחושה כזאת; ובתחומים שונים של מתמטיקה מה שמכונה בעברית "סְגוֹר" מתמטי. הסגור המתמטי הוא קבוצה שכוללת את עצמה ואת כל נקודות הגבול שלה, או קבוצה שסגורה מתמטית תחת פעולה מסוימת. בעבר, באנגלית, closure ציין פעולה של סגירה פיזית, לרוב במתחם סגור.
דוברי העברית הישראלית לא הלכו בדרך הפשוטה ולא יצרו "תחושה של סגירה". אולי אין בכך פלא, שכן "סגירה" היא בעיקר shutting, ויש בה טעם בולט של חסימה, נעילה ומניעה, ואילו אנגלית מבדילה בין closing ו-closure. על "סֶגֶר" אין צורך להרחיב, והוא בוודאי לא התאים למקבילה עברית ל-a sense of closure הפסיכולוגי-חברתי. כך נדבק ה"מעגל" ל"סגירה", כמו כדי להדגיש שמדובר בסגירה שאינה נועלת או חוסמת, כשהמעגל משמש כמטפורה לזמן עד הריפוי, הסיפוק או ההשלמה הטובה, או לפחות לזמן עד למפגש החוזר שאמור להיות מיטיב, מפיס או פותר. "סגירת מעגל" היה לשם העצם המתאר את הפעולה, ונראה שאיש אינו שואל את עצמו מה קורה לאחר מכן, כלומר מה אמור לעשות אדם ש"סגר מעגל", עניין מציק במיוחד לאור תכונותיו של המעגל שמטבעו מסתובב וחוזר וחוזר, דווקא כשהוא סגור היטב ואינו יכול להפוך לקו ישר או להיבלע בנקודה אל האין. אלו כבר שאלות החורגות מהתחום הלשוני, אך הלשון מייצגת חברה ותרבות, מנהגים, תפישות ואמונות.
דבר אחד מובטח: אם נחזור לנושא הזה בעתיד, לא תהיה זאת "סגירת מעגל".
מלכות האהבה
סחיספרדו אינפנטסהחירות נמצאת בקשיים, השוויון קטן והולך, אבל מה עם האחווה? בלעדיה, קשה...
X 9 דקות